מוות במשפחה

לפני כמה שעות נפטר לנו קרוב משפחה בן 16.

הוא לא מת מפיגוע או תאונת דרכים, הוא לא מת מדקירה או מהתאבדות.

הוא מת כי לאנשים לא אכפת.

כי לרופאים לא אכפת.

לפני כמה שנים אובחנה אצלו מחלת הנפילה, דבר שנראה לנו מוזר מאוד במיוחד לאור העובדה שהתרופות לא השפיעו עליו.

שבוע שעבר הרופאים אמרו שהם טעו.

קורה.

אלא שהטעות הזו עולה הרבה מאוד שכן לא הייתה זו מחלת נפילה כי עם דום לב.

הלב שלו, אתם מבינים, חלש ופגום אז הוא סובל מדומי לב חוזרים ונשנים וכאשר אלו מתרחשים זה נראה מאוד דומה למחלת נפילה, הוא רועד, הוא מקציף, הוא מזיע כולו.

אז זה דום לב ולכן ברור שכאשר הוא מאושפז המקום לשים אותו הוא רחוק מתחנת האחיות, כי מה כבר יכול לקרות?

אז הוא חטף עוד דום לב ודקות רבות מידי עברו מאז שהוא חטף אותו ועד ששמו לב.

הוא בלע את הלשון ונחנק.

המוח חטף נזק תמידי.

הוא שכב במיטה בתרדמת, ההורים שלו לא יודעים מה לעשות.

האחים שלו לא מבינים מה קורה.

אבא שלי נוסע בכל יום מבאר שבע חזרה הביתה ושוב עושה את הנסיעה הזו.

הוא מת לפני כמה שעות שגופו קרס לבסוף ועכשיו יש מיטה פנויה נוספת עליה יכול בית החולים לקבל תשלום כאשר יקבל קורבן נוסף...אני מתכוון חולה.

הוא היה ילד מבריק. רזה, קטן, חריף מאוד.

הוא מת כי לאחיות היה משהו טוב יותר לעשות.

הוא מת כי הרפואה הציבורית לא חושבת שהתפקיד שלה חשוב מספיק.

פוליטיקה חשובה יותר, שביתות חשובות יותר אבל השבועה שנשבעו שלא לפגוע בחיים, היא לא חשובה.

ברפואה הציבורית, רופאים שכחו שהם עוסקים בבני אדם, יצור שהוא מכלול, לא מספר או מחלה, לא עודת זהות או לקוח של קופות החולים. בן אדם.

בן אדם עם תקוות וחלומות, עם קשיים ודאגות. בן אדם שרוצה לחיות את החיים האלו מבלי להיפגע.

אז הבן אדם יודע שיש תאונות ויודע שיש פשע, הוא יודע שיש פיגועים, הוא יודע את כל אלו ועושה הכל בכדי להיזהר.

אבל לפעמים הוא זקוק לרופא כי הגוף לא מתפקד כמו שהוא צריך להיות ושם, שם הבן אדם נרגע, כי הוא בידיים טובות, כי הוא נמצא במקום בו מצילים אנשים, כי הוא נמצא בידיים אכפתיות.

או שלא.

מה אדם אמור לעשות כאשר המקום בו אמורים להציל חים הורג אותו.

הורג אותו ואין מילה אחרת כי אם היו מלינים את הילד במיטה מול עמדת האחיות הוא לא היה נכנס לתרדמת, הגוף שלו לא היה סובל מהטראומה והוא לא היה מת.

אבל הוא כן הנוח במיטה רחוקה והוא כן נכנס לתרדמת והוא כן מת ואין דבר שיחזיר אותו.

אני יכול רק לקוות שהרופאים האחראים לא יטפלו עוד באיש, שהאחיות שישבו שם כל אותו לילה ימצאו עבודה אחרת במקום בו אנשים לא יהיו דאגתם שכן ברור שהם ירגישו הרבה יותר טוב אם לא יאלצו לדאוג לדבר כל כך פעוט ושברירי וטיפשי כמו בני אדם.

אז ילד מת, כי ככה, כי זה יותר מידי מאמץ לשמור עליו חי והרי הרופאים והאחיות אינם אלוהים נכון? הם בסך הכול בני אדם, אז מה כבר מצפים מהם?

"מידי פעם נכנסים לגן העדן זוג חדש. הם מביטים מסביב בעיניים מלאות פלא וצועדים בגן הקסום בו מזמרים מלאכים וטיפות של אור מטפטפות על האדמה הירוקה. הם נכנסים לחלקת פרחים ובוחרים את הפרח היפה בעיניהם ואותו הם שותלים בבטנה של האם הצעירה ואז הם שבים, מחייכים, אל האדמה.

לרוב גודל הפרח וצומח ומפיץ ריח נפלא המזכיר את גן העדן.

לעיתים הוא פשוט רוצה לשוב הביתה ובמקום בו הוא נטמן שנית מניחים פרחים אחרים, הדים חיוורים למי ומה שהיה."

זיו