פוטנציאל מבוזבז

דברים שפסח לימד אותי

1. אין ליכלוך שאקונומיקה לא יכולה להסיר, אא"כ מדובר בכתמי שומן.

2. אין כתם שומן ש"מסיר שומנים קר של סנט מוריץ" לא יכול להסיר.

3. מסיר השומנים של סנט מוריץ כ"כ יעיל, שהוא מסיר גם את שכבת האפידרמיס העליונה של האצבעות שלך, וגם מחורר את הכפפות.

4. תערובת של אבק ושומן זה הכתם הכי קשה לניקוי.

5. אבל גם אותו מסיר השומנים של סנט מוריץ מכסח.

6. מסיר השומנים של סנט מוריץ מסיר גם צבע שמן ממשקופים.

7. משקוף בצבע עץ עם נגיעות קלות של צבע שמן לבן, זה דווקא נראה אחלה. אני לא מבינה למה בעלי התעצבן.

8. מסתבר שמסיר השומנים של סנט מוריץ מסיר גם צבע אקריל מהקירות. קיר עם צבע לבן דהוי לא נראה כ"כ חינני, והבעל לא קונה את התירוץ שזה "זכר לחורבן".

9. כשיש על קיר המטבח כתם בגוון שחור עם מרקם שמנוני, אל תנסי לנקות אותו. זה יעשה רק יותר גרוע (אפור מעונן).

10. אפשר לחטוף הרעלת אקונומיקה. במיוחד עם את כולאת את עצמך עם בקבוק אקונומיקה בתוך מקלחון צר ונשבעת שלא תצאי ממנו עד שהמקלחון יבהיק מלובן.

11. כשמזיזים מיטת קומותיים, הגב יכול להתפס.

12. הילדים שלי אוהבים את רצפת המטבח שלהם עם כתמי פטל ופירורי עוגה. זאת הסיבה שבאופן קבוע, 5 דקות לאחר שסיימתי לשטוף את הרצפה, הם נכנסים למטבח, מפוררים עוגה ושופכים ליד זה כוס פטל (ולא שוכחים לנגב את הפטל עם מפית מנייר, שיהיה שחור ודביק).

13. הכי טוב: לתת לאמא לעשות ביביסיטר על הילדים אצלך בבית. דיברתי איתה ב-10:00 בבוקר, והיא כבר הספיק לנקות לי את הגז ולחרבש לי את דלת התנור. עד סוף היום אני מאמינה שהיא תנקה לי גם את המקרר ותעשה בו קצר.

נכתב על ידי nina, 26/3/2007 10:56, בקטגוריות מקטרת, פסח
51 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של רומנטי-כאן ב-1/4/2007 22:58

save the cheerleader save the world
לו הייתם נבחרים להיות גיבורי על, איזו תכונה הייתם רוצים שתינתן לכם?
אני, מגיל צעיר, חשקתי ביכולת לעוף. אני זוכרת שהייתי רצה בשבתות על הכביש במושב שבו גרנו, פורשת את ידי לצדדים, ומקווה שאם ארוץ מספיק מהר ואתפוס תנופה חזקה מספיק, אוכל לנתק את רגלי מהקרקע. זה לא קרה. היום אני חושבת שלעוף זה מעייף וקר, לכן אני רוצה לקבל את היכולת לשגר את עצמי ממקום למקום באמצעות מיצמוץ עין. כך, אוכל להגיע כהרף עין מהבית לעבודה, בלי להתקע בפקקים, בלי להתעייף מהנהיגה. אם אחד הילדים שלי לא ירגיש טוב, אוכל למצמץ את עצמי אליו תוך שניות, לבדוק מה קורה איתו, ולחזור לעבודה לפני שהבוס ירגיש שנעלמתי.
תכונת על נוספת שאני חושקת בה, היא היכולת להיות "זבוב על הקיר". הייתי רוצה לשמוע מה אנשים אומרים עלי מאחורי הגב או בכלל על מה אנשים מדברים (גם כשקורה המאורע הנדיר שבו הם לא מדברים עלי).

בסידרה Heroes, שעלתה לא ממזמן לשידור ב-yes, קבוצת אנשים מגלה פתאום שכל אחד מהם ניחן בתכונה מיוחדת שהופכת אותו למעין "גיבור על". באופן מפתיע כל הגיבורים סובלים מהשונות הזאת שנחתה עליהם (אולי חוץ מהיפאני המחופף, שהתברך ביכולת לשלוט בזמן ובמקום. עושה רושם שהוא דווקא מרוצה מאוד מהיכולת שלו, למרות שהוא עדיין לא מצליח לשלוט בה).
התכונות המיוחדות בהן ניחנו הגיבורים הן לא הבנאליות והשיגרתיות שבתכונות העל. התסריטאים הצליחו למצוא יכולות על מאוד מעניינות כדי להעניק אותן לגיבורים (שמיעה חדה במיוחד, יכולת להחלמה עצמית, יכולת לתקשר עם מערכות אלקטרוניות באמצעות המחשבה, יכולת למידה וזכרון פנומנלית, יכולת שיכנוע ועוד).
ויש גם את סיילר. הפסיכופט האולטימטיבי.

הסידרה מעולה, מותחת (למרות שהאקספוזיציה בה נמתחת על פני למעלה מ-2 פרקים) וממכרת. תתחילו לראות וגם אתם תמלמלו את המנטרה: save the cheerleader save the world.

ניסיתי להיות מצ'וכללת ולשים פה סרטון, אבל משום מה יש לי פה רק ריבוע לבן. עימכם הסליחה, והנה הלינק הישיר:
http://youtube.com/watch?v=HL0lpjqEqDg

במקביל, אני רואה עכשיו את העונה ה-10 של The Amazing Race (המירוץ למיליון).
למי שלא מכיר, הסידרה עוקבת אחר 12 זוגות שמתחרים במירוץ מסביב לעולם, כאשר מי שיגיע בסוף 13 פרקים למקום הראשון, יזכה במיליון דולר.

כל מי שאינו חפץ בספויילרים לעונה הזאת (בישראל, אגב, משודרת כרגע העונה התשיעית) שידלג לקטע הבא.

התוכנית מהווה חממת לחץ נהדרת למערכת היחסים הזוגית של הצמדים המתחרים. כולם נכנסים אליה כשהם אוהבים עליזים ומאושרים, אבל במהלך לחץ התחרות, מתגלים הבקיעים והמריבות הקטנות (ובעיקר הגדולות) בין הצמדים. לאנשים בעלי אופי מציצני (שהם כמעט כל חובבי תוכניות ריאליטי) מדובר במעבדה אנושית משובחת, שבעיני טובה בהרבה מזו שבתוכנית "הישרדות", דווקא משום שב"מרוץ" הצמדים באים עם היכרות מוקדמת על יתרונותיו וחסרונותיו של בן הזוג שלצידו הם מתמודדים.

בעונה העשירית מתחרים, בין השאר, 2 מלכות יופי, 2 דוגמנים, זוג ששוקל להתארס, אב ובתו הלסבית, קטועת רגל ובעלה המסוּר, 2 מעודדות, 2 הומואים, 2 red necks ו-2 אחים מוסלמים.
האחים המוסלמים הפחידו אותי במיידי. הם היו גדולים, לבושים בבגד שנראה כמו ציצית שיצאה משליטה, לראשיהם היו כיפות ברסלב ענקיות והם סירבו ללחוץ את היד למתמודדות הנשיות. מיי גוד, מעולם לא שמתי לב כמה המוסלמים דומים לנו.

מעתיקנים שכמותם. כנראה שגם ההנהלה נבהלה מהאחים המוסלמים, כי הם מיד שינו את חוקי התחרות ובטוויסט מדהים הביאו לפרישתם עוד בטרם הסתיים הפרק הראשון.
המתמודדת קטועת הרגל מדהימה. היא עוקפת ביכולות הפיזיות שלה מתמודדים צעירים ממנה. היא מבצעת את כל המטלות הפיזיות בקלילות שמותירה אותך פעור פה. מצד שני, יש לה איזו בעיה ברגל המלאכותית. האנגלית שלי לא כזאת מושלמת, אבל אם הבנתי נכון, יש לה דליפה של נוזל הידראולי, מה שגורם לה להיות, כהגדרתה, כמו מכונית עם פנצ'ר. אני מחזיקה לה אצבעות, אבל לא נראה לי שתאריך ימים במירוץ.
המעודדות מעצבנות ברמות. כל שניה הן מוחאות כף, מנופפות בידים וצורחות זו לזו "יהההההההה" או "כל הכבוד!" או "את יכולה לעשות את זה! קדימה!!!" לפעמים פשוט בא לי לדפוק להן פומפון בראש.

המתמודדים האהובים עלי הם הזוג שהחליט שהמירוץ הזה יהיה המבחן המושלם לזוגיות בת השנתיים שלהם. ידוע שטיול משותף הוא מבחן לחסינות הזוגיות, בגלל השהות הצפופה זה בחברת זה ובגלל שהיציאה מהשיגרה גורמת לאנשים להוריד מסכות ולחשוף במלוא כיעורו (או יופיו) את אופיים האמיתי. המירוץ מחדד פי אלף את המימד הזה. אני ובעלי, לדוגמא, לא היינו שורדים דקה אחת במירוץ. בזמן שאני לחוצה עד כדי היסטריה הוא רגוע עד כדי ייאוש. אני בקטע של לדחוף אנשים באוטובוס כדי להיות הראשונה שיוצאת, והוא בקטע של לשבת ולהמתין עד שהאחרון יעזוב את האוטבוס ואז לרדת בניחותא. אני רואה את זוג האוהבים הזה רב ומתייאש זה מתכונותיו המלבבות של זה, ופתאום אני מרגישה נהדר עם הזוגיות שלי. "אני אוהב אותה, אבל לפעמים יש לה קטעים שמוציאים אותי מדעתי" מלחש הגבר למצלמה בייאוש, ואני מגחכת מעל צללחת פופקורן וצועקת למסך המחשב: "חבל לך על הזמן. אין לכם סיכוי. תוך פחות משנה אתם מתגרשים". אחח... אין כמו ריאלטי טוב.

אם כבר בטלויזיה עסקינן, בעוד 3 חודשים נגמר החוזה שלנו עם HOT. זו היתה טעות ענק לעזוב את yes ולעבור ל-HOT. הילדים אומנם נהנים מערוץ לוגי, אבל הבעל ואני יושבים כמעט כל ערב המומים מול הטלויזיה ותוהים איך מתוך למעלה מ-300 ערוצים, אין אפילו תוכנית אחת ראויה לצפיה. לאחרונה, אני מוצאת את עצמי רואה יותר ויותר טלויזיה במחשב, בזמן שאני משלמת כל חודש ל-HOT למעלה מ-200 ש"ח על כלום. מתסכל.

נכתב על ידי nina, 18/3/2007 07:58, בקטגוריות גולשת באינטרנט, קצת קולטורה
74 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של רומנטי-כאן ב-1/4/2007 22:58

אישה, למטבח!
לרגל יום האישה (שנמתח ל"שבוע האישה") קיימתי שיחה עם הביג בוס החדש. ליתר דיוק, לא רק אני קיימתי שיחה איתו, והשיחה בכלל לא התקיימה לרגל יום האישה אלא בגלל שהוא בוס חדש ורוצה להכיר את פקודיו, אבל בל ניתן לזוטות להסיט אותי מהכיוון אליו אני שואפת.

אני גרועה בשיחות עם בוסים, ובשיחות עם ביג בוסים אפילו יותר, לכן אני אוהבת להתכונן לפני השיחה, לדמיין תרחישים אפשריים. בכל התרחישים שלי הייתי עסוקה רבות בלספר בשבחי, בחשיבות שלי למחלקה ובהשכלתי המרשימה והמבוזבזת. באף אחד מהתרחישים לא תיארתי לעצמי שחלק נכבד מהשיחה יוקדש לעיסוקו של בעלי ולהצלחתו המקצועית.
זה הלך בערך ככה:
ביג בוס: "ספרי לי קצת על עצמך"
נינה: "אני גרה בעיר מהממת"
ביג בוס: "אני רואה שיש לך 2 שמות משפחה"
נינה: "כן, הראשון שלי והשני של בעלי"
ביג בוס: "במה בעלך עוסק"
נינה: "הוא עו"ד"
מהנקודה הזאת ולמשך 5 דקות לפחות השיחה עסקה בתחומי התמחותו של בעלי, תחומי העניין שלו, עברו ההשכלתי והמקצועי, אנשים שאולי שניהם מכירים וסיכויי הצלחתו המקצועית בעתיד. ניסיתי מדי פעם להשחיל את העובדה שגם לי יש השכלה משפטית, אבל כנראה שזה היה פחות מעניין. אפילו לא נשאלתי אם עבדתי בעבר כעו"ד ולמה עזבתי את המקצוע.

כשסיימנו לדון בבעלי, עברנו לנושא המרתק הבא:
ביג בוס: "יש לך ילדים?"
נינה: "כן. שלושה. בת 8 בן 6 ובן 3"
ביג בוס: "שלושה? איך הספקת? בת כמה את? את נראית ילדה"
נינה (בחיוך מרוצה מאוד): "אני בת 34"
ביג בוס: "את נראית יותר צעירה"
(טוב, לחלק הזה של השיחה אין שום רלבנטיות לפוסט, אבל בעיני זה מידע חשוב שראוי שיתפרסם)
ביג בוס: "ומתי את מספיקה לראות את הילדים שלך?"
נינה: "אני מסיימת לעבוד מוקדם, עד 16:00 אני מגיעה הביתה ואוספת את הילדים מכל מסגרות הצהרים שלהם"
ביג בוס: "מה? את עובדת רק 8 שעות?"
נינה: "כן. ככה נקבע בחוזה העבודה שלי. אין לי אפשרות לשעות נוספות"
ביג בוס: "ולא יצא לך אף פעם, בין הנקה להחלפת חיתולים, לעבוד מהבית?"
אני מודה שבשלב הזה הרמתי יותר מגבה מעוצבת אחת. איזה דימוי הזוי של המושג "אישה עובדת" יש לבן אדם. מילא החלפת חיתולים, אבל הנקה? בחיים לא הצלחתי לעסוק בזה יותר מחודשיים (וגם בהם חיפפתי). המומה קלות השבתי לביג בוס: "אני לא מניקה (זה הגודל הטבעי שלהם), והילדים שלי גמולים מחיתולים ממזמן"
אבל הביג בוס התעקש: "ולא יצא לך לעבוד בשעות הערב מהבית?"
'למה?' חשבתי לעצמי 'עשיתי רע למישהו שאצטרך לעבוד גם מהבית? לא מספיק לסבול 8 שעות ביום?', אבל בקול עניתי: "מעולם לא התבקשתי לעשות את זה".
ואז הביג בוס פצח בנאום נרגש על זה שהוא מתנגד לאלה הרואים במשכורת מטרה ובעבודה אמצעי. בעיניו, העבודה היא המטרה והמשכורת היא הטבה נחמדה מהצד. הוא מצפה להשקעה של 100% בעבודה, גם מעבר לשעות הקבועות בחוזה.

הינהנתי נמרצות, רק כדי להיות מנומסת, אבל אח"כ במשרדי הטחוב חשבתי לעצמי: ראבק, אם הייתי רוצה לעבוד 10-12 שעות ביום, הייתי נשארת בעריכת דין. נטשתי את עריכת הדין לטובת עבודה הנמצאת 20 דרגות מתחת לכישורי, רק משום שהעבודה הזאת צפנה בחובה אפס השקעה, ראש קטן ולא יותר מ-8 שעות עבודה ביום. אני מעבירה כרטיס בבוקר, מתקתקת על המחשב, מעבירה כרטיס בצהרים ומשאירה הכל מאחורי. ברגע שאני יוצאת מהעבודה הראש שלי שקט ופנוי למשפחה ולילדים. אף פיסת עבודה לא חודרת לחיים הפרטיים שלי, וטוב לי ככה. בשביל השקט הנפשי הזה ובשביל המשפחה הייתי מוכנה לוותר על הגשמת פוטנציאל אישי, אז עכשיו אתה בא ומדבר איתי על להשקיע את כל כולי בעבודה ולתת יותר מ-8 שעות ביום? זה משבש לי את כל סדרי העדיפויות, ואם כבר שיבשתי את סדרי העדיפויות, אז אשקיע את כל כולי בעבודה שיותר הולמת את כישורי המקצועיים ממה שיש לו להציע לי.

אחרי שהתעצבנתי ופרקתי את העצבים אצל הבעל (דרך הטלפון. תרגיעו עם הדימיון בבקשה) התחלתי לחשוב על המבוי הסתום שהביג בוס דחף אותי אליו: או לשבת בבית ולגדל את הילדים או לעבוד במשרה מלאה פלוס פלוס פלוס. לשיטת הביג בוס, משרות אם של 8 שעות אינן קיימות. אם את אמא לילדים קטנים, ואכפת לך מהם, ואת רוצה להשקיע בהם (כמו שבוודאי את צריכה) הואילי נא ושבי בבית, ואל תסתובבי לנו מול העיניים בחולצות שסמארק מרוח עליהן. לחילופי חילופין, את יכולה ללבוש גלימה אדומה ולהפוך לסופרוומן - אחת כזו שגם מניקה, גם מחליפה חיתולים וגם מנהלת שיחות ועידה ביפאנית שוטפת עם משקיעים מטוקיו, והכל בו זמנית.
הפשרה השפויה שמצאתי לעצמי בין עבודה למשפחה, לא קיימת בעולם המושגים של הביג בוס החדש, וזה די מבאס. כי הביג בוס הוא "איש העולם הגדול" שבא לחברה מעולם העיסקי האכזר שבחוץ, ואם אלה הציפיות מאמהות בעולם שבחוץ, אז בטח שאין לי מה לחפש שם, ונכון לעכשיו ספק אם יש לי מה לחפש בפנים.

"יום האישה" שמח. יהיי!
שמור בטל

נכתב על ידי nina, 11/3/2007 21:01, בקטגוריות אם השנה, מביעה עמדה חברתית, עובדת (?)
98 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-20/3/2007 14:00

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.