אני אוהבת את פורים

מקווה שיהיה לי נחמד מחר במסיבה, שלא יציקו (הבטן נפוחה כמו חודש... לא יודעת בדיוק איזה כי לא הייתי מעולם בהריון אבל היא בהחלט נראית הריונית), שלא אתמוטט מתשישות ועייפות, ושיהיה נחמד גם בשבת עם האח, האחיינים, הגיסה, ההורים שלי וכמובן הבעל.

מאחלת לכולכם פורים שמח, שיהיה ונהפוך הוא וכל הדברים שאנחנו מתקשים איתם - יקרו!

חייבת לשים פה את הלינק הזה

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1168727

יש לי עוד הרבה דברים לומר בנידון אבל החולשה והעייפות וחוסר היכולת לשבת במקום אחד מספיק זמן כדי לנסח פוסט כמו שצריך מונעים ממני.

אז בנתיים רק הלינק ואני אשתדל בקרוב להוסיף בפוסט הזה גם את תובנותיי.

אז גם הפעם, בלי פירוט

מבטיחה לכולכם את סיפור השאיבה ואת סיפור ההחזרה.

אבל הפעם רק השורה התחתונה:

יש לי עובר אחד ברחם.

מקווה שהוא יישאר שם עד ללידה, בזמן הנכון.

זה מדהים לראות את העובר שלך על המסך, כולה 5 תאים אבל את ישר מתאהבת.

ההחזרה כאבה ולקח לי זמן להתאושש, עכשיו אני כאובה בבית.

היום חברה אחת התקשרה, ושכנה אחת שאלה אם אני צריכה משהו, ואמא שלי מתקשרת כל יום ויום.

וקיבלתי שתי מתנות בדואר ומתנה מהבעל והרבה חיזוקים מכם (חלקם במיילים) וגם בפורומים בהם אני פעילה.

אז נפשית אני במצב יותר טוב

פיזית במצב יותר רע.

הולכת לנוח עכשיו, אולי אפילו לישון.

נראה מה יהיה מחר.

יש לי כאלו

חברות מדהימות, אבל רק בוירטואלי.

את חלקן פגשתי באמת, פעם או פעמיים.

חלקן גם בפלאפון שלי, ואנחנו מדברות לפעמים, מסמסות לעיתים.

אין לי אף חברה שתנחת עליי היום, עם עוגה, ובלון.

ותעשה לי שמח.

ותדאג לי כי אני לבד עכשיו, אחרי השאיבה.

ואולי.

רק אולי.

אני זו האשמה.

יש פה חברה או שתיים שאולי היו עושות את זו

לו היו יודעות שאני אחרי שאיבה.

כן, ע. וגם ר. ואולי אפילו א.

אם רק הייתי אומרת.

ומצד שני אמרתי לי. ואמרתי לד.

וד. יודעת בדיוק מה זה אומר, והיא לא התקשרה.

ואולי בגלל שהיא יודעת מה זה אומר היא רצתה שלא להפריע ולהטריד, ומחכה לשמוע ממני?

י. גם לא התקשרה, אבל ראתה אותי וחיבקה ודאגה.

אמרתי גם לב. אבל רק בדיעבד, כי הייתי צריכה את עזרתה, לא יודעת כמה היא קלטה כי היא כמעט ולא שאלה שאלות, אבל כן סייעה.

אני גרועה בלהושיט יד ולבקש עזרה.

לבקש חיבה.

גיסי יודע, אבל לא הייתי מצפה מאשתו אפילו לחשוב על להרים טלפון.

הייתי רוצה פשוט חברה שתגיע לכאן עם בלון ועוגה.

תוספת יום אחרי:

הבעל של ע. ראה אותי ואמר לה להתקשר, אז היא התקשרה לברר מה קורה, ואם באמת עברתי מה שהיא חושבת שאולי עברתי (התשובה - כן) והתעניינה ואמרה שתתקשר שוב וכשאהיה מספיק חזקה גם תבוא לבקר.

נ. רצתה לבוא לבקר אבל ע. אמרה לה שכדאי לחכות שארגיש יותר טוב, האמת היא שלנ. ממש אין לי כח עכשיו (זו לא נ. של התגובות, זו בחורה שאני חברה שלה אבל היא ילדה, בקושי בת 20, והיא עוד קצת בתוך הגישה הטיפשעשרה, היא חמודה והכל אבל צריך סבלנות אליה וכרגע באמת אין לי).

חברה של חמותי התקשרה היום לשאול אם אני צריכה משהו, כי היא ראתה שאתמול הייתי לבד ויצאתי למכולת בלית ברירה, היא ממש נחמדה.

ואמא שלי מתקשרת כל יום, ואבא שלי התקשר היום.

וגיסתי היא המאנייקית הכי גדולה שאפשר לדמיין.

ושתי חברות וירטואליות שלחו לי, כל אחת לחוד, משלוח מנות מקסים לפורים.

אז יש לי חברות, באמת, הן פשוט לא תמיד מופיעות בשניה שאני צריכה, וזה בהחלט הגיוני, בעיקר אם אני לא צועקת SOS...

אז כך מרגיש אושר

למי אכפת שהיו רק שתי ביציות?

למי אכפת שיש לי בחילות וכאבים?

למי אכפת שבקושי שחררו אותי הביתה (כשכבר לא כאב לי לזוז והחליטו שאני הולכת ההוצאה של האינפוזיה גרמה לי לצניחה היסטרית של לחץ הדם על כל מה שנלווה אליה - הזעה בכל הגוף, סחרחורות והקאות)?

ולמי אכפת שאני עדיין מדממת?

העיקר ששתי הביציות שלי הופרו!!!!

מחר אני צריכה להתקשר בבוקר ולשמוע אוקי להגעה להחזרה! בנתיים לוקחת תמיכה וגינלית, כדורי דוקסילין, ומשככי כאבים (מקווה שזה של הבוקר יהיה האחרון), הרבה מים והרבה שמחה בלב.