אני אדיוט

היתה לי הארה היום. אני אדיוט.

הגעתי למסקנה זו אחרי ששקלתי את רגעי חיי בהם הפגנתי גאונות צרופה אל מול אותם רגעים נדירים בהם הבעתי, מסיבות וגורמים שלוודאי לא היו באשמתי, טמטום מוחלט חד משמעי.

התוצאה היתה, בנוסף לכך שעכשיו היתה לי דרך מתמטית להראות לעולם את עליונותי, ובכך להביא אותה למצב של אין- עוררין, שראיתי שמעטים מאוד מבינים את זה (מלבד כמה יחידי סגולה שמכירים בי במי שאני באמת).

זה גרם לי לחשוב. כמו האמרה האם עץ שנופל ביער שאין איש לידו משמיע קול, האם כל אחד מאיתנו הוא בעצם רק איך שאחרים רואים אותו, וכל דיעותיו האישיות הן אשליות בלבד, שנועדו להסתיר את האמת מפניו על מנת שאותו יצור יוכל להמשיך להתקיים ולא ישקע בנסיונות לחיסול עצמי מאחר וגילה את האמת במקרה הרע, ובמקרה הטוב יגרמו לו להתנהגות טובה יותר שתשפר אותו במעט לא מספיק בשביל באמת להביא אותו לרמה שהוא נמצא בה במחשבתו?

זו היתה מחשבה ארוכה. אני צריך לנוח.

אז מאחר ודיעותיהם של אנשים על אנשים אחרים לא כל כך תואמות לרוב את דעתו של האיש עצמו על עצמו, זה מספיק בשביל לתת לזה סיכוי כלשהו שזה נכון.

ולכן, יש סיכוי שאני אדיוט.

ועכשיו אני עצוב. לכו מפה.

זיו

למרות שזה נפלא וכתוב היטב לא אני כתבתי אלא חבר. והוא אכן אידיוט.

תודה תומר.

זיו (האמיתי)