מאת: אילנה תמיר, מנהלת תוכן גולשים

פורום פלאש ופורום עיצוב גרפי פה בנענע רק מחפשים סיבה בשביל לחגוג. הפעם הטריגר הוא ראש השנה שמתקרב, ולכבודו שני הפורומים פוצחים בתחרות לעיצוב גלויות שנה טובה. הרעיון בתחרות הוא שמעצבים (הן הגולשים הקבועים בפורומים והן אורחים) יעצבו גלויות שיעלו לאתר הגלויות של נענע (כן, מסתבר שיש דבר כזה), ושאפשר יהיה לשלוח אותן במייל כמו את שאר הגלויות הרגילות באתר.

מכיוון שאני אחת מצוות השופטים בתחרות, אני אחשוף את הפאנטזיה שלי בנושא. בעצם יש לי שתיים. האחת היא שהמעצבים, שסביר להניח שהם לא יותר מחובבים, יצליחו לעצב גלויות הרבה יותר שוות מגלויות שמעוצבות על ידי כל מיני סטודיואים מקצועיים.

השניה היא לראות בתחרות הזו שלל גלויות מז'אנרים שונים: גלויות "קלאסיות", קומיקס, גלויות מוזיקאליות, קריקטורות, משחקי פלאש, איורים, סרטוני פלאש קצרים או שאר סוגים שאני לא יכולה לחשוב עליהם. מכיוון שלי אין חוש עיצוב בעליל, אני מקווה שהתחרות הזו תסדר אותי לחג הקרוב ויהיו לי גלויות מוצלחות לפוצץ איתן את המיילים לכל האנשים שאין ברירה, צריך לאחל להם שנה טובה.

בקיצור, ספרו על כך לכל מי שיודע לעשות טיפה יותר מ- Crop בפוטושופ ושלחו אותו לדף ההסבר על התחרות. כן, יש גם פרסים, אבל זה באמת החלק השולי בכל העסק.

מדהים באיזו מהירות התנפלה עלינו המלחמה ובאיזו מהירות היא נעלמה. היום, שבועיים אחרי שנכנסה הפסקת האש לתוקפה, כבר נראה כאילו הכל נשכח.

מחלקת החדשות, המחלקה שכצפוי עבדה הכי קשה בימים ההם, חזרה לנשום אוויר. כל שחקני החיזוק, שעברו מהערוצים האחרים לערוץ אקטואליה, בין אם לכתוב מבזקים, לאשר אלפי תגובות של גולשים או לסייע בכל עבודת האדמיניסטרציה, חזרו לעבודה הרגילה שלהם.

והמסדרונות כאן במשרד, פתאום נראים נורא מרווחים. עד לפני שבועיים כל החדרים, המסדרונות והפינות שאף פעם לא חשבנו עליהם בתור מקום שאפשר לעבוד מהם, היו מלאים באנשים לא מוכרים, בקיטבגים ענקיים ובצעצועים שהביאו איתם ילדי העובדים שלא היה איפה להשאיר אותם.

נענע אומנם נמצאת בלב הבועה התל אביבית (טוב. יד אליהו זה לא בדיוק לב, אבל בכל זאת) ומרבית העובדים הם תושבי המרכז. אבל הפורטל, כפי שזה וודאי ידוע לרבים, שייך לנטוויז'ן, שהמשרדים שלה נמצאים בחיפה. מרבית העובדים החיפאים עבדו מהמקלטים שם בחיפה, ומי שיכל גם נשאר לעבוד בבית, אבל הרבה, ובעיני זה נראה המון, הגיעו לעבוד מהמשרד התל אביבי.

אנחנו התל אביבים אומנם קיטרנו, אבל חייבים להודות שמצאנו את העסק די משעשע. החיפאים קצת פחות השתעשעו מכל העסק. אבי, צלם הבית של נענע, הסתובב כאן במשרד לתעד את ההמולה וזה מה שיצא:

זה לא שלא שמחנו על מפגש התרבויות שנוצר בין תל אביבים לחיפאים. זה לא שלא נהנו מהפיצות שחילקו להם בערב. אבל בהחלט טוב שזה נגמר.

הזדמנות נוספת שנענע יצאה פיסית מהבועה התל אביבית שלה היתה במבצע ד"ש מהחזית. עובדי מחלקות שונות בנענע נכנסו לכמה ניידות, עם מחשב נייד, מצלמת רשת פשוטה למדי ומיקרופון, ונסעו אל איזורי הגבול כדי לצלם חיילים לפני ואחרי הכניסה ללבנון, מוסרים ד"ש למשפחות שלהם בבית. כל קטע גם נשלח במייל למשפחה של אותו חייל וגם במקביל עלה לכאן.

אני, בתור היותי אדם ציני להחריד, שאלתי את שרון, מפיקת הוידאו שלנו, אם בלב ליבה היא לא מקווה שמישהו מהחיילים ימות, וככה יהיה לה סקופ. הרי כל מי שעוסק בתקשורת לא יכול להתחמק מצורת המחשבה הצינית הזו. בתגובה היא אמרה כי אולי בתקופה אחרת של החיים שלה היתה עוברת אצלה מחשבה כזו בראש, אבל עכשיו היא באמת מקווה שכל אחד מהחיילים שצולמו יחזרו בשלום הביתה ושלא יהיה לה שום "סקופ" שכזה. האמנתי לה.

בכל אופן, לפני שנשקע בדכדכת מלחמה, הנה וידאו נוסף שמראה איך פרויקט ד"ש מהחזית נראה מאחורי הקלעים. מצאתי גם תמונה מדהימה של המנכ"לית שלנו, עם שכפ"ץ וקפלסט, אבל היא אסרה עלי בתכלית האיסור לשים אותה כאן בבלוג (והיא הבוסית, אז אין ברירה). אבל אם תסתכלו טוב בוידאו, תוכלו לראות אותה פה ושם:

אהלן. אתם מוזמנים להרגיש בנוח ולהתרווח על הספה שאירגנו לנו כאן בלאונג' הירקרק. המקום שאליו הגעתם הוא החדר הירוק, הבלוג החצי-רשמי של פורטל נענע.

כדרכם של הסנדלרים, שאומרים עליהם שהם הולכים יחפים, כך גם נענע, שכל כך מאמינה בבלוגים ומקדמת בלוגים, היתה עד כה חסרת בלוג בעצמה. המצב האבסורדי הזה, כך אני מקווה, הגיע לסיומו. זאת בזכות כמה אנשים כאן במערכת, שאמרו שיאללה. הגיע הזמן.

הרבה זמן חשבנו מה יהיה "הקול" של הבלוג. האם אנחנו צריכים להיות סופר-מגניבים, כמו התדמית שהיינו שמחים שתהיה לנענע? או דווקא רישמיים? אנשי השיווק אמרו שאנחנו צריכים להיות יח"צניים ולהודיע על כל מבצע, קמפיין, ערוץ או פיפס אחר חדש שאנחנו מקימים. פתאום גילינו שגם לאנשים שנמצאים בחזית של האתר ושהשם שלהם נמצא בקרדיט של מאות כתבות, לא פשוט לכתוב משהו פשוט וכן, בלי לנסות ולהיות משהו שהם לא.

עד שהבנו שהדבר שיהיה הכי טוב לעשות יהיה פשוט להיות עצמנו. השם שהחלטנו לתת לבלוג הוא "החדר הירוק". חוץ מהסיבה הטריוויאלית שירוק הוא הצבע של נענע, החדר הירוק מסמל מקום נטול מסכות. המושג מגיע מעולם התיאטרון והטלוויזיה. זהו השם שנותנים לחדר שבו נמצאים השחקנים כשהם לא על הבמה, לפני שהם נכנסים לדמות שהם צריכים לשחק או בסיום התפקיד. זהו המקום שאפשר לתת להם טיפים אחרונים לפני שהם עולים לבמה, או להחמיא להם על המשחק שלהם, שניה אחרי  (אפילו אם הם טיפה התבלבלו במילים).

כך גם הבלוג הזה. כאן תוכלו לפגוש את האנשים שעושים את נענע למה שהיא. גם את אלו שאת השמות שלהם אפשר לראות באתר, וגם את העורכים, המעצבים, המתכנתים, אנשי המכירות ושאר בעלי התפקידים, שנמצאים מאחורי הקלעים. כאן אפשר יהיה לדעת מה הם בדיוק עושים, לתת להם עצות, לבקש בקשות, להתלונן ואולי אפילו לזרוק עגבניות (אבל בבקשה, לא חזק מידי).

אני אילנה, ואני כאן בתפקיד "המארחת" בחדר. מידי פעם יתארחו כאן חברי נענע אחרים ויספרו את מה שיש להם לספר. אם יש לכם מה להגיד לנו, מנגנון התגובות הוא יופי של מקום, אבל אפשר לפנות אלינו גם במייל [email protected].

ושניה לפני שאנחנו יוצאים לדרך - כמה קרדיטים לאנשים שמגיע להם:

על העיצוב כאן בחדר אחראית ג'רי וינוקור, מלכת הפוטושופ ומלכה בכלל. תאמינו לי שבסקיצה שלה זה נראה אפילו יותר יפה. זו אני שלא הצלחתי ליישם עד הסוף את העיצוב שלה אל תוך ה-HTML.

את השם לבלוג נתנה אפרת, כשתפסנו אותה לרגע במסדרון.

מיי-רב, היא הסנדקית של הבלוג, שהכי דאגה שהוא ייצא לדרך.

ויש גם את אילה, רונן, רומי, שי ואחרים שלקחו את הג'וב של לשאול אחת לכמה זמן "נו, מה קורה עם הבלוג?".

קדימה. מתחילים.