כל לבדיי.

פתאום זה היכה בי.
ההבנה שאין לי אף אחד חוץ ממני. שאף אחד לא יקבל אותי כמו שאני. שאף גבר לא יגיד עליי את כל הדברים הטובים ההם, בלי להוסיף שמפריע לו שאני מלאה, והוא מצטער, אבל זה לא מתאים; שאף חבר לא יבין ויזדהה איתי תמיד בלי לשפוט בכלל ובלי להצדיק את הצד השני או לחשוב שאמרתי משהו שלא הייתי צריכה לומר; שלמרות כל האנשים הקרובים והמקסימים שטרחתי שנים לעטוף את עצמי בהם, אני כל פעם חייבת למיין למי להגיד מה, ועל הכתף של מי אפשר לבכות ובאיזה נושא, כי פשוט אין אפילו כתף אחת שמסוגלת להכיל את הכל, את כולי.

ואולי זה הדבר שאנשים קוראים לו בדידות.






(ואולי לפעמים אפילו אני לא מצליחה להכיל את עצמי)שמור   בטל

[ כל לבדיי ~ 29/6/2007, 14:43]
9 תגובות | הצג תגובות כאן | 0 הפניות | לינק ישיר לקטע | הוספה למומלצים

כאן הכניסה לזרים מותרת, והכניסה למכרים אסורה.

יעלי כותבת

אין לי שום עניין
להיות מה שאינני.
רוצה לחיות -
פשוט לחיות,
הכי פשוט שיש.
להיות אני,
ועם מה שבא ממני.
בלי לחשוב -
רע או טוב,
בלי להתבייש.
(עוזי חיטמן)

היו ימים

הוסף מסר

תמצאו כאן

כתבה אותי

כשיהיה לי כסף מיותר

התחלפו ליד המיטה

דברים שתמיד צריך מהם עוד