:: נגיסה מהתפוח

נגישות, נגישות... לא בבזק.

לאחרונה שומעים יותר ויותר על הנושא של אתרי אינטרנט נגישים.
מה זה אומר בעצם? נגישים למי? מדובר בעיקר באנשים שהם עוורים או כבדי ראייה, עוורי צבעים, קשישים ועוד. לגולשים אלו, שמספרם מוערך בכ-25% מהאוכלוסיה, צרכים מיוחדי מאתרי האינטרנט שבהם הם גולשים. חלקם נעזרים בכלים נוספים לגלישה, כגון דפדפן ברייל ועוד. אבל כדי שאותם כלים יוכלו באמת "לקרוא" את מה שכתוב על המסך, צריכים אתרי האינטרנט להיות בנויים בצורה סטנדרטית.
זה אומר למשל שאם צריך ללחוץ על "שלח" באיזשהו טופס, זה יופיע בצורה של לינק או כפתור, ולא תמונה שלוחצים עליה. ואם כן מציגים תמונה, היא צריכה לכלול טקסט חלופי, שאפשר לקרוא.
זה אומר למשל שאי אפשר להציג אדום שמסמן בעיה וירוק שמסמן שהכל בסדר. עוורי הצבעים לא ידעו להבחין בין השניים.
ועוד ועוד.
אתם יכולים לקרוא כמה סיפורים אישיים, שימחישו את הקושי היומיומי שבו מדובר.

לא כל כך מסובך להפוך אתר לנגיש. מתחילים בזה שכותבים את הקוד בצורה סטנדרטית. יש פרוייקט של נגישות באינטרנט, שהוקם בשיתוף עמותת נגישות ישראל ואיגוד האינטרנט הישראלי. שם אפשר לקבל הרבה כלים וסיוע בהנגשת האתרים. מי שרוצה להתאים אתר קיים, כדאי שקודם כל יבדוק את התאימות הנוכחית שלו.
יותר מכל, זה מחייב מודעות.

25% מהאוכלוסיה, זה המון. חשבו על המספר הזה. לאור ההיקף, אני נדהמת לראות עד כמה אתרים בישראל אינם לוקחים את זה בחשבון. קחו למשל את אתר מודיעין 144 החדש של בזק, שהושק היום. האתר יפה מאוד, עובד מהר, נוח לשימוש.
כשסוף סוף מתקבלות התוצאות, מוצג המידע הבא:

לחיצה על "הצג טלפון", תקפיץ חלונית כזו:

לדבר ה(לא)חביב הזה קוראים CAPTCHA ורובנו נתקלנו בו בעבר. זו שיטה שמשתמשים בה כדי לאפשר לגולשים אנושיים, לעשות דברים שרובוטים או תוכנות לא יכולים לעשות. המטרה של בזק ברורה: הם לא רוצים שמישהו יפעיל תוכנית מחשב, שתסרוק את כל המאגר ותשלוף את הטלפונים.

אבל captcha הוא לא נגיש. נקודה. גולשים מבוגרים מתקשים בזיהוי האותיות המעוותות. כלי עזר כמו דפדפן ברייל או מקראה, לא מסוגלים בכלל לקרוא את התמונה. המשמעות היא, שאוכלוסיה נכבדת מאוד אינה יכולה להשתמש בשירות הזה כלל.

אז מה עושים? אפשרות אחת היא למרות הכל לפתוח את האתר ולאפשר לכולם לגשת ולראות את המידע.
בנוסף, גיגול מהיר העלה אוסף של פתרונות חלופיים. אתר בסדר גודל כזה, יכול להרשות לעצמו להעמיד גרסה נוספת שתיקח בחשבון צרכים של נגישות.

מאכזב לראות שחברה ציבורית, שמעמידה שירות עבור כלל הציבור, אינה לוקחת בחשבון צורך כל כך בסיסי. יתרה מכך, בעיני הפרשנות של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שמחייב "כל מקום ציבורי וכל שירות ציבורי חייבים להיות נגישים לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות" צריכה לכלול אתרי אינטרנט (ולא רק בעיני). כמו שאני רואה את זה, בזק אינה מקיימת את לשון החוק.

עדכון - בעקבות הצעתה של שרית, פניתי לעמותת נגישות ישראל. יובל וגנר, יו"ר העמותה, ענה לי שהם "מטפלים בזה כבר מהשבוע שעבר", מה ששימח אותי כמובן. אני מקווה שהחברה בבזק יתעשתו וישתפו פעולה.

מאזינה ברקע
8/2/2007 11:45, בקטגוריות איי-טק ואינטרנט, מעורבות
8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-16/2/2007 16:11

ישששש

תוכנית ספדי נדחתה.

כל הכבוד לכל מי שהובילו את המאבק, הפגינו ותמכו. המאבק הצליח בזכות הנחישות שלכם. עכשיו גם היום האפור הזה נראה ירוק יותר.

מאזינה ברקע
6/2/2007 14:32, בקטגוריות מעורבות
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-7/2/2007 17:15

הגברים בפאניקה (וגם רונית תירוש)

אני מודה שהופתעתי מפסק הדין של רמון אתמול. סליחה, לא מפסק הדין, אלא בעיקר מהנחרצות שלו. הופתעתי מאחדות הדעים ומקיתונות הביקורת שהוטחו ברמון. מי שניזון כמוני מהתקשורת, בהחלט התרשם שמדובר באיזו שרלילה, חיילת צעירה (מישהו בכלל אמר "קצינה" עד אתמול?) שהתלהבה מהשר השרמנטי ונמרחה עליו בלשכה. רמון בסך הכל נעתר לחיזוריה הנלהבים.

אבל השופטים היו נחרצים ביותר, כה נחרצים עד כי אין לדעתי מי שחושבים שהם טועים בהבנת הסיטואציה. לכולם ברור שאם הם איבחנו את רמון כשקרן מניפולטיבי ואת המתלוננת כישרה ואמינה, אכן מדובר במעשה שבוצע בכפייה.

ובכל זאת, למרות שהמעשה ברור ומוסכם, הפרשנות שהמחמירה של השופטים, ופסק הדין שאינו משתמע לשתי פנים היכו בתדהמה את המדינה, ובעיקר גברים רבים במדינה. הנה תגובה מייצגת. כותב יריב בן אליעזר ב-ynet: "ההחלטה להרשיע את חיים רמון במעשה מגונה, שהתקבלה פה-אחד, קבעה נורמה חדשה ביחסי המינים בישראל: "שומר נפשו ירחק מנשים". מעכשיו, כל גבר זהיר כופה על עצמו "נזירות" בקשרים עם בנות המין השני, שכן "עדיף להיות חכם - לאו דווקא צודק".
מעתה והלאה אני חוסך מ"בנות המין היפה" חיוך במבט, לחיצת יד או מחמאה ידידותית. אני מודה כי אין לי שום כוונה ליפול שדוד בידי איזו "שרלילה", או בידי מערכת הצדק הישראלית שסימן שאלה גדול מרחף עליה."

האמירות האלו, האופייניות מאוד לגברים ששומעים על הרשעות בעבירות של הטרדות מיניות או מעשים מגונים, מעידות בדיוק על שורש הבעיה. מה שהנשים למדו ולומדות בשנים האחרונות, שאין דין חיוך במבט כדין נשיקה עם הלשון, שלחיצת יד היא לא צביטה בישבן ושמחמאה ידידותית כמו "התסרוקת החדשה מחמיאה לך" לא נתפסת כמו "איזו כוסית את" או "אחלה מחשוף דפקת היום" - את זה גברים רבים לא מצליחים להפנים.

התפיסה הנוכחית של כבוד הדדי, מחייבת את האדם להפעיל שיקול דעת. כן, כן, אפילו את יריב בן אליעזר. המציאות היא לא שחור או לבן - או שמותר לי להגיד ולעשות ככל העולה על דעתי, או שאסור לי לעשות שום דבר. יש גוונים רבים של אפור, אבל הגבול הפולשני, המטריד, הנעשה בכפייה, הוא ברור מאוד. ועובדה, שיש דרך לשוחח, להתיידד, אפילו לחזר, תוך שמירה על כבוד הדדי ופעולה בהסכמה בלבד.

לא פחות מטרידות אותי נשים שמסגלות לעצמן את אורח המחשבה הזה. רונית תירוש למשל, כתבה טור (בלתי קריא בעליל, אבל ניחא) ובו היא טוענת שפסק הדין הוא לא פחות מאשר החלטה אשר "יש בה כדי לסכל את שוויון ההזדמנויות בעבודה." כן, כן, קראתם נכון. "האם ייפלא בעיני מישהו לגלות כי מעסיק גבר יבחר כעת שלא להעסיק אשה תחת מרותו, בשל החשש כי בעצם העסקתה הוא שם לעצמו "מכשול בפני עיוור"?" ממשיכה תירוש ונותנת היתר לכל אותם גברים שמאמינים שהכל מותר להם. תרחיקו אותן מאיתנו! אנחנו לא נעמוד בזה! אם הנשים האלו יהיו פה בסביבה, לא נוכל שלא לנשק ולצבוט ולתפוס.

מה בעצם אומרת תירוש? כמובן שהיא חוטאת באותה גישה דיכוטומית שבה חוטא בן אליעזר. ויותר מכך, היא טוענת, לא יכול להיות מצב שבו גבר יעסיק אשה, ויצליח לעמוד בפני קסמיה. הרי הדבר הכי טבעי עבור בוס הוא לגפף ולנשק את עובדותיו, לא כך?
הגברת תירוש נמצאת, מנטלית, חמישים שנה לאחור. כאילו לא קבע כבר המחוקק שכל יחסים בין מנהל לעובדיו הם יחסי מרות, וכי גם יחסי מין בהסכמה ~~הם בעייתיים מאוד בסיטואציה מעין זו~~ הם עברה פלילית על החוק למניעת הטרדה מינית (תודה על ההערה דרומי). אני סקרנית לקרוא מה היא תכתוב אחרי פסק הדין בעניין כבוד הנשיא קצב.

יוכי ברנדס כתבה, עוד בתחילת המשפט, "בנות הגזמנו". אז נכון שהיא קצת פספסה את העובדות, ונכון שהנשיקה המדוברת לא ממש היתה נשיקה על השפתיים, ונכון שבית המשפט קיבל את גרסת המתלוננת שלא פלירטטה ולא נמרחה על רמון. היא עיתונאית, אז היא מרשה לעצמה לכתוב גם אם היא לא ממש מכירה את העובדות. גועל נפש, אבל שוין.

אבל ברנדס ביטאה אז, מה שרבים (ורבות) חושבים גם היום. שנשיקה, גם אם לא ממש בהסכמה, היא לא עניין לדין פלילי. כמו בארץ נהדרת המצויינת (למה קשת לא מאפשרת לתת לינק ישיר לקטע? חבל), שם משה קצב פיטר את א' כי "היא לא זורמת". בכך צודקת לגמרי רונית תירוש. "פסק הדין מתעלם מהתרבות בה אנו חיים" כהגדרתה, ואני מסכימה איתה בעצב. התרבות (?) הזו מצפה מנשים להחליק, להתעלם, "לזרום" - גם כשעושים להן דברים שהן לא אוהבות, גם כשכופים עליהם מגע מיני שלא בהסכמתן. לא אהבת? תשתקי ותחייכי. רק שלא תעזי להתלונן.

אני שמחה שלבית המשפט היה אומץ להציב את הגבול ולנסח אותו כל כך בבהירות. חבל שגם הבהירות הזו, לא תעזור ב"תרבות" שלנו, שבה אפילו נשים מאמינות שלגבר מותר לעשות כל מה שבא לו.

מאזינה ברקע
1/2/2007 09:29, בקטגוריות מעורבות
34 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-2/2/2007 21:03

פטפוט כזה כאילו

נתניהו פרסם בווינט טור דעות ובו הוא שוטח את דעתו על החינוך היום, ואיך החברה נתנה לנוער להתדרדר עד כדי רצח בבית הספר.
"אני יודע שרבים מההורים חשים אי נחת מהחינוך שמקבלים ילדיהם. יש שמתלוננים על בית הספר עצמו, על תוכניות הלימודים, על רמתם של המורים, על הסביבה החברתית, על הורים אחרים. "

הוא מדבר על אלימות, על אווירה לא נעימה ולעיתים קשה בבית הספר, על הקושי של מורים ללמד.
"אני מתכוון לאנוכיות שהפכה לכוח מוליך בהתנהגות החברתית, וביטוייה החברתיים הם: "אני אומר ועושה מה שבראש שלי". אין חובת הוכחה על ידע, אין חובת שיקול הדעת וכבוד מפני דעתו של האחר, אין חובה לרדת לחקר האמת."

בשורה התחתונה, נתניהו צודק. הוא מתאר בעיות אמיתיות. גם הפתרון (הדי כוללני ומעורפל) של חינוך הפרט לתפקוד בתוך מסגרת חברתית כוללת, הוא פתרון בכיוון הנכון.

אבל אסור לנו לשכוח, שחינוך בביתי הספר הוא לא דבר מנותק. הוא מושפע ממצבה של החברה כולה. הוא מושפע ממה שקורה בתקשורת ובפרסומות. הוא מושפע מהתנהלות נבחרי העם. הוא מושפע מהשכר שמקבלים ההורים. הוא מושפע מהפערים החברתיים. הוא מושפע מחוסר תקציבים לבתי הספר שאין להם יכולת להתמודד עם פשיעה.

משרד החינוך אינו טלית שכולה תכלת. התקבלו שם בשנים האחרונות מספר החלטות שקעקעו את מעמדו של המורה, ומרוב פחד מפני העיתונות, לא ניתן גיבוי מספיק לבתי ספר ומורים העומדים מול התלמידים שלהם. אבל הדבר אינו מפחית את האחריות של משרד האוצר. הסירוב להשקיע בחינוך, ההשקעה הכספית הנמוכה כל כך בתלמידים, המשכורות המגוחכות שמקבלים המורים - כל אלו אחראים לא פחות לשוקת השבורה שמולה אנחנו ניצבים היום.

קל לכתוב את הדברים כשאתה באופוזיציה. אני רוצה לראות את נתניהו כשר אוצר, כותב את הדברים וגם עוד מאחריהם. לכתוב "תעשו! תחנכו!" מבלי לתת את התקציבים הנדרשים זו התייפיפות ודמגוגיה. והתוצאות יהיו כמובן בהתאם. אבל לפחות ביבי יכול לומר "אמרתי לכם".

מאזינה ברקע
11/12/2006 09:41, בקטגוריות מעורבות
36 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-14/12/2006 13:27

יבוטל? לא יבוטל?

בדה-מרקר מדווחים על פיצול של חוק ההסדרים - רבע מהסעיפים בחוק הועברו לדיונים בועדות השונות בכנסת, או שהוחלט להפוך אותם לחוק רגיל, מחוץ לחוק ההסדרים. זה משמח, כי זו התקדמות בכיוון הנכון. כל הוצאה של סעיף מהחוק, וכל דיון בסעיף מחוץ לועדת הכספים, הוא מבורך.

אבל אסור לשכוח ש-60 סעיפים נותרו בחוק כפי שהיו. ואסור לשכוח שיש דד-ליין לדיון בחוק, בלי קשר לועדה שבה הוא נידון. שום דיון רציני לא ניתן לקיים בפרק הזמן הזה. ואסור לשכוח גם שאם אחת הועדות תחליט שלא לאשר את הסעיף, עדיין יש סכנה שהחוק לא יעבור ואז התקציב יפול.

אסור גם לשכוח את מה שדיווחו יאיר ויואב, על ההתנהלות המבישה של חברי סיעת העבודה בועדת הכספים. על ההתנערות מהמצע החברתי ומההבטחות לבוחר. אסור לשכוח, וכל מי ששייך למפלגה הזו ואכפת לו מהתנהלותה, חייב לזכור ולהזכיר זאת ביום פקודה.

ראוי לציין, בתוך הגועל נפש הזה, את שלי יחימוביץ'. אני מודה שלכתחילה לא היתה לי הערכה גבוהה כלפיה. חשבתי שהיא רוכבת על ההילה העיתונאית שלה לתוך הפוליטיקה. לא האמנתי שהיא מתכוונת לממש את הצהרותיה, לא האמנתי שאמנת הטרנינג היא יותר מסיסמאות. היום אני עדיין לא מאמינה שמשהו מתוך ה"סדר יום חדש" יתממש - לא באופן שבו מתנהלת היום מפלגת העבודה. אבל אני מאמינה לשלי יחימוביץ'. היא כמו דון קישוט של הכנסת ה-17, לבדה במערכה, אבל לא מוותרת. אני רק מקווה שהמאבק שלה (של כולנו!) יצליח לרסק ולו כנף אחת של תחנות הרוח האלו. גו, שלי, גו!

אני קוראת לחברי וחברות הסיעה האחרים, שעדיין מפעמת בהם הרוח הסוציאל דמוקרטית - אל תוותרו. אמרו את מה שאתם מאמינים בו. הצביעו פי צו מצפונכם. יש דברים יותר חשובים משלמות הקואליציה. יש דברים יותר חשובים ממשמעת סיעתית. אני מבטיחה לכם, שהבוחרים שלכם יזכרו את זה ויתגמלו אתכם בהתאם. אנא.

מאזינה ברקע
8/12/2006 01:44, בקטגוריות מעורבות
1 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'

תגובה אחרונה של mitpakedtari ב-8/12/2006 09:00

הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים