נזילות, יום ארוך, מייקל ג'קסון ותשישות

השטן שמופיעה למטה (מופיעה, כן השטן היא כלבה) גרמה לי לאלרגיה ואני לא מפסיק לטפטף כל היום. אני בקושי מסוגל לכתוב על המקלדת מחשש שאטפטף נזלת אל בין כפתורי המקלדת. זה די איום ונורא.

הנזילות הזו משגעת אותי, אני לא מסוגל לחשוב כמו שצריך ולא לפתח שום רעיון מעבר לבסיס המגעיל שלו.

לטובת העולם אני מקווה לקום בבוקר...סליחה, אני מטפטף...רז מלאך, היא הביאה לי טישו.

בכל מקרה, אני מקווה לקום בבוקר ולגלות שהדבר הנוראי הזה עבר. אם זה יקרה אני מתכוון לעבור קצת על הערב הגות של הבנייה החופשית שיניב ואני מתכננים.

אחר כך יש לי לימודים ואז מורטישיה ואני הולכים לשבת על פלאקט לקאבו"ם (כנס קומיקסים).

בעודי כותב שורות אלו ניר והבנות צופים בחלון נפרד במחשב בו מוקרן ה DVD של מייקל ג'קסון. הופעה די טובה ואני לא מאמין שאני מתלהב מזה שאני פותח שתי חלונות על אותו המסך ומציג את שניהם בו זמנית בלי להסתיר וכל זה כי? יש לי מסך רחב.

אין לי מושג עם מייקל זיין או לא זיין קטינים. עד שמישהו לא יביא הוכחה ניצחת אני לא מתכון להתייחס לזה. לא ייתכן שכל שנה יקום מישהו ויחליט שזו דרך נפלאה לעשות כסף על ידי צעקת "אונס", המרגיז ביותר הוא שביום שמישהו נפגע באמת אף אחד כבר לא מאמין.

אני שונא אנשים שמתלוננים סתם.

מישהו צריך להרוג אותם.

אני עייף.

בעיקר בגלל הצינון הזה אבל גם בגלל שזה היה יום מתיש שעדיין לא הסתיים.

אני חייב לעצור בבית של ההורים ולקחת משהו לפני שאני ממשיך הבייתה.

אני לא מסוגל לקרוא (וגם שכחתי את הספר שאני באמצע שלו), יכולת הריכוז שלי הולכת ומתגמדת.

מחר אני חייב לאפס את עצמי.

זה אומר טקס, זה אומר בנייה של לוח זמנים מחדש, זה אומר בלי תירוצים.

רות סוף.

זיו