פוטנציאל מבוזבז

זה מתחיל להיות קינקי
ההריון המאוד מתקדם שלי מוציא מכל אדם שני ברחוב שלל עצות לזירוז לידה.
לטובת קוראותי ההרות ריכזתי את הממצאים:

הכי נהנים להציע: לקיים יחסי מין. יש בזרע חומר שמעודד צירים. גם האורגזמה הנשית ידועה כמזרזת צירים לא קטנה.
הכי "נראה לכם???": לצאת לטיול רגלי ארוך, כאשר הבעל מלווה אותי בנסיעה איטית במכונית. שאני אלך והוא יסע??? ואם כבר יש אוטו, למה לא לעלות עליו ולסוע יחד? חוצמזה מהיכרות מעמיקה עם הבעל ברור לי שהוא ישים גז, ישאיר אותי בודדה על המדרכה, ויתפוצץ כל הדרך הביתה מצחוק.
הכי פולני: לעשות ספונג'ה, להזיז רהיטים, להסיר אבק מפינות נסתרות וכן הלאה. האמת היא שאת כל ימי שישי האחרונים בילתי בהתקפי קינון, שגרמו לי לעשות בדיוק את הפעולות המפורטות לעיל. לא עזר.
הכי גסטרונומי: לשתות תה פטל ולאכול מאכלים מתובלים.
הכי אלטרנטיבי: רפלקסולוגיה. יש מספר נקודות לחיצה בכף הרגל שידועות כמזרזות לידה.
הכי "ניסיתי ולא ממש עבד": לעלות במדרגות. כל שבת אני עולה מספר פעמים 4 קומות, וחוץ מקוצר נשימה זה לא עשה לי כלום.
הכי קינקי: לסובב פיטמות. מסתבר שהפעולה הזו משחררת הורמון שמזרז צירים.

ןאם כבר בקינקי עסקינן...

בלוגרים נערצים עלי נוהגים לא אחת לשטוח בפני קוראיהם את טעמם במוסיקה. בעוד שהם מציגים טעם מוסיקלי מיוחד, מתוכחם וברור, טעמי שלי תקוע עמוק בתוך המיינסטרים עם הבלחות של אמצע שנות ה-80 תחילת ה-90.

אתמול שוטטתי בקניון ונכנסתי לחנות תקליטורים. מהלך כזה תמיד מוביל לתוצאות הרסניות. אני בדר"כ מתחילה ממדף המבצעים, עוברת למדף המוזלים ויוצאת בסוף עם הדיסק הכי יקר בחנות, תוך שאני מקללת את היכולת הטכנולוגית המוגבלת שלי שמונעת ממני לצרוב מוסיקה כמו כולם.
בקיצור, מפה לשם נפלו עיני על אוסף של יהורם גאון, אהוב נפשי ומושא הערצתי. 59.90 ש"ח עבור 40 להיטי זהב (הקלטות מקוריות). באקט בלתי נשלט שלחתי יד והעמסתי את הדיסק הכפול על עגלת הקניות שלי. מרוב בושה על המהלך הקינקי בו נקטתי הוספתי לעגלת הקניות גם אוסף של בוב דילן (The Essential of...). מדובר בזמר שלא יכולתי לסבול בצעירותי, אבל לאחרונה הגעתי למסקנה ששפטתי אותו בצורה לא נכונה.
דקה ו-150 ש"ח אח"כ יצאתי מהחנות עמוסה ב-4 דיסקים שווים ביותר, ובחיוך מטופש.

נכתב על ידי nina, 17/2/2004 14:26, בקטגוריות עושה פאדיחות, הריון ולידה
25 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של המגיב בבלוג ב-1/3/2004 01:02

ללכת עם, להרגיש בלי
עוד לא ילדתי. סתם נעלמתי עקב לחץ בעבודה.

אם יש משהו שאישה בסוף ההריון אוהבת לשמוע זה את המשפט: "נווווווו, עוד לא ילדת?" למקום השני מגיע המשפט: "נראה לי את עומדת ללדת ביום ...". סבבה, כל אדם שני נהיה לי פתאום נביא. כדי לנחש מתי אלד יש חוצפנים שמגייסים כישורי הנדסה וקונסטרוקציה: "הבטן שלך ממש ירדה. את עומדת ללדת כל רגע". "הפנים שלך ממש התנפחו. הלידה שלך תגיע תוך יומיים". "האגן שלך ממש התרחב. את אוטוטו יולדת". ינעל ראבק, מה נראה לכם שאני? עציץ? רוצים למדוד לי את זווית השד כדי לקבוע כמה חלב נאגר בפנים, ומתי הוא יצא? מה זה כל הדיונים האלה על מימדי הגוף שלי? זה שאני בהריון לא הופך את הגוף שלי לשטח הפקר. זה עדיין הגוף שלי, וזאת עדיין הטרדה מינית לנהל לגביו דיונים ברומו של עולם.

אגב שדיים (עוד קישור לוגי מופלא בבלוג של נינה) - ראיתם את זה של ג'נט ג'קסון? אין לי בעיה עם חשיפות שד, אבל בחייאת ג'נט - אם את חושפת תוודאי שהוא נראה טוב. לא יכולת לעבור אצל המנתח של אח שלך לפני הצרמוניה? הקונסטרוקציה שלך ממש נפולה.

טוב, לענייננו. בתגובה לפוסט הקודם כתבה שלי את התגובה הבאה:
"נו, באמת, בשביל מה להיות דתיים בכלל? בשביל להיקרא דתיים אבל בעצם להיות חילונים עם כיפה, או בשביל ללכת על פי האמונה בבורא ולשמור את מצוותיו?
הנקודה הזאת לא מובנת לי באנשים כמו שתארת ושבהם את מקנאה. משהו בגבולות מטושטש, או שאולי מבחינתם לא קיים גבול בכלל.
אני לא רואה שום טעם בלהמשיך להתכנות "דתי" ולהתנהג בצורה חילונית לחלוטין"

הייתי יכולה להפליג ולהכביר במילים אודות ה"דתי החדש", שילוב המודרנה עם הדת ושאר הבלה-בלה-בלה, אבל אין לי כח. השאלה היא איך את שלי מגדירה את הדת. מיהו "דתי" בשבילך.
בשבילי יהדות היא הגדרה עצמית, שייכות לקהילה מסויימת, המחייבת אותי לכללים מסויימים. השייכות היא חברתית ולא אמונית או מימסדית. מבחינה אמונית אני מוגדרת (לפחות ע"פ י"ג העיקרים) אפיקורסית. אני לא מאמינה שאלוהים מתעסק בי ובמעשי כל היום. אני מאמינה שיש לו דברים יותר חשובים ומעניינים ממני. אני לא מאמינה שהוא מנהל פינקסנות ברמת ה: "נינה לא חיכתה היום 6 שעות בין בקר לחלב. 3 נקודות רעות לנינה". אני מאמינה שהוא נתן ספר הוראות לעולם טוב יותר. אני רוצה לקיים את ההוראות שלו. אני מאמינה שהממסד הדתי עיוות במהלך השנים את ספר ההוראות שלו עד כדי כך שאלוהים בעצמו לא מזהה את דבריו מבין השורות.

אני מעוניינת להשתייך לקהילה הדתית. אולי זה נובע מפחד לצאת מהחממה, ואולי זה נובע מתחושה שהחברה הזו מתנהלת בצורה יותר טובה מאחרות. בכל מקרה אני מוכנה לקבל על עצמי את כללי החברה כדי להיות חלק ממנה. הכללים די פשוטים: בעלי צריך ללכת עם כיפה, הילדים לחינוך דתי, אני צריכה לשמור על צניעות מסויימת, לשמור שבת וכשרות (אם להיות פשטניים ושטחיים לרגע).
יתכן שבארה"ב הייתי נחשבת לקונסרבטיבית ולא לאורתודוכסית, אבל כאן בארץ הקונסרבטיבים נחשבים למוקצה מחמת מיאוס (אמנם לא כמו הרפורמים, אבל עדיין מוקצה...), ואני לא רוצה להיות מוקצה. אני רוצה להיות חלק מהחבר'ה. אז יש קהילה שלמה של "קונסרבטיבים המתחזים לאורתודוכסים". לכולנו ברור שאנחנו לא שומרים את כל התרי"ג. כל אחד בוחר לעצמו מה נח לו לשמור ומה לא. אנחנו מנסים לא להכנס זה לחיי זה. אנחנו ממשיכים להתקרא: "דתיים לאומיים", אבל נהנים לצחוק על כל ה"זמבישים" וה"דומפלך" מהשטחים. אנחנו נהנים ללכת לביכנ"ס פעם בשבוע, אבל יוצאים החוצה לקשקש בקריאת התורה (או שסתם נרדמים באמצע התפילה). חלקנו מדלגים על תפילת שחרית בשבת (עד השלב בו יש ילדים קטנים בבית, ואז הבעל מתמלא בחריצות, ופותח את שערי ביכנ"ס במטרה לברוח מהילדים). תפילות מנחה וערבית לא ממש מטרידות את רובנו, ויש כאלה שגם לא מוטרדים משחרית של יום חול. אנחנו יודעים מתי ר"ח מגיע רק לפי הירח (או הפתק החמוד שהילד מביא מהגן). אנחנו יודעים איפה המסעדות הכשרות השוות בארץ, אבל בחו"ל אוכלים "צימחוני" תחת כל עץ רענן.

כפי שציינתי בפוסט הקודם, אני לא ממש מכירה את הדור הצעיר. אני לא יודעת איך התאוריה הזו עובדת עליהם. מסתבר שהם לקחו את תאורית ה"עושה מה שנח לי" למקומות בהם אני ובני דורי מעולם לא ביקרנו, אבל השורה התחתונה היא זו שקובעת. בשורה התחתונה הם מביעים את אותו רצון שאני ושכמותי מביעים: "להשאר חלק מהחברה הדתית". אז הם מבלים היום בסטייל חילוני, אבל בסופו של דבר הם יתחתנו עם בחורה דתית, בחתונה דתית (עם ריקודים מעורבים כמובן), יילדו ילדים ע"פ לו"ז דתי (ילד ראשון עד שנתיים לאחר הנישואים ואח"כ ילד כל שנתיים-שלוש) וישלחו אותם לחינוך דתי. בשלב הזה הדתי המודרני יעבור מטאה מורפוזה קלה: הוא יתחיל להקפיד יותר על שמירת מצוות. הוא יתחיל לברך על כל מאכל, יתחיל להקפיד לקום לתפילת שחרית בשבת, יתחיל לספר סיפורי פרשת שבוע סביב שולחן השבת, יתחיל לקטר כשיראה את הבת שלו מסתובבת בחצאיות לא צנועות וכן הלאה.

שמעתי לפני כמה ימים שאצל כת ההיימיש בחורים המגיעים לגיל 18 מצווים לצאת מהכת, ולחוות את כל הנאות העולם האסורות על בני הכת. לאחר סבב הרפתקאות כזה מוזמן מי שרוצה לחזור לחיק הכת. אולי זו שיטה טובה, ואולי זו התשובה לשאלתך שָלוּלה אהובתי.

יאללה הזמן קצר, והיום נגמר. אני חייבת לעוף הביתה. סליחה שלא הספקתי לעשות הגהה. אשוב מחר (אם לא אלד).

נכתב על ידי nina, 10/2/2004 14:56, בקטגוריות הריון ולידה, שוקעת בהירהורים תיאולוגיים
29 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-18/2/2004 07:26

אנחנו מגש הכסף...
בשעה טובה ומוצלחת התחלתי לפני כשבוע את החודש התשיעי. לא מצאתי דרך ראויה יותר לחגוג את המאורע, מאשר ללכת להורים שלי לארוחת שישי.
החרמתי את ארוחות השבת אצל ההורים שלי במשך למעלה מחודשיים, מכיוון שהליכה של למעלה מחצי שעה (לכל כיוון) לא עשתה להריון שלי טוב. כל הגוף שלי כאב לאחר הליכה כזו, ולפעמים גם הופיעו צירים. הדעתי למסקנה שעכשיו כשאני ב- safe zone לא יקרה כלום אם אתאמץ ואבקר את הורי הקשישים (נו, טוב... אני חייבת להודות שהעצלות לבשל ארוחת שבת הכריעה את הכף).
ההליכה כצפוי עשתה לי רע. כאבי תופת באזור עצם האגן, וצירים בלתי נשלטים במשך כל השבת גרמו לי להצטער על ההחלטה האומללה הזו. מצד שני יצא לי סוף סוף לדבר שיחה משמעותית עם אח שלי לאחר חודשיים של שיחות לאקוניות בטלפון (שנינו לא חובבי המדיום).
מפה לשם השיחה התגלגלה אל מחשבים, אינטרנט וישראבלוג (קו אסוציאטיבי הגיוני לחלוטין, לא?). המלצתי לאחי על הבלוג המשובח של הדר סבטו ושיתפתי אותו בתגלית המדהימה שגיליתי אצלה בבלוג: החברה הדתיים הצעירים מקיימים מסיבות כדת וכדין, שמתנהלות כמעט כמו מסיבות חילוניות. בתגובה החלו אחי (צעיר ממני ב- 7 שנים) וגיסתי (צעירה ממני ב- 10 שנים) להתפוצץ מצחוק אל מול פני ההמומות. אחי המשועשע עידכן אותי שהחבר'ס הצעירים לא רק משתובבים במסיבות, אלא גם רוקדים לצלילי מוזיקה בשפת לעז, נפגשים בפאבים ובבתי קפה כשרים, מסתובבים להם ברחובה של עיר (אוניברסיטה ליתר דיוק) בחוסר צניעות בולט, ובכלל נהנים מהחיים.
"כוססססאמו" פלטתי בזעם. בזמן שאני נאבקתי על זכותי ללכת בלי כיסוי ראש ובמכנסיים ובכל זאת להחשב לדתיה אורתודוכסית; בזמן שאני התמודדתי אל מול הרמות גבה רבות כאשר פסעתי במסדרונות המדרשה לבנות באוניברסיטת בר-אילן ובמסדרונות הפקולטה למשפטים באמצע שנה ג' חמושה בטבעת נישואים אך ללא כיסוי ראש; בזמן שאני חשתי רגשות אשם רבים על כך שנגעתי בבעלי ה-ר-ב-ה לפני החתונה; בזמן שאני ניהלתי ויכוחים תיאולוגים מעמיקים עם גיסי בנושא: האם מותר או אסור ליישר תמונה בשבת (סיפור ארוך... אולי בהזדמנות) ועם גיסתי בשאלה: האם חסה שאינה "גוש קטיף" כשרה או לא; בזמן שנאלצתי להתמודד עם רגשי הנחיתות שהוטבעו בי באולפנה כלפי נשים צנועות, החובשות כיסוי ראש, גרות בשטחים, מביאות ילדים בצרורות, ומקיימות את יעודן כ"אשת חייל מי ימצא" - בזמן הזה צעירי הציונות הדתית השתרללו להם תחת כל עץ רענן.
אני נאבקת, מתייסרת, מחפשת צידוק הלכתי-פילוסופי להתנהגותי המופקרת, והם מפזזים להם במסיבות בלי לחשוב כלל. אין... אין צדק בעולם (או כמו שבעלי אמר לי ביום שישי בערב: "אני מרגיש שהחמצתי את כל הכיף").

חודש תשיעי אנשים!!! וגם יש צירים. אמנם הבוקר הכל נרגע, אבל בשבת הרחם שלי היה במצב צבירה גלי עד גבה גלי.
אני מתחילה לארגן את השולחן בעבודה לקראת העלמות פתאומית.
פאניקה ולחץ אופפים אותי.
מי שחשב שבשלישי זה קל יותר, טועה. בהריון הראשון זה הכי קל: לא יודעים לקראת מה הולכים. עכשיו כשאני יודעת מה מחכה לי אני היסטרית לחלוטין.

הכי חשוב שכחתי.
בעקבות השיחה בשבת אחי ואחותי גילו שאני מתחזקת בלוג. אחותי יודעת את העובדה הזו כבר זמן מה, אבל היא לא מצליחה לאתר אותי בתוך גבב הבלוגים בישראבלוג. אחי בטח יצליח יותר ממנה, מה גם שזרקתי להם איזה רמז עבה שיקל על מלאכת החיפוש.
אם הם יצליחו להגיע לפה, לא יהיה להם קשה לגלות שנינה זו אחותם הבכורה והמטורללת למחצה.
בנסיבות אלה אני שוקלת אאוטינג היסטרי. פתאום כל הנסיונות שלי להסתיר את הזהות שלי נראים חסרי טעם.

נכתב על ידי nina, 1/2/2004 10:25, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, חדשות המגזר, חלק מהבלוגספירה, הריון ולידה
31 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של סנרק ברעידת אדמה ב-11/2/2004 10:18

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.