פוטנציאל מבוזבז

דברים שיש לאישה בת 30 בארון

- זוג מכנסיים ו/או חצאית ו/או חולצה של כוּסית. אנחנו כבר לא מצליחות להכנס לזה, אבל שומרות את זה כדי שתהיה לנו הוכחה שפעם היינו רזות וחטובות.
- תחתונים מחטבים - כאלה שמטשטשים את הצלוליטיס ומשטחים את המשמנים של הבטן לכיוון המתנים.
- חזיה טובה שמעצבת את החזה ומעמידה אותו בצורה שהכי קרובה לאיך שהוא עמד כשהיינו בנות 18.
- שמלת אירועים, שכשקנינו אותה היינו בטוחות שהיא תשרת אותנו ליותר מאירוע אחד, אבל בפועל אנחנו אף פעם לא מוצאות את ההזדמנות המתאימה ללבוש אותה שוב.
- פיג'מה סקסית שאנחנו מחכות לאירוע המתאים כדי ללבוש אותה, אבל בפועל הכי נח לנו לישון עם חולצת טריקו מעאפנה או עם איזו טוניקה שכבר ממזמן איבדה צורה.
- חולצת טריקו או סווטשירט שנושאים על גבם הדפס המעיד כי אנחנו בוגרות מחזור כ"ח בתיכון או כי היינו בקורס זה או אחר בצבא (החולצה שלי היא מסל"ק [סמינריון לקומונריות] אוגוסט 1992. היתה לי פעם חולצה של שבט "עצמאות" [בני-עקיבא] אבל היא נקרעה לגמרי, ולכן נאלצתי להפרד ממנה בדמעות שליש).
- גרביון מחטב.
- לפחות שלד אחד.

האם זה אפשרי לחוות מחדש את כל השלבים הפסיכולוגים בהתמודדות עם האבל? בדיוק כשחשבתי שהגעתי לשלב "ההשלמה", גיליתי שרק הרגע יצאתי משלב ה"הדחקה", ואני צועדת, נטולת יכולת להתנגד, אל שלב ה"כעס".

נכתב על ידי nina, 25/5/2003 12:00, בקטגוריות מעדכנת, אנתרופולוגיה בגרוש, cp
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-28/5/2003 07:25

חרדים, ציונות-דתית ויום העצמאות (יום העצמאות חלק ב')
(נפעמת מכמות התגובות לפוסט הקודם בנושא אני ממשיכה ומפרטת את הגיגי ליום העצמאות:)

בפורום האהוב עלי החליטה אחת האמהות כי יום הזכרון לחללי צה"ל הוא היום הטוב ביותר להתחיל מריבה על רקע דתי.
יש כמה "צפונים" (במהות ולאו דווקא גיאוגרפית) שבטוחים שכל גולשים האינטרנט בארץ הם חילונים תושבי המרכז בעלי נטיה פוליטית מרכז ושמאלה ובעלי הכנסה חודשית ממוצעת ולמעלה מזה. אותם אנשים תמיד נכנסים לשוק כאשר הם מגלים שבאינטרנט לא כולם מכירים פעוטון מעולה לילד בן שנתיים באזור צפון ת"א, ולא כולם מתלהבים מהודעות כמו: "אתמול חשבתי לעצמי, כולם מזדהים עם זכר הנופלים והנספים בשואה ועומדים דום בצפירה, חוץ מהחרדים שממשיכים כאילו כלום. לא מרגיז? החיילים שנפלו לא הגנו גם עליהם?"
האמת היא שבשנים האחרונות יש שינוי ביחס של הרחוב החרדי כלפי יום העצמאות. ואני לא אומרת זאת מתוך הכרות מעמיקה עם המגזר החרדי, אלא ממה שאני רואה ושומעת ברחוב. אני מתארת לעצמי שישנו מיעוט חרדי שעדין רואה ביום העצמאות יום אבל, אבל הרוב משלימים עם קיומה של מדינת ישראל. לא שהם מוצאים ביום העצמאות כזו סיבה לחגיגה גדולה, אבל הם גם לא יוצאים מגידרם כדי לציין את אבלם הכבד.
החרדים בשנים האחרונות הפכו ללאומים יותר. המנהיגים הפוליטים שלהם כבר לא שמים את האינטרס הכלכלי-חרדי בראש מעיניהם, אלא לוקחים בחשבון גם את האינטרס המדיני. פתאום יש להם עמדה בנוגע להחזרת שטחים, הסכמי שלום, יישוב א"י וכד'. יש כאלה שטוענים שהדבר נובע מהתערות החרדים במדינה, ויש כאלה שטוענים שבשלוש השנים האחרונות גם חרדים החלו להרג במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי. עד לאינתיפאדה הנוכחית (שמישהו כבר ימצא שם למלחמה הזו) הסכסוך הערבי-ישראלי הגיע אל חרדי שלא שירת בצבא רק דרך העיתון. בשנים האחרונות הסכסוך הערבי-ישראלי מגיע לחרדים דרך חווית הפיגועים על בשרם ודרך זק"א (כיתה חרדית שלמה במקום מגורי התחפשה לזק"א. הם לבשו את השחפ"צים הזוהרים שלהם והלכו לבי"ס עם שקיות אשפה שחורות ובתוכם חלקי בובות - נשבעת שזה סיפור אמיתי). כך או כך ביום העצמאות הזה יהודה משי-זהב חרדי אנטי ציוני במלוא רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו עלה הדליק משואה לתפארת מדינת ישראל. ואני שעסוקה כל זמן טקס הדלקת המשואות בשירה מטורפת של "אנו נושאים לפידים" שתקתי לרגע, והתרגשתי.

אני אישית חושבת שלו הציונות הדתית לא היתה מייחסת ליום העצמאות משמעות דתית, היה לחרדים הרבה יותר קל לקבל את היום העצמאות, הרבה לפני שהם הפכו בעל כורחם לחלק מהסיפור הציוני.
כאחת שתומכת בהפרדת דת ממדינה, קשה לי לקבל את הלבוש הדתי שהציונות הדתית מלבישה על יום העצמאות. יום העצמאות הוא חג חילוני נטו. אני נהנית מהעובדה שיש לי יום חג אחד בו אני יכולה לסוע לאן שאני רוצה ולקטר שהסופר סגור (ובתום החג לשוב ולברך על הבחירה שלי להיות דתית, שמכריחה אותי לשבת על התחת בבית במהלך השבת. לחשוב שהייתי צריכה לעבור את הסיוט הזה כל שבת ושבת מחדש זה מצמרר). לא בא לי להתפלל תפילה חגיגית, ובטח ובטח שאני לא מוצאת סיבה לומר תפילת הלל. שירת שיר המעלות (המזמור בפתח ברכת המזון) בנעימה של "התקווה" מעוררת בי אי-נוחות ודברי תורה נמלצים (כן, שוב חגגנו עם הגיס) על מיקומו של יום העצמאות כחוליה בשרשרת ימי ספירת העומר שמתחילה בגאולה פיזית (פסח) ומסתיימת בגאולה רוחנית (שבועות) גורמים לי לעקם את האף.
יאללה תרגעו, תנו לעשות מנגל בשקט, ואל תדחפו לי משמעות דתית לכל דבר.
מעניין שהציונות הדתית הופכת ללאומית ומשיחית יותר במקביל להתחזקותה הדתית והחלשותה מבחינה אזרחית. האידיאל הנוכחי של הציונות הדתית אינו שירות צבאי מלא, אלא שירות הסדר ארוך ככל האפשר שירות צבאי מקוצר מאוד ואחריו שוב ישיבה עד אין קץ. אידיאל העבודה צימצם את מקומו במאוד לטובת אידיאל התורה (סיסמת הצינות הדתית היתה מאז ומעולם תורה ועבודה). הפכנו להיות חרדים במובן שבו האשה יוצאת לעבוד, והבעל יושב ולומד תורה. השינוי הזה לא בא רק מצד הגברים ("אישתי אני הולך ללמוד תורה. פרנסי אותנו בינתים"), אלא באופן מפתיע גם מכיוון הנשים ("אני מחפשת בעל שישב וילמד תורה, ואני אדאג למשפחה"), דבר שגורם לי לחשוד כי זה החינוך שהאולפנות (גם של בנ"ע) נותנות כיום לבנות.

והרשו לי לסיים בפינת תסכול אישית קטנה שמופנית לגיסתי שתחי': חביבתי ההרה ובעלת השכל המזערי- העובדה שאני טורחת לציין בכל ויכוח את הדעה הנגדית, והעובדה שאני מתנגדת בעקביות לכל מילה שאת מוציאה מפיך במהלך ויכוחים, אינה אומרת שאין לי אידיאולגיה, אלא רק שלא בא לי לפרט אותה בפניך ושאני נהנית לראות אותך מתפתלת אל מול דעה שונה ממך.
יאללה לכי לדפוק עוד פיתה עם שיפוד (שאנחנו קנינו במיטב כספנו, ושאת תקבלי מן הסתם את השאריות שיוותרו ממנו), שבי היטב על הכסא שלך (לא, את לא צריכה לעזור לאמא שלך, אחיך הגדול עושה את זה במקומך), ואל תשכחי לברך בסוף - התורה הרבה יותר חשובה מדרך ארץ.

נכתב על ידי nina, 8/5/2003 14:07, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, חדשות המגזר, יום העצמאות, מקטרת
9 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של margi ב-11/5/2003 09:15

היה סבבה, היה מגניב, ויצאתי דבעה

מאז ומעולם נקטתי בגישה של: "תהיי יפה ותשתקי". ברבות השנים שיכללתי את הגישה הזו ל: "תהיי יפה, תעלי על עצמך פרצוף מיוסר ותשתקי". איכשהו בלונדינית שתקנית עם פרצוף מיוסר תמיד משדרת לוק של: "אני אמנם יפה, אבל גם מאוד חכמה. אתם מסביבי כ"כ טיפשים שחבל לי לבזבז עליכם את דברי חכמתי". אף אחד לא ידע שהלוק המיוסר והשתקני הזה מסתיר מאחוריו מח בלונדיני לאללה.
אני מצליחה להחזיק את תרמית ה"חכמה" כבר די הרבה שנים. לימודי משפטים רק חיזקו לי את הלוק.
הבעיה היא ש once in a while אני צריכה להשתתף בישיבה כזו או אחרת במסגרת העבודה, ואז אני גם נאלצת לפתוח את הפה. זה השלב בו הבוס מביט בי מופתע, ותוהה: "איך אני מחזיק כזו דְבְּעָה (טוב, אולי הוא לא משתמש במילה המרוקאית המפורשת הזו אלא במקבילתה העברית: מטומטמת) אצלי במשרד?
חיוך מתנצל, הומור עצמי, ולוק של אחת שלא ישנה לילה שלם בגלל הילדים יכולים לתקן גם את הרושם השלילי הזה.

היום בכל אופן השתתפתי בישיבה מ-ר-ת-ק-ת, וכמו שכתבתי בכותרת היה סבבה, היה מגניב (היו רוגעלך), ושוב יצאתי דבעה.
עכשיו אני צריכה לערוך בקרת נזקים מהירה, ולתקן את הרושם.

היינו 2 בחורות יפות בישיבה - אני (מכיוון שזה הבלוג שלי, אני יכולה להניח לרגע בצד את הצניעות המזוייפת, ולהודות שאני בחורה די יפה) ועוד אחת. ישיבה ממוצעת תכיל לרוב רק בחורה יפה אחת, בעיקר בשל העובדה שרוב הישיבות שאני נכחתי בהן כללו רוב גברי מוחלט, אבל גם בשל העובדה שמגיל מסויים הבחורות היפות הופכות להיות מיעוט נדיר באוכלוסיה (אם כבר זרקנו את הצניעות לצד, זה המקום להודות שאני נראית היום פי אלף יותר טוב ממה שנראיתי לפני 10 שנים).
ישבנו והסתכלנו זו על זו בתדהמה - איך זה שיש בחדר הזה עוד בחורה יפה, עכשיו כבר לא יסתכלו רק עלי?! אבל אח"כ נהיה לנו סבבה. סוף-סוף גם לי היתה מישהי יפה להסתכל עליה תוך כדי הישיבה. העובדה שיש עוד בחורה בחדר שמושכת מבטים גם הפכה את הישיבה לקצת יותר פרודוקטיבית מבחינתי: לא הייתי עסוקה בלוודא כל שניה שאני בוהה בחלל האוויר בפוזה חיננית, והיה לי יותר זמן פנוי לפלוט מפי שטויות בקצב.

נכתב על ידי nina, 31/3/2003 13:53, בקטגוריות עובדת (?), עושה פאדיחות, אנתרופולוגיה בגרוש
17 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שמעון הערס ב-9/4/2003 18:23

הגביר של העירה פשט את הרגל.

שמתי לב שהקהילה הדתית עדיין בנויה במבנה של השטייטעל - העיירה היהודית המזרח-אירופאית. בלב השטייטעל עומד בית הכנסת - הוא זה שמרכז את הפעילות החברתית של הקהילה. שם נפגשים כל שבת, מתעדכנים ברכילות החדשה, מתווכחים על פוליטיקה ומקבלים קצת מזון רוחני. לכל שטייעטל יש רב (שמשקלו החברתי נמוך ממה שהפריץ משער), שדכנית, תלמיד חכם, שוטה וגביר. בשטייטעל שלנו הגביר הוא איש עסקים מכובד, שתרם כסף לעניי הקהילה, ותרם לבית הכנסת מזגנים וסעודה שלישית למשך כל ימי השנה. אשתו של הגביר לבושה תמיד במיטב המחצלות ועדויה במיטב התכשיטים. בתו של הגביר התחתנה לא ממזמן, ורבים מבני העיירה קינאו בחתן בר-המזל, על שהפך לחלק ממשפחת הגביר. מסתבר שהמצב הכלכלי הקשה פוגע לא רק בפשוטי העיירה, אלא הגיע גם לגביר. בשבת דווח בבית הכנסת כי הגביר פשט את הרגל. החנויות שלו נסגרו, ומונה להן כונס נכסים.

וממש ממש בלי קשר נזכרתי בבדיחה הזו:

הנשיא בוש שאל את אחד מעוזריו איך זה שהיהודים תמיד יודעים הכל אפילו לפני שירותי הביון. העוזר סיפר לבוש כי היהודים נפגשים כל שבת בבית הכנסת, ובהשמע משפט הקוד: "נו? מה קורה?" הם מתחילים לספר אחד לשני את כל המידע הסודי הידוע להם. החליט בוש כי בשבת הבאה הוא חייב לבקר בבית-כנסת. כשהגיעה השבת התחפש בוש ליהודי ירא שמים, ונכנס לבית כנסת. התיישב ליד יהודי אחר, וחיכה. לאחר 5 דקות לחש ליהודי: "נו? מה קורה?" "ששששש..." השיב לו היהודי. "השבת אנחנו לא מדברים. הנשיא בוש אמור להגיע לכאן".

נכתב על ידי nina, 5/2/2003 08:36, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש
21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-13/2/2003 13:54

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.