בר קבועים    הוסף לקבועים שלי    שלח המלצה לחבר    משלוח תמונות לסלולר    לינק ישיר לבלוג    דף כניסה

אין מה לספר, יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותי אבל זה לא נכון. הם מנסים להכיר אותי ולהתקרב ואני משחק איתם את המשחק שלהם רק כדי לגלות שמאוחר יותר הם לא מכירים. זה באמת שווה את זה? החיים שלי, גם כן חיים.. אולי בסוף אני אמצא את הסדר שאני רוצה.
כינוי: Oxygen
בן: 42
תמונה
מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << דצמבר 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
          1 2
3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16
17 18 19 20 21 22 23
24 25 26 27 28 29 30
31            


שיר שתמיד עושה לי טוב
Louis Armstrong - What A Wonderful World


מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« • התואמים • » ±
« טיפוסים של חורף. » ±
« צמחונות » ±




בריאות, כי כבר הגעתי לשפל
ספורט ודיאטה, מלחמה לכל החיים לצערי
לחיות חיים "אמיתיים" (לפי ההגדרה שלי)
להפסיק לחשוב בצורה מקובעת
לא להיות לחוץ מכל שטות
לעוף!

את הצלצול ב8 בערב לקחת כדורים
משחקים ברגשות
צביעות
שקרים
לעמוד במקום
טיפשות
כשעוברים כמה ימים בלי להיות אקטיבי

מיוחדת שלי
חורף
לעשות לאנשים טוב
להוציא חיוכים מאנשים זרים
מקלחת חמה
להכין ארוחות מרשימות
לצלם
בנות..
אלכוהול

A Perfect Circle
Anouk
Cascada
Cradle Of Filth
Dee Dee
Dream Theatre
Evanescence
Fountains of Wayne
Kittie
Korn
Porcupine Tree
Radiohead
Rage Against The Machine
Randy Crawford
Slipknot
דניאל סלומון
קרן פלס

A Clockwork Orange
American History X
Back to the Future
Beetlejuice
Cube
Fight Club
Forrest Gump
Indiana Jones
James Bond
Kill Bill I
Lost and Delirious
Memories of a Geisha
Nightmare On Elm Street
Pulp Fiction
Requiem for a Dream
Star Wars
The Butterfly Effect
The Fifth Element
The Princess Bride
Trainspotting
Twelve Monkeys
What the Bleep Do We Know
Willy Wonka & the Chocolate Factory
חוכמת הבייגלה
מבצע סבתא
12/2006    
תמונות של חורף אמיתי
לא חשבתם שאני לא אתייחס למה שהיה מבחינת מזג האוויר נכון??. הייתי שם! אני והמיוחדת =)
אנחנו מפורסמים! ynet צילמו אותנו בחרמון ביום רביעי.. (קישור)

אני עדיין חולה מהטיול הקודם לצפון. זה פשוט לא עובר! ביום ראשון התחיל לי חום אבל אז גם ראיתי את התחזית וידעתי שאני אהיה עם המיוחדת בירושלים. זה הכי טוב ללכת עם חום לשלג.
ביום שני חשבתי לעצמי בקול רם.. מה יקרה אם במקום ירושלים נלך לצימר בצפון?
זרקתי את האפשרות ולהפתעתי היא סידרה לעצמה כמה ימים של חופש מהלימודים והעבודה והסכימה.
אני חולה על מזג אוויר. לא סתם יש לי את הקעקוע של החורף. באמת שאני כ"כ מאושר כשיש את הסופות החורפיות האלה אבל הפעם החלטתי שאם כבר, אז אנחנו נלך הכי צפונה והכי גבוה שאפשר.
בדקתי באינטרנט מה המקומות הכי גבוהים ולפי זה חיפשתי צימר.
מצאתי צימר שנראה נהדר. אחרי שעה התחלתי לחשוב על המחיר המטורף (900 ש"ח ללילה, 2 לילות- 1800!) אז ביטלתי. אח"כ בחרתי צימר התפשרות כזה שנראה בסדר אבל משהו לא הרגיש לי נכון. בדקתי באינטרנט מה אפשר לעשות באיזור ואז נתקלתי ביער האיילים והחלטתי שלראות איילים בשלג זה מדהים אז.. למה שלא ניקח צימר באודם שהוא באותו הגובה ו-גם- קרוב ליער?!
באותו הרגע החלקים התחילו להתחבר. הצימר נראה סביר ויש אוכל והמחיר טוב וזה גבוה וקרוב למקומות שמעניינים אותנו. בדיעבד זה הצימר המושלם.

ב3 אספתי את המיוחדת מעיר הבירה ועלינו צפונה דרך הבקעה.

only in israel! בדרך לשלג, עוצרים במדבר לתדלק ורואים בדואי עושה כסף מתיירים..



הנסיעה עברה סבבה. יש תמונות של גשם שנמחקו כדי לפנות מקום לתמונות ששוות באמת.
כשהתחלנו לעלות עם האוטו לרמה התחיל ערפל שהתגבר ככל שהמשכנו. לקראת אודם (המקום של הצימר) הערפל היה כ"כ חזק שניסיתי להצמד לקו הצהוב של השוליים בשביל לראות את הכביש. לפעמים גם איבדתי את הקו הצהוב לחצי שניה וזה היה מלחיץ. לסוע 30 קמ"ש בתוך בועת ערפל זו חוויה שלא נשכח.

כשהגענו לצימר הוא היה פשוט יפייפה! הכל מלא בערפל והיה ממש קר אבל נכנסים לבית והכל מלא בעץ וחם והריח.. הרגשנו בחו"ל. לא הפסקנו להתפעל.
פשוט הצלחה.
יש עלייה לחדר





ואז כשמגיעים אליו.. הריח, האח, העץ.. אני לא חושב שאי פעם אפסיק להתלהב כמה שדברים מצליחים עבורינו.









יצאנו לחקור את האיזור. לא ממש ראינו איפה אנחנו אבל היו עצים והמון ערפל.
המיוחדת שלי בתמונה אומנותית משהו. (בלי עריכה, כמובן)



היה קר. מאד קר אבל ירד גשם. לפי התחזית יתחיל לרדת שלג בהרים שגבוהים מ900 מטר וכמובן שבחרתי באודם שגובהה 1060 =) להיות בטוח..

חלק מהפינוק כלל מרק חם. מרק שהיא מכינה לבד, מלא בכל טוב (זה האפונה, למחרת בחרנו בירקות) ולחמים שהיא אופה והכל מגיע חם..
ראינו סרט, קצת חדשות וקצת ג'קוזי ונפלתי מת מכל הנסיעות.



בלילה התעוררתי כמה וכמה פעמים. כמו ילד קטן! רץ למרפסת (ציינתי מרפסת פרטית רק שלנו?), מסתכל על מד המעלות שהבאנו ורואה שחם מידי לשלג וחוזר לישון.
בבוקר קמתי די מאוכזב. אם באודם לא ירד שלג אז באף מקום לא ירד, אולי בחרמון.
הערפל נעלם וצילמתי כמה תמונות מהמרפסת.





המקום פשוט מדהים ביופי שלו. לא מרגישים את ישראל בכלל.
כל היופי היה מהול באכזבה כי לפי התחזית רוב הגשם הולך לרדת דרומה אז גם אם יתקרר לא יהיה שלג. בנתיים היה חם מידי לשלג..



חצי שעה אחרי התמונה הזאת התחיל להיות ערפל שוב. לקחתי את המצלמה והתחלתי לצלם.



אחרי כמה דקות אני מסתכל שוב.. רגע, זה -זה-? אכן! הצלחתי!!!!!!!! המשימה בוצעה בהצלחה. התחיל לרדת שלג







הוא אפילו נערם קצת =)



הקפצתי את המיוחדת מהמיטה בצעקות של שלג שלג!!!
היא בחלוק ואני לא שוכח את החג (טוב נו, היא לא שכחה זה הכובע שלה).



אחרי חצי שעה של שלג הכל נפסק ולא נשאר יותר מידי.
כמובן שהייתי קצת מאוכזב כי ככל שהיום עובר הסיכוי לשלג יורד לפי התחזית.
היא ניחמה ואמרה שאם לא הייתי ער היינו מפספסים את הכל. שהצלחתי להשיג את מה שרציתי ועדיין הכל יפה כאן. היא צודקת והיא מאזנת. היא פשוט מאזנת אותי =)
הלכנו לאכול את ארוחת הבוקר המאוחרת שלנו והיא הייתה.. מושקעת.
חדר האוכל נמצא מעל. היינו לבד. נופשים ומתפנקים.



לחמים, ריבות וגבינות שהיא הכינה.. פשטידה וחביתה וכ"כ לא אוכל שוב עד המרק של הערב..





התחלנו לדבר מה נעשה בהמשך היום. הייתי בטוח ששלג כבר לא יהיה יותר. אפשר ללכת לאיילים אבל זה היה מלא בבוץ..
בחדר ראינו שכבר התחיל להתקרר..



היא הציעה שנסע לטייל באיזור..
רמת הגולן =) צריך לעצור ולתת לחיות לחצות את הכביש..





ביציאה מאודם אנחנו רואים את החרמון מרחוק.
אוקיי, ברור שנסע לשם!! למרות שאני לא יודע כמה שלג ואם פתוח..



עולים לחרמון..



ומתחילים לראות קצת יותר שלג..
הקופות היו פתוחות לגמרי. לא צריך לשלם כי אין שם אנשים בכלל.. רק אנחנו.



כשהגענו למעלה פתאום.. כ"כ הרבה ש-ל-ג!!!!
היו כמה משוגעים.. כמה צלמים אבל בעיקרון אולי 30 אנשים בכל האתר.





השלג היה כ"כ טרי וחלק..



תהנו מהתמונות =)







השלג היה די עמוק ובמקומות מסויימים כשדורכים הוא כיסה את הנעל..



ואז התחיל להיות מעונן.. ויותר מעונן













המיוחדת רחוקה ממני. בורחת כי קר לה וכי התחילה סופת שלגים. אי אפשר ממש לצלם בשלג כי אני מפחד שזה ירטיב את המצלמה. ד"א להתנשק זה נפלא. =)



חזרתי אליה לאוטו. גם האוטו וגם היא בודדים בתוך הלבן הזה.. :(



יצאנו לעוד גיחה במטרה לבנות בובת שלג. הממ.. חצי שעה של מאמץ משותף בקור כלבים הוליד את התוצאה הזאת. לא רע בשביל פעם ראשונה..



המשכתי להסתובב עוד קצת ולצלם. הכל ריק.. שלג נופל ופשוט קר שהאף עומד לנשור אבל רציתי להרגיש. הגשמתי חלום כפול. הייתי שם והייתי שם עם האהבה שלי.













חזרנו לצימר להתייבש קצת.
אני זוכר שאמרתי לעצמי שזה מוזר שירד שלג בחרמון כי אמרו שכל הגשם ילך דרומה אבל, מה אכפת לי שהם טעו.
כרגיל בתזמון מושלם כי זה לא יכול להיות מוצלח יותר, איך שאנחנו יוצאים מהאוטו מתחיל לרדת שלג באודם.



ג'קוזי על עדן החלון כשבחוץ יורד שלג.. האח גם הוא מחמם.. מיטה עם קצת טלוויזיה וכמובן המרק החם.
בחלומות הכי ורודים שלי אולי איחלתי את זה לעצמי.
למרבה ההפתעה השלג המשיך לרדת! גם בלילה.. שלג כבד.







כשהוא נפסק יצאתי החוצה לצלם קצת.


כאן היינו. פרסומת ממש לא סמויה!



הקטע שהכי הדהים אותי בשלג זה לעמוד שם. לטעמי הכי יפים הם הפתיתים הענקיים האלה. ממש גדולים וכשאין רוח הם נופלים לאט. ממש לאט.. אפשר להסתכל על פתית ולעקוב אחריו בעין מלמעלה עד שהוא נופל לך בתוך היד.
כשיש רוח אהבתי להסתכל על השלג יורד עלי. "מתנגש" לי במעיל ומתחלק למטה. לא מרטיב ולא משאיר סימן. חשבתי על הגשם ומה שקורה כשהוא יורד עליך. כאן הוא פשוט נופל או שאתה מנער אותו.

בבוקר כמובן שקמתי לפני השעון. נתתי נשיקה לאהובתי והלכתי להסתובב עוד קצת בשלג שנערם.
יותר מזה - אין!
אודם נמצאת בתוך יער אודם (דהה!). השלג נתפס על העצים. מהר שלפני שילדים והתיירים יבואו להרוס לי..























בבוקר אכלנו שוב ארוחה ענקית שכזאת (הגיוון.. אלוהים, הכל היה כ"כ טעים) וזה הנוף מהחלון..



אמרנו שלום ליוכי מהצימר.
כמובן שהשארתי אצלה את התמונות.
היא לא הפסיקה להחמיא לי על החברה. על זה שהיא צוחקת כל הזמן ואיך שאנחנו מאושרים ועל כמה שאני משוגע. (ד"א, ללכת יחף על שלג - כואב!)
היא התחילה לדבר איתי על הצימר ועל בעלה שעשה את הכל במו ידיו ועל כמה שהם משלימים אחד את השני ולא תמיד דומים ואני מקשיב לה וחושב על האהבה שלי. גם אני יכול להגיד את אותם הדברים עליה.
נפרדנו בחיבוק גדול כולנו שזה די הזוי אבל חם כמו היחס החם שקיבלנו לאורך כל הדרך ממנה.

יצאנו ליער האיילים. הוא היה סגור אבל יוכי סידרה לנו להכנס לשם.
כרגיל, הכל מושלם. אני והיא נמצאים בכל המקומות הקסומים לבד. בלי שאף אחד יפריע לנו.. לא שהם יפריעו.
ראינו את הסוסה עם העיניים הכחולות (למיוחדת יש הרבה יותר יפות!)



ואת האיילים..



וכמובן את היער.



המשכנו להסתובב ברמת הגולן.
מידי פעם ירדו כמה פתיתים ופשוט נהננו מהמקום הקסום הזה..











נסענו להר בנטל שמעל למרום גולן. רוח כ"כ קרה!! בפסגה שתינו שוקו חם ויצאנו לעשות תצפית על הגולן, החרמון ואפילו סוריה.
ד"א, שם איבדתי כרטיס זכרון ובמשך 20 דקות בקור מקפיא בגלל הרוח חיפשנו עד שנמצאה האבדה על השלג והתמונות נשארו אצלנו. כמעט בכיתי..







אכלתי מנת ילדים במסעדת הבוקרים של מרום גולן כי אני עדיין לא מסוגל לאכול הרבה בשר. אני עדיין צמחוני, אני פשוט לא יודע איך זה מסתדר עם העובדה שאני אוכל פה ושם המבורגר.
התחיל לי שיעול די מגעיל אבל חוץ מזה הכל טוב.

הגשמתי חלום.
    נכתב על ידי Oxygen ב 29/12/2006 12:48
    21 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן    לינק ישיר לקטע    שלח ל'שווה קריאה'

שאריות מ"חמצן הישן"
אני שונא קורות חיים.
שונא לכתוב, שונא לתקן, שונא להתייעץ ושונא לשלוח.
אני הכי שונא למכור את עצמי. דף אחד שמייצג את כל מה שעברתי.
תקופות שלמות וזכרונות מתוקים וכואבים שהופכים להיות שורה בודדת.
כתב שחור על רקע לבן. פונט 11. קטן בשביל שאני אוכל להכניס עוד תיאור.

לנסות למכור את עצמך בשביל עוד שורה. יותר נפח.. איכות? כמות?

פנים מול פנים. בזה אני טוב! אני משאיר רושם טוב כשהם רואים מי נמצא מולם.
כשאני כותב, אני אמור לציין כמה אני טוב ומוצלח. קשה לי.. ממש רע לי לכתוב ולנסות לגרום לדברים להצטייר יפה יותר ממה שהם באמת.

בחור ממוצע.
לעיתים עצלן.
נסיון עבודה קודם די זעום למרות שכל חיי התעסקתי סביב נושא המחשבים.
לא גאה בתואר.
לוקח לי זמן להדלק על משהו אבל ברגע שזה קורה, אני נותן את כולי ורוצה תוצאה מושלמת. אני לא מוכן לקבל ביקורות על דברים שעשיתי אבל ברגע שאחת נאמרת אני אעשה את הכל בשביל לתקן.
אני אשקיע ואלמד כי אני מעריץ ידע ורוצה לדעת כמה שיותר.
אני לא לוקח קרדיט, אני לא מחפש תהילה. תעריכו אותי לפי הדברים שאני עושה ולא לפני הדברים שאני אומר.

קשה לי להתעסק בזה.
שכחתי.
לפחות יש לי אותה. היא מנסה לעזור.שמור   בטל
    נכתב על ידי Oxygen ב 17/12/2006 12:58
    22 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן    לינק ישיר לקטע    שלח ל'שווה קריאה'

חולה
נתחיל מזה שאני חולה. יותר נכון בשלבי סיום אבל לא נחמדים בכלל.
אני סוחב את זה עוד מהטיול לצפון וזה החמיר עד שלפני כמה ימים הייתי אצל המיוחדת ובלילה זה החמיר והייתי חולה כמו הגבר הטיפוסי שאני.
מדהים כמה אנחנו הופכים להיות מסכנים עם קצת (או לא..) נזלת וגרון כואב.
גזרתי עלינו הפרדות כי לא רציתי להדביק אבל אחרי 3 ימים נשברנו ואת הלילה אתמול בילינו ביחד.
כמובן שבכל זאת הדבקתי אותה אבל כשבחורות מצוננות, משום מה, אין לזה את אותו האפקט.

בשני הלילות שקדמו ובימים לא ממש הייתי מסוגל להרדם. כשאני איתה.. השלמתי שעות. הרגיעה הזאת, פשוט שלווה.
סוף סוף היה לי שימוש בפוך הזוגי ובפעם הראשונה הוא באמת היה זוגי.

מאז הצפון הספקתי להיות פעמיים במכון כושר. ירדתי חצי ק"ג אחרי שהעלתי ק"ג בטיול. אני יודע שזה לא כזה נורא במיוחד כשמסתכלים על ה31 ק"ג שירדתי עד עכשיו אבל האמת המטרידה, שאני כבר חודש פחות או יותר עומד על אותו המשקל.
זה לא ממש מציק לי כי אנחנו הולכים למקומות ומסעדות ואוכלים ביחד אבל אני השתדלתי לעשות המון ספורט אז זה מתאזן.
כשחוגגים פחות, יורדים וכשחוגגים יותר, למזלי לא עולים.
למען הספר ספק, אין שום ביקורת ואני נדהם מהמצב שאפשר לחגוג קצת ולא להרגיש רגשות אשם.
הבעיה שמזמן לא עשיתי ספורט. מסתבר שאני זקוק עכשיו לספורט בשביל הבריאות.
הבצקות חזרו. אם אני לוחץ חזק על הרגליים יש שקעים שנעלמים אחרי 10 שניות בערך. הם נהיו קצת יותר עמוקים מבד"כ. כשאני עושה ספורט אני מזרים את הדם ואז אין לי את הבעיה הזאת.
זה מתסכל לחשוב על זה ככה. אני מניח שזאת ה"מתנה שלי". תזכורת שאם אני אחרוג יותר מידי ולא אשמור על עצמי זה מה שיקרה. אני וספורט זה לכל החיים.
אני חושב שהיה לי מזל. קריש ועוד קריש כ"כ גדול בוריד הזה וברגליים היו יכולים לגרום לי למוות ואז היה לי עצוב.. =)

עוד מעט.. שבוע הבא אני מתכוון להתחיל לשלוח קורות חיים. אני צריך לסוע לב"ש בשביל לסגור את התואר. אם אתם נמצאים בב"ש ביום חמישי תצפו לראות אותי ואולי את החברה. נראה לה את השוק הבדואי =)
משום מה החשש עולה כשאני נוגע בסוגיות שקשורות לחיי. החיים האמיתיים כבר כאן. רציתי לכתוב שזה כבר לא חלום אבל באמת שהחיים שלי בתקופה האחרונה חלומיים.

אני יכול ללחוש בשקט בשקט כדי שאני לא אשמע.. טוב לי.שמור   בטל
    נכתב על ידי Oxygen ב 14/12/2006 10:51
    5 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן    לינק ישיר לקטע    שלח ל'שווה קריאה'

תמונות מנופש חמצן המהנדס והמיוחדת שלו
מראש אני מתנצל כי זה הולך להיות פוסט עם מלא (76?!) תמונות!! יש יותר וכולן מוצלחות ולא הייתי מסוגל לבחור.

סתם שתדעו שהציון שקיבלתי על הפרוייקט הוא 96. לא רע בהתחשב שהגשתי במועד ג'. סתם התאכזבתי שהשותף קיבלת את אותו הציון כי המנחה וכולם ידעו שרק אני עשיתי אבל שטויות, שיהנה =)

ביום שני החברה הגיעה בשעות הצהריים.
נשללו ממני כל סימני הגבריות. הפתעה.
אני לא יודע לאן נוסעים, מה בתוכנית ואיך נבצע. היא עשתה הכל.. נאסר עלי להביא ארנק והוצאו לי שטרות מהתיק כי מסתבר שהיא מכירה אותי קצת יותר טוב ממה שאני ציפיתי.

נסענו צפונה והדרך יפה.
בשלב הזה הייתי בטוח שאנחנו הולכים לעשות קמפינג בכנרת! דיברנו על זה וחשבתי שהנה זה מגיע. לקחתי אפילו בגד ים וסנדלי כנרת.





שתבינו כמה אני מרגיש איתה נוח, היא נוהגת באוטו שלי ואני ה"גבר" יושב בכסא שליד הנהג. תמונה מייצגת.. עוד רגע היינו הופכים לגמרי את התפקידים והייתי מניח את הראש על הכתף שלה =)



אבל יש יתרונות! ישבתי וצילמתי =)



ליד קיבוץ לוחמי הגטאות. אישה מבוגרת בנתיב לידי ראתה שאני מנסה לצלם והיא נסעה לאט ועצרה את כולם בשביל שאני אוכל לצלם =)



התלהבנו שראינו הרבה ציפורים. אם רק היינו יודעים שיומיים אח"כ נראה המווווווווון ציפורים... =)



היה קצת פקק ובפעם הראשונה ראיתי את המיוחדת שלי מאוכזבת.
היא תכננה שקיעה (למחרת היינו שם!). זה רק חידד לי את ההבדל שיש לנו באישיות. אני הייתי מאוכזב וכועס והיא מאוכזבת אבל לא נורא כי יהיו לנו עוד פעמים. האישיות שלנו משלימה ולא מתנגשת שזה מדהים. יש עתיד =)



בסוף ראינו את השקיעה על הים מהמכונית..



אני לא יודע איך זה אבל הכל מסתדר. אם בא לנו משהו כל העולם ישתנה רק בשביל שנוכל להגיד כמה מושלם לנו.
נסענו צפונה עוד ועוד.. מקומות שאני לא מכיר כבר. ניסיתי לנחש מהשילוט אבל זרעית ויערה לא אומרים לי הרבה. נסענו לשומרה.
בתוך הקיבוץ (מושב?) החשוך הגענו לשביל וחנינו ומשם המשכנו לצימר.. בקתת עץ מדהימה!
קיבלה אותנו אוולין שהייתה חביבה ביותר. לבבית ומסתבר שהן דיברו בינהן והיא ספרה לה שהיא עושה לי הפתעה לסיום התואר.
המיוחדת שלי נתנה סימן מאמצע הדרך וכשהגענו כל הנרות דלקו והיה לי בלון "מזל טוב" ושוקולדים וכל טוב..

מבט מהדלת..


אח שחימם אותנו כי היה די קר ואחרי הג'קוזי בכלל קר... (תמונה עם פלש אז יש גוונים שונים)




הג'קוזי הע-נ-ק עם החלון החד כיווני =) בשלב הזה עוד לא ראינו את הנוף כי היה חשוך. (הגינה הייתה מוארת יפה אבל התמונות לא יצאו טוב בחושך)


שולחן מעץ עם פירות... פינוק!


מיטה עם עלי ורדים כי דביקים זה אנחנו!!


אפילו קיבלנו נעלים והיו חלוקים ו.. לא יודע, הכל היה פשוט מושלם מבחינתי.




מזל טוב מהנדס שכמותי =)


והיה יין, וקערה עם שוקולדים וסוכריות ועוגיות ובמקרר היו תותים וענבים וקפה-תה ודי וי די ו... בקיצור, מלא השקעה ומלא אהבה והכל כ"כ מושלם.


בחיים שלי אף אחת לא עשתה משהו שמתקרב לזה.
ההשקעה.. האהבה.. 2 לילות. בלי לחץ רק אני והיא ביחד. קבענו ארוחת בוקר ל10:30 שזה פינוק אמיתי.
בשלב הזה חזרתי אחורה. אם חשבתי שאני עכשיו פשוט אוהב גיליתי שחזרתי להיות מאוהב. פרפרים בבטן וכל ה"חרא" הזה. אני והיא ביחד.. נופש מכל העולם.
הפלאפונים על שקט ונחזיר צלצולים כשיתחשק לנו.
היא נתנה לי מתנה של תחילת החיים. נגמר התואר ורגע לפני החיים, נשימה עמוקה איתה. בחיים שלי לא הרגשתי כמו שאני מרגיש איתה. אני חי בחלום מאז שאנחנו ביחד מה שגרם לי לעשות את הדבר הבא..

10 שנים שאני צמחוני. בריא לי לאכול בשר.. אבל אני לא מסוגל. מגעיל אותי! לא משהו אידיאולוגי אלא פשוט מגעיל אותי לאכול משהו שזרם בו דם והיה חי. מגעיל או.. הגעיל? נכון שניחשתם לאן זה הולך?
אמרתי לה שהגיע הזמן שנמצא לאכול עוד דברים.. דווקא בגלל שאני חי בתוך חלום ובאמת מרגיש כאילו מה שעובר עלי הוא לא אמיתי, דווקא בגלל זה אני מסוגל לעשות את הצעד הבא..

למקום קוראים "ברגוטה" והוא נמצא בנהריה



עוד לא סטייקים כי.. בשר. לא רוצה להרגישים סיבים. טחון יותר קל..
330 גרם של המבורגר ובצד גווקמולה בשביל לכסות כמה שיותר =)



אחרי הביס הראשון, היא שאלה אותי איך זה.. עניתי "כמו טבעול" והיא צחקה עלי.
הייתי קצת בהלם שעשיתי את זה ולא הקאתי. טעים? אני עוד לא בשלב שנהנה לאכול בשר. זה.. בשר. עברתי על כמה תמונות שהיא צילמה אותי וזו התמונה שאני נראה בה הכי פחות מסכן.



מסתבר שלאכול בשר זו עבודה קשה. חזרנו בלילה רצוצים ורק רוצים ללכת לישון.
בראש זה קטע שאני לא באמת אכלתי בשר! אני עדיין צמחוני..
הגוף שלי בקטע של "מה הכנסת לי עכשיו? מה אני אמור לעשות עם זה?!"

קמתי בבוקר והמיוחדת כ"כ מתוקה. ישנו טוב.. מחובקים ומכורבלים אחד בשני.
נתתי לה לישון..



בצד השני השמש האירה את הביקתה



יצאתי לגינה והיה קר ופשוט צילמתי כמו מטורף כי הכל היה כ"כ יפה!
מבט מהמרפסת.














ארוחת הבוקר הגיעה מושלמת אלא מה.. את הקפה שתינו בג'קוזי כי.. כי זה אפשרי.
חביתה וגבינות ולחמים וקיבות ומתוקים וסלטים ו.. גרר.



בחרנו לשבת בחוץ..מסכנים. לאכול ארוחת בוקר כשמסביב יש את זה.. =)



אחרי הארוחה מהאוחרת והפיצוץ (לא אכלנו כלום עד הערב..) היא המשיכה.
תוכנית אומנותית. ספר טיולים שמתאר מקומות יפים והלכנו אליהם. הכל רגוע.. מתחילים את היום בצהריים בידיעה שאחרי הצהריים כבר מחשיך. נופש אמיתי!

בדרך לשם ראינו פרה שהסתכלה עלי במבט מאוכזב. אכלתי את החברה שלה אתמול =(



הגליל המערבי יפה. אני מרגיש כמו תייר עם המצלמה. מצלם ונאנח כמה יפה כאן וכמה שאני מטורף עליה. היא אירגנה והיא מסיעה והכל היא.. אני רק צריך להנות.





הגענו למונפורט. אגם מלאכותי יפייפה.
פעם הייתי אומר שזה סתם מבאס. נו.. הגענו. מה עכשיו? צריך ללכת???.. ללכת זה לא כיף אבל מדובר בחמצן החדש אז הלכנו מסביב יד ביד והכל מטופח..















אה, כשצילמתי את הברווזים בא אחד ענק.. טיפס על האבנים והוא היה הכי גדול שם. הוא רדף אחרינו! הוא לא אוהב אותנו :( תגידו לו.. תראו איך הוא כועס!! הוא צעק עלינו..



משם נסענו לראש הנקרא.
לסלע הלבן. הלכנו לרכבל אבל בדרך רואים את כל רצועת החוף.



השמש כבר התחילה לרדת ולהיות יפה על המים..



ירדנו ברכבל למטה





התחלנו לטייל שם בין הנקיקים והים עם השמש בתוך המחילות נראה כחול כ"כ יפה.
היינו לבד. רק אני והיא בתוך כל המקום הזה! שום רעש.. כלום.







המשכנו לטייל ויש מקומות שהסלע הלבן וים יוצרים ניגוד כ"כ יפה







משם נסענו למערת הקשת ליד אדמית.
מסלול מעגלי של שעה ודרגת קושי קלה (לפי הספר). לא היה קשה במיוחד והתאמצנו להגיע לשקיעה. היו קטעים שהיינו צריכים לטפס על סלעים ואז חשבתי על הקריש. איך עד לא מזמן לא הייתי מסוגל ללכת בכלל! ואז חשבתי שלפני הקריש בכלל לא הייתי מסכים לעשות מסלול שלא כוללים נסיעה באוטו עד למיקום המדוייק.



מערת הקשת. עמדנו עליה =)



הגענו לקצה הצוק והסתכלנו על השקיעה המדהימה מעל כל הגליל.



ממש על הקצה להביט ביום שנגמר והתחיל ביחד.









למחרת יצאנו לטייל. הפעם אני וההחלטות שלי. חמצן הספורטיבי, אחרי אתמול, קרא על אגמון חולה (ולא החולה, מסתבר) וקרא שאפשר לשכור אופניים ולהיות ספורטיבים.
אז אחרי קימה מאד מאוחרת ועוד ארוחת בוקר ענקית ושתיית קפה הפעם עם הסתכלות על הנוף נסענו.

ושוב, הדרך פשוט מדהימה. נסענו ממש במקביל לגבול. הרגשה של חו"ל. המחשבה שיש פעמים שהכל מושלג והסתכלות עליה גרמו לי להתרגש. עוד נהיה בחו"ל ונעשה עוד כ"כ הרבה דברים..















היינו היחידים ששכרו אופניים. בטח שזוגיים ובטח שגם עשו את המסלול הארוך 11 ק"מ. משום מה זה הרבה יותר קשה ממכון הכושר =) כמה התלוננתי.. חח. זה לא היה כזה נורא אבל אתם יודעים איך זה, מתלוננים. היה גם כ"כ קר והצטננתי =( 
במבט לאחור לעשות את זה עם מכונית חשמלית זה היה פחות כיף.



בעיקרון זה שיקום האגם. אחרי שייבשו את הכל, החליטו להחזיר ולהציף חלק מהאגם ואחרי שהציפורים הנודדות החליטו להתלבש על הגידולים בצפון, החליטו לפזר להם אוכל באגמון אז יש מים וטבע ומלא ציפורים ואני והיא על אופניים =)













בדרך חזרה עצרנו בראש פינה ושוב אכלתי בשר. היא הכריחה אותי. "פעם אחת ותגיד לעצמך שזאת מעידה, פעמיים זו כבר מגמה!". אולי. =) גיליתי שאני לא אוהב כ"כ טלה ומעדיף בקר.
אמרו לי מראש שזה שונה. טעם שונה של בשר אז אמרתי "אוקיי, זה כמו שניצל תירס טבעול ושניצל תירס זוגלובק" ואז המלצר צחק עלי..

אני אוהב אותך מיוחדת שלי =) תודה רבה על הכל.

שמור   בטל
    נכתב על ידי Oxygen ב 7/12/2006 15:12
    37 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן    לינק ישיר לקטע    שלח ל'שווה קריאה'


   הדף הבא
דפים: 1  2  

החודש הקודם (11/2006)  החודש הבא (1/2007)  
33,837
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOxygen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Oxygen ועליו/ה בלבד
2004-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze