מאחורי הקלעים של הספר ל-iPhone - אחד על אחד. בחירת סגנון כתיבה.

ההחלטה הקשה הראשונה בכתיבת הספר על ה-iPhone הייתה זו שנגעה לסגנון.

יש הרבה מאוד סוגים של מדריכים בעולם, ולא מעט מדריכים שנכתבו על האייפון בחו"ל ולכל מדריך הסגנון שלו.

זמן קצר לפני שישבתי לכתוב את האייפון עברתי על ספרים שהיו ברשותי וברשות חבריי, ספרי הדרכה למחשבים ותוכנות, ספרי הדרכה למכשירים סלולרים אחרים ולציוד אלקטרוני באופן כללי וגם כמה ספרי הדרכה על כלי נשק, אומנויות לחימה וכמה נושאים שהס מלהזכיר כאן. ברור שיש שני סגנונות ברורים:

1. הסגנון היבש - בו עושים שימוש רוב המדריכים למחשבים ולתוכנות. יש תאור והסברים ממוספרים. זה מאוד נוח מצד אחד אבל מאוד משעמם.

2. הסגנון התאורי - הרבה מאוד תאורים וסופרלטיבים שהופכים את הקריאה למעניינת אבל לא ממש מובנת.

שני הסגנונות האלו לא מצאו חן בעיני. חפשתי משהו אחר. מצד אחד הספר הוא מדריך, הוא אמור לעזור לאנשים להבין איך עושים דברים - מה שאומר שהסגנון היבש היה הנכון ביותר. מצד שני רציתי שיהיה לאנשים כיף לקרוא אותו והדרך היחידה בה זה יקרה תהייה אם השפה לא תהייה יבשה. אז הפיתרון לא היה שילוב בין שני הסגנונות שציינתי. הסגנון התאורי פשוט מעיק. במקום החלטתי ללכת על כיוון אחר - הכל כתוב בצורה אישית - כאילו אני נמצא שם לצד מי שקורא ומסביר לו שלב אחרי שלב מה לעשות.

כשנתתי לאשתי לקרוא את הטיוטה הראשונה היא אמרה שהיא לא רגילה לראות את החלק הזה שבי. "זה כמו לדבר איתך, רק שיש לך סבלנות פה".

אני לא יודע למה היא אמרה את זה, אני הבן אדם הכי סבלני בעולם וכל מה שיגידו לכם עלי (נגיד שאני מתעצבן כשאני מסביר לאנשים דברים, או שאני מפחיד מי שלא מדבר איתי מהר מספיק) הוא שקרי.

שיר שעזר לי לשרוד: Look After You - The Fray

יישום שעזר לי בכתיבה: 

בשעות שכבר לא יכולתי לכתוב יותר, אבל לא העזתי לעזוב את המחשב שחקתי במשחק קטן בשם Flight Control.

במשחק הזה אתם צריכים להנחית מטוסים בשדה תעופה עמוס. יש שלושה אזורי נחיתה וארבעה כלי תעופה שונים שנכנסים מכל הכיוונים. זה נראה כמו משחק פשוט אבל הוא מאתגר. אני חייב להודות שההתמכרות הפכה להיות רק קשה יותר, אפילו עכשיו, אז אם תחליטו להוריד את המשחק אני לא לוקח אחריות.