והשבוע

יום ראשון:

7-9:30 עבודה 1.

9:30 נסיעה לצילום רנגטן של כפות רגליי.

אח"כ הסתובבתי וקניתי ציוד שכבר חודש אין לי זמן לקפוץ לעיר לקנות, הרוב עבור עבודה 3.

חזרתי 12:00

15:30-17 עבודה 1. (סה"כ 4 שעות בעבודה 1 שזה בדיוק כמה שאני אמורה)

בין העבודות וגם אחריהן נקיונות וסידור הבית, ככל הניתן (הרבה מנוחה... כבר אין כוחות).

יום שני:

7-9 עבודה 1 (לא אמורה להיות שם בכלל)

11-14 עבודה 2 (בדיוק כמה שאמורים)

16-19 עבודה 3 (גם כמה שאמורים).

בין לבין ממש לא היה לי כוח לכלום, במיוחד שפה ושם תפסו אותי כל מיני אנשים, אבל הורדתי שערות ברגליים בשעווה לקראת החג!

יום שלישי:

7-8 עבודה 1 (לא אמורה להיות שם בבוקר)

10-12 עבודה 3 (פרוייקט חדש שחשוב לי ביותר! סוף סוף אחרי חודשים של תכנון זה התחיל!)

ארוחת צהריים + שיחות על כל מיני ענייני עבודות שונות.

13-15 שטיפת עבודה 1 (בהחלט אמורה, רק לרוב עושה את זה מהשעה 10)

17-19:30 עבודה 1 + התייעצות לפרוייקט אחר בעבודה 3 (אמורה להיות 17-19 בעבודה 1)

יום רביעי:

7-10 עבודה 1 (אמורה עד 11)

11:15-14 עבודה 2 (לא אמורה בכלל היום אבל שבוע הבא אני לא יכולה ביום הקבוע אז התחלפתי עם זו של היום)

16:30 - מאוחר, לא יודעת כמה אהיה בעבודה  3, שעתיים זה הקבוע והשאר זה לכבוד הפרוייקט האחר...

אמורה גם לעשות המון בבית מתישהו היום!

ואיך שכחתי?

בעבודה 4 אני מהשעה 22:00-24:00, אאל"ט.

יום חמישי, נכון לעכשיו (כלומר תכנון):

7-9 עבודה 1

9:30-12:30 עבודה 3

17-19 עבודה 1

ואיך שכחתי?

בעבודה 4 אני מהשעה 22:00-24:00, אאל"ט.

כל זה אמור להיות בשבוע רגיל, מקווה שזה לא יהיה יותר! כי יש עוד המון בבית לפני החג וגם צריך להכין תיק לנסיעה ועוד ועוד ועוד

יום שישי, נכון לעכשיו

7-10:15 עבודה 1

אח"כ נסיעה לאורתופד על הרגל שלי

לא יודעת אם משם ישר להוריי או שאצטרך לחזור לעבודה 1 שבה עובדים עד 13.

אם נגיע להוריי יהיו הרבה עזרה והכנה ומה לא.

שיהיה לכולם פסח שמח! ולמי חשוב - גם כשר!

כף רגלי הימנית, זרוע ידי הימנית וגם הבטן

נתחיל ברגל:

ביום ראשון בצהריים התחילה לכאוב לי הרגל, זה לא משהו חדש, לאחרונה העקבים שלי ממש כואבים, אבל זה היה קצת יותר מהרגיל, היתה לי הפסקה של חצי שעה בבית אז החלפתי נעליים בתקווה שזה יסייע וחזרתי לעבודה, עבדתי המון באותו היום ורוב הזמן על הרגליים.

בערב התקלחנו וכשיצאתי מהמקלחת נעלתי נעלי בית מבד כאלה, וכבר ממש מתתי מכאבים אז ביקשתי מהבעל מסאג'ון ברגל.

הוא בא וכשהוצאתי את הרגל הוא חטף שוק, מסתבר שהכל התנפח, נהיה לבן, בצקתי, הפס מנעלי הבד נשאר כמעט שעה על העור (נעלתי אותן כולה רבע שעה והן לא לוחצות או משהו), הוא לא עשה הרבה - רק הרים לי את הרגל ממש למעלה כדי שהדם יזרום למטה.

למחרת קמתי רגיל אבל כבר בתשע הרגל שוב כאבה אז הלכתי בעשר למרפאה.

האחות נתנה לי תחבושת לעטוף בה את כף הרגל ואמרה שזה בטח קשור לכל מה שאני מזריקה.

למחרת התקשרתי למחלקה, בשיחה השלישית גם הצלחתי לדבר עם האחות שכל הסיפור ובכלל לא היה נראה לה אז היא העבירה אותי לראש המחלקה, הוא אמר שזה לא יכול להיות קשור לטיפול, לא במצב בו אני עומדת ולא בהתחשב בעובדה שזו רק רגל אחת ושהוא ממליץ לחזור למרפאה הביתית ולטפל כי זה יכול להיות משהו פשוט יחסית כמו דלקת בוריד (שגם מצריך טיפול) או משהו מסובך יותר, אז עליתי שוב למרפאה, ביום שלישי יש שם אחות אחרת (יש לנו שתי אחיות, כל אחת עם הימים שלה) והיא הסתכלה טוב טוב על שתי כפות הרגליים וראתה שאין הבדלים (רק בראשון בערב היתה כזו בצקתיות מטורפת, שאר הזמן זה סתם כואב בדרגות משתנות), היא אמרה שזה לא נראה לה דלקת או משהו דחוף יותר אבל זה אולי דורבן ושאם המצב לא ישתפר - שאבוא לרופאה ביום חמישי.

אז היום החלטתי לנסות ללכת בבוקר בלי התחבושת וכמו שציפיתי - אכן כואב לי יותר, מבחינתי זה מספיק להגדיר את המצב כ"לא משתפר" וכבר קבעתי תור לרופאת המשפחה למחר.

נמשיך ביד:

ביום שני היה לי גם מעקב זקיקים, אז מצאתי את עצמי שוב בחדר האחיות שלא שייכות למחלקה (רק ביום שישי עושים את בדיקות הדם במחלקה עצמה, שאר הפעמים זה במרפאות החוץ של בית החולים), כשהגעתי לא היתה אף מטופלת, והיו שלוש אחיות, אז הכרזתי שאני בעייתית, כלומר - אם כבר יש שלוש אחיות לא עדיף שאזהיר מראש וההכי מנוסה תיגש אליי?

אז זהו, שכנראה שההגיון שלי ושלהן קצת שונה.

ניגשה אליי אחת צעירה באופטימיות רבה, אז עוד לא קישרתי אבל בדיעבד אני כמעט בטוחה שזו האחות ששבוע לפני זה נכנסה פעמיים עם מחט ולא לקחה דם, אמרתי לה איפה יש וריד, היא לא מצאה, היא התעקשה לנסות מהצד (בדיוק כמו בשבוע לפני כן) וכמובן שלא היה שם כלום, היא הבטיחה שהיא לא תחטט, או במילותיה "אני נכנסת פעם, פעמיים ואם אני לא מצליחה אני מעבירה לאחות אחרת" (כבר בשלב הזה חטפתי צת ג'ננה - אם יש לך כבר תרגולת לאי הצלחה כנראה שאת לא כזו מוכשרת, אז למה להתנדב לקחת אותי כשאני מצהירה שהורידים שלי בעייתיים? תעשי נסיונות למידה על כאלו עם ורידים קלים) ואז היא רצתה את היד השניה, אמרתי שלא מוצאים לי שם אבל לא אכפת לי שהיא תנסה (אחיות ממש ממש מנוסות מצליחות לעיתים רחוקות למצוא לי שם וריד), היא חיפשה ולא מצאה, בשלב הזה היא רצתה לעבור לגב היד, אמרתי לה שאני לא מוכנה, מספיק בשבוע שעבר נכנסו חיטטו ולא הצליחו, אני לא מוכנה ששוב ייכנסו לי בנקודה הכי כואבת כשיש סיכוי שזה לחינם, ואז היא אמרה את המשפט שפוצץ אותי (מוכנים?):

"האמת? אני מצליחה רק בגב היד" (!!!)

בלעתי את הקללה שרציתי להטיח בה והמשכתי לחייך תוך התעקשות שאין מצב, היא אמרה שנחזור ליד ימין, ואז היא רצתה לנסות שם באיזה נקודה מוזרה, אז כבר נשברתי ואמרתי במתיקות אך בנחישות "אל תעלבי, אבל אני רוצה שאחות אחרת תנסה", וכך הועברתי אחר כבוד לאחות אחרת שנכנסה בלי בעיות לוריד שיש לי, אבל רק אז היא נזכרה להתחיל לחפש את המבחנה, כך שכל העניין לקח זמן רב גם אחרי הדקירה.

אני פשוט נגנבת מהקטע הזה, כאילו - לא מספיק קשה לנו שגם צריך להפיל עלינו אחיות כל כך סתומות???

אח"כ הכל היה רגיל, באולטראסאונד ראו שאין התקדמות, האחות במחלקה נתנה לי אישור לחניה והבטיחה לי שבצהריים אני אוכל לשאול ולקבל את תוצאות ההורמונים ולא רק הוראות, בצהריים אמרו לי להמשיך באותו מינון וגם מה היה הE2 (עלוב, כאמור) ולחזור ביום חמישי לביקורת נוספת, ואח"כ האחות מהבוקר אפילו התקשרה לוודא שקיבלתי את כל מה שרציתי (נחמדה מאוד, אולי בכ"ז יש צדדים חיוביים למחלקה).

דבר אחד בטוח, לי לא ברור עד כמה הגלולות מסייעות, האם בגללן עוד אין תגובה, לכמה זמן השפעתן כמדכאות נמשכת, אז מחר אחרי הביקורת אני אכנס לשאול את האחיות את כל השאלות האלה, מקווה מאוד שיענו לי או יפנו אותי למי שיכול לענות, כי הדאגה הזו מביוץ מוקדם היא סתם מיותרת כשאמורים להיות כמה שיותר נינוחים.

הבטן שלי כבר מתחילה להיראות כמו לוח קליעה למטרה, בנתיים היו 7 דקירות בבטן, כלומר 462 יחידות פיורגון, 3 בדיקות דם שהסתכמו ב6 דקירות בזרועותיי האומללות.

בעבודה לחוץ למדי, אבל מתחיל להירגע, אני לא יודעת מה יהיה שם - כי אני לא מתכוונת להמשיך לעבוד קשה פיזית אחרי השאיבה, ולא ברור לי אם יחזיקו אותי שם אם לא אעבוד פיזית, אבל האמת שגם לא ממש אכפת לי כבר, שיעסיקו, שיפטרו, הכי חשוב זה הטיפולים, והבריאות.

ואגב בריאות, אי אפשר לעבור סבב בלי שהגוף שלי יתפרק גם מגורמים נוספים על ההורמונים?!?

המשך עדכון יומי

5 זריקות של 66 פיורגון כלומר 330 סה"כ.

הרירית עלובה (4), הדימום פסק (תודה!)

הזקיקים קטנים עדיין וגם הE2 לא זז - 114.

המשך באותו המינון, ביקורת ביום רביעי.

אני לא רוצה לספר על בדיקת הדם היום.

כלומר, אני מאוד רוצה אבל אני חוששת לפרוץ בבכי מהתיאור, מחכה שהרגשות השליליים קצת ישקעו ואז אוכל לפרט.

רק אומר שהפעם נדקרתי פעמיים, יותר טוב מיום שני שעבר, פחות טוב משישי...

אם במקרה קוראת פה מישהי שעברה טיפולים וקיבלה גלולות כמדכא אשמח לשמוע אם גם אצלך התגובה היתה יותר איטית אחרי הגלולות.

לגבי התובנה המובטחת - מחכה שעוד כמה יגיבו...

ואחרון חביב - הרגל שלי חטפה בצקת, זו פעם ראשונה שזה קורה לי, ומספיק מבאס אותי לחטוף תופעה הריונית בלי להיות בהריון, אבל אולי מישהי שמבינה יכולה להגיד לי שזה בהחלט יכול לקרות בטיפולים ואני לא ממציאה פה שומדבר?

זוועה

ככה אני מרגישה

סמרטוט פיזית ונפשית

מיום שישי אני עם סחרחורות, זה התחיל בבום נוראי והשתפר אבל היום שוב הדרדר

בשלישי חטפתי וירוס של שלשולים שהסתובב פה באזור והפיל לא מעט חללים

אח"כ התחיל המחזור על כל כאביו והנסיעה לרופא ומה לא, נשפכתי על המיטה בתשע בלילה.

אתמול נסעתי לעזור עם האחיינים שלי וזה היה הרבה יותר מייגע מששיערתי וחזרתי הביתה אאוט לגמרי.

היום התעוררתי בחמש וחצי בבוקר, עם כאבי בטן, תחושות חום וקור מתחלפות, זיעה קרה והתגברות של הסחרחורות, בקיצור הרגשתי סמרטוט.

הייתי אמורה לעבוד במשרד אבל הוקפצתי לעבוד עם הילדים רק שלא הייתי ממש מסוגלת אז עזרתי בשעות הקריטיות (שעה וחצי בבוקר ושעה וחצי בצהריים).

הלכתי לרופאת המשפחה שלי והיא אומרת שלדעתה הכל נובע מהמחזור וקשור לכל החומרים שהוזרקו כדי להשיג את המחזור.

בקיצור לשתות ולנוח וזהו

המתח הנפשי סביב האחיין וסביב הכשלון בטח לא עוזר.

חוצמזה בעוד שבוע וחצי לעשות בדיקות דם, נבדוק ויטמינים וברזל וכאלה, אי אפשר עכשיו כי חלק מהבדיקות מושפעות מהמחזור.

הדימום, לעומת זאת, פסק לפני כשעתיים

אולי בכ"ז הייתי צריכה לעשות בדיקת דם?

הבעל יגיע רק בשמונה, אין בבית כמעט שום אוכל, ניתקו לנו את הכבלים בגלל שהיתה איזו טעות בפרטי התשלום ולמרות שנתתי את פרטי כרטיס האשראי לתשלום הוא יחובר במקרה הטוב מחר ואין לי הרבה כוח למחשב

בקיצור, המילה בכותרת מסכמת הכל.

מסתמן:

נלך על עוד סבב הזרעה אחד עם מנוחה אחרי ההזרעה (כלומר עבודה משרדית בלבד) ואם זה ייכשל - נעבור להפריות.

גם רופאת המשפחה שלי חושבת שזה הכי הגיוני.

מקווה שנוכל להריץ את כל הפרוצדורות של ההפריות בזמן ההזרעה האחרונה הזו

כך או אחרת מדובר על אחרי החגים.

יום מעפן

זו שעבדה איתי זרקה עליי את הילדים שבטיפולה ולקחה את אלה שבטיפולי, ממש לא ברור לי למה.

אחת אחרת שעובדת איתי כל היום קיטרה על משהו שנוצר בגלל הטיפולים (היא לא יודעת עליהם רק שיש משהו רפואי) ושגעה אותי.

אח"כ נסעתי לוטרינרית עם אחד החתלתולים של השכנים והבת של השכנים (היא בת 18 וחברה שלי, לא איזו ילדונת, והחתולים הם בעיקרון שלה) כי יש לו דלקת בעין והוא היה אפאטי והיה ממש מעצבן שם, לא היתה הוטרינרית הרגילה.

בגלל זה גם פספספתי אזכרה של מישהי שמאוד היה לי חשוב להיות בה.

אח"כ היה טקס לזכרה, אליו דווקא הגעתי אבל 45 דקות אחרי עוד כלום לא התחיל וההורים שלי הגיעו אז נטשנו, שוב לצערי.

אמא שלי עצבנה אותי עם מליון הערות, חלקן על הטיפול (למה אני לא מחליפה רופא אם אין תוצאות? הסברתי לה שיש לי את הרופא הכי טוב באזור ושהוא טוב בכל אמת מידה, הסברתי לה גם שיש התקדמות גם אם מבחינתה אין תוצאה אז היא הציקה שאולי אעבור לאיזה רופא מומחה במרחק יותר משעה מפה, אמרתי לה שזה לא סביר לסוע כל יומיים לכזה מרחק והיא אמרה שהיא היתה עושה את זה, נו, בטח, חכמה בתאוריה, שאלתי איך אפשר גם לעבוד ולחיות אם עושים את זה, הפעם היא לא הגיבה.

הכי מעצבן שכל זה לא היה בתוך הבית אלא בחוץ כשכל שכן יכול לשמוע למרות שביקשתי לא שם).

חוצמזה כואב לי הראש, אני סובלת מתופעות לוואי מכל הזריקות, וישנתי חרא בלילה הקודם מה שלא עוזר בכלל.

בקיצור יום מעפן

אני שמחה שהוא נגמר.