יכולתי רק להגשים את החלום של ילדה/נערה עם שמלה ארוכה עתירת בדים ותחרות.

אבל בחרתי ללכת לכיוון אחר,

גם חלומי ורומנטי

וגם לתת לו את אותה הנגיעה שהופכת אותו מסתם חלום רומנטי מימים עברו

לתחפושת ממש.

את הפן המגחך על הלובש.

את הצד ההפוך שבו.

וכך חוללתי בחצאית שחורה עם נקודות לבנות עתירת תחתוניות טאפטה נוקשות

חולצונת לורקס לבנה/כסופה  מנצנצת בחוטי כסף

חגורה רחבה בצבע כתום זוהר

סטייל שנות ה 40 של המאה העשרים.

וכל זה תקופתי/רומנטי ועכשיווי לעילא.

ועל ראשי שמתי מסיכת שיער מגומי (שנראתה כמו כובע רחצה) בעיצוב כמו שיער בובה מתולתל חיצונית.

וצריך היה לראות את השילוב המדהים של בגד תקופתי עם מסיכת גומי מוקצנת להפליא

כדי לפרוץ בצחוק פראי

ופורימי לגמרי...

שנים רבות לאחר שסרבתי  להתחפש בפורים, מסיבות שלא ברורות לי היום, אבל אז המרכזיות של התחפושת הפחידה אותי עד מוות, חזרתי להשתחל לתוך חלום עשוי מבד.

וכמו שאמרה המוכרת במחסן התלבושות כשהודעתי לפוסיקאט שעכשיו צריכים להיות במסיבה גם שירי שנות ה 40: את תוכלי לרקוד לצלילי כל מוסיקה שתהייה...

וצדקה.

וכדי להאמין שכך היה, יש לי גם עדים שבאו כל אחד בתחפושת שכנראה יש בה משהו מתוכם:

החתולה המארחת החביאה ,לערב אחד, את ציפורניה המחודדות והיתה לסקרלט או'הרה השברירית (yeah, right...)  אחוזה בזרועותיו החסונות של שמאלנצ'יק /רט בטלר, שסירב משום מה ללכת כל הערב בחליפת הפראק המפוספסת וכובע הצילינדר הגבוה (מעניין באמת למה...), דארלינג היתה מכשפה עטופה כולה בשחור (כולל שן רקובה, שחורה כדבעי ) רכובה כיאות על מטאטא זרדים, אביה ואהוביק היו אפרוחים צהובי פלומה ונוצות צבעוניות, המוס היה סוג של היפי מעורב של שנות ה 60 מעורב עם אלמנטים מקרנבל בריו ושוט שחור בידיו , כנראה להדגשת הרצון לשלום כלל עולמי,  ZU (יחד עם גבר המחופש כווקינגי) חוללה כשמסיכה סטייל רומנטי/ענתיק מעטרת   את פניה ו morena 

 ( AKA  donaלשעבר ) התהדרה בלבוש אוטנטי של בת שבט אפריקאי ופאת אפרו שחורה סטייל של "הפנתרים השחורים" בשנות ה 60  (אין ספק, הרטרו שולט בתחפושות השנה...).

החוגגים היו מחופשים ועליזים, השמפניה זרמה כמים (טוב נו, הגזמתי קצת, אבל קוקטייל הבית של שמאלנצי'ק דפק את הראש תוך שניות למי שטעם ממנו), החטיפים היו מעולים (באמת, שרק זכרונות 23 הק"ג העודפים מהעבר ושרידי החינוך הרומני הטוב שלי, מנעו ממני להמשיך ולזלול את הנקניקיות העטופות בבצק טמפורה ואת כדורוני הבשר הקטנטנים כאילו אין מחר) המוסיקה , אומרים היתה יכולה להיות טובה יותר, אבל לי היא לא הפריעה לרקוד כמעט כל הערב (למעט הפסקות נדרשות לבליסת הנקנקיות והקציצות שלעיל) וכל הזמן הציץ בי  ירח מלא וכסוף שמישהו תלה בשמיים במיוחד בשבילי...

ולמי שעדיין לא מאמין אז הנה , באדיבותו הרבה של המוס, פמה (בחשיפה מלאה, כפי שהבטחתי )  בהומז' (נניח) לשנות ה 40 של המאה שהיתה: