הסקירה של טרנסמטרופולטין

ברוכים הבאים אל העתיד של וורן אליס, אל כדור הארץ כפי שהוא נראה דרך עיניו החדות, חסרות הרחמים והבוחנות.

בהומור מסוגנן, ראייה נקייה מסנטימנטים מיותרים, הרבה דמיון וחשיבה חריפה מציג וורן אליס עולם השונה לחלוטין מכל מה שאנו מכירים, שנגוע באותם הזוועות המטרידות אותנו כיום.

וורן אליס לקח את ז'אנר המדע הבדיוני ונתן לו בעיטה בישבן בקומיקס הזה שהוא סיפורה של "העיר" וסיפורו של ספיידר ג'רוסלם, כתב מצליח שעושה את כל מה שהוא עושה למען דבר אחד בלבד: האמת. בעולם בו שום דבר אינו קבוע ואנשים יכולים לשנות את עצמם ככל העולה על רוחם, האמת הופכת לדבר חמקמק יותר מהרגיל. ב

עולם בו מיליון ערוצי טלוויזיה חופשית הצועקים לתשומת לב, עולם בו פצצות פרסומות מתפוצצות אל תוך תת ההכרה רק בכדי להפתח בתוך חלומותיכם, בעולם בו חלקים שלמים בעיר מוסתרים מעיני כל כדי לא לראות את המחלות הנוראיות שאוכלות את הסובלים,

בעולם בו ההיסטוריה נשמרת בשמורות אליהם מצטרפים אלו שאין להם עוד מה להפסיד, כאן מחפש ספיידר ג'רוסלם את הדבר היחיד שלא משנה מה יקרה הוא יעמוד איתן, גם אם מכוסה ברפש מכל צד. הדבר הזה כאמור, הוא האמת.

הצלחת הטור האישי שלו וספרו שולחים את ספיידר להסתתר בהרים. האיש שחי ונשם את העיר מידי יום לא היה מסוגל יותר לדבר או לראות אף אדם חי.

לרוע מזלו הוא נאלץ לחזור והוא מוצא את העיר בכאוס.

ספיידר ג'רוסלם הוא לא איש שמוכן לקבל לא, הוא מאיים אם צריך, משתמש באלימות מילולית ופיזית, מעשן כמו קטר ולוקח כדורים מונעי סרטן.

הוא צופה בעשרות ערוצים בו זמנית ומנתח כל ידיעה שמתגנבת לאוזנו. מוחו הוא כמו מחשב מסועף שמאומן להתמקד בין השורות, לשמוע את חצאי האמיתויות ולהרכיב את התמונה המלאה. תכונות אלו עוזרות לספיידר לזנק חזרה לראש הכותבים כאשר הוא חושף את האמת שמאחורי הגזענות והמהומות כנגד אלו שעברו את השינוי ולבשו צורה חייזרית בעזרת פלאי הטכנולוגיה המודרנית.

תת קבוצה זו המבקשת לחיות בתוך העולם האנושי זוכה לבוז ווורן אליס עושה בה שימוש מופלא על מנת להצביע על כל הרקבון והזוועה שקיימת גם כיום בחברה האנושית.

טרנסמטרופוליטן הוא קומיקס לאדם החושב. מלא בוולגריות, אלימות, הומור שחור והרבה רגש, הקומיקס מציג תמונה אנושית יפה יותר מבכל סיפור אחר.

הוא עושה זאת בצורה טובה כל כך כי הוא משתמש בעולם האמיתי על צדדיו היפים והמכוערים בכדי לעורר את הקורא.

משחיתויות פוליטיות, התנקשויות, שימושים ציניים במדיה הפרסומית בכדי לגרד עוד כסף, מחלות, חיי נצח, שמירת ההיסטוריה והרצון האנושי לנסוק לגבהים, כל אלו נוצקים לכדי בלילה סמיכה ומגרה לבלוטות המוח שהופכת להיות, ככל שחולפות הדקות והעמודים בקומיקס, לארוחת גורמה לכל מי שאוהב לקרוא סיפורים שיש בהם משהו מעבר לדרך להעביר בה את הזמן.

וורן אליס כותב בצורה בוטה והוא לא מחפש למצוא חן, כמו בן דמותו העיתונאי הקירח. הגזע האנושי, בקומיקס של אליס, אינו כבול בכבלים שיש לנו היום, הוא פרץ אותם והפך להיות חופשי לחיות באנרכיה מוארת. אך למרות החופש כבלים חדשים נוצרו, או נכון יותר לומר רשת שהושלכה על האנשים, מונעת מהם לנהוג בצורה שאינה קיצונית.

החופש אינו מתוק כפי שהוא מצטייר בדמיוננו ואליס יודע באילו נקודות לגעת בכדי לקומם. סמים, סרטן, פורנו, סלבריטאות, על אלו מטופלים בלי כפפות ובצורה שווה. הטקסט השנון מלווה בציורים חדים המציגים גם את הנושאי מכל בצורה שאי אפשר אלא לבהות ולהישאב פנימה.

הדיאלוגים שאליס כותב אמינים כל כך עד שלא ניתן עוד להפריד את הדמויות מהמציאות ולא פעם מצאתי את עצמי עובר מסכת רגשות מטורפת בתגובה לדברים שהתחוללו שם, מזכיר לעצמי שמדובר בקומיקס בלבד ושהאירועים לא קרו באמת (לפחות לא בכזו עוצמה).

מצאתי את הקומיקס טוב כל כך לא רק בגלל הדמויות והאירועים אלא בגלל הרעיונות. איך יראה עולם בו ניתוחים פלסטיים יהיו דבר שבשגרה היומיומית ולא יותר מאופנה חולפת משעה לשעה?

כיצד יתנהגו אנשים שגופם הוקפא בגלל שמחלותיהם לא ניתנות היו לטיפול בעבר וכעת בעתיד, הזורח באור שחור משהו, הם מטופלים אבל מוצאים את עצמם בעולם שלא זוכר אותם, בעולם שמתעלם לחלוטין מבעיותיהם החברתיות.

מה יעשו אנשים ברגע שיבינו שסרטן הוא לא איום יותר? איך תראה הטלוויזיה בלי הצנזורה אליה אנו מורגלים היום, טובה יותר רעה יותר?

עד כמה משפיע הפוליטיקה על חיי האזרחים ועד כמה בני אדם שונים באמת האחד מהשני?

חשוב יותר הקומיקס שואל את השאלה הפשוטה, עד כמה מוכנים אנו ללכת עד הסוף בשביל האמת?

הסדרה סיימה את ההרצה שלה והיא יוצאת כעת ב 10 TP (חוברות המאגדות מספר חוברות קטנות יחד) ומציעים את הסיפור כולו.

מומלץ לחובבי קומיקס, חובבי מדע בדיוני שרוצים לראות עולם אמיתי בעתיד, חובבי סייברפאנק ומי שרוצה לתת למוח שלו לעבוד אבל מתוך הנאה צרופה.

זיו.