לחיות את הקסם

קל מאוד לדבר על אהבה, קשה מאוד ליישם אותה.

קל לנו לומר לעצמנו ולאחרים לקבל את האחר ולסלוח על דברים שנעשו, קשה מאוד להוציא את המילים היפות הללו לפועל.

כיצורים אנושיים אנחנו חיים מתוך רגשות ומתוך דוגמות נלמדות ומטובעות. אנחנו יודעים שיש דרך להגיב למצבים שונים וכמו מחשב אנחנו ממשיכים להגיב שוב ושוב באותה צורה למצבים הללו.

לעיתים משהו בתוכנו נעצר ומביט מהצד ורואה כיצד אנחנו מתנהגים וזה מרגיז אותנו אלא שמסיבה לא ברורה אנחנו ממשיכים באותה הדרך, בעוד אנו צורחים בתוך גולגולתנו בבקשה להפסיק.

מי שבוחר בדרך של המאגיה או הוויקה או כל מסורת קסומה אחרת לוקח על עצמו אחריות מאוד גדולה ברמה האישית.

להיות וויקאן או מאג זה מעבר לטקסים ומעבר לחגיגות. זה לא מספיק להגיד שאנחנו מאמינים במשהו אנחנו צריכים לחיות את האמונה הזו בכל רגע ורגע, בכל יום שעובר.

קל להבין מדוע המסורות הללו מושכות אליהם אנשים רבים כל כך, אנשים שמבקשים להיות שייכים למשהו מיוחד וגדול יותר. כמו "נוצרים של יום ראשון" הם נשבים בטקסים וצועקים את שם האלה, הם עורכים טקסים פעמיים ביום ומציגים לכולם כמה הם יודעים את התחום, את שמות הברכות ואת השימוש הנכון ביותר בכלים.

הם מציעים את עזרתם בלי מחשבה ומוכנים להיות כתף להישען עליה.

עד שההתלהבות שוכחת והטקסים נראים מעייפים והאלה נראית קצת יותר מידי זקנה ובכלל כל העניין מושך הרבה יותר משהיה לפני... שבוע, כשהכל התחיל.

אז כשיש חגיגות הם שם, צועקים חזק יותר מכולם ומתהוללים באינטנסיביות גבוהה משל כולם אבל ביום שאחרי הם מרשים לעצמם להיות גסים ולא קשובים. הם מתהללים בתארים לא להם ומסתתרים מאחורי מסכת מסתורין שלא באה להסתיר את הידע אלא את החוסר בו.

לחיות את הקסם זה מעבר ללמידה שקדנית של דברים שנכתבו ומעבר לויכוחים חסרי ערך בפורומים שונים (מקוונים ופיזיים). לחיות את הקסם זה לחוות כל רגע שעובר דרך עיניו של הקוסם, של החכם, של האלה.

בספר "לזאריס: המסע המקודש" מתוקשרת ישות העונה לשם לזאריס. נניח בצד את הויכוח על האם יש תקשור או אין ואם יש חשיבות למי המתקשר או המתוקשר, בואו ונקשיב רגע למילים ולחכמה שבהם ולא למי שכתב אותן.

באחד הפרקים מדבר לזאריס על הנוצצים לרגע.

אלו אנשים שמגלים את הרוחניות ביום הראשון, מכירים את שמות כל האבנים ביום השני, עורכים מדיטציות מסעירות ביום השלישי ועד היום החמישי חווים הארה מושלמת. את סוף השבוע הם מקדישים לטבילה באור שלפתע ראו ולהפצת "הידע" שנגלה להם.

ביום ראשון הם מתכנסים אל תוך עצמם, שומרים את "הסודות" שאסור שאיש ידע ומהר מאוד כבר מתרחקים מכל מה שהיה להם רגע לפני כן.

זוהי רוחניות אינסטנט הכוללת שימוש במילים גדולות ומפוארות שאין בהם הרבה תוכן.

אנשים אלו בוחרים אבנים ביד שמאל כי "היא יד האינטואיציה" ומתעלמים לחלוטין מכך שהאינטואיציה שלהם דורשת מהם לבחור ביד ימין כי זו היד האינטואיטיבית  שלהם.

אלו אנשים שקראו את הספרים של לואיז היי וכאשר הם פוגשים באדם חולה סרטן הם יגידו לו שהוא צריך לנשום אור והכל יעבור.

אלו אנשים שפספסו את הנקודה.

אולי הדבר הנורא ביותר שיכול אדם שרוצה לעסוק במיסטיקה עמוקה לעשות לעצמו הוא להיכנע ליהירות.

יהירות היא שמונעת ממנו להקשיב לצעירים ממנו ולהמשיך ולקראו ספרים חדשים שאולי סוטרים את מה שלמד עד כה. היהירות היא שגורמת לו לחשוב שהוא נמצא מעל כולם, אוחז בסודות שאיש לא אחז מעולם.

היהירות היא שמונעת ממנו לחיות את הקסם באמת.

זה לא דבר קל לחיות את הקסם וקרוב לוודאי שבעולם שלנו זה כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת בכל רגע ורגע אבל אין צורך בקיצוניות כזו על מנת לחיות באמת.

אם אנחנו קמים בבוקר, אפילו לא כל בוקר, ומודעים לרגע הזה של הנשימה המודעת הראשונה. אם אנחנו מסתובבים במהלך היום, לא בכל יום, ושמים לב לחיבורים הקטנים שיוצרים את העולם סביבנו. אם אנחנו עושים אפילו את המעט הזה אנחנו כבר חיים מתוך קסם.

אם אנחנו כנים עם עצמנו ועם אחרים, דואגים לומר את האמת ולא להסתיר דברים, אם אנחנו דואגים לחיות כך שבסוף היום נוכל לדעת שלא עשינו דבר אחד שעלינו להתבייש בו, אז אנחנו חיים את הקסם.

דרך הקסם היא דרך של יושר, של אמונה, דרך של עזרה לזולת והקשבה, לעצמנו, לזרים, לעולם.

לנסות ולתת את הלב לנושא אחד בכל יום יכולה לעשות פלאים למודעות שלנו.

שימו לב לצורה בה אתם רואים וביום הבא שימו לב לשמיעה שלכם ואחר כך לחוש הטעם. חוו את החיים דרך החושים שלכם במלואם, שימו לב כמה מופלאים הם ועד כמה הם משרתים אתכם.

אם אתם קוראים משהו והוא שגוי ואתם יודעים זאת, תקנו את הטעות בלי להלבין את פניו של הכותב, אל תנסו לצאת מנצחים בקרב שלא קיים. יכול להיות שאותו אדם טעה, יכול להיות שהוא אידיוט, מה זה משנה לכם? החשוב הוא שהאמת, או לפחות דעה אחרת מזו שהוצגה תשמע גם כן ואם לכם הדעה הזו פשוט תנו לה דרור.

חשבו לפני שאתם מעבירים ביקורת, האם מה שתאמרו יגרום לאדם שמולכם לרצות להשתפר או להרגיש רע עם עצמו? אני מודה שלא פעם אני אומר דברים כי אני רוצה שאנשים ירגישו רע על מה שעשו אבל אם אני יודע שזה כל מה שיהיה, תחושה רעב שאחריה לא יבוא שינוי אני נמנע מלדבר כי מה זה ייתן שאותו אדם ירגיש רע וימשיך באותה דרך?

חרחור מריבות והשמצות אינו עושה אדם לצודק יותר וקרוב לוודאי שיגרום נזק רב יותר לעצמו בסופו של דבר.

לחיות את הקסם זה להיות אדם טוב, הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות ולעיתים זה מעייף אבל בסופו של היום, כאשר אנחנו מתפנים לטקסים שלנו וללימודים שלנו ולדברים המוחשיים יותר של העבודה הגדולה אנחנו עושים את זה בטוהר כפיים גדול יותר.

You know, I used to think it was awful that life was so unfair. Then I thought, wouldn't it be much worse if life were fair, and all the terrible things that happen to us come because we actually deserve them? So, now I take great comfort in the general hostility and unfairness of the universe."

Marcus - Babylon 5 - JSM