7/2008
זיכרון #5
- אז מה את אומרת, יפה שלי. כדאי?
- מה אמרת?
- שאלתי אם כדאי.
- לא, מה אמרת לפני זה.
- שאלתי מה את אומרת.
- לא, נו, אחרי זה.
- אמרתי 'יפה שלי'.
- תגיד את זה שוב.
- יפה שלי.
- עוד פעם.
- יפה שלי.
- עוד.
- יפה שלי, מתוקה שלי, מקסימה שלי.
- אוף. עכשיו קלקלת הכל.
זיכרון #4
- כשהתקשרת היום הייתי אצל ג'ודי. היא שאלה מי זה.
- מה אמרת?
- שזה אח שלי. יש לך התנגדות להיות אח שלי?
- ברור. אני מוחה נמרצות.
- למה?
- כי אני הרבה יותר מאח שלך.
- תרגום?
- אני דואג לך כמו אבא, אוהב אותך כמו בעל, קרוב אלייך כמו תאום, וחולה עלייך כמו חבר.
- (שתיקה ארוכה) וואו.
- אז את מעדיפה שאהיה אח שלך?
- מה פתאום אח שלי? מאיפה בא הרעיון הזה בכלל?
זיכרון #3
- את יודעת, אני לא זוכר שום דבר ממה שדיברנו, הייתי יותר מדיי מרוכז בך.
- ממה שדיברנו מתי?
- היום, כשהצצת לתוך האוטו דרך החלון ודיברת איתי.
- כשעצרת לי ליד המעבר-חציה ולא רציתי לעלות?
- בדיוק.
- במה היית מרוכז?
- היה לי צורך עז לחבק אותך. רציתי לצאת מהאוטו ולעשות את זה.
- אבל לא עשית את זה.
- נכון.
- אז במה היית מרוכז?
- בך. דמיינתי איך אני מחבק אותך, וכמה זה עושה לי טוב.
- אם ככה, לא היית מרוכז בי אלא בעצמך.
- את בלתי אפשרית. טוב, הייתי מרוכז בעצמי. אסור?
- גם לא לזכור מה שדיברנו, גם להיות מרוכז בעצמך וגם לשקר שהיית מרוכז בי? מגיע לך על זה קנס כספי.
- וגם לא לחבק אותך!
- לא, חביבי, על זה מגיע לך מאסר עולם.
זיכרון #2
- בוקר טוב!
- מה השעה?
- שתים עשרה ועשרה.
- השתגעת? אתה אמור להתקשר להעיר אותי בשתיים, לא בשתים עשרה. תן לי לישון!
- אני יודע, אבל לא הצלחתי להתאפק. כל יום אני מתאפק עד שתיים, היום זה היה מוגזם.
- מה קרה היום?
- אני מתגעגע.
- ואתמול?
- גם.
- נו?
- לא יודע, היום ספרתי את הדקות והרגשתי שאם אני לא מעיר אותך עכשיו אני משתגע.
- טוב, הערת אותי ולא תשתגע. עכשיו תן לי לישון.
- גיליתי שזה לא עוזר.
- מה?
- הערתי אותך, ואני עדיין משתגע.
- טוב, נו, משוגע. תן לי לישון!
- מתי אני יכול לראות אותך?
- תן לי עשר דקות.
הדף הבא
דפים: 1 2