מאת: מיי-רב, מנהלת קהילות

אחרי שתכננו, יצרנו, כתבנו, פעלנו, נלחמנו, התרוצצנו, עשינו, שיתפנו, סחבנו, הזענו, חייכנו, התכוננו, אספנו את כל האנרגיות החיוביות שלנו ויצאנו אל המשימה, אנחנו יכולים עכשיו לשבת על הכורסא הרכה, להשען לאחור ולהרים רגליים, עם חיוך גדול מרוח על הפרצוף. המשימה הושלמה בהצלחה מסחררת.

אליפות הארץ הראשונה בציורי גוף, התקיימה השבוע בגני התערוכה בתל אביב, במסגרת יריד היופי. רעיון שצמח מפורום אחד קטן, פורום איפור בנענע, עם מנהלת אחת גדולה, שרון קדם (ותהיו בטוחים שהיא הבולדוזר הכי שווה שקיים באיזור), הגיע למימדים מפלצתיים שאפילו בחלומות הכי ורודים שלנו לא תארנו לעצמנו שכך יהיה. עשרת אלפים איש נכחו באחד האירועים הכי צבעוניים ויצירתיים שביקרתי בהם אי פעם.

19 מאפרים וציירים המחישו בצבעים את המילה בריאה, על גופם של מודליסטים. הם עמדו שם שעות רבות ונתנו למכחולים והצבעים ללטף את גופם הערום, וכל זה, מול הבזקי מצלמות ועיניים בוחנות וסקרניות. ככה זה נראה:

כל התמונות בפוסט זה צולמו ע"י צלם הבית שלנו: קובי בכר

ומה אנחנו עשינו שם? בעיקר צבענו את המקום בגוונים של ירוק, כמו שאנחנו אוהבים. נתנו חסות ירוקה על התחרות המדהימה הזו, חילקנו מתנות שוות לאורחים ו... אפילו הצלחנו לשכנע אנשים להיות פטריוטים לפחות כמונו, מורעלי נענע, ולצייר להם את לוגו נענע על הפנים, הצוואר, הידיים ועל כל מקום חשוף בגוף, יצא ירוק (ליחצו על התמונה ותראו איך זה נראה בלייב):

לי המדהימה (שבלעדיה דברים היו נראים אחרת לגמרי) מדגמנת נענע

ובנוסף להכל, זכיתי להיות שופטת בתחרות ואני חייבת לומר שזה לא היה קל, היצירות המדהימות השאירו אותי ללא מילים, היצירתיות של המאפרים וההוכחה החיה והנושמת למה שצבע ומעוף יכולים לעשות לגוף האדם, היממה אותי. הפייבורטית שלי היתה היצירה שנשאה את השם: היום החמישי לבריאה, פרי יצירתה של ליטל נווה, אשר הגיעה למקום הרביעי:

בינתיים עברה התחרות מהעולם האמיתי לעולם הוירטואלי, ועכשיו גם אתם יכולים להיות שופטים, להצביע ולבחור את הפייבוריט שלכם, הזוכה יקבל את התואר חביב הקהל (וגם פרס שווה). דף ההצבעה, כתבות הווידאו, הפרטים על הזוכים, כל תהליך האליפות ומה שהיה שם וגם טיפים לאיפור גוף ובכלל, הכל הכל נמצא ממש כאן ואתם מאוד מוזמנים.

ובקטנה: שמתם לב שהלוגו של ישרא-בלוג השתנה היום? מומלץ לעקוב אחריו, הוא עתיד בכל יום ללבוש צורה חדשה וחגיגית. אל תפספסו. חג שמח !

מאת: יוסי גורביץ.

במקור היה זה מייל שנשלח בתפוצה פנימית בקרב עובדי נענע, שלא כל כך ידעו איך לעכל את העובדה שאחד הכותבים המוכשרים ביותר ברשת הישראלית, עוזב. הדבר היחיד שאפשר להתנחם איתו הוא שיום אחד, כשהכתבות של יוסי יתפרסמו בניו יורק טיימס או בוושינגטון פוסט, נוכל להתגאות שפעם היתה לנו הזכות לעבוד במחיצתו.

איור: עדיגי

תג כניסה – הוחזר.

ואסקו (אתם יכולים לקרוא לזה טוקן אם אתם רוצים, אבל בשבילי זה ואסקו) – הוחזר.

תלוש מזון של טנביס – הוחזר.

תעודת עיתונאי (תוקפה יפוג בסוף החודש) – הוחזרה.

זהו.

אחרי 33 חודשים, 120 ומשהו ישיבות ממשלה, 237 התרעות על מותו הקרב של אריאל שרון, 150 ויותר טורי התפוררות הדמוקרטיה, מספר מאכזב של איומים ברצח, מאות משמרות בוקר, מלחמה אחת, התנתקות אחת, מערכת בחירות אחת לנשיאות ארה"ב ואחת לכנסת ישראל, ויותר פיגועים משאני רוצה לזכור, הגיע הזמן לומר שלום, ולהחזיר את המפתח של דלת הכניסה למטה.

היה נחמד. לעיתים קרובות היה מרתק. למדתי הרבה. אבל הגיע הזמן לעבור הלאה.

נהוג לומר בהזדמנויות כאלה שיהלומים הם לנצח ופרידות הן ממאדים, או משהו כזה, ושאנחנו עוד נפגש ואני עוד אחזור. במקרה שלי

זה נכון – כי אני מתכוון להתייצב כמו שעון שווייצרי ב-19 בחודש עם חשבונית.  וטורי התפוררות הדמוקרטיה ימשיכו להתפרסם, וכנראה גם קצת חומר פרי לאנסי אחר. שזו, למקרה שתהיתם, הסיבה לחשבונית.

אני מקווה מתכנן להוציא ספר מאמרים באנגלית בתוך שנה וחצי. כשזה יקרה, אתם תהיו הראשונים לדעת – ועם קצת מאמץ, הכיתוב First published in Nana News יעשה קצת נחת לכל המעורבים.

היו שלום ותודה על הסושי.

להתראות,

יצ"ג

זה התחיל עוד לפני כשנה כפרויקט מקסים בבלוג של פי, והמשיך היום כנושא החם בישרא-בלוג כולו - פרויקט "התינוקיה של ישרא", בו בלוגרים משתפים את הקוראים עם צילומי הילדות שלהם. הפרויקט סיפק לכמה מאיתנו, עובדי נענע, הזדמנות מצויינת ללכת ולפשפש באלבומים ישנים (או יותר נכון, בפליקר) ולשלוף משם תמונות נוסטלגיות:

אנה (ג'נענע וערוץ המשחקים). גיל 5. צולם בקישינב

רן יניב הרטשטיין (מחשבים). "גיל 4 או 5, ליד פסל מפחיד במוזיאון בירושלים.

יש סדרה שלמה של תמונות שלנו ליד פסלים שונים במוזיאון הזה."

לאוניד (סיסטם), ושאף אחד לא ייגע לו בשרתים!

שירה (כסף פלוס) עם הכפילה שלה דולי.

אילנה (תוכן גולשים) עם בן ערובה.

אפרת (אופנה) מדגמנת חולצת פסים מהאייטיז, 1983.

מיי-רב (קהילות) עדיין חולמת לעוף

ג'רי (סטודיו) כבר אז חלמה להיות גרפיקאית... (צולם בארגנטינה)

חכים (אקטואליה). נחוש לעשות מהפכות.

אורן (ניהול מוצרים). תמונה מיום הולדת. הבייבי פייס נשארו עד היום

לי (סטייל), עם לקוח הסטיילינג הראשון שלה

יעל (סטודיו) מדגמנת ילדות מאושרת בקיבוץ בית זרע, עמק הירדן

טל (תרבות), התינוקת שבחבורה,

כפי שהיא נראתה פחות או יותר אתמול :)

הילה (תרבות). איזה שיר מתנגן לך בראש, הילה?

רונן (עורך ראשי), שקיבל פרוטקציה להעלות שני צילומים.

מימין - הוכחה שגם עם חיוך, ובעיקר במיטה, הוא יודע לעמוד על שלו

משמאל - הוכחה ניצחת שעורך נענע המציא את האמבטיה. 

מאת: אילנה תמיר, מנהלת תוכן גולשים

אם אתם משתמשי נטוויבס, קוראים את נענע ומתעצלים להגדיר לבד את מה שצריך להגדיר, שי מגל אסף את כל מזיני ה-RSS של ערוצי התוכן שלנו (וגם את הבלוג של המזכירה שלנו, כבונוס) וריכז אותם בלשונית אחת. פשוט להקליק כאן ולהתקין.

והנה מקרא:

נטוויבס (Netvibes.com) הוא שירות מקוון וחמוד במיוחד שמאפשר לכם לבנות דף בית אישי (עוד על כך בכתבה שכתבתי בגילגולי הקודם),

RSS זו טכנולוגיה שמאפשרת לקבל עדכונים על כתבות חדשות או פוסטים חדשים שעולים, ללא צורך בגלישה לאתר עצמו (עוד),

ושי מגל הוא מנהל שיתופי פעולה אסטרטגים שלנו, וגיק בשעות הפנאי.

כששאלו אותי בשבועות האחרונים מה אני עושה בדיוק בנענע, לא ממש ידעתי לענות. עד לא מזמן עבדתי כאן בתור כתבת מחשבים וזה היה ג'וב שקל להסביר. אבל עכשיו יש לי הגדרת תפקיד קצת מוזרה – "מנהלת תוכן גולשים". בפועל, מה שעשיתי בתקופה האחרונה, שבה כבר היו גישושים על העברת הבעלות של ישרא, זה שני דברים: לחלום ולדאוג.

החלומות היו על דברים נפלאים שאפשר לעשות כדי לקדם אפילו יותר את ישרא-בלוג. חלמתי על שדרוג כלים קיימים לבלוגרים והוספת כלים חדשים, על פיצ'רים קהילתיים שיחזקו את הקהילתיות המגובשת גם ככה, על הגדלת המעמד של בלוגרים ככותבים שמיצרים תוכן ראוי ועוד כהנה וכהנה פנטזיות, שעד אתמול עוד לא נשמעה ירית הפתיחה שמאפשרת להתחיל לממש אותם.

והדאגות. ובכן, אני אף פעם לא צריכה להתאמץ בשביל למצוא סיבות לדאוג, אבל עכשיו הדאגה היתה גדולה במיוחד. האם נענע תידע לטפל יפה בבייביי הזה שנקרא ישרא-בלוג? האם המשפחתיות והאינטימיות יוצאת הדופן שהתקיימה בין יריב לבין הקהילה, תוכל להימשך גם כשבמקום אדם אחד, ינהל את ישרא-בלוג קולקטיב שנקרא "נענע". והאם הקהילה של ישרא-בלוג תהיה מוכנה לתת לנענע צ'אנס?

אני זוכרת את "פרשת סרגל הכלים" שהיתה ביוני 2004. הייתי בנענע אז רק חודשיים. אני זוכרת את המבוכה שהיתה כאן במערכת בעקבות מחאת הבלוגרים על סרגל הכלים הירוק שנחת להם בתוך הבלוג. ראיתי שהכוונות בנענע היו טובות, אבל עדיין לא כל כך ידענו אז איך להתמודד עם קהילה של בלוגרים מצויינים ודעתניים, שלא מוכנים ש"הממסד" יחדור אל תוך המרחב האיניטמי שלהם.  

הצלקת מאותה פרשה עדיין מורגשת בנענע והלקח נלמד. אני מאמינה שהיום כבר הרבה יותר חכמים כאן. וחוץ מזה, יהיה את יריב שישמור על "הממסד" מלעשות שטויות, למשך עוד הרבה הרבה זמן. ותהיה גם את קהילת ישרא, שאני מקווה שתעזור לנו לנהל דיאלוג פורה ושלא תהסס לפנות עם עצות, טיפים, בקשות, גחמות ותלונות (חסר לכם שלא).

שאלו אותי היום אם אני "המחליפה של יריב". התשובה היא שלא. דבר ראשון, את יריב אי אפשר להחליף, פשוט כי תפקיד החוזה והמייסד יהיה שמור לו לתמיד. דבר שני, ישרא לא עובר אלי אישית, אלא לכל נענע ותפקיד הגידול של ישרא יתחלק בין קבוצה של אנשים מתחומים כמו סיסטם, תכנות וגרפיקה. מה שכן, אני אהיה בפרונט, לפחות בכל הקשור ברעיונות לפיתוחים חדשים, תלונות ובקשות.

החפיפה תהיה איטית ולבנתיים הכתובת היא עדיין יריב, שמכיר את המערכת הכי טוב. אבל גם המיילים שלי ושל אחרים פה גלויים. בבקשה תשתמשו בהם. המון בהצלחה ליריב עם כל הפרויקטים החדשים שהוא עובד עליהם והמון בהצלחה לישראבלוג/נענע. אני מאד מקווה שהדאגות שהיו לי יתגלו במהרה כחסרות בסיס ושכל החלומות יתחילו להתממש בזה אחר זה.