עולמות אפורים

לפעמים נופלים עלי ימים בהם אני חש צורך עז להרוס את העולם.

אני רוצה לקום מהמיטה ולהרוס כל גבר או אישה שעומדים בדרכי, לשתות את דמם של תינוקות שזה עתה נולדו. לאכול את האפר שנותר מאדמות ובתים חרוכים אותם הצתתי בליל אמש ושבלהבותיהם חיממתי את גופי העירום והלא מקועקע.

אני רוצה לרוץ ברחובות ולהפשיט את כל האנשים שם, להכות אותם עם מוט ברזל עד שלא תישאר אלא עיסה מפניהם ולשלוח אותם לביתם, שימררו בבכי לבני זוגם ולילדיהם. רוצה לחטוף ילדים ולכלוא אותם בארונות, לערוך בהם ניסויים כמו בשפנים, לגדל עליהם אוזניים או אולי קצת פרווה, לנסות ולגלות מה מניע אותם להיות מטומטמים כל כך.

אני רוצה למצוץ נהרות של זפת ולירוק אותם על הפרוות המהודרות של נשות החברה הגבוהה ולבעוט לאחר מכן בכל אותם חסרי עבודה שמרשים לעצמם להסתובב ברחובות ולבקש עוד חמישה שקלים בשביל בקבוק אלכוהול ולא בשביל המשפחה שלהם.

אני רוצה לטבול בדם בתולות שלעולם לא ידעו עוד גבר, לתלוש את צווארם הענוג מעל ראשיהן ולירוק פנימה אל תוך הריקנות המאיימת על הגזע כולו. ללכוד מנהיגים ללא עמוד שדרה ולנסות ולחשמל אותם שוב ושוב עד שלא יוכלו עוד לשקר.

אני רוצה לרוץ דרך דלת זכוכית ולהרגיש את השברים קורעים את בשרי, חותכים בגידי ומתיזים את דמי לכל עבר, לראות את דם חיי זורם לתעלת ביוב ולדעת שברגע שהטיפה האחרונה תעלם שם אני אקום, אפור וקפוא ואוכל להשתמש בזיקפתי כדי להשמיד את כל מעריצי בריטני ספירס האומללים שלא יודעים מהי מוסיקה אמיתית.

אני רוצה למצוא מלאכים ולהוריד אותם אל הארץ, לחתוך בכנפיהם ולאונן עליהם. להשמיד כל חלקה טובה שמישהו אי פעם בנה כי ברור שהוא רק יהרוס את הכול בשנייה שתעלה ההזדמנות.

אני רוצה למצוא יצירות מוסיקליות שיגרמו לראש שלי להתפוצץ מאושר ואז לנגן אותם עד שלא יוותר דבר פרט לגדמים מדממים על פסנתר העץ העתיק.

אני רוצה לטעום מוות, אני רוצה לטעום הרס, אני רוצה לחרבן את העולם ממעיי ולדעת שהוא לא יחזור יותר.

אני רוצה לשיר שירי תהילה לעצמי ולחגוג על ראשי ההרים במדורות שימיסו אותי ולא יותירו ממני דבר.

רוצה לפזר את עצמי אל הרוח ולדעת שכל מי שינשום באותו היום ייקח מלוא הנשימה ממני ואני אחדור למערכות גופו כמו נגיף ואהרוג אותו כמו סרטן.

לפעמים זה מה שאני מרגיש. אבל אני תמיד יודע, עמוק בתוכי, שהעולם הזה כל כך יפה ומלא בטוב עד שאני מוצא את עצמי בוכה תחת אור הכוכבים, מביט בעננים החולפים מעלי. ויודע שאני נותר שפוי, ואני יודע שהעולם עוד עומד כי את נמצאת שם לעצור אותי מלעבור את הגבול.

זיו

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM