גיבור

מאת זיו קיטרו

אחלה סרט לכו לראות.

עכשיו

אני רציני, לכו, אין כל כך הרבה מה להגיד חוץ מזה...

אלא אם כן אתם רוצים שאני אתחיל להסביר למה אתם צריכים לראות...

אחרי הכל, למה לכתוב על סרט ביקורת ארוכה ומסובכת שתנתח את הצילומים המדהימים, את התנועות הזורמות והמופלאות, את העלילה רבת השכבות ואת המשחק הנפלא כשבסופו של דבר אתם תלכו לראות את הסרט ותראו במו עיניכם את כל מה שאני מתאר כרגע.

אז קדימה, לכו..

הלכתם?

טוב, מצוין, זה אומר שאני יכול לשבת פה בשקט ולחשוב בקול.

גיבור, בהתחלה חשבתי שזה יהיה העתק חיוור לנמר דרקון. עכשיו את נמר דרקון לא אהבתי כך שהעתק חיוור אני ממש לא רוצה לראות אבל משהו בעלילה נשמע לי מעניין והיינו כמה אנשים יחד שחשבו לראות את זה אז אמרנו יאללה נלך.

אני חושב ששלוש שניות אחרי תחילת הסרט נשאבתי למקום אחר ולא שמתי לב לכלום עד ההפסקה המרגיזה.

הצילומים הם הדבר הראשון שתופס את הצופה, צילומים דרמטיים, רבי עוצמה שסוחפים את הצופה פנימה אל עולם בו אמת ואגדה מתערבבים.

אתם מבינים, לפני שנים רבות סין הייתה מחולקת לשבעה מחוזות וביניהם קרבות ללא קץ אך יום אחד קם אחד השליטים בכוונה לאחד את כל הממלכות תחת דגלו.

מלחמתו הביאה לשפיכות דמים וסבל. עלייתו לכוח ונצחונו הקרב הביא לכך ששלושה מתנקשים נשלחו כנגדו.

אגדות רבות נכתבו על המתנקשים והמלך, גיבור מציג את אחת האגדות הללו.

המלך הוציא כרוז, מי שיביא הוכחה לכך שהוא חיסל את המתנקשים יזכה לאדמות, אוצרות ובזכות לעמוד בקרבת המלך.

יהרוג אדם את כל המתנקשים והוא ישב עשרה צעדים מן המלך אך עליו להביא הוכחה לטענתו.

יום אחד, מגיע אל חצר המלכות בחור צעיר ולא מוכר ושמו אין-שם. אין-שם מביא את נשקיהם של שלושת המתנקשים והמלך, נפעם מהצעיר, מבקש לשמוע כיצד הצליח אדם כמו אין-שם להפיל חלל שלושה לוחמים מופלאים כמו שלושת המתנקשים הללו.

כעת הסיפור נפרש לפנינו, שלב אחרי שלב, שכבה אחרי שכבה דרך סיפוריו של אין-שם.

אך לא רק אין-שם מספר את הסיפור, המלך בתורו מנסה להתקיל את הצעיר בכדי לגלות יותר על האירועים שהביאו למותם של הרוצחים והעלילה מהר מאוד מסתחררת ומשתנה עד שלא נותר עוד לצופה אלא לנסות ולנחש מי מהגרסאות המוצגות לפניו היא האמת לאמיתה.

ג'ט לי, שם מוכר לכל חובבי סרטי הפעולה הסיניים וגיבור הסרט האמריקאי "רומאו חייב למות" מגלם את אין-שם ומציג לראווה את כשרון הלחימה המופלא שלו. ג'ט לי נע על המסך במהירות ובחן שאין להם מתחרה ושותפיו למסך מגיבים לו בלחימה ססגונית ושוטפת שלא ניתן אלא לבהות ולהעריץ.

הזכרתי מוקדם יותר את עניין הצבעים וזה המקום להסביר את כוונתי.

בכל גרסה של הסיפור שולט צבע אחר, יהיה זה אדום, ירוק כחול או לבן. הצבעים הללו מופיעים כאיפור, גווני העלים, בדים ונופים. מדהים לצפות בתגובות של אנשים להשפעת הצבע. האינטנסיביות של האדום, הטוהר של הלבן או העצב של הכחול.

היופי וחן של הסרט מסתתר בכל צילום ובכל רגע וככל שהסיפור נפרש ומוצג מזוויות שונות, דרך עיניים שונות ובגרסאות שונות עד שהאמת, או לפחות מה שמתעצב מול עיני המתבונן, נחשפת והסוף – המפתיע משהו, מתגלה.

בקיצור... לכו לראות

זיו