מאת: יוסי גורביץ.

במקור היה זה מייל שנשלח בתפוצה פנימית בקרב עובדי נענע, שלא כל כך ידעו איך לעכל את העובדה שאחד הכותבים המוכשרים ביותר ברשת הישראלית, עוזב. הדבר היחיד שאפשר להתנחם איתו הוא שיום אחד, כשהכתבות של יוסי יתפרסמו בניו יורק טיימס או בוושינגטון פוסט, נוכל להתגאות שפעם היתה לנו הזכות לעבוד במחיצתו.

איור: עדיגי

תג כניסה – הוחזר.

ואסקו (אתם יכולים לקרוא לזה טוקן אם אתם רוצים, אבל בשבילי זה ואסקו) – הוחזר.

תלוש מזון של טנביס – הוחזר.

תעודת עיתונאי (תוקפה יפוג בסוף החודש) – הוחזרה.

זהו.

אחרי 33 חודשים, 120 ומשהו ישיבות ממשלה, 237 התרעות על מותו הקרב של אריאל שרון, 150 ויותר טורי התפוררות הדמוקרטיה, מספר מאכזב של איומים ברצח, מאות משמרות בוקר, מלחמה אחת, התנתקות אחת, מערכת בחירות אחת לנשיאות ארה"ב ואחת לכנסת ישראל, ויותר פיגועים משאני רוצה לזכור, הגיע הזמן לומר שלום, ולהחזיר את המפתח של דלת הכניסה למטה.

היה נחמד. לעיתים קרובות היה מרתק. למדתי הרבה. אבל הגיע הזמן לעבור הלאה.

נהוג לומר בהזדמנויות כאלה שיהלומים הם לנצח ופרידות הן ממאדים, או משהו כזה, ושאנחנו עוד נפגש ואני עוד אחזור. במקרה שלי

זה נכון – כי אני מתכוון להתייצב כמו שעון שווייצרי ב-19 בחודש עם חשבונית.  וטורי התפוררות הדמוקרטיה ימשיכו להתפרסם, וכנראה גם קצת חומר פרי לאנסי אחר. שזו, למקרה שתהיתם, הסיבה לחשבונית.

אני מקווה מתכנן להוציא ספר מאמרים באנגלית בתוך שנה וחצי. כשזה יקרה, אתם תהיו הראשונים לדעת – ועם קצת מאמץ, הכיתוב First published in Nana News יעשה קצת נחת לכל המעורבים.

היו שלום ותודה על הסושי.

להתראות,

יצ"ג

מאת: מיי-רב, מנהלת קהילות

אצלנו בנענע הדקה התשעים זה משהו שבשגרה, אנחנו מאוד מחבבים את המושג ומשתדלים ליישם אותו כמעט בכל הזדמנות. משהו בלחץ, בזמן הקצוב, בשעון החול שעוד רגע מתרוקן, עושה לנו את זה כנראה. אז גם הפעם לא פישלנו כשגילינו פתאום שראש השנה כבר כאן, זה בא לנו לגמרי בהפתעה (לא, אף אחד לא טרח לספר לנו על האירוע המיוחד הזה) ולכן, לא ממש התכוננו.

אך מכיוון שאנו מתורגלים בשגרת הדקה התשעים, הצלחנו גם הפעם, בכוחות משותפים של הרגע האחרון ובהמון אנרגיות חיוביות, להכין ברכה ייחודית לקראת השנה החדשה הזו (מישהו אמר תשסז??).

תודה ליפות והאמיצות, בנות ערוץ התרבות. לבראלה על הנכונות והעינטוזים, לטל על רוח השטות והאווירה וכמובן לשאקירה, על ההשראה. אותנו זה הצחיק, מקווים שגם אתכם.

שנענע טובה במיוחד לכולכם ושלא תפסיקו לחייך.

ועכשיו תראו מה יצא: 

לחיצה אחת על ה- Play וגם אתם יכולים להתחיל לנענע

בהזדמנות זו רק לעדכן שתחרות הגלויות שארגנו בפורום פלאש ופורום עיצוב גרפי, הסתיימה ובעקבותיה עלו עשרות גלויות חדשות לראש השנה באתר הגלויות של נענע. אז אם מתחשק לכם לשלוח ברכה מקורית - אתם מוזמנים וגם אם לא, שווה הצצה.

מאת: איה מרקביץ', עורכת משנה בערוץ החדשות

את השעה שבה התחיל מפגש ה"מרתון-כתיבה-וחשיבה" לכתבי ועורכי נענע, נראה שהמשתתפים יתקשו לשכוח: מייד לאחר שנאספנו מהלובי מרובָּץ הפּוּפים של בניין ד.נ.ר, ציוותה עלינו כוהנת הקופירייטינג שהתגשמה בבשר, תרצה גרנות, לכתוב ידיעה בת 70 מילים על "השעה עשר וארבעים". מעט מאד ידענו על העתיד להתרחש בשש השעות הבאות, שאימייל נבחני שקיבלנו יומיים קודם לכן חייב אותנו לנכוח במהלכן בסוג-של סמינר מזורז בכתיבה יצירתית; ובכן, באנו עוינים.

הדבר לא ניכר מייד, על אף שכבר בהתחלה הופגנה עזות מצח כמעט-קולקטיבית בהתעלמות מהאיסור להכניס שתייה לחדר, שנכתב על הדלת בשלט מתחכם (כל השלטים במקום מתחכמים. כולם. בשירותים, בפינת הקפה, על העציצים); אך לא חלף זמן-כיתה ממושך וכבר התחבטו בין העטים משימות כתיבה מגוונות שאפשרו לחתרניים בינינו לשרבט איומים באלימות פיגורטיבית נגד המנחה, למצהלות הנוכחים. אני עצמי הנחתי מראש שיום הכתיבה המרוכז יהיה מעין תחרות-שנינות, וצדקתי, אך לא שיערתי כמה העמיתים לעבודה בעצם מצחיקים.

זה התחיל מכך שכל הנשים כאן במשרד הקריבו את בתי השחי שלהן לצורך כתבת תחקירים על דיאודורנטים. המשיך בכך שהסתובבנו במשך שבוע עם פנים בצבע גזר, לצורך כתבה על תכשירי שיזוף מלאכותיים. היו גם כל מיני משקאות זרחניים ומפוקפקים שנאלצנו לשתות ושאחר כך היו צריכים כפפות כדי לפנות אותם מכאן. אבל היום הזה יזכר כיום שנענע הפכה מסתם עוד פורטל תוכן ישראלי, למערכת עיתונאית אמיצה, שמוכנה ללכת רחוק מאד למען הצרכן הקטן ברחוב. על הפרויקט השוואת המוצרים החשוב, ניצחה י. ניסקי, כתבת הצרכנות הבלתי נילאית, שמדדה, תיחקרה, טעמה, נתנה ציונים ובעיקר היתה עסוקה בלהדוף את תור המתנדבים הארוך. את תוצאות התחקיר תוכלו לראות בימים הקרובים בערוץ כסף פלוס. בנתיים הנה צילומים שנקלטו במצלמתנו: