מהדורה אחרונה

מאחורי הקלעים של הספר ל-iPhone - אחד על אחד. בחירת סגנון כתיבה.

ההחלטה הקשה הראשונה בכתיבת הספר על ה-iPhone הייתה זו שנגעה לסגנון.

יש הרבה מאוד סוגים של מדריכים בעולם, ולא מעט מדריכים שנכתבו על האייפון בחו"ל ולכל מדריך הסגנון שלו.

זמן קצר לפני שישבתי לכתוב את האייפון עברתי על ספרים שהיו ברשותי וברשות חבריי, ספרי הדרכה למחשבים ותוכנות, ספרי הדרכה למכשירים סלולרים אחרים ולציוד אלקטרוני באופן כללי וגם כמה ספרי הדרכה על כלי נשק, אומנויות לחימה וכמה נושאים שהס מלהזכיר כאן. ברור שיש שני סגנונות ברורים:

1. הסגנון היבש - בו עושים שימוש רוב המדריכים למחשבים ולתוכנות. יש תאור והסברים ממוספרים. זה מאוד נוח מצד אחד אבל מאוד משעמם.

2. הסגנון התאורי - הרבה מאוד תאורים וסופרלטיבים שהופכים את הקריאה למעניינת אבל לא ממש מובנת.

שני הסגנונות האלו לא מצאו חן בעיני. חפשתי משהו אחר. מצד אחד הספר הוא מדריך, הוא אמור לעזור לאנשים להבין איך עושים דברים - מה שאומר שהסגנון היבש היה הנכון ביותר. מצד שני רציתי שיהיה לאנשים כיף לקרוא אותו והדרך היחידה בה זה יקרה תהייה אם השפה לא תהייה יבשה. אז הפיתרון לא היה שילוב בין שני הסגנונות שציינתי. הסגנון התאורי פשוט מעיק. במקום החלטתי ללכת על כיוון אחר - הכל כתוב בצורה אישית - כאילו אני נמצא שם לצד מי שקורא ומסביר לו שלב אחרי שלב מה לעשות.

כשנתתי לאשתי לקרוא את הטיוטה הראשונה היא אמרה שהיא לא רגילה לראות את החלק הזה שבי. "זה כמו לדבר איתך, רק שיש לך סבלנות פה".

אני לא יודע למה היא אמרה את זה, אני הבן אדם הכי סבלני בעולם וכל מה שיגידו לכם עלי (נגיד שאני מתעצבן כשאני מסביר לאנשים דברים, או שאני מפחיד מי שלא מדבר איתי מהר מספיק) הוא שקרי.

שיר שעזר לי לשרוד: Look After You - The Fray

יישום שעזר לי בכתיבה:

בשעות שכבר לא יכולתי לכתוב יותר, אבל לא העזתי לעזוב את המחשב שחקתי במשחק קטן בשם Flight Control.

במשחק הזה אתם צריכים להנחית מטוסים בשדה תעופה עמוס. יש שלושה אזורי נחיתה וארבעה כלי תעופה שונים שנכנסים מכל הכיוונים. זה נראה כמו משחק פשוט אבל הוא מאתגר. אני חייב להודות שההתמכרות הפכה להיות רק קשה יותר, אפילו עכשיו, אז אם תחליטו להוריד את המשחק אני לא לוקח אחריות.

מאחורי הקלעים על כתיבת הספר "אייפון אחד על אחד" - חלק א'

החלטתי, לקראת ההשקה של הספר, לשתף אנשים בתהליך של הכתיבה.

זה החלק הראשון.

בכל פעם, יחד עם סיפור התהליך, אני אוסיף קישור לשיר שעזר לי לשרוד ולמשחק או ליישום שעזר לי בכתיבה. מקווה שתהנו.

באחד באוגוסט (2009 כמובן) נסגרה באופן רשמי החברה בה עבדתי. ידעתי שזה עומד לבוא כמובן, קבלנו את מכתבי הפיטורים והיינו מוכנים לכך עד כמה שאפשר. כמובן שנשארה שאלה גדולה מאוד של מה לעשות עכשיו?

ב-2005 כתבתי ספר בשם המדריך השלם לעולם הקסום של בני הפיות. מאז ההשקה שלו רציתי לשבת ולכתוב ספר אבל הזמנים, החיים, העבודה והמשפחה היו תירוצים מספיק טובים לא לעשות זאת. חשוב לציין שבתקופה הזו השלמתי (במשך שלושה חודשים כמעט) טיוטה לספר ילדים אבל עצרתי כי הרגשתי שהוא לא בכיוון הנכון שלו והנחתי את כל מה שכתבתי בצד. היה לי רעיון לספר אחר אבל מעבר לטיוטה כללית מאוד לא עשיתי כלום. עכשיו, מצאתי את עצמי עם זמן, תאורתי לכתוב.

אבל על מה?

חודש לפני הפיטורים מאותה החברה כתבתי למאקו סדרת כתבות על האייפון. למען האמת היינו הראשונים שעשו את זה אך מסיבה שאני עדיין לא מבין הכתבות האלו עוד מוחזקות בשבי בעוד ששאר האתרים כבר שחררו את הכתבות שלהם. הדבר הזה גרם לי לחשוב ולאחר כמה שעות הבנתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות, לכתוב על האייפון ולא סתם כתבות אלא ספר, ולא סתם ספר אלא מדריך שיסביר לכל אדם, לא משנה מה הרקע שלו, בדיוק מה האייפון יכול לעשות כדי לשנות לו את החיים.

זה היה רגע של בהירות מוחלטת, ושנייה לאחר מכן הבנתי שאני כנראה עושה טעות.

ובכל זאת, ביום ראשון, השני באוגוסט (שהוא גם יום הולדתי) הודעתי לכל החברים שלי, לבני המשפחה שלי ולשאר האנשים שהשנה (בה חגגתי 30 שנה על הכוכב הזה) אין מסיבה. זו הייתה הפתעה לכולם. אני אוהב את ימי ההולדת שלי. חיכיתי הרבה זמן ליום ההולדת ה-30 כי זה גיל מגניב וחשוב יותר - אנשים חושבים שהוא משמעותי וזה מתרגם ברוב המקרים להמון מתנות, יותר מהרגיל. היו מי שחשבו שאני מתכנן מסיבה והם לא הוזמנו אך לאחר זמן קצר כולם הבינו שאני באמת מתכוון לזה.

הסיבה האמיתית לביטול לא התגלתה להם במשך מעל לשבוע.

מה עשיתי בבוקר יום ההולדת שלי? את הדבר שגורם לי להרגיש הכי טוב - כתבתי.

התחלתי לכתוב את מה שעתיד להיות הספר "אייפון אחד על אחד". כל מה שידעתי הוא שיש לי חודש אחד לסיים אותו כי לפי כל השמועות האייפון כבר מגיע ואני רציתי להיות כאן עם ספר מוכן. הכרזתי על אשתי ועל חברתי הטוב אנטולי להיות השומרים שלי. המטרה שלהם הייתה למנוע ממני לחבל בעצמי ובכתיבה והם עשו זאת.

למרות שהתחננתי שייתנו לי להפסיק, הם עשו זאת.

אשתי עשתה כל מה שהיא יכלה כדי לתת לי את הזמן לכתוב. היא עבדה, אספה את הילדה, טפלה בבית, הכינה אוכל, דאגה לשתייה ומנעה מאנשים להתקרב אלי. אנטולי הקשיב לי בכל פעם שבכיתי שקשה לי ואני לא יכול לכתוב כל-כך הרבה מילים בזמן כל-כך קצר. הוא הנהן (אני חושב, לא ראיתי אותו, השיחות היו טלפוניות) ואמר לי לחזור לכתוב.

כל מה ששאר החברים והמכרים שלי ידעו באותו שלב הוא שאני כותב ספר. בכל יום שלחתי עדכון של טוויטים ועדכון בפייסבוק על ההתקדמות שלי. שבוע לאחר מכן הטיוטה של הספר הייתה מוכנה. מעל ל-50,000 מילים שכללו הסבר מלא על הספר, פירוט השימוש בכל אחד מהיישומים המגיעים עם האייפון, הסבר על אייטונס ועל חנות היישומים, המלצות על יישומים, טיפים, הוראות ושלל עצות.

שיר שעזר לי לשרוד: All Along the Watchtower (הגרסה שעשו לסדרה BSG)

‏

יישום שעזר לי בכתיבה:

‏Things שעזר לי לנהל את הכתיבה ואת המטלות השונות הקשורות בה.

‏