פוטנציאל מבוזבז

היום יומולדת ל... נו, איך קוראים לי?

אחד האירועים המוזרים ביותר שנכחתי בהם לאחרונה, היה מסיבת יומולדת לאדם שרק עכשיו אובחן כחולה אלצהיימר. מדובר בגבר צעיר יחסית (כלומר, צעיר במונחים של ההורים שלי...) שגופו עדיין חזק ובריא (שוב, יחסית לאנשים בשכבת הגיל של ההורים שלי), אבל המח שלו כבר התחיל לגווע. היה ברור לכל הנוכחים שיש סיכויים נהדרים שגם בשנה הבאה הוא יחגוג יומולדת, רק שלאף אחד אין מושג אם הוא יזכור עד אז איך קוראים לו ומיהם לעזאזל כל האנשים המוזרים שמכרכרים סביבו עם עוגה ונרות.

השאלה איתה התמודדו מארגני האירוע היתה: איך אנחנו אמורים לנהוג? האם להתעלם מהמחלה או להתעמת איתה. בעצם, במידה רבה, זאת השאלה שאיתה מתמודד כמעט כל אדם שחולה במחלה כרונית עם אופציה לסופנית. המשפחה הספציפית הזאת היא מסוג המשפחות המתעלמות. במשך זמן רב הם טמנו את הראש בחול, עד שהמציאות הכריחה אותם לפעול. אבל גם עכשיו, כשיש להם ביד אבחנה, הם לא עושים איתה כלום, ומעדיפים להמשיך בחייהם כרגיל. אולי בגלל זה הם התעקשו על חגיגת יום ההולדת המטופשת הזאת. חגיגה שבה כולם ניסו להראות שמחים, עליזים וחוגגים, אבל בעצם היו עסוקים בעיקר בללכת על קצות האצבעות.

רגע השיא של המסיבה (אם נתעלם לשניה מאותם רגעים נפלאים בהם כיתתי את רגלי לאורך קילומטרים של חוף ים, בנסיון נואש למצוא תא שירותים פתוח, כדי שמס' 1 תוכל להחזיר לטבע את כל הפופקורן שטחנה במהלך הנסיעה לשם) היה נאום שכתבה וקראה בתו של חתן היומולדת. נאום מרגש ומקסים, אבל נאום שמתאים יותר להלוויה מאשר למסיבת יומולדת.

בעיני, הרגע שבו אתה זוכה לשמוע את ההספדים עליך בעודך חי, הוא הרגע בו אתה מבין שהמספיד ויתר עליך. לא יודעת מה נורא יותר: ללכת בלי להספיק להפרד או להפרד מתוך ידיעה שמי שנפרד ממך כבר לא מאמין שתשרוד. אז נכון שיש רגעים בהם המוות ממש ניצב לידך רוקע רגל בחוסר סבלנות, וכדאי לנצל אותם כדי להפרד, אבל אדם שחוגג יומולדת 59 בבריאות תקינה יחסית לא מרגיש שהוא נמצא באחד מהרגעים האלה. זה היה מרגש מאוד, אבל מביך לאללה.

אלצהיימר היא מחלה איומה. אישית, אין לי מה לדאוג ממנה, כי רוב הסיכויים הם שבסופו של דבר אתפגר מסרטן, אבל לפעמים אני תוהה מה יקרה אם בכ"ז אנצח את הסטטיסטיקה ובמקום סרטן אחטוף אלצהיימר (האופטימיים יאמרו שאפשר גם לחטוף את שניהם). אני תוהה האם יהיה לי האומץ להתאבד בשניה שאקבל את האבחנה הסופית.

אלצהיימר היא מחלה איומה, אבל כר פורה לכ"כ הרבה בדיחות! מצד אחד, אני מרגישה מחוייבת לשמור על ארשת פנים רצינית ועצובה כשמדברים איתי על זה, אבל מצד שני מיליון בדיחות עולות לי לראש וקשה לי לסתום את הפה ולא לפלוט את כולן. קשה... קשה...

בנוגע להתמודדות בני משפחה צעירים עם מחלת האלצהיימר, אני ממליצה בחום על הספר "מאחורי דלתות חשוכות" של אילת סער. הגענו לספר הזה במקרה בספריה (הרבה לפני שהנושא היה בעל רלבנטיות עבורנו), והוא מאוד ריגש אותי ואת הילדים, וגם הסביר מאוד יפה ומאוד פשוט את המחלה.

נכתב על ידי nina, 31/7/2007 08:51, בקטגוריות מהרהרת
64 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-30/8/2007 08:33

אמא יותר טובה
"כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות אמא, אבל אמא יותר טובה ממך" ככה הצהירה מס' 1 באחד הימים.
"האם זה אומר שאני כזאת אמא גרועה?"
"לא, את לא אמא גרועה, אבל אפשר להיות אמא יותר טובה ממך"

התלבטתי אם לתת לה לחיות באשליות עד שתגדל, או להרוס לה כבר מעכשיו ולגלות לה שהיא ביקשה דבר שהוא בלתי אפשרי.

אני בטוחה שאני לא לבד בזה ושיש עוד אמהות שיום אחד מסתכלות במראה, ומגלות שמי שניבטת ממנה זאת אמא שלהן. אמהות שנשבעו שיעשו הכל אחרת, אבל ברגע אחד של חולשה גילו שהן בדיוק, אבל בדיוק, מתנהגות ומדברות כמו אמא שלהן.
ולא משנה כמה אני מודעת לעצמי, וכמה אני מודעת לטעויות שאמא שלי עשתה, בסופו של דבר יגיע רגע השבירה, שלאחריו אגלה שאני לא יותר טובה ממנה, שאני לא שונה ממנה, שאני בדיוק אמא שלי.

ואני יכולה אח"כ להתנהג כאילו כלום לא קרה, ובצביעות להמשיך למתוח עליה ביקורת, ולמנות בפניה שוב ושוב את כל הטעויות שלה, כשעמוק בפנים אני יודעת שאני בעצם מותחת את הביקורת על עצמי, ומונה את הטעויות שלי.

שמור בטל

נכתב על ידי nina, 29/7/2007 07:30, בקטגוריות אם השנה, מהרהרת
59 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של margi ב-31/7/2007 17:44

נו? אז קראתם את הארי פוטר החדש?

אחד הדברים הטובים ביציאתו לאור של הספר החדש בסדרת "הארי פוטר", הוא שמעכשיו כל אוהדי סדרת הספרים הזאת יהיו עסוקים בלפענח את הטקסט המורכב באנגלית, ויפסיקו לנדנד לכל שאר העולם בתהיות על המשמעויות העמוקות המסתתרות בספר זה ובתהיות על תוגת גורלו של הארי.

כן מת, לא מת - יא אללה שלכם, כמה קדחתם לי בשכל עם הספר המצ'עמם הזה!!!

כן, ניסיתי לקרוא הארי פוטר, ולמרבה השוק והתדהמה נרדמתי אחרי 3 עמודים. ואני דווקא חובבת ספרים, ובמיוחד ספרי מתח, אבל איך שלא תסובבו את זה, מדובר בספר ילדים, ואני את הילדות שלי סיימתי לפני בערך 15 שנים. גם הסרטים, אגב, שיעממו אותי.

לאחר שסיימנו להתלהב כמו שאר העולם מצאת הספר החדש, נותרה השאלה המרכזית והמהותית: איך אנחנו צריכים להתנקם בכל חנויות הספרים שהעזו לפתוח את דלתותיהן בשבת? מישהי הציעה להסתובב מחוץ לחנות עם מגפון ולהכריז בקולי קולות מי הדמויות שמתו במהלך הספר. אותי הרעיון שיעשע מאוד, אבל אין לי שום כוונה להאבק בלמעלה מ-700 עמודים באנגלית בכדי לעשות את זה.

תשעה באב בפתח, לכן אנסה בכל כוחי להפסיק את שנאת החינם הזאת (למרות שהארי פוטר לא ממש יהודי, כך שעקרונית מותר לי לשנוא אותו כאוות נפשי), ואעבור לקלל את משרד החינוך (או ליתר דיוק: את ממשלת ישראל כולה):

מה לעזאזל עבר לכם בראש כשהחלטתם על חופשה בת חודשיים??? אני מניחה שהעובדה שכל המשכורת שלי משועבדת לחנויות חומרי יצירה ולביביסיטריות נעלמה מעינכם? איך בדיוק מצפים שנשים תצאנה לעבוד אם כל המשאבים (הכלכלים והנפשיים) שלנו ממוקדים רק לנקודה אחת: למצוא תעסוקה לילדים.

אחת הפובלציסטיות (שלמרבה הצער שמה פרח מזכרוני, עקב מיעוט משאבי מערכת) כתבה כי האמהות העובדות בישראל צריכות לקום ולהתמרד כנגד החופש הגדול הזה, אבל ככל הנראה כולן עסוקות ברגעים אלה במציאת סידור לילדים, ולכן אין להן זמן למחאות. כ"כ נכון!

אז איך הסתדרתי בחופש?

שלושה שבועות של קיטנה חלפו, ועכשיו אנחנו עוברים ל-4 שבועות של קיטנת בית. שאלוהים יעזור לי ולריהוט בבית, ולביביסיטר הדווקא חמודה ששכרתי לצורך המשימה.

בניתי לילדים קיטנה שמבוססת על הקיטנה הזאת: http://ha-lool.co.il/magazine/article.asp?id=1194

לכל יום יש סדר יום מסודר, ומלא חומרי יצירה ודפי צביעה. עדיין יש בי תחושה עמומה שבסופו של כל יום אגלה שהילדים שלי שוב ראו יותר מדי טלויזיה, ושהבית נראה כאילו עבר רעידת אדמה מאסיבית.

אז כמה עוד נשאר עד לסוף החופש?

נכתב על ידי nina, 22/7/2007 08:39, בקטגוריות אם השנה, חופש גדול, מקטרת
תגיות בטכנורטי: אם השנה, חופש גדול, מקטרת
88 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-9/8/2007 20:48

זהירות פוסט גזעני
אני גזענית. לא, לא מדובר בגזענות מתוך אידאולוגיה מוצקה. להפך, אם תדברו איתי באידיאליזם, אני אתן לכם הרצאה שלמה מלאת להט על כך שכל בני האדם שווים ויש להתייחס לכולם באופן ענייני ולא על בסיס עדתי / מגדרי / דתי. אבל אם ארד רגע מאידיאלים ודיבורים בעלמא, ואסתכל עמוק לתוך עצמי ולדרך שבה אני מתנהגת בפועל, אני חייבת להודות שאני גזענית. גזענית, אבל לא יותר מכמעט כל ישראלי אחר ברחוב.
כולנו גזעניים, בעיקר כי כולנו אוהבים לבלות עם אנשים "כמונו". אנחנו לא מגדירים זאת כ"גזענות", אבל הדרך שבה אנו חושבים והדרך שבה אנו מתנהגים מעידה על גזענות. אצל חלקנו (בעיקר אלה הסמולנים) הגזענות מסווית היטב, לעיתים מוסוות ב-over doing לטובת המיעוט הנרדף, אבל גם זו בעצם גזענות (טובה אומנם, אבל גזענות).

איתרע מזלנו, ונקלענו לחודשי יולי-אוגוסט (הידועיים גם בכינויים: "חודשי מסחטת הכספים") עם מצוקה תקציבית וחוסר איזון בתזרים המזומנים הביתי. אלוהים יודע לאן נעלמו 2 תוכניות החסכון האומללות שהיו לנו בחשבון וכיצד המשכורת שלי התאדתה עוד בטרם הספיקה לעשות הופעת בכורה בדף חשבון הבנק, אבל ה-11 ביולי מצא אותי במינוס מטריד, ועם רשימת הוצאות ארוכה כאורך הגלות.
מכיוון שסימנים מקדימים התפזרו להם כבר בחודשי מאי ויוני, ידעתי להערך בהתאם ולהודיע לבני המשפחה שהחופש הגדול השנה יהיה בסימן קיצוצים וחסכנות. כצעד ראשון, החלטתי שלא לחדש את המנוי לבריכה היוקרתית, שבה נהננו לבלות עם אנשים כמונו (בערך. כי אחרי הכל רוב האנשים שם חילוניים, ואנחנו דתיים...).
ככל שהתקדם לו החופש הגדול, הגעתי למסקנה שאי אפשר לשרוד אותו ללא בריכה, מה גם שמס' 2 הוא כבר בן 6.5, ולכן חייב ללמוד שחיה. לאחר בירורים רבים, הגעתי למסקנה שהדיל הזול ביותר נמצא בבריכה העירונית, הבריכה היחידה שלא מחייבת אותך לעשות מנוי, ושנותנת לכל אדם להכנס בשעריה במחיר הוגן וללא ליווי חבר, ושמכילה הרבה אנשים שהם... אממממ... נו... לא ממש כמונו.
סנוביזם לחוד ומצוקה תקציבית לחוד. יש רגעים בהם גם גזען נאלץ לחוות רגעי אי נוחות ולבלות עם אנשים שאינם ממש כמוהו, וזה היה אחד מהרגעים האלה. בפרצוף סובל ואומלל, ועם תרמיל מצוייד במנעול (כי בטח פראי האדם בבריכה העירונית ינסו לגנוב את הארנק היוקרתי סטייל לואי ויטון שקניתי בשוק בתורכיה ברגע שבו אלוהים יודע על מה חשבתי) שמתי פעמי לבריכה.

מדהים איך הילדים לא חשו בשום אי נוחות. לילדים, כנראה, טבעי לבלות עם אנשים שאינם כמותם, או שהם לא שמים לב לדקויות להבדלים בין בני האדם, ולא מודעים לכך שיש אנשים שהם "כמותם" ואנשים ש"אינם כמותם". מדהים יותר לגלות שגם אי הנוחות שלי נעלמה במהירות. היי, לאנשים פה אין קרניים. ובאופן מפתיע, הם הרבה פחות מופרעים וצעקניים מכל הסנובים העשירים שאיתם שחינו בשנה שעברה. מיי גוד, הילדים פה ממש מחונכים! כן... גם האתיופים. הבריכה היתה נקיה, אף אחד לא התקרב אפילו לתרמיל שלי, אף אחד לא הציק או הרביץ לילדים שלי, אף אחד לא נתן לנו להרגיש שונים רק בגלל שהיינו הבלונדינים היחידים בבריכה (והרגליים שלי סינוורו בלבן הבוהק שלהם), ואף אחד לא בהה בחוסר נימוס מעיק בצליעה של הבת שלי ו/או שאל אותנו שאלות מעיקות בנושא.

ישבתי על שפת בריכת הפעוטות, הסתכלתי מסביב ועשיתי עם עצמי חשבון נפש קטן.

אגב, ים ובריכה:
אלכסנדר מאן הציג (לפני מס' שבועות) בפני קוראי הבלוג שלו את השדיני, וגרם לי לתהות מהי אופנת בגדי הים הדתית.

חלפו שנים רבות מאז בילתי בחוף ים נפרד. המעט שאני זוכרת מחוף ים שכזה היה תערובת מוזרה של כוסיות בבקיני, נשים המשתזפות טופלס ונשים חרדיות עם טורבן על הראש וחלוק פרחוני על הגוף.
הים מציב בפני האישה הדתית אתגר לא פשוט. מצד אחד, יש חוקי צניעות, ואלה לא נעלמים פתאום רק כי חם ובא לנו ללכת לטבול בים ולשרוץ על החוף. מצד שני, חם! ויש ים! ומתחשק לטבול בו ולשרוץ על החוף!
אז יש כאלה שמנצלות את איצטלת החוף הנפרד, וטוענות שהמקום מוגן מספיק כדי שהן ילכו בו עם בגד ים, אפילו עם בקיני. ויש כאלה שגם בחוף נפרד ילבשו מעל בגד הים השלם חולצה וברמודה.

בשיטוטי באינטרנט מצאתי את בגדי הים האלה: http://www.wholesomewear.com/page-4.html וגם את אלה: http://www.modest-swimwear.net/swimsuitpictures.htm ולמוסלמיות אפילו את אלה: http://www.ahiida.com/index.php?a=results&subcat=65
בגדי הים המוסלמים פותרים גם את בעית הצניעות וגם את בעית כיסוי הראש.
הפתרונות המוצעים באתרים דלעיל הם נהדרים, אבל בפועל מעולם לא ראיתי מישהי שלובשת אותם. אולי אחת מקוראות הבלוג, שכן מבלה בחוף נפרד, תוכל לעדכן אותי האם האופנה הזאת תפסה במגזר, ובכלל מהי אופנת בגדי הים בחופים הנפרדים.

נכתב על ידי nina, 16/7/2007 10:08, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, חדשות המגזר, חופש גדול, מהרהרת
68 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-5/8/2007 07:24

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.