- פנויה לבוא לראות אותי ב"צוותא" 9 הערב?

- כן! ובשמחה

- יש! זוג על שמך בקופת "צוותא", תבואי קצת קודם. נתראה

- ואוו תודה. זה לא מובן מאליו. אני כבר מתרגשת :-)

- בכיף גדול יקירה. בכיף גדול

את דרור קרן פגשתי לראשונה, ככה פנים מול פנים מול הפנימה שלו ושל חצי מהמדינה, בסדרת המופת "שבתות וחגים". אי אפשר היה שלא להתאהב ביואל לזרוב, להתחבר אליו, להבין אותו, להזדהות איתו, להרגיש את האמת שלו, כל כך אמיתי. כמו אז, גם היום. שחקן מוכשר ואיש אמיתי, כזה שנוגע בנקודות הכי עמוקות שלך. מאז יצא לראות אותו בכל מיני מקומות, על הבמה, בטלוויזיה בקולנוע, תמיד נוגע.

דרור קרן הוא האיש שגורם לי לצחוק בתקופה האחרונה, פשוט לצחוק. אנחנו עובדים יחד על פרויקט משותף (שאולי בהמשך אני אשתף) והוא מצחיק אותי מאוד. וככל שאני מכירה אותו יותר, אני פשוט נדהמת מהכשרון הרב שלו, הוא שחקן בחסד, הוא בדרן, הוא בן אדם, הוא איש משפחה, הוא כותב, הוא יוצר, הוא מקצועי, הוא מוכשר! ועוד כל כך הרבה דברים וכל כך קל להתחבר אליו. איש יקר.

דרור קרן מצד שני - הוא מופע היחיד החדש שלו, אני לא חובבת סטנדאפ ותמיד מעדיפה מופע מוסיקלי על פני כל מופע סטנדאפ. אבל עם דרור זה אחרת, הוא פשוט שחקן. המופע שלו אמנם מצחיק בטירוף, אבל הוא משחק כמו שרק הוא יכול (וכמו שהרבה סטנדאפיסטים, לא). מרגש, נוגע, מדהים, מדגים, מספר, צוחק, מתעצבן, משתף, נחשף, מנסה להבין, והכל בהומור איכותי. או כמו שכתבו עליו באחת הביקורות "גם שחקן איכותי וגם מצחיק!". אני מסכימה. שעה וחצי שעברה ביעף, יכולתי להמשיך ולהקשיב לו עד הבוקר.

אז נכון, אני קצת משוחדת, ולא אכפת לי, אני ממליצה בחום! חזרתי מההופעה שלו ממש לפני שעה, בכיתי שם מרוב צחוק, ממש דמעות של צחוק וכאב בטן כזה מהסוג הממש טוב, זה לא קרה לי ה-מון זמן. אז אני יודעת, זה זמן מלחמה, הימים קשים מתמיד, היומיום שלנו מורכב בעיקר מדיווחים מהשטח, מקולות ירי, מכאב ועצב וכאב לב אבל אולי זה הזמן קצת להשתחרר, לשים את המציאות בצד לרגע ולנסות ליהנות ממה שיש, ולו רק כדי לשמור על השפיות. אז תזכרו, דרור קרן מצד שני, מומלץ מומלץ. מאוד מומלץ! הסיפורים שלו נוגעים בכולנו, בנקודות הכי אמיתיות שלנו, בשיגרה הכי שיגרתית שלפעמים אנחנו בכלל לא שמים לב שהיא שם. אז כמו שהוא קורא לזה, "סטנדאפ בנעלי בית, על החיים ואיך יוצאים מהם בשלום" (או: על החיים או מה שזה לא יהיה). תלכו, תראו, תצחקו.

מוקדש לחברתי היקרה, יעל.

מזל טוב ליומולדת הרבה אהבה ו... ד"ש וחיבוק מדרור.

לא יודעת מה היה שונה היום, האם באת עם אנרגיות אחרות או שזו רק אני שאולי פתוחה יותר לקבל את מה שאתה מוכן לתת. אבל משהו היה שם שונה ממה שהכרתי עד היום. יכול להיות שזה היום הארוך שהיה לי, עם כל האירועים שקרו בו שהשכיחו ממני אותך, את ההתרגשות לקראתך, אולי זו אני שלא הגעתי מוכנה והייתי מוטרדת מדברים שוליים, כמו עבודה. אולי בגלל שאני כבר מכירה אותך, את הקול שלך, את תנועות הגוף, את הבדיחות שלך, את סגנון הדיבור, מה שהופך את הכל למוכר כל כך ושונה מפעמים קודמות, בהן היתה ההתרגשות של היכרות חדשה. ואולי... אולי השוני היום בכלל בא ממך? בכל מקרה, עוד לא החלטתי אם זה היה שונה טוב או לא טוב, וזה גם לא כל כך משנה, זה פשוט היה שונה.

האשה של חייו, כרגיל, נגעה שוב בנקודה הזו שהופכת לי משהו בתוך הבטן ופותחת אצלי ישר את ברזי הדמעות, ככה בלי לשאול אותי בכלל. אחריה הכל כבר היה חשוף, הדמעות זלגו להן בלי שליטה מתוך האפילה וגם בליל האהבה, כאשר השיא היה ההפתעה ששלפת מהמגירה, מה שהשאיר אותי כמעט בלי אויר.

אוהדי, תודה על ערב מרגש, בצורה שלא הכרתי קודם, תודה על רגעים קטנים של אושר (למרות הייבובים שלי) וכמובן תודה על החיבוק המכיל, המקבל והמרגיע.

ולך אהובתי, תודה על מי שאת בשבילי ואיתי, תודה על ההכלה האינסופית, על ההבנה, החיבור ו... האהבה. אוהבתותך מתוך הנשמה.

 לפתוח את הלב גם לתחושות חדשות 

משהו קטן וטוב: יום חמישי. וכל מילה מיותרת

נסיון ראשון בהחלט בצילום וידאו חובבני, עם שיר הפרידות האולטימטיבי, שאני באופן אישי הספקתי להפרד איתו פעמיים.

המצלמה שלי (סטילס משובחת!), הצילום שלי ו.... גם הזיופים. שלי. ושל כל החברים מסביב. העיקר שהיה כייף.

קבלו את תגידי לו - לייב:

(אוהדי חיטמן)

מוקדש לחברתי האהובה

(שאם תקשיבו טוב טוב, אולי תצליחו לשמוע גם אותה, בין כל הזיופים שלי )

כבר יותר משלוש שעות עברו מאז שהסתיימה ההופעה ואני לא מצליחה להרגע. כל הגוף מלא באנרגיה מדהימה, שמשאירה אותי במעין ריחוף נעים, הראש נקי ממחשבות ועל הפרצוף מרוח חיוך מטופש שמסרב להמחק. כל תלאות היום והשבוע התפוגגו כאילו לא היו כאן בכלל, נאחזת ברגעי אושר קסומים איתך, בשירים, במוסיקה, בחיוכים, בסיפורים ובאנרגיה המדהימה שאתה מפזר לכל עבר.

אוהדי אתה מדהים! זו היתה אחת ההופעות המרגשות ביותר שהייתי בהן (ואתה יודע שאני מאלו שהולכים להופעות כל הזמן), מסוג החוויות האלו שנוגעות בבפנים של הבטן והופכות אותה בלי להתבלבל. בינינו, אני יכולה להתוודות ולספר שהדמעות זלגו ככה בלי רחמים עם האישה של חייו.

יקירי, אתה מצליח לגעת לי בנקודות עמוקות, ללחוץ עליהן בלי להתאמץ ולשחרר משהו אחר. תודה על רגעי האושר, הרגעים האלו שכשהם שם, ממש לא אכפת מהרגע הבא. אוהבת אותך.

ותודה למדהימה שחלקה איתי איתי את החוויה המופלאה הזו. יקירתי, בלעדייך זה לא היה אותו דבר. ממש לא!

רח' הכרמל, יום ששי בבוקר, ממש לפני הכניסה לשוק, ליד המכולת השכונתית בין המון אנשים מתרוצצים, אני פתאום רואה אותו. בהתחלה לא הייתי בטוחה שזה הוא, הוא נראה מוזנח כזה, אבל אחרי שניה זה היה ברור שכן. זה הוא. ניגשתי אליו.

"היי מה עניינים?" אני פונה אליו נרגשת ומדביקה לו נשיקה קלילה על השפתיים

"הכל בסדר" הוא מחייך במבוכה ובעיניו מסתמן סימן שאלה תמוה

"המון זמן לא התראנו, מה אתה עושה פה?" אני ממשיכה בקצב

"את יודעת, קניות לפני שבת" הוא משיב בהיסוס

"אחלה, גם אני" אני  משיבה מהר בקול של ממהרת "החלפתי טלפון וכל הזכרונות נמחקו לי, איבדתי גם את הטלפון שלך, תן לי אותו שוב" אני שולפת במהירות את הטלפון הנייד שלי ומתחילה לחייג בחיוך "מה המספר?" והוא מבולבל קצת ולא ממש מבין מה קורה פה, אבל הבטחון שלי מערער את שלו "אני אתקשר אליך עכשיו כדי שיהיה גם לך את המספר החדש שלי" אני ממשיכה בלי לעצור.

הוא נותן את המספר, בהיסוס ואני מקלידה במהירות ומתקשרת אליו "הנה, עכשיו תשמור על המספר הזה טוב טוב ויש לך גם אישור להשתמש בו" אני ממשיכה בקצב ולא ממש נותנת לו מרחב למחשבה. מסתכלת לו בתוך העיניים ומחייכת חיוך כובש.

"טוב, אני חייבת  לעוף" אני ממשיכה לירות "כייף לראות אותך שוב" אני מתקרבת אליו לחיבוק אוהב, והוא בלית ברירה משתף פעולה אך עדיין ניכר ההיסוס על פניו, הוא לא לגמרי בטוח ומחייך חיוך מהסס.

נשיקה אחרונה לפינלה, אני מדביקה לו על השפתיים הרכות, "ביי ביי, נדבר" מחייכת חיוך אחרון ורצה לדרכי, "ביי" אני שומעת את קולו מאחורי. נכנסת חזרה לתוך שוק הכרמל, הומה אנשים מחוייכת. אורן שבו. הוא הורס אותי. ובכלל לא אכפת לי שזו הפעם הראשונה בחיים שלו שהוא פגש אותי, ממש לא אכפת לי.

אורן שבו - ההיית או חלמתי חלום?

נפגשתי היום עם אלון אבוטבול. בתקופה האחרונה יוצא לי להפגש עם לא מעט אנשים שכולם מכירים ואני לא יודעת למה בכל פעם מחדש אני כביכול מופתעת לגלות שכולנו בני אדם, רגילים כאלו. עם רגשות, רצונות, חלומות ודרך התנהלות אנושית ורגילה למדי. כן, אני ידעתי את זה תמיד, הרי זה הגיוני, זה שכל המדינה מכירה אותם לא הופכת אותם לפחות אנושיים ובכל זאת, זה עדיין גורם לי לחייך לגלות את זה שוב ושוב. מצחיק.

אני לא מתרגשת מהמפגשים האלו, לפעמים זה נחמד ולפעמים פחות, היום היה נעים. אלון אבוטבול הוא סוג של דמות אהובה עבורי. אני לא מעריצה שלו (אם חושבים על זה, אני בכלל לא טיפוס שמעריץ... את מי אני מעריצה? לא נראה לי שיש כזה דבר), אבל אני מאוד מתחברת אליו, לדמויות שהוא מגלם בסרטים, בסדרות, גם בראיונות שראיתי איתו בטלוויזיה, התחברתי. יש בו משהו מאוד "ע'מך" מסתכל בגובה העינים, מתנהל בפשטות. ההצלחה שלו מעולם לא עלתה לו לראש גם בימי ההצלחה הגדולה של "אחד משלנו" וגם בתקופה שהוא היה השחקן הכי פופלרי ששיחק בערך בכל סרט ישראלי שהיה בתקופה ההיא. אלון אבוטבול. אבל אני חושבת שהתחברתי אליו הכי ב"שבתות וחגים". אהבתי אותו שם. מאוד. (לצד החבר ההורס שלו, דרור קרן).

אלון התפקד למפלגת העבודה וזו הסיבה שכנראה בתקופה הקרובה נראה אותו יותר, אולי בתפקיד חייו. מתמודד על מקום 36 ברשימה לכנסת בפריימריז של "העבודה", בדיוק במשבצת האומנים ואנשי הרוח (עד לא מזמן לא ידעתי שקיים דבר כזה בכלל), בשיחה איתו אפשר לראות לו בעיניים שהוא מאוד מאמין בצעד הזה, בדרך הזו ובשינוי שהוא חושב שהוא יוכל לעשות.

מה אומר? פוליטיקה ואני זה לא משהו שאפשר להגיד בטבעיות באותה הנשימה, כמעט ולא תצליחו לתפוס אותי מדברת על זה, העמדות שלי והדיעות הפוליטיות שלי רוב הזמן לא ברורות אפילו לעצמי, זה לא אומר שאני לא מממשת את זכות הבחירה להצביע. אני כן. 

אני חייבת לומר שמשהו בפגישה היום עם אלון גרם לי לחשוב. אולי בגלל העיניים (מממ...) שלו, המבט, הדברים שהוא אמר או אולי שאני בכלל משוחדת, היה משהו ב"שלוח'יות" שלו בהתנהלות המפוזרת שלו (בדיוק כמו "רפי" משבתות וחגים), במראה הזרוק/מוזנח, לא מגולח, שיער פרוע אפוף עם ההפוך (חזק ועם קצף) שעשה לי את זה. מודה. הוא הורס אותי.

ראשי התיבות של שמי הן א"א,
א"א, הן גם ראשי התיבות של
אף אחד
א"א, הוא כל אחד
א"א, הוא אני

ומי שאי פעם ראה אותי
יודע כמה
אף אחד גדול
יש לי

א"א, הוא כל אחד
א"א הוא אתה

היה מקור, לא תוצאה

'בסימן ונוס' של אורי אדלמן הגדול מכולם, היה בין הספרים הבודדים שברגע שפתחתי אותו הוא היה איתי בכל רגע. בהפסקות האוכל בעבודה, ברמזורים, בדרך לשם, בחזרה לכאן, בבית, בשירותים, במיטה, בכל מקום. לא יכולתי לעזוב אותו (כמו את רוב שאר ספרי אדלמן) עד שלא סיימתי אותו.

כששמעתי שהופכים את הספר הזה לסרט, או יותר נכון למיני סדרה, אמרתי לעצמי ששוב מנסים לקחת ספר טוב אל המסך ובטח יהרסו לי אותו, כמו שעשו ללא מעט ספרים שחצו את קו המילה הכתובה.

אבל אז.. הממ.. אז ראיתי את יהודה לוי.

פתאום נהיה לי חם בכל הגוף, הפה נפער, הלסת נפלה, ואפילו גיליתי שאריות של ריר שנזל לאיטו עד לקו הצוואר

גבירותי ורבותי, יהודה לוי כפי שלא ראיתם מעולם, הגרסה הגברית (והכל כך משופרת) של מג ריאן (הלו היא סאלי המיתולוגית).

בנות, תחזיקו חזק ו.. תקליקו על התמונה.

בנים, תקליקו גם ותלמדו איך עושים לנו את זה ביג טיים.

ולא לשכוח להדליק את הרמקולים..

(אזהרה: יש חשש להתמכרות קשה. הבהרה: אני לא לוקחת אחריות על כלום)

(הקליקו על התמונה נה נה)

'בסימן ונוס' תשודר החל מתאריך 19.11.05 בשלושה פרקים במוצאי שבת בשעה 22:00, בערוץ Hot 3 (איזה מזל שעוד לא עברתי ל- Yes). אני לא יכולה להמליץ כי עדיין לא ראיתי אבל... אחרי פרומו כזה... אין מצב שאפספס.

אזהרה !

הפוסט הבא הינו נמוך מכל פוסט אחר שאי פעם כתבתי.

למה ? סתם כי בא לי לפנטז, אז... לתשומת ליבכם.

נחה עלי רוח שטות והחלטתי לרגע להתמקד בצדדים השוליים של החיים. לעזוב ולו לרגע קט את הטרדות היומיומיות, ההתלבטויות, הקושי, הבעיות, הפתרונות, המאמץ, הרצינות ופשוט לשבת ולהתענג על הדברים שעושים לי חיוך. לפנטז לכמה דקות על משהו משובח. (שהיה חלק משגרת יומי בגילאי טיפשעשרה וזה היה כל כך כייף).

זה מתחיל מהאיש שלי, שאני פשוט קרועה לו על התחת (איקסקיוז מיי פרנש), זה כייף להתבטא במשפטים כאלו, בלי להתחשב בשפה יפה, פשוט לבטא את מה שמרגיש בצורה הכי אמיתית שיש (מה גם שאני פרחה בנשמה, כך שזה משתלב טוב) כן, אני מודה, חולה לו על התחת ואומרת לו את זה כל הזמן. מצחיק.

לא יכולה להוריד ממנו את הידיים כשהוא לידי, הוא מצחיק אותי, הוא עושה לי הכי טוב מבפנים, הוא אוהב אותי (ואני אותו - זה נחמד, זה נחמד זה נחמד.... והרבה יותר).

התחשק לי פתאום לעשות לי רשימה כזו של גברים שאני חולה על התחת שלהם, כאלו שכולם מכירים, שהתכונה הכי בולטת שלהם מבחינתי, היא שהייתי מתנדבת לעשות להם ילד בזה הרגע (ואפילו מאוד נהנית מזה. מאוד). מביאה את המיטב של המיטב של הגברים הישראלים המפורסמים והכל כך מוכשרים בתחומם. רשימונת קצרה שצומצמה לחמישה הפותחת, המשובחת, שחולה להם על התחת. כן, הם בפירוש עושים לי את זה ביג טיים ! אם בגלל המראה, אם בגלל התוכן ואם בגלל שיש להם משהו שאי אפשר לומר במילים - הם פשוט עושים לי את זה.

אחריהם עוד כמה גברים לא רעים בכלל, שהייתי מוכנה לחוות איתם כמה סערות (פיזיות בעיקר).

1. יאיר לפיד

הגבר היחיד שאני מוכנה לוותר לו על מגרעת הגובה,

הוא בהחלט מכפר עליה בכל כך הרבה דברים אחרים (ושווים !)

2. ליאור אשכנזי

קרועה עליו לגמרי, הייתי מתחתנת איתו. עכשיו.

3. יובל סגל

הורס בכל קנה מידה. פשוט הורס.

4. דרור קרן

אם אתייחס לדמות של יואל משבתות וחגים. כן, הייתי עושה איתו ילד. עכשיו !

5. שי אביבי

אח השפתיים האלו, בשילוב עם ה-סין הזו שיוצאת לו תוך כדי דיבור. אח.

ואחרי חמשת האבות המיועדים, מגיעים וממוקמים במקום מכובד:

6. דן תורן

7. רמי הויברגר

8. אסי כהן (מ-אסי וגורי)

9. ברי סחרוף

10. ניר לוי

זהו, עשרת הגדולים שלי. בטח אם אנסה לפשפש ולהתעמק אמצא עוד כמה שבאמת שווים, כאלו שקרועה להם על התחת ואולי יכנסו איפשהו בין העשריה הזו (אם שכחתי... פתוחה להצעות). ובנתיים, מפנטזת, מחייכת וחולה על התחת שהכי קרוב אלי, אל ליבי ונשמתי. אהובי.

72 שעות אחרי - נספח עדכון

טוב, אחרי מיילים שקיבלתי, שיחות ותגובות כאן בבלוג - מעדכנת את הרשימה ומוסיפה נספחים שווים שכנראה נשכחו בטעות מאחור. נותנת להם מקום של כבוד (כי מה שמגיע - מגיע !):

מרק איווניר (כן, סגלסון מ-"פרנקו וספקטור" - יש בו משהו שונה)

קובי מידן (עוד מימי הצמה המפורסמת)

דייויד ברוזה (לראות אותו עם הגיטרה ופשוט.... מממ... כן ! ובכלל, הרגלים הלא נגמרות האלו...)

ירון פינק (כי יש דברים שלא מתווכחים עליהם)

אלון אבוטבול (חסר כתפיים אבל מלא חן)

גידי גוב (אכן, חסד נעורים)

אריק סיני (כשעוד הסתובב עם תלתלים ארוכים)

צחי גראד (שוב פרנקו וספקטור, הפעם הבלש המשומש - עדיין לא החלטתי אם הוא עושה לי את זה, אבל החיספוס הזה... הממ...)

על הקצה - רק בגלל שאני אוהבת אותך, למרות שלא הבאת תמונה

ואלו שעושים את זה לאחרות...

נמרוד לב - גמלוני מדי לטעמי

אברי גלעד - לא ממש עושה לי את זה...

זהו, הרשימה פתוחה, אפשר להוסיף.