2/2003
"אני אוהב אותך"
"וכשאת אומרת שוב בכל הכוונה
שיש לך צורך באותן שלוש מילים
אני רוצֶה לומר לך בשלוש מילים
שדבר לא השתנה..."
יותר מכל המילים בעולם אני רוצה שמישהו יגיד או יכתוב לי "אני אוהב אותך".
מישהו, לא מישהי. אוהב, לא אוהבת.
וכשיבוא אותו מישהו שיכתוב את זה בכנות ומכל הלב, ויעשה את זה עם התרגשות בקצות האצבעות ולב שפועם מהר יותר, כאילו הוא עומד לגלות עכשיו סוד שמור במיוחד - אני בטוחה שאוכל להתבונן במילים האלו שעות. כאילו לא מדובר בשרבוט דיו אלא ביצירת אומנות מופלאה. כאילו הוא לא כתב את שלושת המילים הנפוצות ביותר בעולם, אלא יצר יצירה ספרותית מקורית ומפעימה.
וכשיבוא אותו מישהו שיגיד את זה באמת, והקול שלו יהיה בטוח אבל טיפ-טיפה רועד, והוא יעשה את זה ברגע הכי מתאים שאפשר, ובטון הכי כובש שיש, כאילו המילים עצמן יקרות לו כל כך, שהוא לא יכול להגות אותן סתם כך - אני בטוחה שאחקוק את הרגע הזה בזיכרוני, ואשמיע אותו לעצמי שוב ושוב כמו מנגינה נפלאה שלא יכולה להפסיק. מתענגת על כל הברה, מצטערת שבשביל להגיד "אני אוהב אותך" מספיקות שלוש מילים.
אבל מכיוון ששלושת המילים האלו יגיעו, ככל הנראה, רק אחרי שתי מילים אחרות ("תתחתני איתי?"), אני חושקת שפתיים וממשיכה לחכות.
