מהרהוריה של לובשת חצאית

השבוע התקשר הרופא שלי, ד"ר חמוריקו, ובקול מבשר רעות הורה לי להגיע בדחיפות למרפאתו.

מייד ידעתי שימיי ספורים וגופי הפך לגליד קרח רועד, כאילו היה פקאצה בת 12 הפוגשת לראשונה את הראל סקעת.

"למה?" צווחתי בבהלה. "למה אתה רוצה לראות אותי?"

"כי נשארו לך חודשיים לחיות".

"אההההה ", יבבתי. "אבל אני כ"כ צעירה!"

"אמרתי – "הוא נאנח בעייפות, "שהגיעו תוצאות הבדיקות".

לאחר שהתעוררתי מעלפוני החלטתי להיות מעשית, ועוד בטרם ניגשתי למרפאתו של הרופא, שם יבוא הקץ על הכל, הכנתי צוואה המורישה את כל רכושי (ספרים, דיסקים ופאצ'ה) לנסיך, וכן הספד מרגש אותו ביקשתי לקרוא בלווייתי ("נטע שלנו היתה יפה, מבריקה, ברוכת כישרונות, מצליחנית, אהובה על כולם, ומעל לכל – ענווה").

במרפאה של ד"ר חמוריקו נאלצתי למלא שאלון אכזרי לגוססים בלבד:

1. סמני בעיגול את המחלה ממנה את סובלת: א. סרטן. ב. איידס. ג. אי יכולת לסמן תשובות בעיגול.

2. פרטי בשלושת הדפים הבאים את הרכוש אותו את מוכנה לתרום לד"ר חמוריקו לאחר מותך. לקבלת דפים נוספים, אנא פני לפקידת הקבלה, ביצ'י.

בסוף התברר שיש לי אנמיה. אבל היי, לא לזלזל, אנמיה חריפה! רמת ההמוגלובין שלי שואפת ל-9.3, מה שמסביר סוף סוף למה אני תמיד עייפה, עצבנית ומרושעת. זו לא אני, חבר'ה, זו האנמיה!

אז קיבלתי מרשמים רפואיים, אך כפי שגורס הביטוי הידוע: "אנמיה וקוץ בה". כדורי הברזל שרשם לי ד"ר חמוריקו גרמו לי למיגרנות, סחרחורות ובחילות מטורפות אשר הביאו אותי לייאוש קיומי ולרצון עז לצפות שוב ושוב ב"פסוקו של יום".

סבלתי וסבלתי ובסוף נשברתי והשלכתי את כדורי הברזל לפח. זה היה בדיוק, אבל בדיוק לאחר שאחת מחברותיי, הסובלת אף היא מאנמיה, התעניינה לדעת האם כבר יצא לי להקיא נוזל אפור עם חלקיקים ירוקים ושלחה לי במייל "תמונה להמחשה".

חצי יום שכבתי במיטה, אבודה והוזה, ובלילה אספתי את גופתי האומללה מהמיטה ונסעתי עם הנסיך למסיבת יום ההולדת של חגית.

לאור מצבי העגום במהלך היום, שלחתי את הנסיך למשימת רכישת המתנה, בתקווה שיגלה מקוריות ולא יקנה בפעם המאה את הספר "חייהם המופלאים של הפילים באפריקה".

ובכן, נסיך הוא נסיך, וכצפוי, הוא לא הכזיב. בעשר בלילה דהרנו לכיוון המסיבה כשבחיקנו יצירת המופת "חייהם המופלאים של הדולפינים באלסקה".

כשהגענו למסיבה, התברר שעבדו עלינו, ושבמקום יומולדת לחגית, התקיים שם מפגש ישראבלוג מצומצם, בו השתתפו, בין היתר, הצ'יף וקיזי, גמד רשע, אולריך, אלומה, סארס, קפוצ'ון, נפיל, סו, חבצלת, שרון, וש.כהן מזגנים הכּוּסיה.

היה מרתק לקשר את השמות לפרצופים החדשים. ככה גם צילמו אותי, בוהה בפה פעור ומריירת על ש. כהן (בהזדמנות זו: חגית, צו איסור פרסום בהול על התמונות!!! אמנם קשה להאמין, אבל נותרו לי שאריות עלק-גוד-רפיוטיישן). חוץ מבונדינג ישראבלוגי היתה גם אורגיה מטורפת, קריוקי של שירי יומולדת ועוגה פיצוצית. היה מעולז'. מזל טוב, קוקי!

ומזל טוב נוסף מגיע לבלוג "מועדון הקריאה" החדש בישראבלוג, ביוזמתה הברוכה של רדרל. כולכם מוזמנים להצטרף ולשלוח את המלצותיכם או ביקורותיכם על ספרים.

חגית, את מוזמנת לסקר את "חייהם המופלאים של הדולפינים באלסקה".

וזו ההמלצה (הראשונה) שלי בבלוג.

שבוע נפלא!

נטע.