(האתר שלי)
, 11:56 13/10/2007:
אוי, אני זוכרת כמה השיר הזה השפיע עלי וכמה פעמים קראתי את השורה הזו של גולדבררג. היא הייתה כזו כרישה, האישה הוז. כל כך מודרנית, ואישה חכמה כזו שלא הסתירה כלום. גם אני אומרת לעצמי קברים כשאני קמה בבוקר, בעיקר בשבת, שה יום שבו, אמור להיות לי חופש לעשות סוף סוף את מה שאני רוצה בלי שמישהו יגיד לי אין זמן. הזמן בורח מהידיים. הלוואי שידעתי לנגן. הייתי בטח מעשנת הרבה פחות.
tomasa (האתר שלי)
, 12:42 13/10/2007:
יו. הגבתי ועכשיו אני רואה שזה לא נקלט.
מה שכתבתי היה שבאמת עכשיו אני מגלה שיש לי הרבה מתנות כמו נגינה וכתיבה וקריאה ועוד מיני ירקות. דברים שרציתי לעשות אבל לא עשיתי מקצועי אז לא עשיתי. אבל בעצם מה אכפת לי שזה לא מקצועי.
idiom
, 13:37 13/10/2007:
המגילה שלנו שולתת. קצת מר בהתחלה אבל בסוף יש גאולה
כל הכבוד לך שאת לא משאירה את הכאב לעצמך אלא מושיטה יד החוצה לאלה שאוהבים אותך.
idiom
, 13:55 13/10/2007:
ותגידי, ידעת שכל העולם פרוש לרגלייך?
לפעמים אני שוכחת לגמרי. מעונן בחוץ וגם אני קמתי עקומה. אבל גם העקומים והמעוננים יכולים להתחיל ללכת וללכת. מי יגיד לנו "לא"? אוהבת אותך מאוד. ביום חמישי נשמור זמן להרבה דיבורים לפני הסרט.
(האתר שלי)
, 16:11 13/10/2007:
למרות שפיזית יש בנגינה מתח (בידיים, בצוואר...), אני לפעמים מרגישה שזה הדבר הכי קרוב למדיטציה, יוגה וכיו"ב שאני יכולה. ושזה באמת מנקה משהו מבפנים.
יותר עדיף לנגן מאשר לעשן
ניקול1
, 09:59 14/10/2007:
מה המצב...התגעגעתי! אני כבר לא רגילה לשבת מול מחשב אז בינתיים שכחתי מה רציתי לכתוב. אני אחלק את זה ל-3, אולי זה יסייע בגיבוש המוח הסקלרוטי שלי:
1. את כזו מדהימה, אל תהיי עצובה.. באמת..
2. לא קראתי את עקרון הרצף אבל יש לי כזו רתיעה מהקונספט..אולי בגלל כל מיני פקאצות שמסתובבות בת"א עם מנשאים צבעוניים ושוברות לעצמן את הגב עם ילדים שתכף מקבלים צו גיוס.
3. אוי, איך שכחתי! קרולינה? אז אין אם.סי. קרולינה? באמת? אולי יש עוד אחת (אני מקווה)
tomasa (האתר שלי)
, 11:26 14/10/2007:
1. איזה כיף שחזרת, את מדהימה גם לך בחזרה. התגעגענו מאוד ופרלין ואני אפילו דיברנו על זה שזה ממש שערורייתי הנתק הזה.
2. תקראי, אני מאוד נהנית. פקאצות זה רע, מצד שני אני בעד לספוג וללמוד בצורה ביקורתית. כי בטוח יש בזה משהו. חוץ מזה שאני קוראת את זה בעיניים של ילדה ובת ולא אם לעתיד. הו! כמה שזה רחוק ממני.
3. מה פתאום! קרולינה אז אין קרוליין סייס 2 של לו ריד באלבום ברלין.
ניקול
, 08:55 15/10/2007:
למה גאונה? ו- את לא מבינה... בכלל לא היו עישונים בסיני!
אני מסטולה מאהבה ומהקיטשיות של עצמי שמאיימת לעלות על גדותיה. חייבים לשים קץ לנתק. אני אבוא בחמישי אם ירצה השם ויתבטל לי איזה עניין בשישי.
בכלל לא קראתי את הפוסט שנמחק! אוף! רק ברפרוף וראיתי שאוזכרתי שם.. תכננתי להתעמק הבוקר על כוס קפה.
הולכת לתומה
תגובות לקטע: אמרתי לך, לא לעשן. הוספת תגובה חדשה
אוי, אני זוכרת כמה השיר הזה השפיע עלי וכמה פעמים קראתי את השורה הזו של גולדבררג.
היא הייתה כזו כרישה, האישה הוז.
כל כך מודרנית, ואישה חכמה כזו שלא הסתירה כלום.
גם אני אומרת לעצמי קברים כשאני קמה בבוקר, בעיקר בשבת, שה יום שבו, אמור להיות לי חופש לעשות סוף סוף את מה שאני רוצה בלי שמישהו יגיד לי אין זמן.
הזמן בורח מהידיים.
הלוואי שידעתי לנגן.
הייתי בטח מעשנת הרבה פחות.
כתבת מאוד יפה ומעורר השראה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יו. הגבתי ועכשיו אני רואה שזה לא נקלט.
מה שכתבתי היה שבאמת עכשיו אני מגלה שיש לי הרבה מתנות כמו נגינה וכתיבה וקריאה ועוד מיני ירקות. דברים שרציתי לעשות אבל לא עשיתי מקצועי אז לא עשיתי. אבל בעצם מה אכפת לי שזה לא מקצועי.
תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואם היו שואלים אותי, לאה גולדברג הייתה צריכה להיות המשורת הלאומית שלנו. או שאולי היא מתוחכמת מדי?
את כותבת כ"כ יפה, אל תהיי עצובה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היא אישה זה כבר בלתי אפשרי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הפוסט שלך הזכיר לי שיר מאוד אהוב אחר של גולדברג:
אני הלכתי אז
כאילו מישהו אוהב אותי מאוד...
הפוסט שלך התחיל נוגה ונגמר נוגה. אל תמהרי להסיק שזה עצב דווקא.
לנגן זה תמיד מעולה! מתי כבר סשן משותף?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בואי לירושלים. ננסה את מזלינו.
אני יודעת שזה עצב. אני יודעת שאני עצובה. אני גם יודעת שאהיה בסדר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
גם את אישה אהובה עם אותו שם. שתדעי לך.
מעגלים של המגילה, זה מה שקורה לי בימים האחרונים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
המגילה שלנו שולתת. קצת מר בהתחלה אבל בסוף יש גאולה
כל הכבוד לך שאת לא משאירה את הכאב לעצמך אלא מושיטה יד החוצה לאלה שאוהבים אותך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רק יד?
רגל
פרצוף
זנב
מה שבא.
אני מאגפת מכל כיוון
ולא יודעת גבולות
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גבולות זה פאקן פאסה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
באמת באמת באמת שאת אישה אהובה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ותגידי, ידעת שכל העולם פרוש לרגלייך?
לפעמים אני שוכחת לגמרי. מעונן בחוץ וגם אני קמתי עקומה. אבל גם העקומים והמעוננים יכולים להתחיל ללכת וללכת. מי יגיד לנו "לא"? אוהבת אותך מאוד. ביום חמישי נשמור זמן להרבה דיבורים לפני הסרט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן! ורוצה גם ללכת לסלסה בלילה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לצערי אין לי מושג בסלסה, אבל אני עוד אלמד, mark my words!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם לי אין ולכן אני הולכת
בואי לג’יצ’ט נו
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מגילה מגילה מגילה.
רק רציתי להגיד משהו גם אני.
מגילה מגילה מגילה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מתעגלת לגאולה!!!!!!!!!!!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבל את שוכחת שאני מוגבלת והגבת לאידיום אז לא קיבלתי במייל שהגבת.
מגילה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כשמגלים כמה אהובים אפילו כשנמצאים בתוך עצב מאד גדול
זה סימן שבאמת יש שם הרבה אהבה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה נכון כל כך.
פשוט נכון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למרות שפיזית יש בנגינה מתח (בידיים, בצוואר...), אני לפעמים מרגישה שזה הדבר הכי קרוב למדיטציה, יוגה וכיו"ב שאני יכולה. ושזה באמת מנקה משהו מבפנים.
יותר עדיף לנגן מאשר לעשן
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אבל הכי מגניב גם וגם!
אני לא מרגישה מתח, לימדו אותי כמו שצריך עם הגיטרה. הגוף מאוד רפוי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בחליל יש תמיד את ההפניה הזאת של הצוואר. ותמיד לאותו צד.
ב"גם וגם" את לא מתכוונת בבת אחת, נכון?!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא מצליחה
אבל בטח שכן. נראה לי הכי מגניב בעולם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את מכירה את הביצוע המולחן של השיר של הגולדברגית?
הוא כייפי כל כך..
(די משנה את המשמעות של המילה, אבל שיר מאד נעים)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יש לךי דיסק של זמרות שרות גולדברג. זה שם?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה המצב...התגעגעתי! אני כבר לא רגילה לשבת מול מחשב אז בינתיים שכחתי מה רציתי לכתוב. אני אחלק את זה ל-3, אולי זה יסייע בגיבוש המוח הסקלרוטי שלי:
1. את כזו מדהימה, אל תהיי עצובה..
2. לא קראתי את עקרון הרצף אבל יש לי כזו רתיעה מהקונספט..אולי בגלל כל מיני פקאצות שמסתובבות בת"א עם מנשאים צבעוניים ושוברות לעצמן את הגב עם ילדים שתכף מקבלים צו גיוס.
3. אוי, איך שכחתי! קרולינה? אז אין אם.סי. קרולינה? באמת? אולי יש עוד אחת (אני מקווה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
1. איזה כיף שחזרת, את מדהימה גם לך בחזרה. התגעגענו מאוד ופרלין ואני אפילו דיברנו על זה שזה ממש שערורייתי הנתק הזה.
2. תקראי, אני מאוד נהנית. פקאצות זה רע, מצד שני אני בעד לספוג וללמוד בצורה ביקורתית. כי בטוח יש בזה משהו. חוץ מזה שאני קוראת את זה בעיניים של ילדה ובת ולא אם לעתיד. הו! כמה שזה רחוק ממני.
3. מה פתאום! קרולינה אז אין קרוליין סייס 2 של לו ריד באלבום ברלין.
4. סתם כי בא לי - אולי תכתבי פוסט סיני?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
א. את בעצם גאונה
ב. פרלין צודקת - את עדיין מסטולה.
ג.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה גאונה? ו- את לא מבינה... בכלל לא היו עישונים בסיני!
אני מסטולה מאהבה
בכלל לא קראתי את הפוסט שנמחק! אוף! רק ברפרוף וראיתי שאוזכרתי שם.. תכננתי להתעמק הבוקר על כוס קפה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא לדאוג. יש קובץ!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש מצב לקבל אותו במייל?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה זה קרולינה אומרת שתיים?
איך אני מכירה את השיחות הפנימיות האלה לפני נגינה. באותן מילים כמעט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
caroline sais
לו ריד ברלין.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז לא סתם נזכרתי ב-candy says...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: