גם כן אמא

 (האתר שלי) , 08:08 27/5/2004:
צודקת, השלווה הזו לא מוערכת מספיק.
את יודעת מתי רובינו מעריכים דברים.. כשהם לא שם פתאום...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 19:52 28/5/2004:
אהמממ לא להכליל :-)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:19 29/5/2004:
צודקת, הכללות הם הבסיס של חוסר צדק.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 08:10 27/5/2004:
קודם כל בוקר טוב לך, חזרה לשיגרה הברוכה, אה?

אולי דווקא טוב שהיה לכם את הניעור הזה. את הטלטלה הזו. כי אולי באיזשהו מקום ניכנסתם לשיגרה שמחביאה בתוכה ניצנים שחורים שיכלו לצמוח לממדים גדולים ועכורים. אז הצלת את זה בזמן. תשמרי על הניצנים היפים והטובים. תני להם לצמוח לממדים מדהימים, אבל אפעם אל תשבי לך על זרי הדפנה.
בנישואין, כמו בגינה של וורדים צריך להשקיע ולהשקות ולקטוש את הקוצים מידי פעם.
בהצלחה לך יפתי. את בדרך הנכונה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 08:22 27/5/2004:

זה יגיע לפני שאני הולכת לישון? או שעכשיו תורי להתחיל לכסוס צפורניים..

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 09:20 27/5/2004:

פוסט מקסים כתבת, יקירתי!
בלי הירידות האלה איך נעריך את העליות?
יום נפלא לך.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 09:22 27/5/2004:
תודה דרלינג,
ואני ככ צמאה לקצת מישור...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:05 27/5/2004:
כל אחד יודע, לפעמים מנסיון לפעמים מאינטואיציה או שכל ישר.
תודה על הרצון לעזור, לפעמים גם אוזן קשבת, היא העזרה הכי טובה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 10:12 27/5/2004:
היי אמא יקרה
מאחלת שכל משאלות לבך יתמלאו שכל ימיך יהיו מלאים בשלווה כזאת שתתן לך להרגיש בטוח ומוגנת
וכן השלווה והאושר הרבה פעמים שברירים
אז שהעולםhttp://www.angel9oh7.com/maytheworldhug.html ממני ליידיסנו

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:09 27/5/2004:

ליידיסנו היקרה, תודה לך על איחולייך והמתנות היפות שאת מרעיפה עלינו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:37 28/5/2004:
אשה טובה ליידי סנו
ללא אגו
ונדיבה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 10:14 27/5/2004:
האושר הוא מאוד זמני. מין מצב כזה שמפרנס אותנו ומתחמק.
ואני לעומתך, חושש מהשלווה שאת כה עורגת לה. השלווה הזו בחיי, הביאה לי אך סערות.
אני רוצה את השלווה שבבנייה, בניקוש, בבנייה הבלתי פוסקת של בית האהבה, של גן השותפות.

מהיכרותנו הקצרה, אני חווה כי יש בך יכולת החורגת ממכונה משומנת. יש בך את אפשרויות הצמיחה שהן כה רחוקות מהמנוע הפועל בשלווה. היא הולמת, פורצת, כובשת חיים חדשים.

את יודעת כמה עוצמה טמונה בנבט הזעיר שפורץ את הזרע ועושה דרכו לעבר השמש, ומנסה לקבל את מנת האור הזעירה לה הוא זקוק? פעם קראתי: To lean against...

יומטוביקירה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:11 27/5/2004:
השלווה לא סותרת את ניקוש גן האהבה או בנייתו, השלווה היא סטייט אוף מיינד (סליחה על העברית המאונגלזת...)
אפשר וצריך להשקיע בגננו הקטן גם מתוך ביטחון קיומי, בטחון הוא אחד מהצרכים הכי בסיסיים שאדם שואף לספק, לא?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:43 27/5/2004:
את יודעת גמאמא,
כששלחתי לך את התגובה קצת הצטערתי.
כי כן הבנתי את הצורך שלך. שמעתי את הצליל ואני מכיר אותו. אך לא הצלחתי להביע את זה.
ועל כך סליחה קטנה:)

ואכן אני יודע את הרצון להנות מהפירות. לשכב בגן הטרופי של המשפחה, הזוגיות וליהנות.

אני רק חושש מעט לעצמי, כי באופן הזה ירדו לי 31 שנות חיים משותפות בהינף אחד של גרזן אשמדאי.

תביני אותי, אני מפוחד היום ומנסה לטפח את ניצני החיים המחודשים. ולכן פיתחתי לי את היכולת לקנות ביטחון בעשייה, בצמיחה. לא שאני מצפה כל הזמן לצמיחה, רק שאני כל הזמן לא רוצה להירדם בשמירה.

למדתי שיעור מר, והיום אני מטפח את הבית ומתמלא ביטחון לאט לאט שמח על כל טיפה חדשה...

קצת דמעות לי עתה...

ביי יקרה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:50 27/5/2004:
זהו זהו !! זהו בדיוק הדבר שאני מלינה עליו, עד מתי נפחד מהאשמדאי הזה?
האומנם לשכח את הזעם של אל התובע כל בכור
אעקוד על גבי המזבח גם אותך רחשי הטהור?
(רחל)

צר לי על הדמעות שלך, הינה אנגב אותן, ואחכה לחיוך שלך

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:40 27/5/2004:
ראשית אל תחוסי על דמעותיי. אני כזה שמתקשר לריגשותיי... מצב טבעי שעבורי הוא גנעדן לא קטן...
הנה חיוכיי שופעים אלייך:))))))))))))

אני מבין טוב מאוד על מה את מדברת. ומה לעשות, אין ביטוח לעניין. שנים של עבודה של אהבה לא הועילו לי כשחיוכו של אשמדאי פקד את ביתי.

זו מתנת אדם ואל הענקית ביותר, לבנות ולזכות להנות מהפרות. לא כולם זוכים. כך שהעבודה לא תמיד משתלמת... יאמר הרשע. אך אני צדיק בתפיסתי וממשיך בעבודה הזו למרות... אני לא יודע דרך אחרת. אני לא רוצה לחיות בלי לאהוב אישה, בלי אהבתה של אישה.

אה, כמעט שכחתי... יש מתנה אחת שמשביחה כל הזמן עם השנים ואלו הילדים. איזה אושר. אילו הנאות גנעדן טרופי של קירבה חברות והנאה...

תפסיק כבר, אמרתי לשדות והא ממושמע...

מחייךאלייך:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:18 27/5/2004:
למה להפסיק? אתה גורם לי עונג במילותיך, אחד הדברים שישראבלוג ניפץ בדעות הקדומות שלי הוא שגברים אינם מחוברים לרגשותיהם, אחרי שהכרתי אותך ואת טליק, ואת המוס, חזר האמון שלי במין הגברי.
:-))
מחייכתאליךחזרה :-)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:02 27/5/2004:

אנחנו מוטאציות...
הדור הבא יהיה טוב יותר:))

לפעמים נראה לי שאני מלהג יותר מידי.
לפעמים אני חש שאין סבלנות לדבריי ואני מפסיק. מבטיח לא להפסיק, כי לדבר איתך הופך לתענוג ההולך וגדל, ההולך ומעמיק מיום ליום.

ערבכוכביםלךיקרה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:54 28/5/2004:
וואו תודה..(אימצתי את המנהג שלך להכנס בין התגובות..)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:04 28/5/2004:

טליק, הרי אנו קוראים (בדכ) את התגובות של האחרים, אז אם יש מה לומר, ולך ידיד לי יש גם יש, אזי מדוע שלא?
אני אוהב מולטילוגים של אנשי לב ודעת:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:04 28/5/2004:

אהבתי את עניין המולטילוגים

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:10 29/5/2004:
מכל הלב.
ואתה מוזמן בכל זמן.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:02 29/5/2004:

אני יודע..

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:16 28/5/2004:

יקרה,
טליק ואני קצת משתרעים בפינת הסלון, זה בסדר?

:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:09 29/5/2004:

זה נהדר, נשאר המון אוכל מאתמול בערב, להתחיל להגיש?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:29 29/5/2004:
היי יקרה,
את יודעת שבספרד מגישים צוהריים רק ב-2? ארץ כיפית. הם מבינים בגסטרונומיה של הלב.
ועוד שעה הבדל בין ספרד לישראל. (עכשיו פה רק 10:30).

אז בשתיים אני קופץ. מקווה גם שטליק יבוא.

מה יש לצהריים? להביא משהו?

בינתיים אני יורד לארוחת בוקרשנייה:))

אהבהאלייך:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:59 29/5/2004:
מתאים, עוד דקה אני הולכת לכתוב פוסט ארוחת צהרים לכבודך ולכבוד טליק, מקווה שתגיעו, ומכיוון שנשאר המון אוכל, כל מי שיבוא מוזמן להסב לשולחן...
:-))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:52 28/5/2004:

וואו
איזה דיאלוג מדהים
זה לא צריך להסתתר בתוך התגובות
זה דורש פוסט -התובנות המדהימות של שניכם

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:07 28/5/2004:

קורא כליות ולב אתה? מאתמול אני מנסה, זה לא קל לי, כי זו פינת הכאב הכי גדולה שלי. אך אני מבטיח שהשבת אצליח להתגבר ולעשות מעשה. אתה מבין טליק, שישרא הוא גם חוויה מתקנת? לפחות עבורי היא גם כזאת!

המון תודה שהתפרצת ככה... תמשיך:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:07 28/5/2004:
תשמע
אני כבר אמרתי מזמן..(ואני הרי ותיק...)
שישרא מעבר לכתיבה התמה
משמש לי מראה
למי אני
מה אני
ואיך אני יכול לעשות יותר לעצמי ולאחרים
עניין פשוט של נתינה וקבלה
עניין של ביטול האגו
עניין של אהבה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:13 28/5/2004:

אמרת זאת בדיוק מדהים...
אני אשים את זה מולי בכדי לא לשכוח...

מקווה שגמאמא לא תכעס שתבוא ותמצא איך אנחנו מתפרעים בסלון שלה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:39 28/5/2004:
אשה נדיבה אמאל'ה
לב גדול יש לה
חוץ מזה לא איכפת לה שהקאונטר גם קופץ...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:12 29/5/2004:

בהחלט היה מספיק תאור הלב הגדול, למה להוסיף אינטרסים קפיטליסטיים...
:-)))
תודה, וכמו שהצעתי לשדות, נשאר אוכל מאתמול בערב, להגיש?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:05 29/5/2004:
חחחח....את מתוקה..
להגיש להגיש..
למרות שאוטוטו אני פורש למנוחת צהריים
זוגתי נרדמה בסלון על לימודיה ואני ב5 בבוקר כשלא הרגשתי אותה לידי
התעוררתי
היא עברה לחדר לישון ואני כבר נשארתי ער

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:08 29/5/2004:

זה מה שטוב בארוחות וירטואליות, מתי שתגיע האוכל יהיה על השולחן חם ומזמין, לא נגמר, לא מתקלקל, ותמיד מספיק לכולם, והחשוב מכל הוא גם לא משמין...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 10:15 27/5/2004:
כולנו בסופו של דבר רוצים את השלווה הזו. אבל השלווה הזו הופכת פעמים רבות לשיגרה, ולקיהיון.
ולכן אני עדיין חושב שהגישה של לא מובן מאליו היא נכונה. אחרת פתאום מגלים שהשגרה הנוחה כל כך, משמשת מסתור להרבה דברים מודחקים שנעלמים ואז פתאום פורצים.

ובכל זאת, שמח שהצלחתם לחזור לשלווה. רק תזכרו להמשיך ולהשקות את הגן....

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:19 27/5/2004:
אני מקווה שנזכור.
אתה זוכר את הפרסומת לקפה שהיא שאלה רפי שיגרה זה רע? ובכן דעתי היא ששגרה זה לא תמיד רע, ובטחון זה משהו שנותן שלווה ולפעמים כולנו זקוקים לרגעים של נחת.
כמה אפשר להיות על רכבת ההרים???

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:29 27/5/2004:
אוווףףףף לא מקבל הודעות על תגובות ממך

שיגרה זה טוב כדי לנוח קצת
כי כולנו צריכים קצת רגיעה לפעמים
אבל עדיין... הרכבת הרים עם כל העליות והמורדות, עדיין לטעמי עדיפה על חיים במצב קצת קטטוני

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:47 27/5/2004:
נראה לי שאני במיעוט, המבקש שלווה, :-)
אבל השלווה שלי היא לא מצב קטטוני, השלווה שלי לא חייבת להיות חסרת ריגושים, היא לא ההופכי של לחיות, השלווה שלי היא לחיות עם חיוך, עם ידיעה נעימה שאתה במקום הנכון עם האנשים הנכונים, ושזה לא עלול להלקח לך כל רגע.
כפי הנראה כל אחד מפרש את הכתוב מתוך עולמו שלו, וכך אתה משווה את סערת הרגשות שיש לך היום עם הכלום שהיה לך קודם , לא זו השלווה שאני מייחלת לה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:57 28/5/2004:

מסכים לכל מילה
אמן ואמן
ככה גם אני
לא צריך סערות
בסערות כבר הייתי כשהייתי רווק

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 10:44 27/5/2004:
נעבור את החורף ואחר כך נראה
באביב, באביב
בינתיים שב תחת עץ הקלמנטינות
זה עונתי, עונתי

קבל את הדין זה נופל מלמעלה
תחשוב שזה גשם, תחשוב שזה חורף, ואחר כך נראה
נעבור את החורף ואחר כך נראה
באביב, באביב, באביב

באביב אני אלבש חולצה לבנה
ואחצה את הרחוב כמו מלך...
באביב בחולצה לבנה כמו מלך, כמו מלך...
נעבור את החורף ואחר כך נראה,
באביב, באביב

קבל את הדין זה נופל מלמעלה
תחשוב שזה גשם, תחשוב שזה חורף, ואחר כך נראה
נעבור את החורף ואחר כך נראה
באביב, באביב, באביב

מכירה את השיר? תקראי את המילים טוב טוב. זו חוויה מה שאת עוברת. ותו לא

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:22 27/5/2004:
אולי כן , ואולי לא , אני לא יודעת, אני אחכה לאביב ואז אראה....


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:10 27/5/2004:
נשמע לי פסימי מידי. לא לשביעות רצוני

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:22 27/5/2004:
לא, זה לא פסימי, דווקא אופטימיות זהירה , מאוד זהירה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:51 27/5/2004:
לוקח לי זמן לעכל את הדברים ואז אני מגיב...

אני רואה את זה בתור אופטימיות זעירה. אבל אם את אומרת, אני תומך

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:00 28/5/2004:
יש לי בעיה עם הבית האחרון
יש כאן השלמה של משהו שהוא כביכול לא בשליטתנו
וזה לא מי יודע מה כשמדובר ביחסים
יחסים הם לא דוגית על נהר שוצף
הם משהו שדורש הכוונה-שליטה של 2 הצדדים
לא משהו שצריך להטלטל כקליפת אגוז
אני מניח שגכןאמא תסכים להנחה הזאת שלי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:14 29/5/2004:
אכן אני מסכימה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:52 27/5/2004:
הי יקרה שלי.

לפני שנה בדיוק התחילה הסערה שלנו, ושנינו נזכרנו בה אתמול, נרעדים, על החוף בכנרת.
שום דבר לא חזר לקדמותו אצלנו, אבל אני יותר אוהבת אותנו עכשיו. יותר בריאים היחסים ביננו, ואין דבר כזה מובן מאליו.
יקירתי, הסערה שלכם פרצה כי האויר היה טעון ואי אפשר היה להמשיך יותר כמו תמיד. הסערה היתה הכרחית. תהיי סבלנית, אתם קצת חדשים זה לזו עכשיו, קצת כמו בהתחלה, זה יעבור והקשר יתחזק. תראי.
ובינתיים - חיבוק גדול.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:28 27/5/2004:
אין דבר כזה מובן מאליו? ז.א שלעולמים אני לא אוכל לשבת תחת גפני ותחת תאנתי ולקטוף את פירות עמלי?
נראה לי שלא הצלחתי להעביר את התחושה שאני מתגעגעת אליה, לפעמים את רואה זוגות שרוקדים יחד, והתנועות שלהם ככ מתואמות, והמגע שלהם נינוח , ויש תחושה של שלמות , כשאני רואה את ההורים שלי רוקדים יש לי את התחושה הזו.
את מבינה למה אני מתכוונת?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:09 27/5/2004:
כן.
ואני חושבת שמה שאת רואה הוא מבחוץ, ולא בטוח שמה שאת מדמיינת היא באמת התחושה שלהם מבפנים. אם הרגשת ככה עם בעלך, אני מאמינה שזה עוד יחזור. אני מעדיפה את ההרגשה של אין מובן מאליו, זה משאיר אותי בחיים, גורם לי להמשיך להתאמץ.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:15 27/5/2004:
יתכן שאת צודקת, יתכן שאני סתם עייפה.
רוצה קצת לנוח, איך כתבתי למוס, לפעמים חייבים לרדת קצת מרכבת ההרים, לשבת על ספסל ולאכול גלידה, (טוב אני יודעת שלא הייתי חייבת למשוך את הדימוי עד לגלידה אבל נסחפתי..
:-)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:30 27/5/2004:
אני מאוד מבינה למה את מתכוונת. תמיד חרוטה בזכרוני התמונה הזו איך שההורים שלי יושבים לארוחת ערב או כל דבר אחר ומחליפים מבטים נוצצים ומחזיקים ידיים. תמיד זרמה בניהם הרמוניה ואהבה והסכמה שכזו.
אבל אין מה לעשות, כנראה שאנחנו זקוקים ליותר. כנראה שזה משהו שמגיע רק עם הגיל...
בינתיים את צריכה להמשיך להשקות את הפרחים day by day

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:01 29/5/2004:
קראתי כמעט את כל התגובות אבל זאת הקפיצה אותי...
אין מובן מאליו...ברגע שמישהו הופך למובן מאליו משהו מתחיל להסדק...
ואפשר לשבת תחת הגפן והתאנה, ברגעים של שלווה, אבל לדעת שחלק מגופנו, נשמתנו תמיד יהיה דרוך, כמו אוזנו שנשארת זקופה של כלב שנם את שנתו...
ואני אומרת את כל זאת מתוך המקום שבו אני מעמידה, בחודשים האחרונים, את הזוגיות שלנו בסערה כמעט מתמדת, כשאני נמצאת במודע וברצון עז וחזק עם איש אחר, נוסף, ויחד עם זאת , יש משהו נוסף , אחר בזוגיות הזאת, שעוברת את התהפוכות שלה, כמו שאמר לי ג. בעלי לפני יומיים: יש משהו מיוחד בקשר שלנו...
ואולי בדיוק לזה הוא מתכוון...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:56 27/5/2004:
באמת שלווה היא מצרך נדיר במחוזותינו...
נקווה שהיא תימשך כמה שיותר זמן...

~חיבוקים~

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:29 27/5/2004:
תודה וחיבוקים חזרה

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:10 27/5/2004:
אוף איזה מרגיז זה
לא הצלחתי להכנס לבלוג שלך לא דרך המייל ולא דרך הקישור אצלי
לא מבין מה קורה.

ולעניננו

פוסט ב8 בבוקר יקירתי?
אני מתאר לעצמי אותך נוסעת לעבודתך והראש עובד
ואיך שאת נוחתת במשרד את נותנת למה שנטחן לצאת החוצה
אהבתי יקירתי את התאור השברירי
אני כולי תקווה שהצמיחה מחדש (שלא כמו אצל נתניהו)
תשפיע ותשביח את היחסים
אני בטוח שתדעו לנהל את המערכת בתבונה ורגישות
לפחות מצידך אני יודע שיעשה כך

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 17:19 27/5/2004:
אהבתי את הצמיחה שלא כמו אצל נתניהו...
:-)))
שמונה בבוקר זה בגלל שניצלתי את החופש של הילדים ויצאתי בעודם ישנים ב-6.5בבוקר מהבית, הגעתי למשרד ב7 ובשמונה הרגשתי כאילו עבדתי כבר חצי יום...
אבל יצאתי הביתה ב3 (היית מאמין עלי???) לקחתי את הילדה מהבריכה, ועכשיו אני פה, המומה מהשעה המוקדמת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:03 28/5/2004:
את רואה
לא קיבלתי עידכון במייל על התגובה הזאת וחשבתי שלא מתאים לך לא לענות ובאתי לחפש את התגובה ובדרך שקעתי בקריאת התגובות המדהימות (וגם הקפצתי לך קצת את הקאונטר..)
בטח הסתכלת על היום כשיצאת מהמשרד ב3 ואמרת וואו
איזה יופי שיש אור בשעות כאלה...:-)))
שבת טובה לך יקירתי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:16 29/5/2004:
בחיי , עבר ככ הרבה זמן וככ הרבה פעילות היתה ביומיים האלו, שכבר שחכתי את העונג שהיה לצאת באור יום מלא.
אבל קיץ עכשיו ואני אזכה להנאה הזו גם כשאצא בשעות יותר מאוחרות...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:00 27/5/2004:
מערכת זוגית היא בעיניי משהו שתמיד צריך להשקיע בו. לטפח אותו. אולי זו שלווה אבל אחרי שמטפחים יש תחושה של רוגע. להסתכל על הגינה ולהגיד כמה יפה. אבל כמו בגינה (אני משתמשת בדימוי שלך כי הוא מתאים לי) קל הרבה יותר להרוס מאשר לעבד ולשמר. אז אני לא יודעת אם יש הרבה רגעי שלווה, בכל אופן בזוגיות שלי, אבל יש את הרגעים של הרוגע שבהם נשענים אחורה ונהנים ממה שרואים.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 19:53 27/5/2004:
טוב אני על סף יאוש, :-)
חבר'ה אל תבלבו בן רצון לשלווה לאיזו עצלות שגורמת לי לא לרצות לטפח. אני מאוד בעד טיפוח, אני מחפשת את מעט הביטחון, בואי נקרא לילד בשמו, לא הגיע הזמן לזרוק את חרדת הנטישה לפח???


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 20:42 27/5/2004:

מצטערת.. רק הרגע התיישבתי..
אז סליחה אחות קטנה::::)))
ודרך אגב בואי נקווה שאם עברתם את המשבר
תתפתח מיזה צמיחה לתפארת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 22:19 27/5/2004:
יקירה אחרי קריאת הפוסט שלך, לכבוד הוא לי שבכלל הצלחת להגיע לפה.
ועוד היה לך כוח לטרוח ולפתוח את תיבת התגובות.
לכי לישון אחות גדולה, מחר גם יום...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:19 28/5/2004:

מודה.. זה היה בזחילה..אבל בינתיים התאוששתי,
התקלחתי, סידרתי וטיטאתי את הבית, התפרעתי אם הילדים, הכנתי להם ארוחת ערב,שטפתי כיילים,שטפתי את הכביסה שהשראתי בבוקר, ציירתי, ובאתי לבדוק
אם כולכם בסדר...חחחחח
ועכשיו אני מקווה שאייך שהוא אני גם ארדם.
ומחר אני מתחילה לעבוד בשבע.. ויש לי לשטוף את חדר האוכל... אאאאוווףףף שרק יהיה לי כח.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:48 27/5/2004:

אני חושבת ששלווה ואושר הם תמיד זמניים ושבריריים.
כמו כל דבר טוב שנגמר מהר:)
על כן כדאי לחיות את הרגע, ולא לבזבז אנרגיות על הפחד שזה יפסק.
רק שנצליח לכוונן את עצמנו.. נשיקות.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 22:21 27/5/2004:

וואלא, את צודקת, באמת העיסוק בפחד שזה יגמר מסיט אותי מהדבר האמיתי.
באיזה מכון אפשר לקבל כיוונון כזה???


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 08:01 28/5/2004:
אפשר לפתוח ביחד מכון כזה.
וואללה, נהיה מליונריות:-))
אבל עד אז, להשתמש במודעות ובמנגנונים שבתוכנו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:11 28/5/2004:

דווקא לא אכפת לי להיות מליונרית...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 01:44 28/5/2004:
החיים לעולם אינם שלווה ורוגע.
הם מטבעם דינמיים, משתנים, עולים ויורדים
אף פעם לא יודעים מהיכן תגיע הרוח .
מצב סטטי ? נינוחות ? זה מה שנראה מבחוץ. כל אחד עובד קשה על מערכת הזוגיות שלו. אלו החיים .
התאום ? - תוצאה של חיים ארוכים יחד, והשלמה המגיעה בגיל מבוגר ( לדעתי בכל אופן)
אבל בגילנו ?
לעבודה אמא ... יש לטפח את הגן , לאחר הסערה .
בשניים כמובן.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:14 28/5/2004:
נו טוב, הוצאתי את כלי העבודה חבשתי כובע, ואני כבר בגינה, מטפחת את פירחי אהבתי...
אוי איזה משוררים נהינו כולנו
:-)).

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 11:17 29/5/2004:
נכון, וגם מקלקל לי את האידיליה שהיתה לי בראש...
:-))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:46 28/5/2004:
יכולה להבטיח לך שתגיעי למישור או לשלווה
שלא תהייה שברירית כי היא מתבססת על האמת הפנימית וזו, כמו כל אמת, לא יכולה להתנפץ.

ונינוחות היא טובה אך לא נוחות... אני מאמינה שעכשיו תגיעי לנינוחות כי שברת את הנוחות

שבת מבורכת יקירה:-)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:18 29/5/2004:
זה יפה שאת מבטיחה לי, אני בניגוד לך הרבה פחות בטוחה, אבל בהחלט מקווה.
תודה
:-)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:10 28/5/2004:
מזכיר לי את היסמין שלי, בכלל לא הייתי בטוחה שהוא יפרח, הוא לא הגיב לטיפול שלי בכלל, ואז הוא הוציא המון ניצנים קטנים פתאום. אני עוד לא יודעת אם זה בגלל שהגיע הזמן או בגלל שנתתי לו קצת יותר מים.
אני יודעת שזה נראה לא קשור אבל זה כן.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 11:18 29/5/2004:
את צודקת זה קשור מאוד.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^