 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
אתמול ואז
בעקבות הפוסט של אתמול נזכרתי...
שווה לפרסם את זה כאן.
כדי שבפעם הבאה שאני מחפש, יהיה לי יותר קל למצוא ולהיזכר.
השיחה הזו היא מהסיבות החשובות שאני עדיין כאן!
איזה תענוג שיש לי חברים כאלה כמו גמאמא וטליק 
הנה חלק מהשיחה ביני לבין גמאמא.
תהנו...
היום אני נוסע להביא פלפלים חריפים לסחוג והרבה הרבה אנונה.
להתראות בערב...
שדות (האתר שלי) , 10:14 27/5/2004:
האושר הוא מאוד זמני. מין מצב כזה שמפרנס אותנו ומתחמק.
ואני לעומתך, חושש מהשלווה שאת כה עורגת לה. השלווה הזו בחיי, הביאה לי אך סערות.
אני רוצה את השלווה שבבנייה, בניקוש, בבנייה הבלתי פוסקת של בית האהבה, של גן השותפות.
מהיכרותנו הקצרה, אני חווה כי יש בך יכולת החורגת ממכונה משומנת. יש בך את אפשרויות הצמיחה שהן כה רחוקות מהמנוע הפועל בשלווה. היא הולמת, פורצת, כובשת חיים חדשים.
את יודעת כמה עוצמה טמונה בנבט הזעיר שפורץ את הזרע ועושה דרכו לעבר השמש, ומנסה לקבל את מנת האור הזעירה לה הוא זקוק? פעם קראתי: To lean against...
יומטוביקירה:))
גם כן אמא (האתר שלי) , 13:11 27/5/2004:
השלווה לא סותרת את ניקוש גן האהבה או בנייתו, השלווה היא סטייט אוף מיינד (סליחה על העברית המאונגלזת...)
אפשר וצריך להשקיע בגננו הקטן גם מתוך ביטחון קיומי, בטחון הוא אחד מהצרכים הכי בסיסיים שאדם שואף לספק, לא?
שדות (האתר שלי) , 18:43 27/5/2004:את יודעת גמאמא,
כששלחתי לך את התגובה קצת הצטערתי.
כי כן הבנתי את הצורך שלך. שמעתי את הצליל ואני מכיר אותו. אך לא הצלחתי להביע את זה.
ועל כך סליחה קטנה:)
ואכן אני יודע את הרצון להנות מהפירות. לשכב בגן הטרופי של המשפחה, הזוגיות וליהנות.
אני רק חושש מעט לעצמי, כי באופן הזה ירדו לי 31 שנות חיים משותפות בהינף אחד של גרזן אשמדאי.
תביני אותי, אני מפוחד היום ומנסה לטפח את ניצני החיים המחודשים. ולכן פיתחתי לי את היכולת לקנות ביטחון בעשייה, בצמיחה. לא שאני מצפה כל הזמן לצמיחה, רק שאני כל הזמן לא רוצה להירדם בשמירה.
למדתי שיעור מר, והיום אני מטפח את הבית ומתמלא ביטחון לאט לאט שמח על כל טיפה חדשה...
קצת דמעות לי עתה...
ביי יקרה:))
גם כן אמא (האתר שלי) , 19:50 27/5/2004:זהו זהו !! זהו בדיוק הדבר שאני מלינה עליו, עד מתי נפחד מהאשמדאי הזה?
האומנם לשכח את הזעם של אל התובע כל בכור
אעקוד על גבי המזבח גם אותך רחשי הטהור?
(רחל)
צר לי על הדמעות שלך, הינה אנגב אותן, ואחכה לחיוך שלך
שדות (האתר שלי) , 20:40 27/5/2004:
ראשית אל תחוסי על דמעותיי. אני כזה שמתקשר לריגשותיי... מצב טבעי שעבורי הוא גנעדן לא קטן...
הנה חיוכיי שופעים אלייך:))))))))))))
אני מבין טוב מאוד על מה את מדברת. ומה לעשות, אין ביטוח לעניין. שנים של עבודה של אהבה לא הועילו לי כשחיוכו של אשמדאי פקד את ביתי.
זו מתנת אדם ואל הענקית ביותר, לבנות ולזכות להנות מהפרות. לא כולם זוכים. כך שהעבודה לא תמיד משתלמת... יאמר הרשע. אך אני צדיק בתפיסתי וממשיך בעבודה הזו למרות... אני לא יודע דרך אחרת. אני לא רוצה לחיות בלי לאהוב אישה, בלי אהבתה של אישה.
אה, כמעט שכחתי... יש מתנה אחת שמשביחה כל הזמן עם השנים ואלו הילדים. איזה אושר. אילו הנאות גנעדן טרופי של קירבה חברות והנאה...
תפסיק כבר, אמרתי לשדות והא ממושמע...
מחייךאלייך:))
גם כן אמא (האתר שלי) , 22:18 27/5/2004:
למה להפסיק? אתה גורם לי עונג במילותיך, אחד הדברים שישראבלוג ניפץ בדעות הקדומות שלי הוא שגברים אינם מחוברים לרגשותיהם, אחרי שהכרתי אותך ואת טליק, ואת המוס, חזר האמון שלי במין הגברי.
:-))
מחייכתאליךחזרה :-)
שדות (האתר שלי) , 23:02 27/5/2004:
אנחנו מוטאציות...
הדור הבא יהיה טוב יותר:))
לפעמים נראה לי שאני מלהג יותר מידי.
לפעמים אני חש שאין סבלנות לדבריי ואני מפסיק. מבטיח לא להפסיק, כי לדבר איתך הופך לתענוג ההולך וגדל, ההולך ומעמיק מיום ליום.
ערבכוכביםלךיקרה:))
אהבה ו- care, כבר אמרתי?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
