תזכורת זה - חנוכת ספר ביום רביעי הזה בעזריאלי

נתחיל במה שכתוב בכותרת -

ביום רביעי הזה 28/12/2005 בשעה 18:00 כולם מגיעים לטאוור רקורדס בעזריאלי, לחנוכת ספר.

אזהרה לפניכם פוסט מרובה קישורים (מיותרים?).

זיו ישן אחרי שנאבק בתוכנית #40 וניצח . אני נרדמתי בתשע וחצי אחרי שבפירוש סיכמנו שיעיר אותי באחת עשרה וחצי לראות את הפרק באוז שהיס מקס שלנו סירב להקליט. בערך בשלוש קמתי מבוהלת במחשבה שפספסנו, נרגעתי כשמצאתי לידי זיו. הוא טען שהיה חבל לו להעיר אותי בתגובה להטחת האשמות על הפרת הסכם הערה.

אני לא רוצה לחזור לישון, כי אני אוהבת את הלילה ושונאת לקום בשש בבוקר בשבת.

הארון שלי מבולגן, אני צריכה להתנפל עליו למצוא את בגדי חורף (אני מסתובבת בקצר וקררררר...) ובכלל אני רוצה ארון עם מנגנון שכזה שבפתיחת הדלת יגיש לי את הבגד שמתאים למזג האוויר ולמצב הרוח שלי. לפחות מצאתי את פיג'מת הדובון שלי (כמו חרמונית רק דק יותר ומבד נעים).

לפני שהלכתי לישון שחקתי קצת HALO (הילה) עם מייקי ב-XBOX (למרות שכאב לי הראש, כנראה בגלל שאני לא שותה מספיק), שחקנו לוחמים רוויי טוסטסטרון (HU RAAA), אני הייתי בחצי התחתון של המסך, והדמות של מייקי הסתובבה עם פנס או לחילופין סטיקלייטים ירוקים כדי שאוכל לאתר אותה (אני:"איפה אני?"מייקי:"לא משנה, אני אגיע אליך"), נראה לי שממש השתפרתי אם יורשה לי להעיד על עיסתי.

כמה תגליות -כשהג'ויסטיק רועד (כלומר יורים בי) ואין אויב בשום מקום למרות שנורא חיפשתי אז כנראה שזה שוב מייקי שיורה בי, אש ידידותית קוראים לזה. עוד אנקדוטה מעניינת, חיילים אחרים (מכוחותינו) מקבלים יחסית בהבנה, כשיורים בהם כדי לקבל את המקום שלהם בטנק ("Hey, i'm on your side"). גם ליפול לחלל זה לא נורא כמו שהייתם חושבים, כשמופיעים פתאום במקום יותר מרכזי עם תחמושת מחודשת (Suicide is painless, it brings on many changes).

בתמונה החייזרים הרעים שנשמעים כמו גיזמו (לא זיהיתי אותו בלי עיגול מטרה אדום במצח :).

טיש.

נ.ב. - שמתם לב שאנחנו שולטים ביד רמה בנושא החם (דיקטטורה).