6/2007
שיאים.
וזה קורה לי ברגע של חולשה.
מתוך מחשבה, אולי רצון, שהפעם אצליח להגיע לשיאים חדשים. שהפעם יקרה משהו קצת אחר: מרגש יותר, עוצמתי יותר, אמיתי יותר.
אבל אף אחד, וגם אף אחת, לא הצליח להביא אותי למקום שלא הגעתי אליו כבר בעצמי. ואני נשארת בסופה של הסערה בתוך אותו השקט שהיה קודם, בתוך אותה ריקנות שתפסה אותי לא מוכנה, רק שהפעם זה בתוספת תחושת החמצה ותסכול, כאילו איבדתי מחדש משהו שהיה שלי ואיננו.
ואני שוב תוהה אם השיאים האלו קיימים בכלל, אם יהיה בי הכח להבין מראש שהם לא נמצאים איפה שאני מחפשת אותם, ואם יהיה מישהו שיוכל לקחת אותי איתו אליהם, בלי שארגיש אבודה.
