ביקורת ספר - שר השדים של רוג'ר זילאזני

לכל הקרחים המזוקנים שם שנתנו לי ספר ונושפים בעורפי - אני קורא.

את הביקורת הזו כתבתי לפני מלא זמן אבל היא על ספר טוב וחשוב שיקראו אותו.

"שר השדים"

מאת: רוג'ר זילאזני וג'יין לינדסקולד

סקירה מאת: זיו קיטרו

הדעות לגבי יצירותיו של רוג'ר זילאזני חלוקות.

אנשים רבים טוענים שהוא סופר בחסד, שהעולמות שהוא יצר הם מן המדהימים יותר שנוצרו, שהרעיונות שהוא מעלה מטופלים בצורה מופלאה וקסומה. אחד העיתונים אמר עליו "הוא (רוג'ר) כותב על מדע כעל קסם ועל קסם כעל מדע" וזהו סוד קסמו, היכולת לכתוב על נושאים שונים ומשונים ולאחד ביניהם בצורה קסומה ומושלמת.

לעומתם יש אנשים שאומרים שהדמויות שלו לא מעניינות שהעלילות קרות ושלמרות יכולת "הבריאה" שלו הוא לוקה בחסר בחלק האמוציונלי של הסיפור.

הייתי שמח לשמוע דעות שיש לכם לגבי הסופר אבל זו לא מטרת הביקורת הבאה ולכן, בלי מילים מיותרות נוספות, הבא נצלול ישירות פנימה אל תוך בקבוק הזכוכית הקסום של קאי רן, אחרי הכל, שם הכל התחיל.

לפני שנים רבות התחוללה מלחמה אדירה בין האלים העתיקים והשדים. במלחמה זו מתו רבים משני המחנות, מישורים שלמים ספגו נזקים נוראיים, כלי נשק נוראיים חושלו ואגדות קמו ועלו.

אחד מאותם גיבורים שהפכו לאגדות הוא קאי רן.

קאי רן קיבל את הכינוי "קוטל אל" שכן הוא היה הגיבור שגרם לנזק ממשי לאלים, למרות גדולה זו השדים עדיין הפסידו וגורשו למישורים רחוקים.

מאחר ושדים הנם שדים לא עבר זמן רב והם מצאו דרכים נסתרות אל עולמנו שלנו.

לא היה זה העולם עתיר האנרגיות שהכירו וגורשו ממנו אך היה לו פוטנציאל גבוהה מאוד, פוטנציאל אותו ממשו השדים בעזרת קסם עתיק ורב עוצמה, פאנג שווי.

הפאנג שווי, למי שלא יודע, היא תורה סינית עתיקה שמטרתה היא להגביר את רמתה וזרימתה של האנרגיה במקומות מסוימים.

במשך השנים התמקמו השדים על פני עולמנו, חיים בו ובמקביל בתת העולמות שיצרו להם, כיסי מציאות מופלאים מלאי קסם עתיק.

בעוד רוב השדים עדיין מסתובבים יחד ומתעסקים באינטריגות פנימיות של עולמם, שד אחד מתרחק מהם ובקושי נמצא במגע עם עולמם של בני עמו. אותו שד הוא קאי רן.

קאי רן הניח את נשקו בצד ופנה לתחום אותו העדיף, בריאת בקבוקי זכוכית.

נשמע טיפשי במקצת אבל לא מדובר בבקבוקי זכוכית רגילים, כלל וכלל לא. בקבוקי הזכוכית של קאי רן ידועים ברחבי העולם. לשדים הבקבוקים הן ממלכות, בתוך כל בקבוק נמצא עולם מושלם ובו דרקונים, חיות פרא, הרים, אגמים, נמרי ענק עגורים קסומים, עולם שלם ומופלא בו כל שד יכול להיות השליט העליון והיחיד ולשזור את קסמיו ללא הפרעה

לבני אדם הבקבוקים ידועים בתור אוצרות רבי חן שלא יסולאו בפז. יין שנמזג אל הבקבוק נשמר זמן  רב, כפליים מתקופת חייו של אדם. פרחים אינם קמלים בו ונשארים מבושמים ורעננים. ישנם בני אדם שיודעים לנצל את כוחם הקסום של הבקבוקים ובמשך שנים ניסו להשיגם לא בגלל יופיים אלא בגלל העוצמה הטמונה בהם, קסם רב עוצמה ומי שיודע כיצד לתעל את האנרגיה השוכנת בעמקים הקסומים שבתוך הבקבוק  יזכה בדבר נוסף, חיי נצח.

קאי רן רחוק מכל הפוליטיקה של בני עמו, הוא מתרחק מכל מנהגיהם. הדבר המסוכן ביותר (עבור קאי) הוא שהוא מפסיק לחשוד ועוד יותר גרוע הוא מתאהב, חולשה אנושית בלבד.

לקאי אין רצון או כוח לפגוש את בני עמו, הוא מרוצה להתראות עמם פעם בכמה זמן, לרוב כאשר מי מהם זקוק לבית חדש (בקבוק) או רוצה לקנות לאחר את הקסם המופלא שקאי שוזר בבקבוקיו. 

יום אחד קורה משהו שמנער את קאי ומעורר אותו מחדש.

לקאי יש קשר טוב עם בני האדם, הוא מחבב אותם ואף, כך נראה, מעריץ אותם. אין פלא אם כן שעוזרו של קאי הוא לא שד צעיר או יצור קסום כלשהו כי אם בן אנוש בשם אוליבר או'קיף.

לצערו הרב של קאי (ומן הסתם של אוליבר) מישהו רוצח את אוליבר.

זעם מתעורר בקאי, כעס שלא הרגיש במשך מאות שנים.

למרות שהתרחק זמן רב מאחיו השדים לא איבד קאי מיכולת החשיבה השדית ובוודאי שלא איבד את האינסטינקטים המדהימים שלו שפעם עשו אותו ללוחם המופלא שהיה.

קאי מתחיל לברר מסביב בחיפוש אחר הרוצח. העקבות מובילים לשד אחר, טאוון רפא עשן. לא שד רגיל כי אם בנה של מורתו של קאי. העסק מתחיל להיות משונה.

מדו קרב בפארק, על הגבול בין עולמנו לעולם השדים אל מסיבה מטורפת על הר חצוי שאינו קיים באף אחד מן העולמות. מפגישה עם מתנקש המצויד בנשק המסוגל להחריב את הקיום הבסיסי של קאי לצלילה חדה אל תוך עולמם של השדים שעזב לפני כל כך הרבה זמן, קאי רן עובר חוויות רבות ומשונות.

העולם שנפרס לפני קאי הוא אפל ומסוכן ממה שזכר, האם היה כל כך רחוק מעמו עד כי שכח למה הם מסוגלים?

או שמה משהו הרבה יותר גדול ונורא מתרחש מאחורי הקלעים של עולם השדים? משהו שעלול לשנות את כל החוקים, לרסק את המציאות כפי שהיא כיום, לפתוח פתח לדברים שגם שדים כדאי ולא יגעו בהם…

אחד הדברים המופלאים ביותר בזילאזני היא היכולת המדהימה שלו לברוא עולמות שלמים בהינף עט. הוא לא מתאמץ הרבה ובכל זאת העולמות שהוא יוצר על הנייר מקבלים מציאות עמוקה מאוד וקסומה מאוד. בעוד אצל סופרים אחרים אנחנו קוראים ספרים בני מאות עמודים המתארים את העולם שיצרו, זילאזני זקוק לכמה מילים בודדות על מנת לתאר בפרוטרוט את חזיונו.

כמו בסדרת אמבר גם כאן יוצר זילאזני עולמות משונים המאוכלסים ביצורים מופלאים ומוזרים. כמו באמבר גם כאן היצורים האלו הם בני אלמוות, יצורים שונים כל כך מבני אדם ובכל זאת זילאזני לא חוטא ולא הופך אותם למן השתקפות חיוורת של בני האדם. זילאזני גאון ביצירת מערכות פוליטיות מורכבות וזה מאפיין את כל סיפוריו.

הדבר היפה ביותר הוא שספריו אינם דומים, הדמויות לא חוזרות על עצמן ונראה שזילאזני תוקף כל פעם מחזית אחרת ולכן גם לא סובל מסינדרום "התבנית החוזרת", כלומר סיפוריו, למרות שעוסקים תמיד בבני אדם ובבני אלמוות שונים, לעולם לא יזרמו באותה תבנית ולעולם לא יסתיימו באותה צורה באנאלית.

אצל זילאזני הסיפורים תמיד באים כביקורת על  משהו בחברה שלנו, הם תמיד זורמים בכיוונים לא צפויים ותמיד משאירים את הקורא תוהה לגבי מה שקרא זה עתה. הכתיבה בגוף ראשון, החביבה כל כך על זילאזני, יוצרת הזדהות מיידית אצל הקורא. היא חזקה ונוגעת איפה שצריך.

"שר השדים" הוא ספר מקסים מלא בכל מה שצריך: קסם, תככים פוליטיים, דמויות ססגוניות, גיבורים משונים ספק טובים ספק רעים, עולמות מסחררים ועלילה פתלתולה ומשונה שלא נותנת מרגוע אפילו לרגע.

אני מודה שאני משוחד לגבי זילאזני אבל אני יכל לאמר בפה מלא ובלי חשש ש"שר השדים" הוא אכן ספר ששווה קריאה, מעניין ומוסיף המון בכל רמה שלא נסתכל עליה.

הוא לא מגיעה לרמות של אדון האור ואמבר אבל ללא ספק יצירת מופת.

תיהנו.