pop quiz hot shot!

את נמצאת לבד בבית (פלוס ילדים, כלב, חתול ודגים*).

מתישהו בערב הבת שלך ציינה שליד האקווריום קצת רטוב. את ייחסת את זה לתחביב החדש של החתול לנסות לדוג את הדגים מתוך המיכל שלהם.

עד שתיים בלילה ישבת ועבדת (כלומר: ניקרת מול המחשב ובין לבין הכנת מצגת וקראת בלוגים).

כשקמת סוף סוף ללכת לישון ודרכת ברגליים יחפות בתוך שלולית ענק בפרוזדור, גילית שהכל מלא במים, כולל הספרים שמתחת לאקווריום, תיק האיפור שלך (זצ"ל) והטלפון האלחוטי שחיפשת תירוץ לזרוק (טדאאאם).

What do you do?
What do you do???

(התשובה במהופך - כותבת פוסט כמובן)

*דגים במערכה הראשונה, יורים באקווריום במערכה השלישית?

היום ישבתי עם השובב הקטן, ומילאנו ביחד חוברת לימוד בנושא חשבון. חוברת נחמדה בשם "להדביק עם פילי". לקראת הסוף הגענו לעמוד הבא, בו מתבקש הילד לספור צורות שונות. "כמה עיגולים?" קראתי לו מתוך החוברת.

הוא ספר שנים עשר.

אני כמובן ספרתי שלושה בלבד, וזו היתה גם כוונתם של עורכי החוברת. הייתי צריכה להסביר לו מה היתה כוונתם של העורכים, על מנת שיוכל להצליח בתרגיל - למרות, כמובן, שהוא צדק לגמרי.

זה גרם לי לחשוב על כמה דברים. ראשית, עד כמה אני מקובעת לפעמים בדפוסי חשיבה שלימדו אותי. מיד נזכרתי בסיפור המופת "חלכן היה נמזר" מאת לואיס פאדג'ט (שם העט שתחתיו כתבו הנרי קטנר וס. ל. מור - זוג סופרים נשואים זה לזה). הסיפור הזה מספר על שני ילדים שקיבלו לידיהם במקרה קופסת צעצועים שהגיע רחוק מהעתיד. המשחק בצעצועים האלו לימד אותם גאומטריה לא-אוקלידית, באופן שהיה לחלוטין בלתי נתפס עבור הוריהם ומבוגרים אחרים. בהדרגה הם מתנתקים מן המציאות, לתוך מציאות שונה בתכלית. את הסיום לא אגלה כמובן (מי שרוצה לקרוא מוזמן לחפש את הסיפור באחת האנתולוגיות המעולות ביותר. פורסמה גם בעברית, אבל לצערי לא ניתן להשיג אותה) אבל זה סיפור שתמיד גרם לי לתהות עד כמה יכול להיות גדול הפער התפיסתי ביננו ובין הילדים שלנו.

אחר כך תהיתי איך הוא יסתדר בעתיד, כשיגיע לבית הספר. האם הוא כבר יתקבע לתפיסת העולם "הנכונה"? או אולי יתמזל מזלנו, ויהיו לו מורים שיסכימו לקבל גם תפיסות אחרות כמקובלות ונכונות?

אני תמיד מקפידה ללמד את ילדי חשיבה ביקורתית, ודרכים שונות להסתכל על כל דבר. אבל יש תחומים שבהם אני כבר לא מסוגלת לכך (או אולי מעולם לא יכולתי), וחבל לי שאולי בגלל קוצר הראות שלי, אני אולי מונעת מהם דרכים חדשות ואולי אף טובות יותר, להסתכל על העולם.

הרבה מידע, וקריאה לפעולה בפוסט של גל מור בנושא חוק חסימת אתרים למבוגרים. יהונתן קלינגר, שמונה ע"י חנן כהן להיות "מרכז מאבק הבלוגרים נגד חוק חסימת האתרים" (אני בעד! בהצלחה יהונתן), מופיע היום אחר הצהריים בערוץ 1, בנושא הזה. בפוסט הוא מספר שיש אנשים רבים שבכלל לא מודעים להצעת החוק הזו, ומבקש - ספרו לכולם, תפיצו את זה. אם מספיק אנשים יהיו מודעים לאיוולת, יותר סיכוי שזה ייחסם בשלב מוקדם.

 

צירפתי מצד ימין בבלוג רשימה של פוסטים מומלצים או מעניינים לקריאה בנושא, וגם כפתור לבלוג (יש עוד שפע של כאלו בבלוגים נוספים). מי שהנושא חשוב לו - ולדעתי זה כל אחד ואחת מאיתנו - שימו את אחד הכפתורים בבלוג וקשרו לפוסט של גל מור.

שמעתי היום סיפור שהרגיז אותי. בתוכנית יהיה בסדר בגלי צה"ל, עלה לשידור הורה שבנו נולד בלידת בית. משרד הפנים מסרב לרשום את הילד, והיום בגיל ארבעה חודשים הוא איננו רשום, אין לו מספר תעודת זהות והוא אינו יכול לקבל שירותים רפואיים ואחרים.

הסיבה - אחרי הלידה בחרו ההורים שלא לטלטל את עצמם ואת היילוד לבית החולים. במקום זה הזמינו הביתה רופא ילדים שבדק את התינוק, וגם סיפק להם מכתב שבו הוא מפרט שבדק את התינוק אחרי לידתו בית הוריו. אלא מה, הרופא לא ציין שבדק גם את האם, והמיילדת היא לא מיילדת מורשית מטעם משרד הפנים הבריאות ולכן משרד הפנים לא מסכים להתייחס לילד כאל בנה של היולדת.

משרד הפנים לא מוכן לשמוע את עדויותיהם של הרופא ושל המיילדת. מבחינתו הוא לא מדבר עם ההורים. הם צריכים לפנות לבית משפט ולהביא צו של שופט לפיו הילד הוא אמנם בנם של בני הזוג. איזה טירטור מטורף. אני פשוט לא מצליחה להבין את הגישה הזו.  כלומר, אני יכולה לנחש מה הלך המחשבה של הפקידים - אולי הזוג הזה גנב את היילוד ומתחזה כהוריו. אבל ברצינות, אי אפשר לפשט את התהליך הזה ולהתנהג כמו בני אדם?

האבא דיבר מתוסכל וסיפר שאת הכל הם עשו בתום לב, בהתאם להנחיות שהם קיבלו (בעל פה). הלכתי לאתר משרד הפנים וחיפשתי את ההנחיות הרלוונטיות. יוק. אין שום התייחסות לאפשרות של לידת בית.  

גם קצבאות הביטוח הלאומי אינן מותירות הרבה ברירה, אלא אם נוח לכם לוותר על מאות שקלים שאתם זכאים להם. דמי הלידה משולמים אך ורק ליולדת שילדה בבית החולים, או אושפזה בבית החולים מיד לאחר הלידה. מה הקשר לבית החולים? הרי הזכאות היא ליולדת וליילוד. מדוע שלא יועברו דמי הלידה האלו גם למי שילדה בביתה, ונבדקה אחר כך על ידי רופא ילדים?  

הביריונות הזו, שבעזרתה המדינה מחייבת יולדות להגיע לבתי החולים, היא שערורייתית. כבר כמה שנים נעשה מאמץ על ידי גופים שונים לשנות את ההתייחסות בישראל לנושא לידות בית. מנגד פועלים גופים חזקים ובראשם בתי החולים, שמרוויחים סכומי כסף נאים על כל יולדת (המדינה מעבירה כמה אלפי שקלים על כל לידה). לא סתם משקיעים כל כך הרבה במחלקות היולדות. מדובר במחלבת כספים מצויינת.  

אני לא מאמינה שהסיבה היא הסכנה בלידות הבית. יש די והותר מחקרים בעולם היום שמראים כי לידות בית בהריונות בסיכון נמוך, אינן מסוכנות יותר מאשר לידות בבית חולים. וכמובן, לידה בבית חולים אינה תעודת ביטוח. עם צוותים רפואיים חסרים, עומס אדיר בחדרי הלידה והנטייה להתערבויות מיותרות, יש לא מעט לידות שמסתבכות - לא בטוח אם זה היה קורה גם בלידת בית. ואני אפילו לא מתחילה לדבר על היקף הניתוחים הקיסריים המיותרים.

אין שום בעיה לאפשר את לידות הבית, תוך כדי מתן מנגנוני בקרה ופיקוח מתאימים. למשל, אם את אותם אלפי שקלים שמשולמים לבית החולים, יאפשרו להוציא על השימוש בשירותי רפואה ומיילדות רלוונטיים בבית או במרכזי לידה. אני לא יודעת מה הסכום הנוכחי, בעבר הוא עמד על 6000 ש"ח בערך. זה די והותר בשביל לממן מיילדת, רופא פרטי ואפילו אמבולנס שיעמוד בהיכון, למקרה שיש למהר לבית החולים. את הכסף לא חייבים לשלם להורים. אפשר שהוא יעמוד לרשותם (כמו כספי המענק של החיילים המשוחררים), וישולם ישירות לבעלי מקצוע רשומים ומאושרים - כך גם יהיה פיקוח על גובה התשלום, וכולם ירוויחו.  

אני חושבת שהסיבה להתנהלות הנוכחית היא שמרנות של משרדי הבריאות והפנים מחד, ולחץ מאסיבי מצד בתי החולים מאידך. ויותר מכל, סוג של פטרונות המדינה, שחושבת שהיא יכולה לקבוע לאזרחיה הכל, החל מהאופן שבו יוולדו, המשך בצורת החינוך שיקבלו וכלה באופן שבו ייקברו.