אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±
| מיקרו אוגי |
| שכנים |
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת
| הקוראים האחרונים |
אמילי1212
Pillow
Violetsunרוג_Kaia Girlשמחת זקנתיLIL_WHO
Suga Mamaקמיל ה
Yuval's Studio.
ארכיון:
חיפוש טקסט בקטעים:
1/2018
|
18 |
300 מילים | |
|
תגיות:
|
העורך של עיתון הסטודנטים ביקש ממני לכתוב לו 300 מילים בשביל לסכם את מערכת הבחירות. לא קל לדחוס את כל המחשבות שרצות בראש על היומיים המטורפים האלו ל-300 מילים, במיוחד שזה מכוון לסטודנטים ולא למקבלי ההחלטות (שיקבלו סיכום אחר, עצבני יותר) וככה המשימה שנזרקה לאוויר ביום חמישי נדחתה ונדחתה. פה קמתי מאוחר וסתם שרפתי את הזמן במשחק כדורסל מטופש במחשב, שם ניסיתי להכין שיעורי בית, אחר כך ראיתי קצת כדורגל (טוב, מגיע קצת נחת ולפחות היה היום משחק טוב) עד שנתקעתי מול סרט בטלוויזיה שלא נתן לי לקום ולשבת מול המחשב. בסוף כשהגעתי לכתוב השעה הייתה כבר 1:30, כשמחר יום לימודים והשעון ממשיך לתקתק. איך בכלל אפשר להתחיל לכתוב משהו כזה? איך משחילים פנימה את כל המספרים שהוא רוצה ממני? מה עשיתי לעצמי? לכתוב כתבה כזו זה כל כך שונה מלכתוב בלוג קטנטן, פתאום כל העולם אמור לקרוא את הדברים שלך (למרות שאני מניח שגם ככה ידלגו לעמוד הבא, למרות התמונות שצילמתי) וכשכל הרעיונות בראש מתערבבים, אי אפשר למצוא את הקצה של החבל שאיתו אני בכלל אתחיל את הכל. אז אולי ניקח קצת מפה, נערבב עם המספר הזה משם, נוסיף קצת כבוד למי שמייצג וטיפה תודות, נערבב ונגיש. גם ככה מאוחר. בסוף יצא 324 מילים.
4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
4 |
קצת מוזר | |
|
תגיות:
|
אף פעם לא הייתי ממש אחד מהחבר'ה בסמסטר. לרוב הייתי זה שבאים אליו להתלונן על דברים שקרו בלימודים או לשאול בקשר לאגודה, אבל תמיד הרגשתי קצת יותר מרוחק. בזמן האחרון, מאז תחילת השנה, אני מרגיש שדברים קצת השתנו. האוכלוסייה בסמסטר די הידלדלה, מרבית העתודאים התגייסו, חלק הצליחו לסיים את התואר ולברוח, אחרים התחילו תואר שני, וככה נשארה לה חבורה די מצומצמת של אנשים שנכנסה לשנה החמישית בתקווה לסיים את התואר השנה. מאז שהתחילה השנה אני מוצא יותר את עצמי מבלה באירועים עם אנשים מהסמסטר שלי, על האש פה, חנוכת בית שם, הערב אפילו הלכתי לראות משחק של מכבי אצל מישהו (ובאמת הלכתי, 2.5 ק"מ אל תוך חיפה, אבל אני מוכן לעשות הרבה בשביל לראות משחק של מכבי ועוד עם אנשים טובים). בשנים הקודמות, אם הייתי מבלה עם אנשים מהטכניון, זה היה יותר עם אנשים מהאגודה ונדמה לי שעכשיו המגמה יותר התהפכה לטובת אנשי הסמסטר. לא שאני מתלונן, זה דווקא נחמד. מוזר, אבל נחמד.
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
13 |
רגע לפני... | |
|
תגיות:
|
עוד קצת יותר מ-30 שעות נפתחת שנת לימודים חדשה, בתקווה שתהיה האחרונה שלי. זמן לעשות קצת חשבונות פנימיים, לחשוב מה היה, לסכם ולקבוע מטרות הלאה. כל שנת לימודים זכתה בבלוג לעיצוב משלה, עם שיר משלה בכותרת שביטא במיוחד את התחושות שאיתן התחלתי את השנה וחלקן גם התגשם בהמשך. "השביל הזה מתחיל כאן, בין סניף בנק למעיין..." "ככה כמו שהבטחתי לעצמי, אני לוקח את עצמי בידיים" "השמיים הגבול, לשם אני עף" "משהו בחיי הולך להשתנות" אז תיכף תתחיל לה עוד שנה עם המטרה המיוחדת שלה (ועיצוב חדש לבלוג) והתקווה שתהיה מוצלחת. אני כבר רגיל לפתוח סמסטר עם הדרכה ביום הכוון, רק שהשנה אני מוסיף לה הדרכה נוספת בעיר, במסגרת פרויקט מיוחד של העירייה כאן להראות לסטודנטים שיש גם עיר מסביב לקמפוס ושהם יכולים לצאת קצת מהקמפוס ב-4 שנים הקרובות. מה שבטוח, תהיה חוויה. (שרוק משהו...)
השנה הראשונה הייתה שנה של התחלות, של להבין מה קורה מסביב ולהתרגל לסביבה החדשה. אחרי 4 שנות הפסקה, לא היה פשוט לחזור ללימודים וחלק מהציונים נראו בהתאם. בסוף השנה כבר חיכתה מלחמה שנתנה את האות לקיץ ראשון מטורף ולתואר מבולגן למדי בלי הרבה הפסקות ומרווחי נשימה.
השנה השנייה התחילה עם רצון לשפר את המצב הלא טוב (בלשון המעטה) בלימודים, דבר שהצליח במידה מסוימת כי הציונים התחילו לעלות והלימודים התחילו לעניין. זו הייתה שנה של שני משברים גדולים שלא קשורים ישירות ללימודים עצמם (בתחילת השנה ובאמצע) ואחרי ששביתת הסטודנטים נגמרה התחילה נסיקה למעלה עם ההחלטה להיכנס לפעילות באגודה. האמת, זה התחיל עוד לפני השביתה כשהדרכתי לראשונה ביום ההכוון (מחר זו תהיה הפעם השישית) וזה נתן לי את המוטיבציה ואת הביטחון להיכנס לזה ולבנות את עצמי בפנים.
שביתת המרצים הגדולה נתנה לי את האופציה להתקדם באגודה לתפקידים בכירים יותר, ותוך חצי שנה טיפסתי מנציג סמסטר קטן לתפקיד של יו"ר הוועד ואחריות גדולה הרבה יותר. זו לא הייתה שנה קלה ואין ספק שהתפקידים פגעו בלימודים שלי ומנעו ממני להתקדם יותר, אבל בשורה התחתונה אני יודע שעשיתי משהו בלימודים שלי חוץ מללמוד וזו סיבה מספיק טובה לא להצטער על זה.
בשנה האחרונה המשכתי בפעילות האגודתית למרות העייפות הרבה והשחיקה שהתפקיד גרם לי. כשנגמרה הקדנציה החלטתי לא להמשיך בתור יו"ר אלא לקחת צעד קטן אחורה ולהמשיך להוביל רק שהפעם ההגה היה אצל מישהו אחר. זו גם הייתה שנה של חווית המסע לפולין, 10 ימים שנטבעו עמוק בזיכרון עם כל האירועים שסבבו אותם, ועדיין מהדהדים לי בראש. הייתי שם עם אנשים מדהימים וגם עכשיו, 4 חודשים אחרי שחזרנו, אנחנו ממשיכים להיפגש ולקשקש ביחד (וגם מרימים פרויקט קטן למען ניצולי השואה). זו גם הייתה שנה שקיוויתי שדברים נוספים ישתנו בה, אבל נשארתי עם אכזבות ותסכולים, אבל אני גם מתחיל לוותר עליהם כי גם הם לא יובילו אותי לשום מקום. כנראה שזו בסופו של דבר המהות של השינוי.
10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3
אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378
כניסות