פוטנציאל מבוזבז

אני בעיצומים
לא לעשות כלום זה משעמם. מאוד מאוד משעמם.
אחרי שסיימתי לקרוא את העיתון מכריכה אל כריכה (כולל מודעות כינוס הנכסים שבסוף), אחרי שסיימתי לקרוא את ספרו הכה אופנתי של דן בראון נשאר לי לבהות במסך המחשב ולתהות למה הגעתי היום לעבודה, ולא הודעתי שיש לי מיגרנה או משהו דומה לזה.
הניגוד בין חוסר המעש פה בעבודה לבין טונות המטלות שמחכות לי בבית, מוציא אותי מדעתי. אני יושבת כל הזמן וחושבת מה אני צריכה לעשות אחה"צ, ואיך אני מתכננת נכון את הזמן, ובינתים אני בוהה במחשב, ומנסה להתחמק ממרים, האחראית על הנקיון פה במשרד (ועל עוד כמה מטלות כולבויניקיות), שגם היא (בהעדר טלפונים) משועממת, ועסוקה בלחטט לי בשולחן ולחרטט לי במח.

הגעתי למסקנה די אכזרית מבחינתי: לדבר על הילדים שלך זה כיף גדול. לשמוע על ילדים / נכדים של אחרים זה שיעמום תחת רציני.
שמישהו יקח רובה וירה בי אם היא עוד פעם אחת נכנסת לחדר שלי ומתחיל לדבר על ליאמי הקוש-קוש מאמי שלה.
אהההההההה....
כבר התקשרתי לבעל פעמיים במטרה להעיף אותה מהחדר שלי. השיחה ביננו הלכה ככה:
הבעל: "כן נ'. משהו דחוף? אני באמצע משהו"
אני: "כן, דחוף ביותר. תקשיב..."
בשלב הזה מרים מבינה את הרמז ויוצאת לי מהחדר.
אני (בלחש): "סתם, לא רציתי כלום. רק רציתי להעיף את מרים מהחדר שלי"
טווווווווווווווווווווווווווווּ.............
אני ממשיכה להחזיק את הטלפון ולעשות כאילו אני עדיין מדברת.

למרות חוסר המעש, אני עיפה. עיפה מאוד.
מס' 3 מקפיד להשכים אותי כל לילה לפחות פעמיים.
אני חושבת שמי שאינו הורה לא מכיר את העייפות הזו. זה לא כמו עייפות אחרי לילה לבן, זו עייפות מצטברת של 10 חודשים (במקרה שלי) שבהם הגוף לא קיבל יותר מ-3 שעות שינה רצופות. עיפות שגורמת לי לנהוג כמו נהגת שודים שרק אתמול קיבלה רשיון לאחר 10 שנות שלילה. עייפות שגורמת לי להכניס את הטלפון הסלולרי למקרר, ואת הבקבוק של הילד לתיק של העבודה. עייפות שגורמת לי ללכת לכיוון השירותים, ולא להבין מה בעצם רציתי לעשות שם.

לפני כמעט חודשיים טסנו לסופ"ש בבודפשט. כמה שעות לאחר הנחיתה חיבקתי את המיטה הרכה בבית המלון וישנתי 10 שעות רצוף. 10 שעות רצוף! זה היה החלק הכי כייפי בטיול.שמור בטל

נכתב על ידי nina, 28/12/2004 12:31, בקטגוריות מקטרת, אם השנה, עובדת (?)
7 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אליאנה ב-9/1/2005 16:14

דברים שאשכנזים מבית טוב לא מדברים עליהם
שנים לא ממש הצלחתי להבין מהם שורשיה של משפחתו של אבי. ידעתי אבא שלי נולד בצ'כיה, אבל סבא וסבתא שלי הגיעו לשם כפליטים אחרי המלחמה. כל מה שנוגע למיקום המדוייק בו חיו לפני המלחמה נותר מעורפל.
בניגוד למשפחות אחרות של יוצאי שואה, קורותיהם של סבי וסבתי בזמן השואה דווקא היו ידועים לי היטב. סבי וסבתי גרו במושב שאוכלס כולו בניצולי שואה. המושב נקרא על שם שני בניה של רבקה גובר שנפלו במלחמת השחרור בהפרש של כמה חודשים זה מזה. כחלק מהקשר שלה למושב החליטה רבקה גובר (שהיתה סופרת) להעלות על הכתב את סיפורם של אנשי המושב בספר זכרון. כנראה שרק אישה שידעה כזו כמות של כאב יכלה לשכנע ניצולי שואה לשבת ולהפתח בפניה, ולספר לה את כל מה שעברו בשואה.
העדות של סבא שלי קצרה, תמציתית נצמדת לעובדות. העדות של סבתא שלי מלאה בפרטים על התקופה שלפני המלחמה והתקופה שאחריה, אבל מאזכרת רק ב-2-3 משפטים את העובדה שהיא היתה באושוויץ ושרדה.
בכל מקרה לא לצורך כך התכנסנו. הנקודה היא שגם העדויות האלה לא סייעו לי לפענח מהיכן הם הגיעו. שמות של עיירות יהודיות מראשית המאה הקודמת - על אף הניחוח הנוסטלגי / שלום עליכמי שעולה מהן - לא ממש מדברים אלי. אני צריכה מפה עם חץ "אתה נמצא כאן" כדי להבין במה מדובר.
מכיוון שסבא וסבתא שלי דיברו הונגרית (למען האמת בעיקר סבתא שלי. סבא שלי דיבר רק יידיש, אבל תמיד הנחתי שהוא מבין ומדבר הונגרית), ומכיוון שסבתא שלי בישלה עם פפריקה וקראה לכמה מאכלים בשם פפריקש, גולאש וג'רבו, הנחתי שהיא באה מהונגריה. וכך השווצתי בפני כל מי שרק רצה לשמוע (ומסתבר שיש המון טפסים ממשלתים שרוצים לשמוע מה המוצא של הוריך) שאני חצי פולניה חצי הונגריה.
רק לאחרונה, לאחר שגילנו את מנוע החיפוש של יד ושם המאפשר לחפש שמות של ניספים בשואה, ישבתי לחקור את אבא שלי אודות המקום המדוייק ממנו הגיעו הוריו.
מסתבר שהעירה ממנה הגיעו היתה שייכת לרומניה. אמנם אי-שם במהלך ההיסטוריה היא היתה שייכת לממלכה האסטרו-הונגרית, ולכן כל תושבי המקום מדברים בהונגרית ומבשלים עם פפריקה, אבל בשורה התחתונה אני רומניה. רומניה!!! לא פלא שהסתירו את הסוד הזה במשפחתי שנים על גבי שנים.
במבט לאחור אני נזכרת שאודטה פעם פירסמה מתכון למאכל רומני מפורסם. כמה התפלאתי אז שסבתא שלי מכינה את אותו מאכל. איך הוליכו אותי שולל כל השנים האלה.
כל בדיחות הרומנים שסיפרתי כל חיי, חוזרות עכשיו לרדוף אותי.

(אגב, לחובבי הסופים הטובים, מסתבר שלאחר המלחמה העיירה הזו עברה לידי ברית המועצות, וכיום היא שוכנת בשטחה של מדינת אוקראינה. עכשיו נותר רק לתהות מה יעשה יותר רושם על הטפסים הממשלתים: אוקראינה או רומניה).

הגענו לאחרונה למסקנה שלהרבה פולנים יש לוק מרוקאי. סבתא של אמא שלי היתה כהת עור, וכך גם סבתא שלי, חמי ועוד כמה יוצאי פולין שאנחנו מכירים.
אני כמובן העלתי את ההשערה שפעם לפני כמה שנים הגיע מישהו ממרוקו לפולין והפרה חצי מהנשים היהודיות שם, אבל השערתי נזרקה לפח.
כך או כך יש משהו מגניב בלראות אשכנזי מבוגר תוהה האם גברת בז'ז'ינה שמולו היא מפולין או ממרוקו.
אחד מחבריהם (הפולני) של הורי נסע פעם באוטובוס ושמע זוג אשכנזים מתלחשש מאחורי גבו: "תסתכל על השווארצע הזה" (ביידיש מלאה זה היה נשמע הרבה יותר טוב, אבל היידיש שלי צולעת). כשירד מהאוטובוס הוא פה אליהם ביידיש ואמר: "השווארצע הזה יודע יידיש". אחחח... לו יכולתי לראות את הפרצוף שלהם. priceless.

נכתב על ידי nina, 18/12/2004 23:26, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש
18 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-16/1/2005 14:29

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.