טוב, הנושא החם כבר התקרר לו, לישרא יש נושא חם חדש, ולי נותר רק לסכם סיכום קצר ולהודיע את הכרעת חבר השופטים (שכזכור לכן, מנה רק אחד – אני).

אז ככה.

קיבלתי ישירות אלי די הרבה סיכומי חיים (כולל אחד מעצמי).

למרות שאת רוב הכותבות והכותבים איני מכיר במידה שתאפשר לי לדעת אם אותן שש מלים אכן מתארות נאמנה את חייהם (וגם זה כולל אותי), על פי התרשמותי זה אכן כך. באיזשהו מקום הרגשתי שגם באותם מקרים בהם השתדלנו קצת לכסות, קצת להסוות ואולי קצת לטשטש, עדיין נשקפה לה האמת בין שש המלים, ולרוב בצורה די ברורה.

אז את דבריה של מי אהבתי הכי הרבה?

נכון, כולם יפים, כולם מעניינים, כולם חכמים, אבל תמיד יהיו אלו, אותם אוהבים קצת יותר (כמו עם ילדים). לא הרבה יותר, קצת. טיפטיפה.

וכך, גם אני, אהבתי את הבאים, קצת יותר מאשר את האחרים. לא הרבה יותר, רק קצת.

למה?

חלקם בגלל הניסוח היפה, אחרים בגלל הכנות, אחד או שניים בגלל העצב שבין המלים ואחד בגלל שהיה יכול להתאים גם לי.

נחרצת בקווים, נצרבת בכתמים, נכבשת ביצרים... ((S&S

מוות. סרטן. חתונה. לידה. עדיף מהפוך (זואי 972)

מתבוננת בעולם בעיניים חדשות, ובלב מתרכך (רב ערוצית)

ילדה הייתי ואשה לעולם לא אהיה (makoko)

בעבר,חיכיתי למשהו היום, אני הווה (Pema1)

הדברים הנכונים, לא תמיד בסדר הנכון  (ג'ני)

התאמצתי להנות כדי לשכוח את הכאב (קצה)

הלואי שהייתי יותר חכמה ובטוחה בעצמי (honey)

עודף משש מילים: פוטנציאל לא ממומש (pussycat)

משטרת המחשבות חייבת לעשות חיפוש בראשי (מיקה)

לאהוב את עצמי, ללא פשרות ,ללא עכבות (שוגר)

ומכולם, את מי אהבתי הכי-הכי?

את המלים של מיקה.

[ואת הנימוק לבחירה זו, אני לא חייב לתת. זו עוד דוגמא של הפררוגטיבה של האקזקיוטיבה]

תודה לכולכן על ההשתתפות.