למפק"צ של אחד החברים הטובים שלי בצבא היתה אימרה נורא מעניינת, קצת מפחידה - ובעיקר מאתגרת. "כשיש לך ספק", הוא תמיד אמר לו, "פשוט תרוץ". זה לפעמים נכון בשדה הקרב - שהרי לפעמים אפשר לרוץ ישר לתוך מארב מוסלק של החיזבאללה - זה לעתים נכון בחיים, אבל מה שבטוח הוא שהשיטה הזו, של לרוץ כמו משוגעים, נכונה – איך לא – בעיקר לרשת. האינטראקטיביות, הזמינות, היכולת לעדכן ולעלות כמו מטורפים מעבירה המון אתרים על דעת עצמם. או יותר נכון, על דעתם שרתיהם. אם תמיד אפשר לעדכן, אומרת האימרה, תמיד אפשר לתקן.

המדיום האינטרנטי, איך לא, מאפשר לעדכן ללא הפסקה, לפתח ללא הכרה, ובעיקר להציף אינספור פיצ'רים. אתרים גדולים כמו יאהו, MSN, eBay ושות' מבצעים פילוחים מדויקים על כל אויבקט, יהיה נסתר וחבוי ככל שיהיה. ככה זה כשיש לכם מחלקות פיתוח שיכולות לקפל לתוכן את כל חברות האינטרנט הישראליות יחדיו ולהשאיר עוד קצת עודף בתקציב לבוריטוס. זה לא שאין לענקיות מגבלות פיתוח או תפישה פיתוחית - ותעיד על כך MSN העולמית, שלמרות תקציבי עתק של מאות מיליוני דולרים ממיקרוסופט היא אחד הייצורים הכי משעמים שיש לרשת להציע - אך בחברות הישראליות, אפעס, רוצים הרבה יותר בהרבה פחות. ואז, כמו שאמר המפקד החביב שלנו, פשוט רצים כמו משוגעים.

אחת הדילמות שלנו  בזמן האחרון היא עולם הפיתוחים הבא של ישראבלוג. אנחנו - שזה היריב, התוכן והטכנולוגיה בנענע - שוקלים בקדחתנות פיתוחים שהרבה יותר קרובים לוורד-פרסים למיניהם, תוך שילובים של אזורי תוכן גולשים אחרים (לפירוט נוסף בקרו בפוסטים עתידיים או התגייסו לנענע J), מאשר פייס ליפטינג ופיצ'ר בוסטינג בלבד. ואז, כמובן, נשאלת שאלת האצן: כמה רחוק לרוץ כדי ליישר קו – ואף לחדש – במגמות עולמיות, וכמה לאט לרוץ על מנת לא לאבד את הגולשים שכבר קיימים, ואוהבים את מה שיש.

השאלה מתחדדת – ומסתבכת - כאשר לכל תת-פיצ'ר, לכל פיקסל, לכל תפישת עולם אינטרנטית שאנחנו רוצים ליישם, נכנסים משאבי הפיתוח. ויש את כלל הברזל, כמובן: לא משנה כמה תכנתים יש לכם, כמה ראשי צוותים וכמה מבריק ה-CTO, בסוף אתם תמיד נתקעים בפייפ-ליין של מיליון פיתוחים עם בק-לוג של חצי שנה, במקרה הטוב. בפועל, אתם תעלו היום את מה שתכננתם לפני שנה. ואז, במה להשקיע? בהשקת כמה עמודים ראשיים לישראבלוג (כן, אני יודע – באמת הגיע הזמן)?; בהוספת 20 פיצ'רים שכבר כמה חודשים עומדים בפינה ומתביישים לעצמם (כן, אני יודע – איך לא העלנו אותם כבר לפני שנתיים)?; בפיתוח כל הפנטזיות הפנימיות שיש לנו ל-UGC בכלל וישרא בפרט (כן, אני יודע – חלק מהפנטזיות קשורות לעולמות אחרים שלי)?; וכו' וכו' וכו'.

האם עדיף לחדש לכמה אחוזים מכלל עשרות אלפי הבלוגים בישרא, או ליישר קו עם המאסות בפיתוחים שהם קצר יותר "קונבנציונאליים" אבל יגיעו לכמה שיותר אנשים? והרי בסופו של דבר, האחוזים הבודדים האלו יצמחו להיות הרוב. בדרך כלל, יש דליי של שנה וחצי-שנתיים בהשקת טרנדים אינטרנטיים עולמיים בארץ הקודש, הן אפליקטיביים והן תרבותיים ותפישתיים. בימים אלו ממש אנחנו שוברים את הראש – כמה רחוק ללכת עם הפיתוחים על חשבון סטדנרטים אחרים, והיכן, למען השם, עובר קו התפר הדק, כמעט בלתי נראה, בין לפתח את מה שצריכים הגולשים היום, לבין לפתח את מה יצטרכו מחר. כי, בסופו של יום, הפואנטה היא לא לרוץ הכי מהר - אלא לרוץ למקום הנכון.

לא ככה?

הזמן הזה בשנה הגיע, הזמן שבו כל אנשי המכירות, מנהלי מוצרים, מביני גולשים ומביני אקסלים (בקיצור, אנשים כמוני) חושבים שהם יודעים איך לעשות כסף ממה שמכונה ה"החגים". הם מנסים לשבור את הראש כדי למצוא משהו יצירתי בעולם העבש של שחזור תוכן, אירוז ושינוע לעבר מה שמכונה "הפרוייקט הע=נ=ק שלנו לחג".

אז זהו, שיש שירות אחד שלדעתי אין באמת קושי לשנע, לא צריך לארוז וגם לא צריך לחשוב על דרך להאכיל עם כפית. או שאוהבים או שלא – קריוקי.  זה נשמע אסייתי, זה נשמע "כוכב נולדי", אבל זה מוכיח את עצמו כמכונת כישרונות וגם לא נעים לומר זייפנים פשוט מעולי,  שכמותם נענע או אני באופן אישי לא שמעתי מימי חיי.

לאחרונה התוודעתי גם לאספקט חביב לא פחות של השירות הזה במסגרת "קידום" שלו ב- ICQ נענע. אומנם כוכבי קריוקי ממין זכר שקיבלו חשיפה בדף הכניסה ל-ICQ, יצרו תעבורה יפה, כי ICQ עצמו עושה עבודה יפה (ואני לא עושה כאן יחסי ציבור או שכן..). אבל מהרגע שעלה במוחנו הרעיון הנשגב והכה מקורי לתת חשיפה בדף הכניסה לכוכבות קריוקי ממין נקבה, ראינו קפיצת באנגי ומשמחת בגרף התעבורה. לא משנה מה תגידו על שחומות השיער, אין תקומה לכוח שיש לבלונדיניות ברשת, עם או בלי כשרון שירה.

לחתוך לעניין – שירת זמירי הקריוקי היא משהו שלא מוכר באמת בארץ. כמובן שיש את אתרי המילים לשירים, את האתר מוכוון ה"כוכב נולד" של קשת ואפשר גם פה ושם לקנות דיסקים עם קריוקי. אבל מבחינתי שירות קריוקי ברשת הוא שוס.

אז רגע לפני רכישת המתנה המשמימה, או כתיבת הברכה המרדימה לחג, ממליצה בחום להתנסות בחוויה הלא פשוטה הזו של גילוי עד כמה אתה באמת לא יודע לשיר. מתנה שהיא שיר גם אם מלווה בזיוף היא מתנה מכווצת אוזניים אך מחממת לב במקוריותה. ואני מדברת מניסיון, אבל אני אעשה לכולנו טובה ואחסוך מכם את הזיופים שלי.