Nophs (האתר שלי)
, 09:19 11/7/2006:
עזוב אותך רשימות וכל מיני משבצות קטוגריה שוליות (אני אומרת שוליות אך יודעת בדיוק למה אתה מתכוון וכמה זה חשוב).
אני מוכנה שהוא לא יכיר אפילו שיר בלוז אחד ושהוא יחשוב שמיק ג’אגר נשמע לו מוכר ושהחטא היחידי שלו יהיה שהוא אוהב מוסיקה שתעשה לי להביט בו "אר יו פור ריל? אולי כדאי שתקנה אוזניות, לא נורא ממוש, אני עדיין אוהבת אותך", אך ירקיד לי לי כל כך הרבה דברים בפנים, שזאת תהיה המוסיקה האמיתית שתעשה לי את זה.
שיוווווווו איזה משפט ארוך יצא לי.
בוקר טוב מותק ואנא סור למשרדי בהקדם, יש לך חוב אצלי!
(האתר שלי)
, 09:21 11/7/2006:
אני מצטערת לשמוע שלא הסתדר. בפעם הבאה במהרה בימינו אמן!
עכשיו אני אגיד משהו שקצת חוצפה שאני אגיד, כי לי יש בן זוג שכן אוהב הרבה ספרים סרטים ומוזיקה שאני אוהבת - זה בכלל לא חשוב. זה חשוב עם חברים (וגם אז זה לא חזות הכול). עם בת זוג חשוב שיהיה לכם טוב ביחד. זה הכול.
ועל הסנוביזם שלך כדאי לך להתגבר. אז היא שומעת פט שופ בויז ומדונה (דווקא טובים, הם וגם היא, למרות שהמתכתיות של הפט שופ בויז לא נעימה לי). כמה נורא. אויבת העם. ביג דיל!
איתי()
, 10:46 11/7/2006:
בדיוק לזה התכוונתי - שהרשימות והפרמטרים לא עוזרים כלום.
הפוסט הזה לא בדיוק מתאר את המציאות אחד אחד. אבל בהנחה שיש בחורה כזאת ששומעת את מדונה וכו’ - אז גם לפי מה שכתבתי, היא מבחינתי מקסימה ומיועדת. אבל יש לה מישהו אחר.
(האתר שלי)
, 11:17 11/7/2006:
כן, זה היה המסר של הפוסט ממילא, אבל הסתערתי בכל זאת כי הוא חשוב בעיניי.
ושוב, אני מאחלת לך מקסימה פנויה בקרוב. (וסתם בשביל לאתגר אותך, שהיא תאהב את המוזיקה שאתה הכי לא אוהב בעולם! )
, 16:08 11/7/2006:
אני מבינה למה אתה מתכוון אבל רשימות עם כבודן במקומו מונח, לא אומרות כלום. אנשים הם יותר ממכלול התכונות שלהן ובטח ובטח כשמדובר באהבה.
כן, תמיד נראה שאנחנו לוקחים את הפניה הלא נכונה...
(האתר שלי)
, 21:45 11/7/2006:
דבר ראשון שעלה לי לראש זה שאולי היית מצטער במבט לאחור גם אם היית בוחר אחרת - כי פשוט אי אפשר לדעת. החיים הם לא דלתות מסתובבות.
העניין באהבה הוא שמושא האהבה תמיד נוגע בנקודות אחרות אצלנו שמעוררות רגש. אף פעם לא בא הכל ביחד, ואין טוב יותר או טוב פחות. לכן הרשימות לא צריכות להיות קריטריון אבסולוטי, אבל גם טוב שהן שם.
איתי()
, 10:35 12/7/2006:
זה בכלל לא היה ככה, במציאות.
[אפשר לתת עצות חופשי בבלוג הזה, אבל בדרך כלל זאת תהיה יריה באויר, או פול גז בניוטראל. אני אומר את זה לך (ולא לשאר המייעצים) כי אני מרגיש שאת חכמה מספיק להבין למה אני מתכוון. האמת שהתגובה שלך מצויינת מבחינתי, אבל אני מגיב לך בעבור כל האחרים. הממ.. הסתבכתי...]
אני חושב שהרשימות שם כי זאת הנטייה האנושית שלנו.
(האתר שלי)
, 17:26 12/7/2006:
כן, כן, זה נכון. אבל לפעמים בכל זאת יש פנינים בין העצות וגם אם לא אז זה נחמד כי זה מראה שלאנשים אכפת.
אתה אומר דברים מאוד חכמים. כן.
צט, צט, לא רומנטיקנית אלא יותר אופטימית חסרת תקנה.
אני אפילו לא בטוחה מה קורה אחרי שהאהבה מנצחת.
איתי() (האתר שלי)
, 00:57 16/7/2006:
בקשר ל"אני אפילו לא בטוחה מה קורה אחרי שהאהבה מנצחת"
- אם יש לך איזושהי השערה, או שאת מכירה מישהו שיודע - ספרי לי בהקדם.
(האתר שלי)
, 23:20 11/7/2006:
לפעמים יש לי הרגשה שאנחנו כאן לא אנשים אמיתיים, אלא דמויות מסדרות אמריקאיות. לפעמים יש פרק ששתיים מהן מתאהבות זו בזו, ולפעמים אחת מהן זוכה בלוטו או נפצעת, אבל הן לעולם לא יתחתנו או יתעשרו או ימותו או יהפכו לנכים, כי זה דופק את הסדרה או את הבלוג .
(האתר שלי)
, 15:15 12/7/2006:
באמת התלבטתי רגע אם לשחרר אותה, היא נשמעת כמו ’את לא תדעי אהבה אמיתית לעולם’, אבל בגלל שגם אני באותה סירה, שחררתי. עכשיו לך תכחיש!
ואולי עוד יעשו עלינו סדרה פעם...
איתי() (האתר שלי)
, 00:59 16/7/2006:
מאיפה הציטוט? אני מכיר "[אבל אני היחידי שיודע, שאף על פי יופיך המשגע] לא תדעי אהבה אמיתית לעולם" שאפרים שמיר כתב לירדנה ארזי. לזה הכוונה?
ולמה אותה סירה? את נשואה, ועם ילדים. זה מצב שונה לגמרי.
(האתר שלי)
, 01:16 16/7/2006:
כן. התכוונתי לשיר הזה. שמעתי פעם את ירדנה ארזי שעליה הוא נכתב, מספרת עד כמה שהוא זעזע אותה. באמת לא יפה להגיד ככה על מישהי .
שונה, שונה. אבל גם אני חוזרת בלי סוף על אותן המנטרות ואותן התלונות, וכל פעם באה עם איזה תובנה חגיגית אבל שום דבר לא משתנה או נפתר. מקסימום נולדות ונעלמות דמויות משנה מידיי פעם...
(האתר שלי)
, 16:55 16/7/2006:
את החלק האחרון אני לא בטוחה שהבנתי. רב התלונות שלי בכל אופן, אינן על הילדים. אותם אני מקבלת כפי שהם. יש לי מנגנון כזה. (אבל כלפי הבעל. לא )
איתי()
, 01:07 17/7/2006:
החלק האחרון שלי היה שאלה.
יש לי השערה, שהחיים מתחלקים ללפני ואחרי הולדת הילדים.
לפני - רוב המחשבות נשאבות להורים ולבן זוג/אהבה (או העדרה, שזה גם סוג של נוכחות).
אחרי - רוב המחשבות נשאבות אל הילדים.
(האתר שלי)
, 17:03 12/7/2006:
האינטואיציה שלך היא קולות שבאים מהראש ולא מהלב
וזו לא אינטואיציה, זו מחשבה של "מה נכון" ולא הרגשה של
"מה טוב".
אהבתי את האמצעים האומנותיים.
איתי()
, 01:30 16/7/2006:
צודקת בקשר לאינטואיציה שלי.
אבל יש רגעים שהיא מבליחה, האינטואיציה שלי. רגעים נדירים, אמנם, אבל נקווה שבמגמת עליה.
באמצעים אמנותיים את מתכוונת לאיך שכתבתי את זה?
(האתר שלי)
, 00:08 13/7/2006:
באמת יפה איך שאתה כותב.
לגבי הפט שופ בויז- אפשר להגיד עליהם שהם טובים במוזיקה הרעה שהם עושים ואותו דבר מדונה בתקופות הטובות שלה, כאן אנחנו יכולים להתפשר. זה נקרא מוזיקה רעה-טובה.
אתה יכול לא לאהוב סגנון מסויים באופן אישי אבל אם היית פותח קצת את האופקים שלך (שזה ממש מוזר שדווקא במוזיקה אתה לא עושה את זה) אז היית יכול למרות ההעדפה האישית השונה לזהות מוזיקה טובה וכישרון.
במקום להגיד לעצמך:" זה פופ! ולכן זה טיפשי ושטחי ואני לא מוכן להנות מזה" אתה יכול לפתוח את הלב ולהיכנס לקצב...
מצטערת שנתקעתי על הנושא הזה פשוט רציתי להגיב משהו.
שתיים סוכרזית (האתר שלי)
, 16:26 13/7/2006:
אני כבר מזמן לא עושה רשימות כאלה. הרי אף אחד לא עושה אותן בשביל עצמו, אלא בשביל להגדיר ולהקרין את העצמו במונחים מאוד מצומצמים של ספר מסוים או להקה מסוימת שעשו לו את זה. כל זה במקום להגיד פשוט: אני אודיוהולי, אני תולעת ספרים, אני מחבק עצים או וואטאבר. שזה הרבה יותר רלוונטי.
איתי()
, 01:33 16/7/2006:
מסכים עד למשפט האחרון.
"אני תולעת ספרים" נשמע לי לא רלבנטי באותה מידה. הרי את המשפט הזה אמרו לי אנשים שלא סבלתי כמו גם אנשים שהערצתי.
(האתר שלי)
, 17:20 13/7/2006:
אני מתה על הפוסטים האלה, שאחרי שאני קוראת אותם בא לי רק לקרוא ספר שכתבת.
ולי זה דווקא נשמע כן כמו שאתה, אבל מה אני יודעת בכלל.
איתי()
, 12:28 16/7/2006:
אבל פנו גם מהוצאות ספרים (זב"מ).
והאמת שכשכתבתי בוואלה די סבלתי. אבל עדיין, ישנה תשוקה אינפנטילית להיות מפורסם.
ושוב תודה. את הממליצה שלי בתחום הכתיבה. (בעבודה יש לי את הבוס, שחושב שאני הבן שלו, וההמלצות שלו זיכו אותי בהרבה כסף בהזדמנות אחת).
אנשים חסרי טעם במוזיקה (כל טעם שהוא, גם הוא טעם שאינו ערב לחיכך) לנצח לא יוכלו להסתדר לגמרי עם אנשים שיש להם טעם! זה כמו שצמחוני/מעשן יצא עם בשרנית/נונ-סמוקר, עדיף כבר לשחק ביליארד עם חבל!
(האתר שלי)
, 15:29 20/7/2006:
או, זה יפהפה. אני כל כך אוהבת את שתיהן...
תשמע, אל תשפוט אנשים לפי המוסיקה שהם שומעים, טוב?
ואם היא היתה חרשת, מה אז?
חוץ מזה, אתה יכול לנסות להגיד לכייפית (מדונה ושות’) שיש לך מחלה סופנית , אולי זה יעזור :-)
איתי()
, 21:38 20/7/2006:
וואללה! הכייפית היא בדיוק הסוג הזה שירוץ בחדווה אל הנרקומנים חולי האיידס.
עזבי, אני יש לי קארמה מחורבנת עם בחורות. (זה מה שאומרים אצלנו בבודהיזם כשמסתיים הריטריט האלף ונסתמים כל הטיעונים, ומגלים שאתה עדיין עמוק באותן צרות). בגלגול הבא אני דורש פיצוי!
(האתר שלי)
, 00:46 23/7/2006:
אני חושבת שעניין הרשימות עובד ככה:
-אם היא אוהבת אהבת-נפש את אלו שאתה שונא ומתעב בכל נימי נפשך, אז כנראה שזה לא יילך. אני חושבת שהדברים שאנחנו אוהבים או לא אוהבים מעידים על משהו בנו. (מצד שני, האם התיעוב שלך הוא בעצם כמו הומופוביה של הומו מודחק? האם בחדרי-חדרים אתה אוהב את מדונה אבל לא רוצה להחשב שטחי וכמו כולם?)
- אם היא אוהבת את כל אלו שאתה אוהב, אז זה לא אומר כלום. לא שזה יילך ולא שלא.
איתי()
, 16:56 23/7/2006:
אין לי בעיה להחשב שטחי, אולי בגלל שרגשי העליונות התרבותיים שלי מאד עמוקים. יש לי בעיה הפוכה - שלפעמים הייתי רוצה יותר מכל להחשב שטחי.
אין לי בעיה עמוקה עם מישהי ששומעת מדונה. הדגשתי את העניין כדי ליצור הנגדה בין השתיים. זה לא מייצג את המציאות.
במציאות אני אוהב את שתי הבחורות (שנתתי כאן גרסה מאד מעוותת שלהן ושל יחסינו) אבל שתיהן לא מתאימות לי, ואני גם חושב ששתיהן כבר לא רוצות אותי (אחת מהן, של מדונה, בטוח לא רוצה).
, 18:41 5/8/2006:
בתחילת ימי בבלוגוספירה כתבתי פוסט פיוטי לבחור אחד, נתקלתי בו במקרה לא מזמן ועכשיו הפוסט שלך מעלה שיחה שהייתה לנו פעם:
מאי: ואם אני אשמע בריטני ספירס תוך שירה ופיזוזים.
בחור (ג’ס, ראשו מעוטר תלתלים, עיניים שמבטן מחזיר את המסתורין לחיים, מסב את ראשו בזמן שמדבר, מגלגל סיגריות תוך שמיעת טום וייטס): אני אסתכל עליך מהדלת, אעשן סיגריה בשקט ואחשוב כמה שאת חמודה.
מסכם את דעתי בנושא
, 23:24 7/8/2006:
אני ניסיתי להיות מה שחשבתי שהוא רוצה שאהיה, ליצור קשר סטייל כזה של כוכבי רוקנרול, להיות שונה, מגניבה, מתוסבכת וכאלה, כמוהו. באופן לא מפתיע זה לא עבד וכשניסיתי לסלק את הבלגן ולבנות קשר נורמלי הוא לא רצה.
, 22:26 9/8/2006:
ידידי היקר, לא שמתי לב לציניות, הפלת את עצמך.
זה עצוב ולא עצוב, אני אנסה להסביר:
יש קשרים שהם קשרים אמיתיים ויש קשרים בהם אתה חי מראש באיזה סיפור. הבחור הזה היה סיפורי בכל מובן אפשרי- מהשם היפה והלא שכיח שלו, דרך המראה החיצוני היפה-מסתורי שלו עם העיניים הממיסות האלה, הדיבור עם הראש מופנה הצידה ועד המחשבות ואורח החיים הלא שגרתי שלו. הייתי יפה כמו דמות בכל פעם שרקדנו ביחד, הייתי מוזרה באופן מרתק בשיחות שלנו... זה לא יכל להמשך ככה, סביר להניח שאם זה היה נמשך זה היה כואב, במיוחד לאור מה שאני יודעת על קשרים אחרים שלו, ככה זה זכרון מריר מתוק שלא הייתי מוותרת עליו
החיים הם במקום אחר
תגובות לקטע: אשליית הרשימות הוספת תגובה חדשה
ומה זה אומר אם היא ראשונה בתגובות?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
את כבר מספיק ותיקה לדעת מה זה אומר.
ובאמת פתחת את הפה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עזוב אותך רשימות וכל מיני משבצות קטוגריה שוליות (אני אומרת שוליות אך יודעת בדיוק למה אתה מתכוון וכמה זה חשוב).
אני מוכנה שהוא לא יכיר אפילו שיר בלוז אחד ושהוא יחשוב שמיק ג’אגר נשמע לו מוכר ושהחטא היחידי שלו יהיה שהוא אוהב מוסיקה שתעשה לי להביט בו "אר יו פור ריל? אולי כדאי שתקנה אוזניות, לא נורא ממוש, אני עדיין אוהבת אותך", אך ירקיד לי לי כל כך הרבה דברים בפנים, שזאת תהיה המוסיקה האמיתית שתעשה לי את זה.
שיוווווווו איזה משפט ארוך יצא לי.
בוקר טוב מותק ואנא סור למשרדי בהקדם, יש לך חוב אצלי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זאת הבעיה, שאי אפשר להנדס את זה. ולפעמים נמשכים דווקא לדברים מזיקים. והכל חולף.
לגבי החוב - מצטער. עניתי לך שם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מצטערת לשמוע שלא הסתדר. בפעם הבאה במהרה בימינו אמן!
עכשיו אני אגיד משהו שקצת חוצפה שאני אגיד, כי לי יש בן זוג שכן אוהב הרבה ספרים סרטים ומוזיקה שאני אוהבת - זה בכלל לא חשוב. זה חשוב עם חברים (וגם אז זה לא חזות הכול). עם בת זוג חשוב שיהיה לכם טוב ביחד. זה הכול.
ועל הסנוביזם שלך כדאי לך להתגבר. אז היא שומעת פט שופ בויז ומדונה (דווקא טובים, הם וגם היא, למרות שהמתכתיות של הפט שופ בויז לא נעימה לי). כמה נורא. אויבת העם. ביג דיל!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בדיוק לזה התכוונתי - שהרשימות והפרמטרים לא עוזרים כלום.
הפוסט הזה לא בדיוק מתאר את המציאות אחד אחד. אבל בהנחה שיש בחורה כזאת ששומעת את מדונה וכו’ - אז גם לפי מה שכתבתי, היא מבחינתי מקסימה ומיועדת. אבל יש לה מישהו אחר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, זה היה המסר של הפוסט ממילא, אבל הסתערתי בכל זאת כי הוא חשוב בעיניי.
ושוב, אני מאחלת לך מקסימה פנויה בקרוב. (וסתם בשביל לאתגר אותך, שהיא תאהב את המוזיקה שאתה הכי לא אוהב בעולם!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואם היא מצביעה ליכוד ואח שלה מתנחל?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
על אחת כמה וכמה.
עוד לא נקלט שאני אנטי-שמאלני?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אולי שנטי שמאלני?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היי! למדונה היו תקופות טובות!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מדונה שולתת!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היו למדונה תקופות נפלאות - לפני שהיא התחילה לשיר, ובהפסקות בין האלבומים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
LOL
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מי שמתאהב בבחורה על סמך נטיותיה התרבותיות שלא יתפלא כשהוא מוצא את עצמו במיטה עם ירון לונדון...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
נכון. תחת ושדיים, בסדר הזה, רצוי גם פנים סבירות, וזהו. כל השאר רק יכול להפריע.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שדחת!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
LOL
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוא די נאה במציאות...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין לי ספק.
אף על פי כן, אני מעדיף שמערכת היחסים שלנו תשאר כפי שהיא.
אולי אני פשוט לא בשל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ראיתי אותו אתמול די מקרוב! בצילומים!!
ודני רופ עשה לי סיור של שעה בערוץ עשר!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבוי
(לקרוא בשלושה קולות)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
את מזכירה לי את פצפונת של אריך קסטנר ששואלת את האדון במספרה אם הוא יודע לדקלם בארבעה קולות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תגובתך יפה יותר מהמציאות האפורה משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מבינה למה אתה מתכוון אבל רשימות עם כבודן במקומו מונח, לא אומרות כלום. אנשים הם יותר ממכלול התכונות שלהן ובטח ובטח כשמדובר באהבה.
כן, תמיד נראה שאנחנו לוקחים את הפניה הלא נכונה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
פניה?
אני נוסע בניגוד לכיוון התנועה, נכנס באין כניסות, חונה על המדרכה ובסוף מקבל דו"חות במטולה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לי תמיד גוררים את האוטו איכשהו, מגיעה ומוצאת כלום.
ואם זו מטאפורה למערכות יחסים...טוב, אני חושבת שהתשובה שלי עדיין רלוונטית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לי אין מכונית, רק מטאפורות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לי יש גם וגם...תחשוב איזה בלאגן היה אם היה לי גם חבר, בכלל הייתי הולכת לאיבוד LOL
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שמעתי שזה מקום יפה, בעיקר בקיץ...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איבוד נהדר, מלבלב עכשיו, פשוט תענוג!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דבר ראשון שעלה לי לראש זה שאולי היית מצטער במבט לאחור גם אם היית בוחר אחרת - כי פשוט אי אפשר לדעת. החיים הם לא דלתות מסתובבות.
העניין באהבה הוא שמושא האהבה תמיד נוגע בנקודות אחרות אצלנו שמעוררות רגש. אף פעם לא בא הכל ביחד, ואין טוב יותר או טוב פחות. לכן הרשימות לא צריכות להיות קריטריון אבסולוטי, אבל גם טוב שהן שם.
בטח שהאהבה תנצח.
מי ינצח אותה? :/
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה בכלל לא היה ככה, במציאות.
[אפשר לתת עצות חופשי בבלוג הזה, אבל בדרך כלל זאת תהיה יריה באויר, או פול גז בניוטראל. אני אומר את זה לך (ולא לשאר המייעצים) כי אני מרגיש שאת חכמה מספיק להבין למה אני מתכוון. האמת שהתגובה שלך מצויינת מבחינתי, אבל אני מגיב לך בעבור כל האחרים. הממ.. הסתבכתי...]
אני חושב שהרשימות שם כי זאת הנטייה האנושית שלנו.
בתור רומנטיקנית בהכחשה את די יוצאת מהארון כאן!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, כן, זה נכון. אבל לפעמים בכל זאת יש פנינים בין העצות וגם אם לא אז זה נחמד כי זה מראה שלאנשים אכפת.
אתה אומר דברים מאוד חכמים. כן.
צט, צט, לא רומנטיקנית אלא יותר אופטימית חסרת תקנה.
אני אפילו לא בטוחה מה קורה אחרי שהאהבה מנצחת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בקשר ל"אני אפילו לא בטוחה מה קורה אחרי שהאהבה מנצחת"
- אם יש לך איזושהי השערה, או שאת מכירה מישהו שיודע - ספרי לי בהקדם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כשהאהבה מנצחת אז רואים טלוויזיה
וזה לא רע בהכרח
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מניח שזה היה מספיק רע בשבילך, אם עזבת את אהבתך ובאת לארצנו הדוויה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לפעמים יש לי הרגשה שאנחנו כאן לא אנשים אמיתיים, אלא דמויות מסדרות אמריקאיות. לפעמים יש פרק ששתיים מהן מתאהבות זו בזו, ולפעמים אחת מהן זוכה בלוטו או נפצעת, אבל הן לעולם לא יתחתנו או יתעשרו או ימותו או יהפכו לנכים, כי זה דופק את הסדרה או את הבלוג
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תגובה קשה כשחושבים על ההשתמעויות האישיות שלה, אבל שיעשעת אותי כהוגן.
קיבלת את ים התגובות המאוחרות שלי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
באמת התלבטתי רגע אם לשחרר אותה, היא נשמעת כמו ’את לא תדעי אהבה אמיתית לעולם’, אבל בגלל שגם אני באותה סירה, שחררתי. עכשיו לך תכחיש!
ואולי עוד יעשו עלינו סדרה פעם...
כן, קבול קבלתי וענוה עניתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מאיפה הציטוט? אני מכיר "[אבל אני היחידי שיודע, שאף על פי יופיך המשגע] לא תדעי אהבה אמיתית לעולם" שאפרים שמיר כתב לירדנה ארזי. לזה הכוונה?
ולמה אותה סירה? את נשואה, ועם ילדים. זה מצב שונה לגמרי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן. התכוונתי לשיר הזה. שמעתי פעם את ירדנה ארזי שעליה הוא נכתב, מספרת עד כמה שהוא זעזע אותה. באמת לא יפה להגיד ככה על מישהי
שונה, שונה. אבל גם אני חוזרת בלי סוף על אותן המנטרות ואותן התלונות, וכל פעם באה עם איזה תובנה חגיגית אבל שום דבר לא משתנה או נפתר. מקסימום נולדות ונעלמות דמויות משנה מידיי פעם...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה היא מזדעזעת? זה הרי שיר שבא ממקום פגוע ולוזרי, וזה מה שיפה בו. הוא לא באמת חושב שהיא לא תדע אהבה אמיתית לעולם.
זה לא שעיקר המחשבות הוא על הילדים במקום על הבנזוג( /אי קיומו של הבנזוג) ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את החלק האחרון אני לא בטוחה שהבנתי. רב התלונות שלי בכל אופן, אינן על הילדים. אותם אני מקבלת כפי שהם. יש לי מנגנון כזה. (אבל כלפי הבעל. לא
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
החלק האחרון שלי היה שאלה.
יש לי השערה, שהחיים מתחלקים ללפני ואחרי הולדת הילדים.
לפני - רוב המחשבות נשאבות להורים ולבן זוג/אהבה (או העדרה, שזה גם סוג של נוכחות).
אחרי - רוב המחשבות נשאבות אל הילדים.
לא מדובר על תלונות, אלא מי מרכז התודעה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה זה הקלישאה המטומטמת הזאת
ראית יותר מדי סרטי דיסני, אהבה מנצחת רק ביפה והחיה, וגם אז סובלים הרבה יותר מדי בדרך
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
האינטואיציה שלך היא קולות שבאים מהראש ולא מהלב
וזו לא אינטואיציה, זו מחשבה של "מה נכון" ולא הרגשה של
"מה טוב".
אהבתי את האמצעים האומנותיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
צודקת בקשר לאינטואיציה שלי.
אבל יש רגעים שהיא מבליחה, האינטואיציה שלי. רגעים נדירים, אמנם, אבל נקווה שבמגמת עליה.
באמצעים אמנותיים את מתכוונת לאיך שכתבתי את זה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התככונתי להקשר של התמונות והתוכן שלהן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
באמת יפה איך שאתה כותב.
לגבי הפט שופ בויז- אפשר להגיד עליהם שהם טובים במוזיקה הרעה שהם עושים ואותו דבר מדונה בתקופות הטובות שלה, כאן אנחנו יכולים להתפשר. זה נקרא מוזיקה רעה-טובה.
אתה יכול לא לאהוב סגנון מסויים באופן אישי אבל אם היית פותח קצת את האופקים שלך (שזה ממש מוזר שדווקא במוזיקה אתה לא עושה את זה) אז היית יכול למרות ההעדפה האישית השונה לזהות מוזיקה טובה וכישרון.
במקום להגיד לעצמך:" זה פופ! ולכן זה טיפשי ושטחי ואני לא מוכן להנות מזה" אתה יכול לפתוח את הלב ולהיכנס לקצב...
מצטערת שנתקעתי על הנושא הזה פשוט רציתי להגיב משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
את צודקת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני כבר מזמן לא עושה רשימות כאלה. הרי אף אחד לא עושה אותן בשביל עצמו, אלא בשביל להגדיר ולהקרין את העצמו במונחים מאוד מצומצמים של ספר מסוים או להקה מסוימת שעשו לו את זה. כל זה במקום להגיד פשוט: אני אודיוהולי, אני תולעת ספרים, אני מחבק עצים או וואטאבר. שזה הרבה יותר רלוונטי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מסכים עד למשפט האחרון.
"אני תולעת ספרים" נשמע לי לא רלבנטי באותה מידה. הרי את המשפט הזה אמרו לי אנשים שלא סבלתי כמו גם אנשים שהערצתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וזה כנראה בא להראות לך שאהבה משותפת [ועוד לנושאים נרחבים כל כך כמו מוזיקה וספרים] היא לא מתכון לקשר מוצלח או חיבה בסיסית
ובכלל אם אתה שואל אותי,יותר מדי אנשים מחפשים מישהו שיותר מדי דומה להם- זה סוג של נרציזם, במחילה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מחפש את הניגוד. מסתדר רק עם הניגודים.
שלום לך יפתי. נחמד לראותך, אפילו בהתגלמות של סימנים שחורים על גבי מסך המחשב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מתה על הפוסטים האלה, שאחרי שאני קוראת אותם בא לי רק לקרוא ספר שכתבת.
ולי זה דווקא נשמע כן כמו שאתה, אבל מה אני יודעת בכלל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ואפרופו רשימות - שקוף שללכת על ההפוכה ממך. אין מה להתלבט בכלל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין על מה להתלבט - אף אחת לא רוצה אותי יותר .
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תבואנה אחרות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה. כרגיל את מסמיקה אותי.
אבל תדעי לך שאת טועה. הנה למשל, אלי לא פנו מעולם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אתה לא באמת רוצה לראות את עצמך באיזה טור ב"עלמה" ודומיה. לא? אתה מליגה אחרת לגמרי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבל פנו גם מהוצאות ספרים (זב"מ).
והאמת שכשכתבתי בוואלה די סבלתי. אבל עדיין, ישנה תשוקה אינפנטילית להיות מפורסם.
ושוב תודה. את הממליצה שלי בתחום הכתיבה. (בעבודה יש לי את הבוס, שחושב שאני הבן שלו, וההמלצות שלו זיכו אותי בהרבה כסף בהזדמנות אחת).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין לי מושג עד כמה שווה ההמלצה שלי בקרב יודעי דבר, אבל לטעמי אתה מצוין. ומקורי. ושווה ספר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אבל מדהים שבאמת לרשימות שלך יש כאלה משקל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
משקל בשבילי, אתה מתכוון?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבל טעם זה עניין של... טעם.
הרבה אנשים חושבים שפט שופ בויז ומדונה הם גאוניים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
או, זה יפהפה. אני כל כך אוהבת את שתיהן...
תשמע, אל תשפוט אנשים לפי המוסיקה שהם שומעים, טוב?
ואם היא היתה חרשת, מה אז?
חוץ מזה, אתה יכול לנסות להגיד לכייפית (מדונה ושות’) שיש לך מחלה סופנית , אולי זה יעזור :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
וואללה! הכייפית היא בדיוק הסוג הזה שירוץ בחדווה אל הנרקומנים חולי האיידס.
עזבי, אני יש לי קארמה מחורבנת עם בחורות. (זה מה שאומרים אצלנו בבודהיזם כשמסתיים הריטריט האלף ונסתמים כל הטיעונים, ומגלים שאתה עדיין עמוק באותן צרות). בגלגול הבא אני דורש פיצוי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שעניין הרשימות עובד ככה:
-אם היא אוהבת אהבת-נפש את אלו שאתה שונא ומתעב בכל נימי נפשך, אז כנראה שזה לא יילך. אני חושבת שהדברים שאנחנו אוהבים או לא אוהבים מעידים על משהו בנו. (מצד שני, האם התיעוב שלך הוא בעצם כמו הומופוביה של הומו מודחק? האם בחדרי-חדרים אתה אוהב את מדונה אבל לא רוצה להחשב שטחי וכמו כולם?)
- אם היא אוהבת את כל אלו שאתה אוהב, אז זה לא אומר כלום. לא שזה יילך ולא שלא.
בהצלחה בפעם הבאה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אין לי בעיה להחשב שטחי, אולי בגלל שרגשי העליונות התרבותיים שלי מאד עמוקים. יש לי בעיה הפוכה - שלפעמים הייתי רוצה יותר מכל להחשב שטחי.
אין לי בעיה עמוקה עם מישהי ששומעת מדונה. הדגשתי את העניין כדי ליצור הנגדה בין השתיים. זה לא מייצג את המציאות.
במציאות אני אוהב את שתי הבחורות (שנתתי כאן גרסה מאד מעוותת שלהן ושל יחסינו) אבל שתיהן לא מתאימות לי, ואני גם חושב ששתיהן כבר לא רוצות אותי (אחת מהן, של מדונה, בטוח לא רוצה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אתה מיוחד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היי, תודה רבה לך.
אני קורא בבלוג שלך לפעמים, בשקט.
כרגע אני מרגיש מיוחד בכך ש"האני הפנימי" שלי דומה באופן מפתיע לסמרטוט רצפה. טוב, נראה שהמטאפורה שבחרתי לא ממש מוצלחת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא ידעתי : ))
למרבה הפלא או הצער
אני מזדהה איתך כל כך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה באמת די מפליא (וודאי מצער).
את נשמעת בחורה שאינה סובלת מבעיות כאלו. (אם כי יש איזו עננה בפוסטים האחרונים שלך).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה קורה
אני לא חושבת שיש מישו חסין.
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בתחילת ימי בבלוגוספירה כתבתי פוסט פיוטי לבחור אחד, נתקלתי בו במקרה לא מזמן ועכשיו הפוסט שלך מעלה שיחה שהייתה לנו פעם:
מאי: ואם אני אשמע בריטני ספירס תוך שירה ופיזוזים.
בחור (ג’ס, ראשו מעוטר תלתלים, עיניים שמבטן מחזיר את המסתורין לחיים, מסב את ראשו בזמן שמדבר, מגלגל סיגריות תוך שמיעת טום וייטס): אני אסתכל עליך מהדלת, אעשן סיגריה בשקט ואחשוב כמה שאת חמודה.
מסכם את דעתי בנושא
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני ניסיתי להיות מה שחשבתי שהוא רוצה שאהיה, ליצור קשר סטייל כזה של כוכבי רוקנרול, להיות שונה, מגניבה, מתוסבכת וכאלה, כמוהו. באופן לא מפתיע זה לא עבד וכשניסיתי לסלק את הבלגן ולבנות קשר נורמלי הוא לא רצה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נשמע עצוב. אני לוקח את הטון הציני חזרה לכיס המרה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ידידי היקר, לא שמתי לב לציניות, הפלת את עצמך.
זה עצוב ולא עצוב, אני אנסה להסביר:
יש קשרים שהם קשרים אמיתיים ויש קשרים בהם אתה חי מראש באיזה סיפור. הבחור הזה היה סיפורי בכל מובן אפשרי- מהשם היפה והלא שכיח שלו, דרך המראה החיצוני היפה-מסתורי שלו עם העיניים הממיסות האלה, הדיבור עם הראש מופנה הצידה ועד המחשבות ואורח החיים הלא שגרתי שלו. הייתי יפה כמו דמות בכל פעם שרקדנו ביחד, הייתי מוזרה באופן מרתק בשיחות שלנו... זה לא יכל להמשך ככה, סביר להניח שאם זה היה נמשך זה היה כואב, במיוחד לאור מה שאני יודעת על קשרים אחרים שלו, ככה זה זכרון מריר מתוק שלא הייתי מוותרת עליו
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה כבר לא נשמע כל כך עצוב.
אני מוציא את הציניות בחזרה מהכיס.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שלום בחור,
הגעתי לכאן ממש במקרה
ואני חייב להגיד לך שאתה כותב מקסים
ממש
שבוע טוב
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
המון תודה!
אתה חנן כהן במקרה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לי אין טענות.
פוסט מקסים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה. מקסים מצידך להגיב כך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: