בזמן האחרון יש לי פוסט שיושב לי במוח ולא מזדמן לי לכתוב. אה לא, זו בכלל השורה של גברת גליצרין שהחליטה שהיא פותחת בפרוייקט "מחוקקים". היא אמרה שמאוד חשוב לה שהפרוייקט הזה יצליח ובגלל זה היא העבירה את השרביט למאות בלוגרים. אתם בטח להוטים לדעת מה זה הפרוייקט הזה לעזאזל, אז שנתחיל?  בגדול אתם צריכים לכתוב כמה משפטים (שלא תגידו שזה פרוייקט מעאפן, אתם יכולים להתפרע מצד אחד, ולאלה השמרנים יש זכות להיות צנועים ולפרגן במשפט אחד (אבל קחו בחשבון שאנשים לא אוהבים שמרנים, הם גם לא אוהבים סוגריים בתוך סוגריים, אבל למי אכפת?)). טוב, אז איפה היינו? אתם צריכים לכתוב כמה משפטים מוזרים (מוזר זה בעיניי המתבונן, ואז מה שהוא פוזל) שנחקקו לכם בראש לעולמי עולמים. הבנתם? הבנו? נחקק? אז בואו נחקוק.

וואחד-

"אני אוהב את זה כשאת טוחנת אוכל והבטן שלך מתנפחת למימדי ענק", זה המשיך כמובן ב- "מה אתה חושב שאני שמנה?" -"לא אמרתי שמנה, אמרתי נפוחה".

הסיטואציה (כפי שהבנתם?) זו אני אחרי ארוחת שחיתות קופצת על האקס. אני חושבת שזו הייתה מין רמיזה מוזרה ל- קומי ממני, את הרגע אכלת ארוחה בעלת פוטנציאל להשביע את כל הילדים באפריקה, מה נראה לך שאת עושה? בכל מקרה, לא קמתי. ונפרדתי ממנו (כמה חודשים אחרי, אבל עדיין. למי הוא קורא נפוחה?). הוא היה אחלה בחור ונפרדנו כי הוא היה חרא בחור. בכל מקרה, תמיד אחרי שאני אוכלת אני מסתכלת על הבטן שלי בגאווה ונזכרת בו. חתיכת ווירדו.

דוס-

אם היית גבר הייתי עושה אותך"-  אתם בטח תוהים מה כ"כ מוזר במשפט הזה, לכאורה משפט רגיל.

הסיטואציה: נענע יושבת עם אות רנדומאלית על אייס קפה (לא של ארומה, אף פעם לא הייתי שם, השמועה אומרת שהם אוספים עלינו מידע אישי, מין אח גדול שכזה- "איך קוראים לך"?  -מה זה משנה, כולה ביקשתי אייס קפה. -כן, אבל איך קוראים לך? -לך לעזאזל, יש לי חבר, מה אתה מתחיל איתי? אני אתלונן עלייך, ביי). אז בזמן שסתם ישבנו לנו בנחת, התקרב אלינו ברנש, אמר את המשפט הנורמטיבי הנ"ל והלך לדרכו. עכשיו אני חיה עם ההרגשה הנוראית שאם הייתי גבר, ברנש מסתורי היה עושה אותי. פספוס. כל פעם שאני יושבת עם אות רנדומאלית, אני מקווה שהברנש הזה יקפוץ לביקור ויעשה אותי למרות שאני נקבה, או בגלל שאני נקבה. איך שנוח לו.

שלוש-

"יש לך תחת של ג'ניפר לופז", המשפט הזה מלווה אותי מכיתה ז' והוא גרם לי לפתח אובססיה לתחתים של בחורות (רובם לא משהו, אגב).

סיטואציה: ליל הסדר, כל המשפחה המורחבת מתיישבת לה סביב השולחן הגרנדיוזי. קמתי לי להביא מלח מהמטבח, דבר שדרש לצערי הפניית גב ותחת לאמא שלי. כמובן שאמא שלי לא פספסה את ההזדמנות להעיר הערה, והיא פשוט אמרה: שמתם לב שיש לנענע תחת של ג'ניפר לופז? המשכתי ללכת כרגיל, מה לי ולג'ניפר לופז? עד ששמתי לב שכל המשפחה בוהה לי בתחת. אבא שלי, דוד שלי, אח שלי, בן דוד שלי והרשימה עוד ארוכה. התיישבתי ולא קמתי מהשולחן עד שכולם סיימו לאכול, דפקו גרעפס, ועפו לביתם.

השפעות לטווח הארוך: הפקרות- עד כיתה ח' נתתי לפשוש שישב לידי בכיתה להפליק לי בתחת. למה זה לא המשיך לכיתה ט'? כי הוא עזב כמובן. עכשיו כל פעם שמגיע לרדיו שיר חדש של ג'ניפר, יש לי תגובה מותנת: כיווץ התחת. מזל שהיא כבר לא בעניינים.

צ'יטירי-

טוב, עכשיו אני אכתוב משפט (נו, צמד מילים) ממש נפוץ. כן כן, מה אם לא- "בן זונה". אני זוכרת שבתקופות של התיכון והיסודי זו הייתה ה-קללה, עוד לפני שידענו שאמא של שמוליק מוצצת עוד דברים חוץ מסוכריה. בכל מקרה, תמיד כשהיו רבים ומישהו היה אומר בן זונה, הייתי נשפכת על הרצפה מצחוק, היו לי התקפי צחוק ממש נוראיים (כאלה עם נחירות). ובכן, מסתבר שזה לא כ"כ מאיים, אבל זה בהחלט גורם להפסקת המריבה ככה שילדי ה- "עוד לא ראינו קטשופ, איך נאכל את הצ'יפס?" חזרו הביתה רעבים.

אז למה זה מצחיק אותי? הסיטואציה: שוב, ליל הסדר. דוד שלי שתה יותר מידי, אבל הוא התעקש לקרוא את ההגדה. הוא מלמל חצאי משפטים, אנחנו אמרנו אמן וכאלה. בכל מקרה, הוא הגיע לקטע בהגדה "...עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא", אתם בטח יכולים לנחש איך הוא קרא את זה (למתקשים, במקום "זומא" הוא קרא "זונה"). כל המשפחה התפוצצה מצחוק, הוא התעקש להמשיך לברך אבל לא יכולנו להמשיך לשמוע אותו, כמובן שאת שאר הארוחה בילינו בפליטת אוכל זה על זה, כי תמיד היה מישהו עם הארה מאוחרת שנכנס להתקפי צחוק מדבקים.

לימה*-

"יש לך משהו מת בעין". מה שהזוי זה, שזו לא הערה סטייל "העיניים שלך כבויות", באמת היה לי משהו מת בעין. זה היה זבובון. איך הוא מצא את דרכו לעין (אני חושבת שסיפרתי את זה פעם אחת בתגובות, אבל שיהיה), ובכן...זה היה בתקופה בה אשכרה הייתי רוכבת על אופניים כדי להגיע לסופר (היום אני בקטע של אוטובוסים, אופניים זה לכאלה ש...יש להם אופניים). בכל מקרה, רכבתי לי לתומי אל המקום בו יש מחלקת ממתקים מכובדת, ובדרך זבוב מצא את דרכו לעין שלי. רגע אחד היה בזזז, וברגע השני מצאתי את עצמי מוציאה חלקי גופה של זבוב מהעין שלי. מסתבר שבעצירה בדרך לא הצלחתי לחלץ את הגופה השלמה, והמוכר שם לב והעיר לי. כמובן שזה היה מול הלקוחות ואני נתקפתי בפאניקה, התחלתי לקפץ בחנות כמו מטורפת, פתחתי בקבוק מים מהחנות, והתחלתי לשטוף את העיניים שלי תוך כדי צעקות "אימא איפה את?". אל תדאגו, לא שילמתי על המים. פראייר. בכל מקרה, עד היום אני לא עוברת ליד הסופר הזה שוב. מתפדחת. אני בטוחה שהוא זוכר אותי. כמה פעמים הזדמן לו להעיר למישהי על זבוב בעין?

*בואו נראה מי מזהה את השפה הזו, בלי גוגל טרנסלייט בבקשה. אל תהיו רמאים.

 
אז כמו שבובי אמרה, ואני מצטטת: אז איזה משפטים נחקקו אצלכם בזכרון? השתתפו גם אתם בפרויקט "חקוקים".

הייתי מזמינה את את האשכנזי של ישרא, אבל הוא בטח יתבכיין שהוא בתקופת מבחנים.

הייתי מזמינה גם את קוזל (היא כ"כ מגניבה שהיא כתבה את הפוסט שנים לפני, נו- בערך, הנה) אבל גם היא בתקופת מבחנים, והיא נהיית קיצ'ית כזו (איכססס, כבר אמרתי?)

הייתי מזמינה את מרמוזון, אבל הצבא לקח אותו מאיתנו. כוסאמו המדינה הזו.

(אם ממש בא לכם, אתה עדיין יכולים להשתתף, למי אכפת מהתואר/צבא וכאלה? בקטנה).

טוב, אז נברמיינד שחושבת שאני אתחיל לשחק עם קאפסלוק כדי להזמין אותה (היית רוצה, אה?).

נו אנג'ל שבפרוייקט שעבר נפנפה אותי, אבל למי אכפת? אם הפרוייקט הזה לא יצליח אני אומרת לבובי שאת אשמה.

ל- סוריקט. שתמיד תישאר סוריקטה, לא משנה מה.

ולאוריה בר מאיר- שבטוח יכול למצוא משפטים מפגרים של פוליטיקאים.

בברכת, אל תתעסקו עם בובי, היא נושכת.

נענע.