הסיפור הבא הוא סיפור הומוריסטי על מפגש שמעולם לא התקיים. אנא מכם, קחו אותו בהומור ואל תעלבו מאי אלו ירידות שאולי מופיעות כאן עליכם או על חבריכם. הכנסתי את כל מי שאישר את השתתפותו ומפאת ריבוי משתתפים, ישנן דמויות שמופיעות רק ב"תפקיד אורח" בסיפור.

תהנו, ובבקשה לא להעלב. קחו הכל ברוח טובה.

ברוכים הבאים לעונה החדשה של "סוף הדרך". והפעם עימנו בתכנית, בלוגרים שניאותו להשתתף במפגש שלא יהיה 2005.

המתמודדים התחלקו לזוגות והם יצטרכו להתמודד אלה מול אלה במשימות שונות ובסבבים שונים.

בסיום הסבבים יוכרז זוג מנצח אחד שיגיע לסוף הדרך.

המשימה הראשונה של המתמודדים הייתה להגיע למפעל בגדים, שם הם יעצבו פריט לבוש על פי טעמם האישי,ייצרו אותו ולבסוף ימכרו אותו במחיר גבוה ככל האפשר. בכסף שיקבלו ממכירת הפריט, ישתמשו המתמודדים כדי להגיע לנקודת המשימה הבאה. כל זוג שיצליח למכור את הבגד, יקבל ממנהל המפעל כרטיס עם פרטי המשימה הבאה.

הזוג הראשון שהגיע למפעל היה פרת משה וארז זוננשיין.

"אני שונאת שופינג!" הצהירה פרת משה. "קניית בגדים עבורי זה סבל ואני לא יודעת איך נוכל לייצר משהו שמישהו ירצה לקנות".

"זאת לא בעיה", השיב לה ארז זוננשיין, קראתי כתבה על ייצור בגדים ובצבא הייתי אחראי על קבוצת חיילים שלבשו בגדים בזמן החופשי שנתתי להם".

"איך זה קשור למשימה?" הקשתה פרת משה.

"אין קשר בין המשפטים", ענה ארז לקונית.

"טוב, אז אני מציעה שנכין נעליים", אמרה פרת משה.

"הו, זה נפלא, זה פשוט... הא הא! הנעל הזאת מתאימה לי כמו כפפה ליד או כמו נעל לרגל. נפלא!", אמרה פרת משה שעה שנעלה את הנעליים שהשניים הכינו.

"אנחנו אמורים למכור את הנעליים, פרה. אני מציע שנמכור אותן בשקית של סטימצקי". ארז שלף מכיסו שקית סטימצקי מצהיבה ומסריחה.

"שמרתי את השקית מאז הפעם ההיא שקניתי ספר לעצמי בכדי שיחשבו שאני אדם משכיל שקורא ספרים. ידעתי שאמצא לשקית שימוש חוזר מתישהו ואכן, היום הגדול הגיע", הוסיף כשפניו זורחות מאושר.

"ארז, את השקית תשמור לעצמך. את הנעליים האלה אני רוצה לקנות לעצמי. אני אוהבת לקנות נעליים, כי תמיד יש נעליים במידה שלי בשפע".

בינתיים הגיע הזוג השני למפעל. חברי הצוות היו יניב וג'יין.

"אני מציע שנעצב כיפה" אמר יניב.

"למה כיפה?" שאלה ג'יין. "ומי יסרוג אותה?".

"את תסרגי אותה, כמובן. ואני אעצב אותה. בתור סטודנט לכלכלה אני יודע שיש ביקוש גבוה מאוד לכיפות ואם כולם היו נוהגים כמוני, הייתה לכל בחור כיפה לכל אירוע. הבני"שים חייבים להשתפר בקטע הזה. יש כאלה שיש להם רק כמה כיפות ואני מזועזע מכך. אבל כמו שאני אומר תמיד: 'לא הכל טוב, אבל הכל לטובה'. אין להם הרבה כיפות וזה לא טוב, אבל זה לטובה כי אנחנו נעצב עבורם כיפה חדשה שאיתה יוכלו לצאת לדייטים כראוי". אמר יניב.

"לדייטים?", השתוממה ג'יין.

"כן, לדייטים. לצערי, יש בחורים שלא יודעים איך להתלבש לדייט (ואין להשליך מדבריי על חיי האישיים) והולכים עם אותה כיפה שעימה הסתובבו במשך כל היום, גם לדייט. אם הם היו קוראים בבלוג שלי, הם היו יודעים כיצד יש להתלבש לדייט" פסק יניב.

"הו יניב, אני כל כך סנילית כשאני לידך. לא שאלתי אותך מה דעתך על החולצה החדשה שלי".

"מה הבעי- ה? אני אסתכל עכשיו ואחווה את דעתי".

יניב הביט בחולצה שעליה התנוססה באותיות קידוש לבנה מאירות עיניים המילה "תפוסה" וחיוך רחב התפשט על פניו. אין ספק ששיחת הטלפון הארוכה שניהל עימה השתלמה לבסוף.

אוקה ו-ד. הירוק היו הצוות השלישי שהגיע למפעל הבגדים.

אוקה הכינה מסיכה מעיסת נייר בכמה רגעים והודיעה ל-ד. הירוק שהם ימכרו את המסיכה באתר שלה.

תוך כמה דקות נמצא קונה שרכש את המסיכה אונליין. השניים קיבלו את כרטיס המשימה הבאה ואוקה פנתה ללכת כשלפתע אמר ד. הירוק: "אוקה, אני יודע שאנחנו בתחרות, אבל אני לא יכול שלא לדקדק בפרטים. איך את רוצה לעזוב את המפעל מבלי לנקות את כל הבלאגן שהשארנו?".

"אל תדאג, ד'.  בשביל זה יש את צ'פי. צ'פי, תתחיל לנקות!" פקדה אוקה על צ'פי שהסתער על המהפיכה שהשאירו וניקה אותה ללא רבב.

בינתיים, ארז זוננשיין הצליח לשכנע את פרת משה להיפרד מהנעליים בתמורה להבטחה שהוא ירכוש עבורה זוג נעליים אחר.

"ארז, לא מתאים לך להבטיח לקנות לי זוג אחר" אמרה פרת משה וקיוותה לשמוע שארז זוננשיין התרכך.

"נכון, אל תתרגלי", הרגיע אותה ארז ששום דבר לא השתנה.

השנייים מכרו את זוג הנעליים לאבישי תמורת 100 ₪.

עכשיו סוף סוף יש לנו נקודה משותפת", אמר אבישי.

"איזו נקודה משותפת יש לנו?" שאלה פרת משה.

"הנעליים, שאת נעלת ואני אנעל", אמר אבישי בחיוך קורן מאושר לפרת משה המזועזעת.

ארז ופרת משה הציעו לאוקה את הכסף בתמורה לכך שתיקח אותם כטרמפיסטים ברכב שלה לנקודה הבאה, אי שם בצפון.

"לא נעים לי לקחת ממכם כסף, אז.. תנו לי 70 ₪". השניים נתנו לה את הכסף והרביעייה יצאה לדרך.

יניב וג'יין התעכבו ליד המפעל כי יניב עצר לכתוב את "הכללים למכירה אופטימית", לאחר שהצליח למכור את הכיפה שיצרו לעובר אורח שרק רצה להתחמק מההסברים הכלכליים של יניב ולכן הסכים לקנות ממנו את הכיפה.

"יניבי, בא כבר! כל הזוגות עקפו אותנו כבר!", זירזה אותו ג'יין.

"אני אוהב לתת! לתת- זכות קדימה! ואני גם אוהב שאת קוראת לי יניבי...".

השניים שקעו ברגע של רומנטיקה ואז יצאו לדרך.

"בא ניסע ברכבת, זה יחסוך לנו זמן.  אני יודעת איפה הנקודה הבאה, הייתי שם פעם", אמרה ג'יין.

"אני סומך עלייך והולך אחרייך בעיניים עצומות" אמר יניב בחיוך (כמו כל מה שאמר).

בעוד השניים שקעו בעצמם ברכבת, הם לא שמו לב שהם נותרו לבד על הרכבת ורק כשנהג הקטר שאל אותם למה הם לא ירדו כבר, הם שמו לב שהם עברו את התחנה שלהם.

השניים הודו לנהג הקטר ארוכות " חשוב מאוד לומר תודה למי שעוזר לך", אמר יניב, והשניים התחילו לצעוד חזרה לנקודת המשימה הבאה.

באותו זמן, אבל במקום אחר, זוגות אחרים התחרו במשימות אחרות. אחת מהמשימות הייתה בשדה קוצים אשר אורכו קילומטר. אי שם בתוך השדה הקוצני הסתתר מפתח לתיבה שנמצאת בצד השני של שדה הקוצים.

רועת צאן והמצ'ופלח האגדי המקורי היו הראשונים שהגיעו לשדה הקוצים. המצ'ופלח לא הספיק אפילו לומר "יחי המלך המשיח" וכבר רועת צאן הייתה בצד השני עם המפתח בידה.

"איך הספקת לעשות את זה כל כך מהר?" שאל המצ'ופלח.

"זה שטויות. אתה צריך לראות את הקוצים שיש לי בבית. מה עושים עם המפתח הזה?" אמרה רועת צאן.

"רגע, חכי לי. אח אאוץ' אח טראח אווץ' הקוצים כואבים לי! אבל חייבים להיות בשמחה תמיד", אמר  המצ'ופלח.

"שחיטת כבשים כואבת יותר. לכבשים... אני מתחילה לחפש את התיבה" אמרה רועת צאן.

בעודה מחפשת את התיבה, הבחינה רועת צאן במכונית לימוזינה בעלת חלונות כהים.

"הו, זו הזדמנות מצויינת עבורי לסדר את שערי הסתור", חשבה לעצמה.

היא התכופפה אל עבר המכונית והביטה בבבואתה שהשתקפה מחלון הלימוזינה.

"אוי, יש לי משהו בין השיניים. רגע, אני אגרד את זה.. מזל שהמצ'ופלח לא שם לב" המשיכה בהרהוריה וסידרה את צווארון חולצתה.

או אז, נפתחה דלת הלימוזינה ואשה רזה  יצאה מהמכונית ואמרה לה במבטא אמריקאי: "אפשר לעזור לך?!".

תחילה, רועת צאן התפדחה, אך מהר מאוד היא התעשתה. "נוי! מה שלומך? אני מצטערת שלא הצטרפתי למפגש בשנה שעברה ולכן לא נפגשנו כראוי, אבל אני מאוד שמחה לראות אותך כאן".

"כספונסרית העיקרית של התחרות הזאת, אני חייבת להיות כאן כדי להעניק את הפרס לזוכים ולכן ישבתי להנאתי בלימוזינה עם פונץ' בננה והתרשמתי מהתחרות עד שאת הופעת בחלון פתאום", אמרה נוי.

"פונץ' בננה?! חשבתי שאת לוגמת רק שמפניה בלימוזינה", אמרה רועת צאן.

"הו, אל תדאגי, אני לוגמת שמפניה גם כעת. התכוונתי לידידתי, פונץ' בננה, שישבה לצידי ואירחה לי חברה" אמרה נוי.

פונץ' בננה נופפה לרועת צאן.

"בואי, תכירי את לוטן, הילד הכי חמוד בעולם, ואני בכלל לא משוחדת", אמרה פונץ' בננה.

"איזה חמוד! כמו אפרוח קטן" אמרה רועת צאן ושלפה מתיקה אפרוח קטן וצהוב. "תני לו שישחק קצת" אמרה לפונץ' בננה ומיהרה למצ'ופלח שבינתיים הספיק לצאת מהשדה.

השניים פתחו את התיבה וגילו בה מעטפה עם המשימה החדשה שלהם. הם היו צריכים להמתין לזוג הבא שיגיע לתיבה ואז להתמודד מולם בתחרות משיכת חבל.

"ריבויינו אוהב אותי יותר מכולם" אמרה gilda לאריאל פרקש שעה שחצו את שדה הקוצים.

"איך זה?" שאל אותה אריאל בגיחוך.

"עובדה. אני לא השתתפתי עד עכשיו בסוף הדרך, ואילו אתה כן, ובכל זאת איתי מתחילים כל הזמן", אמרה גילדה.

"אבל מי מתחיל איתך? רק נשואים. זה לא נחשב" אמר אריאל פרקש.

"אני לא ידעתי שהם נשואים! ~למה גברים נשואים לא עונדים טבעות, ריבויינו?!~",קוננה גילדה.

גל פרנקלית צעירה וקוקי היו רק כמה צעדים מאחוריהם.

"תגידי, זה לא אריאל פרקש?" שאלה גל פרנקלית את קוקי.

"וואלה! זה באמת הוא! איזה קטע. מה הוא עושה פה?" אמרה קוקי.

"גילדה מכירה אותו מהמסיבות של הסלבריטאים ובטח הזמינה אותו להצטרף אליה", אמרה גל פרנקלית.

"אתן יודעות שאנחנו הולכים ממש לפניכן ושומעים כל מה שאתן מרכלות עלינו?" הסתובב אליהן אריאל פרקש.

"אאאאאאאה! אריאל פרקש דיבר איתי!" צעקה קוקי.

גילדה ואריאל פרקש התחרו עם רועת צאן והמצ'ופלח במשיכת החבל ואחרי כמה רגעים ניצחו אותם.

"הפסדנו בגלל שאני מצ'ופלח" אמר המצ'ופלח באכזבה.

"לא, הפסדתם כי יש לי את פרקש ~ולא כל הגברים הם פרקש...~" אמרה גילדה והשניים מיהרו אל עבר המשימה הבאה.

ייצי וחבר ותיק הגיעו למחסן הנטוש בשעות אחר הצהריים. חבר ותיק נהג, והשניים נהנו מהנופים היפים של ארץ הקודש.

"חבר ותיק, אתה חושב שצופרים לך?" שאל ייצי את חבר ותיק שעה שנסעו בכביש המהיר.

"לא, למה שיצפרו לי?" שאל אותו חזרה חבר ותיק.

"אולי כי רוכבי האופניים רוצים לעקוף אותך?"

 "שיעקפו! לא הפרעתי לזקנה על הכסא גלגלים לעקוף אותי, למה שתהיה לרוכבי האופניים בעיה?" אמר חבר ותיק.

בסופו של דבר, הם הגיעו למחסן.

Cool26 וקישקוש בלבוש הגיעו באותו זמן שהבנים הגיעו, אבל ייצי וחבר ותיק נתנו לבנות להיכנס קודם.

"ליידיס פירסט" אמר ייצי והחווה בידו כלפי הכניסה למחסן.

חבר ותיק וייצי העבירו את זמן ההמתנה לבנות בהאזנה לנגןMP3  ולגימת דיאט קולה מחת לעץ רענן.

המשימה שהמתינה לבנות בתוך המחסן, הייתה חילוץ קוד מסויים מתוך כלוב זכוכית שמלא בג'וקים, נחשים וזוחלים נוספים. אחת מהמתמודדות הייתה צריכה להיכנס לכלוב ולחפש את הקוד, ואילו השנייה הייתה צריכה להקליד את הקודים השונים שהראשונה תקריא מתוך הכלוב, בכספת שהייתה מחוץ לכלוב.

"אני אקליד את הקוד", אמרה COOL26. "יש לי נסיון בהקלדות מהמחשב החדש שהכניסו לנו למחלקה".

"טוב, נו, אני אכנס לכלוב. כמה קשה זה כבר יכול להיות?", אמרה קישקוש בלבוש.

"שלום ליליפוטים!" אמרה קשקוש בלבוש כשנכנסה לכלוב.

"אימא'לה, תיזהרי! איכס!", עודדה cool26 את קשקוש בלבוש מבחוץ.

קישקוש בלבוש מצאה את הקוד במהרה וביקשה מcool26 שתעזור לה לצאת מהכלוב.

"נראה לך שאני פותחת את הכלוב הזה? תסתדרי לבד. אני בורחת!" אמרהcool26  וברחה החוצה.

חבר ותיק וייצי ראו שקישקוש בלבוש מתמהמהת, נכנסו למחסן ומיהרו לעזור לה להיחלץ מהכלוב. השניים איחלו לה בהצלחה וניגשו למשימה.

בחוץ, cool26  אמרה לקשקוש בלבוש: "עכשיו שהם בפנים, זו ההזדמות שלנו לשים להם מוקש. זה יעכב אותם קצת".

"אני לא שמה לזוג הזה מוקש!" הודיעה קשקוש בלבוש.

"אבל למה? הם יגיעו לפנינו. זה חלק מהתחרות" cool26  המשיכה בניסיונות השכנוע.

"כי הם כל כך נחמדים! אני לא יכולה לעשות להם את זה אחרי שהם עזרו לי ואיחלו לנו בהצלחה", אמרה קשקוש בלבוש.

"את לא רוצה לנצח בתחרות?" שאלה cool26.

"אני.. לא יודעת. אין לי דעה בעניין" אמרה קשקוש בלבוש.

"טוב, בואי. חבל על הזמן",  אמרה cool 26.

המתמודדים שהגיעו אל משימת "מנת השף" נחרדו לגלות את nognog הברמנית מוזגת לכוסות גבוהים שייקים של תערובת מגעילה ודובדבן.

"smilki, בא נטביע את יגוננו בטיפה המרה", אמרה פיית הירח ופרצה בצחוק מתגלגל.

"הביטוי הזה תמיד הצחיק אותי", הוסיפה.

פיית ירח גמעה את השייק בשקיקה ואמרה "האוכל הצבאי היה יותר גרוע, אבל זה שטויות. לוקחים אקמול והטעם המריר עובר".

"הייתי נותן לזרש לשתות קצת מהשייק שלך", אמר חיים ל nognog.

"אתה רוצה שאכין לך אחד ותיתן לה אחרי התחרות?" הציעה nognog בחדווה.

"אני בסך הכל צחקתי", אמר חיים.

"אני לא צוחקת. הנה, השייק שלה מוכן.

"חיים, אתה חסר לי פה" קראה אילונת לחיים.

"יש לנו משימת קומבינה. עלינו לארגן 12 שחקני כדורסל שיתמודדו מול 12 שחקני הכדורסל של הקבוצה היריבה במשחק כדורסל של 40 דקות", קראה אילונת מכרטיס המשימה.

"איפה נמצא שחקני כדורסל טובים?" היא שאלה.

"אני יודע! נקרא ל-belief. היא ודאי תדע איפה למצוא שחקני כדורסל טובים", אמר חיים.

חיים התקשר ל-belief  ששמחה על ההזדמנות לשחק קצת כדורסל. Belief  הזמינה את חברותיה מנבחרת הילדות, אך עדיין הייתה חסרה להם שחקנית אחת

"אולי נחפש שחקנים באינטרנט?" הציעה belief.

"בסדר, תתחילי את החיפוש ובינתיים נראה מי היריבים שלנו.

 Belief התחילה לחפש באינטרנט קטעים שעסקו בכדורסל ולפתע קלטו עיניה קטע מוכר. "היי! זה משהו שאני כתבתי פעם על כדורסל! מה זה עושה באתר הזה? מישהי גנבה לי ת'קטע!" הזדעקה belief. היא מיהרה לשלוח לגנבת הקטע מסר, שזה לא יפה לגנוב קטעים של אחרים, אך האחרונה הודיעה לה שקיבלה אישור מהמחברת של הקטע לפרסם אותו שוב, באתר שלה.

"הייתי זוכרת משהו כזה" אמרהbelief  ברוגז.

"אולי האמוניה שהסנפת משפיעה עלייך?" שאלה אותה אילונת.

"את לא עוזרת", אמרה belief.

לאזורה שני ואיילה היה רעיון למצוא שחקני כדורסל במהירות. הם נסעו למגרש הכדורסל ומצאו שם את תשע ששיחק כדורסל לקול תשואותיה של ספארקוס.

"סליחה, אנחנו מחפשים שחקני כדורסל לצורך משימה שלנו בסוף הדרך. תוכלו לעזור לנו?", שאלה אזורה שני.

"רגע, אני רק אסיים לשחק את המשחק הזה ועוד שניים ואבוא לשחק בשבילך", אמר 9.

"9, שלא תעז! אנחנו עוזרים רק לעובד וז'ניה! לכו לחפש שחקנים במקום אחר", התפרצה ספארקוס.

"אבל ממי...", ניסה 9 להשחיל מילה.

"ממי שממי. רגע, אתן עוד פה?!", התרגזה ספארקוס על איילה ואזורה שני שנסו על נפשן.

"זה לא היה רעיון כל כך טוב" אמרה אזורה שני.

"יו, אנחנו כאלה סתומות!", אמרה איילה.

"אל תרדו על עצמכן" אמר בחור טוב ששמע את השתיים מתבאסות.

"... אני אשמח לעשות זאת במקומכן", הוא המשיך.

"אולי תשחק בשבילנו כדורסל, במקום לצחוק עלינו?", אמרה אזורה שני.

"בסדר. אבל מה לגביי שחקנים נוספים?", שאל בחור טוב.

"הנה מישהו במכונית מרצדס, בואו נציע לו להצטרף", אמרה איילה.

"מצטער בנות, עד כמה שהייתי רוצה להצטרף אליכן למשחק כדורסל (ככה קוראים לזה היום?), יש לי תוכניות אחרות, קבעתי ללכת עם חבר למסיבה וזה לא נעים לדפוק ברז לחבר", אמר הרווק.

"אז אולי אתה מכיר מישהו או מישהי שתוכל לשחק עבורנו?", שאלה איילה.

"אני מכיר אחת, בת 17, גבוהה, 1.70 מ' +, שיער שטני כהה ומתולתל, שיניים יפות, נדמה לי שקוראים לה רוני. היא גבוהה, אולי היא יודעת לשחק כדורסל?", אמר הרווק.

"יש לך את הטלפון שלה?" שאלה אזורה שני.

"לא, היא דוסית וכמה שהייתי רוצה, אין שום קשר בינינו. אבל תחפשו במד"א, היא תמיד נמצאת שם".

במד"א הם מצאו את רוני קוראת את הספר השישי בסדרת "הארי פוטר".

"לו היית מתבוננת בראי של ינפתא – ראי שניתן לראות דרכו את משאלת הלב העמוקה ביותר, מה היית רואה?" שאלה רוני את אזורה שני.

אזורה שני שמחה על ההזדמנות לענות ואמרה "ובכן, הייתי רואה אדם שמעמיד אותי לפני אחרים, מישהו שהכי רוצה להיות איתי, ומעדיף להיות איתי מאשר עם אנשים אחרים. מישהו שאני בראש סדר העדיפויות שלו".

"בראי של מי?" שאל בחור טוב.

"ינפתא. זה מ'הארי פוטר', בטח לא שמעת עליו כי אתה סבא" אמרה איילה.

"אבל מה הקשר פתאום הראי של ינפתא?" הקשה בחור טוב.

"אתה מוגלג, לא תבין", אמרה רוני.

"תמשיכי לשאול, אני אוהבת שאלות כאלה", אמרה אזורה שני.

"שכחתן מה הייתה המטרה שלשמה באנו?" החזיר אותן בחור טוב למסלול. "אנחנו צריכים למצוא שחקני כדורסל".

"אני מצטערת", אמרה רוני. "אני צריכה ללכת לחוג תנ"ך ולכן לא אוכל לעזור לכם במשחק הכדורסל".

"את לא במשמרת של מד"א עכשיו?" שאלה איילה.

"לא, אני סתם אוהבת להיות פה" אמרה רוני.

בדרך החוצה, פגשה החבורה את דמתיאלה.

"דמתיאלה, מה העניינים? אנחנו צריכים שתשחקי איתנו כדורסל, לצורך משימה של 'סוף הדרך'.  את יכולה לבוא?".

"מגניב, אבוא בשמחה, תנו לי רק רגע לומר לאמא שלי שאני הולכת אתכם", אמרה דמתיאלה.

דמתיאלה פנתה לאימה באנגלית ואמרה לה שהיא הולכת לשחק כדורסל.

"רק אל תעשני שם שום דבר, אני יודעת איזה נזקים החומר שהנוער מעשן היום יכול לגרום", אמרה אימה של דמתיאלה.

"אמא! אני לא עושה שטויות כאלה", אמרה לה דמתיאלה והלכה.

"אני בשוק מאמא שלי", אמרה דמתיאלה. "כל החיים שלי לא ניהלנו אף שיחת אם-בת ופתאום היא זורקת לי משפט כזה".

"אצלנו המשפחה מאוד פתוחה בכל העניינים, אבל עדיין אני מבינה אותך. אמא שלי דנית וגם לה יש יציאות מוזרות", אמרה איילה.

השלושה עברו ליד בית מלון וראו זוג משוחח.

הבחורה הייתה לבושה יפה, נקייה ומבושמת ואילו הבחור לא היה מגולח, לרגליו היו גרביים בלבד לאחר שחלץ את סנדליו והוא אחז בשעון עצר (סטופר).

"שנציע להם להצטרף?", שאלה אזורה שני.

"אני חושבת שהבחורה תשמח לבוא. היא נראית מיוסרת והבחור נראה כאילו הוא מודד לה זמן למשהו", אמרה דמתיאלה.

"יאללה, אין לנו זמן, אני אציע להם לבוא", אמרה איילה.

היא סיפרה לזוג על משחק הכדורסל ולפני שסיימה את המשפט, זינקה It is I  ממקומה ונטשה את הבחור. אני חייבת ללכת איתם", אמרה It is I  לבחור.

"אבל נותרו לנו עוד 17 דקות לסיום הפגישה!", אמר הבחור לאחר שהביט בשעון העצר. "אני אתקשר אלייך, טוב?", אמר הבחור.

"אל תטרח", אמרה It is I.

"איזו פגישה גרועה", אמרה It is I לחבורה. "תודה שהצלתם אותי. הבוס שלי עוד ישלם על ה'שידוך' הזה ביוקר...".

על קו הסיום המתינו אנשים רבים. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת והעייפות ניכרה על פניהם של הממתינים הרבים שחיכו לראות מי יחצה את קו הסיום ראשון ויקבל מליון ₪ מידיה של נוי.

"מי אתם חושבים שיגיע ראשון?" שאלה מרגנית את מויש וbetcha.

"אני מהמר על ארז זוננשיין ופרת משה" אמר מויש. "ארז תמיד סיפר לנו איך הוא היה מפקד גדול בצבא והיו לו הרבה חיילים שהוא פיקד עליהם. אני מהמר שהוא יזכה".

"חה חה חה! הצחקת אותי! ארז היה מפקד גדול בצבא? מה פתאום! ילד הכאפות הזה? הוא היה החייל הכי פשוט. התפקיד שלו התחיל ונגמר בזה שהוא ניקה את כל חדרי השירותים", אמר יחזקאל.

"מאיפה אתה יודע?", שאלה אותו betcha.

"אני, אמ.. בעצם... אמא'לה מה זה? תראו!", צעק יחזקאל.

החבורה הסתובבה כדי לראות מה קרה ויחזקאל ניצל את ההזדמנות לברוח מהמקום.

"תראו אותו בורח מכאן. מישהו יודע בכלל מי זה?", שאלה Celime.

אבל אף אחד לא ידע.

"אוי, זה מזכיר לי שמישהו הציע לי פעם לקרוא למחשב שלי 'יחזקאל'. ואם כבר יחזקאל, אז שם חיבה זה חזקי, לא יחז!!! יחז נשמע בור ועם הארץ, לא מתאים למחשב שם כזה!!!", אמרה מרגנית.

"אני מקווה שיניב וג'יין יזכו" אמרה נמו בעודה אוכלת משולש פיצה. "יניב כזה חמוד, בכל פעם שאנחנו הולכים לפיצריה, הוא נותן לאחרים לאכול את הגבינה שלו".

"אני חושבת שגילדה תזכה", אמרה lorely . "היא יודעת להסתדר בחיים ובטח סידרה לעצמה כמה קומבינות בדרך לגמר".

"אני איחלתי לה ב"הצלחה, אז היא בטח תזכה", אמרה אני זאת אני.

או אז, הגיחו בריצה גילדה ואריאל פרקש. "יש! ניצחנו!" צעקה גילדה. "~תודה רבה, ריבויינו. אני חייבת לך~".

נוי העניקה לצמד המנצח צ'ק ע"ס מליון דולר וcelime שלפה את המצלמה לצילום של צמד המנצחים.

"אני לא בתמונה, נכון?" אמרה betcha. "אני אוהבת לראות תמונות, אבל לא להצטלם".

"אל תדאגי", אמרה גילדה. "את לא בתמונה".

גילדה ואריאל פרקש אחרי הניצחון.

 מי שרוצה יכול לשים את הכפתור של המפגש בבלוג שלו (עם לינק לפוסט הזה, כמובן).

לקריאה על המפגש שלא היה 2003, ליחצו כאן.

לקריאה על המפגש שלא היה 2004, ליחצו כאן.