11/2004
שלוליות
הולכת בגשם, עטופה במעיל, והרוח מפזרת את הטיפות כדי שינקדו אותי בלי סדר. הן מנסות לשחק בתופסת, ואותי זה מצחיק.
המטריה ביד, אבל מקופלת. והמבט בעיניים של העוברים ושבים צוחק ושובב.
לא היתה שלולית אחת בדרך שלא נכנסתי אליה היום, לא היתה טיפה אחת שלא חייכתי אליה, וגם לא חלקיק חמצן קריר שלא נשמתי עמוק לתוכי.
יש גם פריחה חורפית.