מהדורה אחרונה

יש דברים שרציתי לומר...

אני לא זוכר מאיזה שיר המשפט הזה, אבל המשפט מתאים לי פה אז תנו קרדיט למי שצריך לתת ותעזבו אותי בשקט.

ביום שישי לאמילי (כינוי הרשת של ביתי) תחגוג שבועיים בעולם הזה.
ביום הראשון שהיא הגיעה הבייתה מצאתי את עצמי בהיסטריה הראשונה. לא היה לנו זמן להתכונן מבחינת ביגוד ובוודאי ווודאי שלא לגבי כלי המיטה.
אני לא מבין את ההמצאה המטומטמת הזו של קונים לילדים דברים עד שהם נולדים.
מה שקורה הוא שאתה מחכה ללידה ואז, בשיא ההתרגשות והלחץ, צריך לצלצל לחנות ממנה עשיתם את ההזמנה, להגיע לשם לקחת את המוצרים, להגיע הבייתה, להכניס הכל לכביסה (כי אסור לתת לילדים לגעת בבדים המטופשים האלו לפני כביסה) לייבש ולשים על המיטה.
איזה יופי, נכון?

אז הגענו הבייתה, אני וחבר, הכנסנו את הדברים לכביסה ונאלצתי לסבול מהשטות הזו של ההמתנה ולמה? כי כל המדינה הזו מורכבת מאנשים בעלי סעיף נפשי קשה שלא מאפשרים להורים לקנות ולקחת את המוצרים.
עין הרע או אלוהים יודע איזה חרא אחר שקשור או לא קשור לדת הופך את ההנאה מהגעת הילד/ה להתעסקות בשטויות.

(אני כותב את הפוסט הזה על המקלת של אחי, כי המחשב שלי נמצא בתיקון. עכשיו אני נזכר למה אני שונא מחשבים נייחים - יש להם את המקלדת הכי נוראית בעולם. זווית היד מחורבנת, לא נעים להקיש על המקשים ורוב הזמן אני מוחק טעויות הדפסה במקום לכתוב... ואני אמור לעבוד עם החרא הזה בשבועיים הקרובים).

בכל מקרה, חזרה לעניין ההיסטריה.
החשש הגדול ביותר שלי היה שלא היה לי זמן לכבס ולייבש, לא הייתה לי אבקה מתאימה, קנינו במכה אחת הרבה בגדים כדי שיהיו לה (משימה מורכבת בפני עצמה - בהמשך) ולא ידעתי מה לעשות כי מעל לכל, לא יכולתי לייבש ולהפעיל את המכונה באותו הזמן שכן יש לי בעיות חשמל בבית.

נכנס מייקי לתמונה.
זיו אתה יודע שאתה יכול לכבס ביד ולתלות לייבוש...
לתלות לייבוש.
לא להשתמש במכונה.
איך לא חשבתי על זה?
העובדה שיש חבל כביסה בו עשיתי שימוש עד לפני שבועיים פשוט נעלם ממני. הופעת המייבש פתרה לי בעיות רבות ובאותו הזמן גרמה לי ללחץ.
מזל שיש מייקי בתמונה.

לגבי הבגדים.
לא, העובדה שיש לי בת לא אומרת שהיא צריכה ללבוש ורוד.
זה לא קיים בשום מקום בחוק
זה לא עניין תרבותי בכלל אלא פופולארי-זמני בלבד
אין סיבה לתת לבנות ורוד, זה לא צבע יפה, הוא לא נעים לעין, הוא לא מייצג שום דבר טוב.

לשמחתי מצאנו בגדים סגולים, אחרי מאמץ אדיר. חברים ואחי שלחו לנו בגדים שחורים ומגניבים והשאר קנינו לבן.
לקנות לילדים זו בעיה כי הכל מלא צבעים, מלא בהדפסים ונראה כמו הסיוט הגדול ביותר שלי באופנה.
העובדה שהם ילדים לא אומרת שצריך להלביש אותם בדברים מטופשים. די כבר עם ההדפסים של הפרחים והפרפרים. זה איום ונורא, זה אסון וזה מזוויע.

ג'ק חגג יום הולדת השבוע, (23 לא 24 כמו שאנשים מסוימים שקרובים אליו בדרגת אח חשבו כל הזמן הזה). ערכנו לו מסיבת האלווין כמידי שנה ואני חייב לציין שהתחפושות (כמו שראיתם בפוסט הקודם) היו מדהימות.
כחלק מהטקס הפכנו את אבי לסנדק שלה בטקס בו הוא הניח את ידו על ראשנה הענוג של ילדתנו ונגח בה בכל הכוח.
טוב, אולי לא בילדה שלנו אלא בבובה שהחזקתי ביד, אבל זה עבד על האנשים שהיו שם שהפכו את החדר לדומם יותר מבית קברות בשאר ימות השנה.

טוב, אני מתארגן ומתחיל עבוד.שמור בטל

אז איך לומר את זה?

אפשר פשוט לגלות, לומר את זה בשתי מילים ואז הכל בחוץ - ברור וגלוי.
אפשר לתת הכנה ארוכה (כמו מה שיוצא כאן למעשה) שתכין אתכם, אבל החלטתי שלא. הכנה כמו זו שציינתי בשורה למעלה שונה מההכנה הזו, שכן עדיין לא ברור לכם על מה אני מדבר.

אז איך לומר את זה?
זה מרגיש נכון, אולי זה מה שחשוב יותר מכל דבר אחר. שום בלבול, התרגשות קיימת, שמחה (רציתי לכתוב כמובן, אבל אין דבר כזה "כמובן" תמחקו מהלקסיקון שלכם את המילה הארורה הזו) וידיעה ברורה שזה פשוט נכון.

אנחנו הורים.שמור בטל