פוטנציאל מבוזבז

יצור כלאיים בשם: פמניזם דתי

אני לא פמניסטית. באמת שלא. כבר כתבתי פה בעבר, שבאופן עקרוני אני נטולת עקרונות, ובכלל זה גם עקרונות פמניסטיים. אימוץ אג'נדה כלשהי יכריח אותי לשבת לקרוא ולהתעמק באותה אג'נדה, ואין לי זמן וכח לזה. וגם אם אמצא זמן לשבת ולקרוא ולהתעמק באג'נדה מסויימת, ההצהרה כי אני מחזיקה באג'נדה זו או אחרת, תצמיד אלי עדר נודניקים, שירגישו צורך עז להתווכח איתי ויכוחים עקרים ומעיקים, שכל תכליתם היא להוכיח לי שאני טועה ומטעה וגם טיפשה. לפיכך אני מודה כבר כאן ועכשיו: אני טועה ומטעה וטיפשה (והנה חסכתי לעצמי לפחות שעה מהחיים שיכלה להתבזבז בויכוח שבמילא זו היתה המסקנה שמגיעה בסופו).

אני לא פמניסטית, אבל אני לא אוהבת שמקפחים אותי. ואין לזה קשה לעקרונות מוצקים או למאמרים מרשימים או לשמות של נשים שבשנות ה-60 פרצו דרך והיום מחלקים איזה פרס חשוב על שמן. אם מישהו מקבל 5 תותים, אני רוצה גם חמישה, באותו גדול ורצוי באותו צבע. אני קנאית. אני לא אוהבת שמישהו מקבל יותר ממני. זו תכונה פנימית שלי ולא אג'נדה. אני מסרבת שיתייחסו אלי שונה מאחרים רק בשל העובדה שאני אישה / דתיה / אמא / אשכנזיה (או כל תואר אחר שתרצו להצמיד לי). וזה לא כי יש לי עקרון מוצק בנושא, אלא כי אני קנאית שרוצה שבצלחת שלה יהיה את אותו אוכל שיש בצלחת של זה שיושב לידה.

אחרי שהבהרנו את 2 הנקודות החשובות לעיל, אפשר לעבור לנושא שלשמו התכנסנו: פמניזם דתי

מפעם לפעם שמחים העיתונים החילוניים לדווח על רוח חדשה הנושבת בציבור הדתי, רוח הפמניזם. כל פעם הם מביאים דוגמא אחרת לנשים פורצות דרך, שמעיזות לעשות דברים שבעבר נחשבו למעוזי גברים מובהקים בטקסיות הציבורית הדתית (לדוגמא, טוענות רבניות, מנייני נשים, מדרשיות המלמדות נשים גמרא). הבעיה היא שהפמניזם הזה מתחיל ונגמר בדקירת העין ששולחות אותן "פמניסטיות דתיות" לעבר השמרנות הדתית. הפמניזם של אותן "פמניסטיות דתיות" לא נובע מתוך אידאולוגיה פמניסטית מוצקה וכוללת, אלא מתרכז (לרוב) רק בדאגה לזכויותיהן הדתיות של הנשים, תוך התעלמות מרמיסת זכויות אחרות. אפלית נשים במקומות עבודה? לא נורא שישבו בבית ויגדלו ילדים, העיקר שהגברים יתנו להן לעלות לתורה בשבת.

גם נטולת עקרונות פמניסטיים כמוני מודה שחג שמחת תורה הוא החג הכי מבאס לנשים. הגברים רוקדים בשמחה עם ספרי התורה 7 הקפות שלמות, וכל מה שנשאר לנשים לעשות זה להביט בהם במבט מעריץ ממרומי עזרת הנשים.

כילדה, הייתי נכנסת לעזרת הגברים ורוקדת עם אבא שלי. בגיל יותר מבוגר, הייתי מסתובבת בין בתי הכנסת בעיר במסגרת בני-עקיבא. היינו הולכות אחרי הבנים, שרות ברחובות העיר, ונכנסות בכל בית כנסת לעזרת הנשים בשירה חזקה שמתחברת לשירת הבנים בעזרת הגברים. אהבתי את החג הזה ולקחתי בו חלק פעיל, עד שהגעתי לגיל שבו תנועת נוער כבר לא רלבנטית. אני זוכרת כמה כאב לי החג הראשון שבו נאלצתי לבהות מעזרת הנשים על השמחה הגדולה שהיתה בעזרת הגברים, מבלי יכולת להצטרף אל השמחה הזאת.

מתישהו התגברתי על הכאב. אולי זה היה חלק מניתוק מסויים מהדת שחוויתי במילא, ואולי זה היה בבחינת "אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם" (כלומר, אם אני לא יכולה לרקוד ולהזיע בשמחת תורה, אני אחתוך יותר מוקדם הביתה ואתעמק בעיתוני החג כשאני שרועה על הספה מתחת למזגן).

אולי בגיל 20 הייתי מוצאת עניין במניין לנשים, שבו נשים רוקדות עם ספרי התורה (ואף קוראות בתורה). ממרומי גיל 34 זה נראה בעיני מיותר. זה נראה לי כמו מאבק על כלום, מאבק חיצוני שכל מהותו היא יחסי ציבור ולא רצון אמיתי בשינוי מעמד הנשים ביהדות ובכלל.

אישית, אני שמחה שאלוהים חילק את המצוות שלו בצורה לא שווה. גם ככה קשה לי לקיים את רובן, אז אם הייתי מוסיפה לזה את כל מצוות העשה שהזמן גרמן, הייתי בכלל במינוס מצוות אדיר. נח לי להאחז במשפחה ובילדים כתירוץ לאי יכולתי לקיים שורה ארוכה של מצוות. כשזה מגיע לקיום מצוות אני בהחלט לא מחפשת להגדיל ראש, אלא מסתפקת במה שממש ממש חייבים לעשות.

אני בהחלט יכולה להבין את אלה שנפגעות מזה שחלק נכבד ממצוות היהדות לא סופר אותן, אבל אני מבקשת שלא יקראו לעצמן פמניסטיות ולא ינופפו באידאולוגיה הפמניסטית בבואן לתבוע את עלבונן. יש ביהדות מספיק כללים / טקסים אנטי פמניסטיים שאפשר לנסות לשנות (מישהו אמר "כיסוי ראש"?), לפני שנטפלים למאבקים חסרי תכלית ותועלת כמו ריקוד עם ספר תורה בשמחת תורה.

(ואם הייתי קוראת מאמרים ומעמיקה אינטלקטואלית במה שניסיתי להביע כאן, הפוסט היה יוצא יותר מסודר ועם קצת יותר בשר, אבל את זה אני אשאיר לחברותי החכמות, האינטלגנטיות והפמניסטיות: נטע ושיר דמע. אני מסתפקת בזה שזרקתי להן כדור להנחתה).

בלי קשר: היה לי ממש כיף בחגים. אני יודעת שלא יפה להודות בזה, ושהטרנד הנכון הוא לקטר, אבל בחיי שנהניתי מכל רגע ושהתבאסתי לחזור לעבודה הבוקר.

נכתב על ידי nina, 7/10/2007 12:42, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, מביעה עמדה חברתית, חדשות המגזר
62 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של John65 ב-23/10/2009 02:04

זהירות פוסט גזעני
אני גזענית. לא, לא מדובר בגזענות מתוך אידאולוגיה מוצקה. להפך, אם תדברו איתי באידיאליזם, אני אתן לכם הרצאה שלמה מלאת להט על כך שכל בני האדם שווים ויש להתייחס לכולם באופן ענייני ולא על בסיס עדתי / מגדרי / דתי. אבל אם ארד רגע מאידיאלים ודיבורים בעלמא, ואסתכל עמוק לתוך עצמי ולדרך שבה אני מתנהגת בפועל, אני חייבת להודות שאני גזענית. גזענית, אבל לא יותר מכמעט כל ישראלי אחר ברחוב.
כולנו גזעניים, בעיקר כי כולנו אוהבים לבלות עם אנשים "כמונו". אנחנו לא מגדירים זאת כ"גזענות", אבל הדרך שבה אנו חושבים והדרך שבה אנו מתנהגים מעידה על גזענות. אצל חלקנו (בעיקר אלה הסמולנים) הגזענות מסווית היטב, לעיתים מוסוות ב-over doing לטובת המיעוט הנרדף, אבל גם זו בעצם גזענות (טובה אומנם, אבל גזענות).

איתרע מזלנו, ונקלענו לחודשי יולי-אוגוסט (הידועיים גם בכינויים: "חודשי מסחטת הכספים") עם מצוקה תקציבית וחוסר איזון בתזרים המזומנים הביתי. אלוהים יודע לאן נעלמו 2 תוכניות החסכון האומללות שהיו לנו בחשבון וכיצד המשכורת שלי התאדתה עוד בטרם הספיקה לעשות הופעת בכורה בדף חשבון הבנק, אבל ה-11 ביולי מצא אותי במינוס מטריד, ועם רשימת הוצאות ארוכה כאורך הגלות.
מכיוון שסימנים מקדימים התפזרו להם כבר בחודשי מאי ויוני, ידעתי להערך בהתאם ולהודיע לבני המשפחה שהחופש הגדול השנה יהיה בסימן קיצוצים וחסכנות. כצעד ראשון, החלטתי שלא לחדש את המנוי לבריכה היוקרתית, שבה נהננו לבלות עם אנשים כמונו (בערך. כי אחרי הכל רוב האנשים שם חילוניים, ואנחנו דתיים...).
ככל שהתקדם לו החופש הגדול, הגעתי למסקנה שאי אפשר לשרוד אותו ללא בריכה, מה גם שמס' 2 הוא כבר בן 6.5, ולכן חייב ללמוד שחיה. לאחר בירורים רבים, הגעתי למסקנה שהדיל הזול ביותר נמצא בבריכה העירונית, הבריכה היחידה שלא מחייבת אותך לעשות מנוי, ושנותנת לכל אדם להכנס בשעריה במחיר הוגן וללא ליווי חבר, ושמכילה הרבה אנשים שהם... אממממ... נו... לא ממש כמונו.
סנוביזם לחוד ומצוקה תקציבית לחוד. יש רגעים בהם גם גזען נאלץ לחוות רגעי אי נוחות ולבלות עם אנשים שאינם ממש כמוהו, וזה היה אחד מהרגעים האלה. בפרצוף סובל ואומלל, ועם תרמיל מצוייד במנעול (כי בטח פראי האדם בבריכה העירונית ינסו לגנוב את הארנק היוקרתי סטייל לואי ויטון שקניתי בשוק בתורכיה ברגע שבו אלוהים יודע על מה חשבתי) שמתי פעמי לבריכה.

מדהים איך הילדים לא חשו בשום אי נוחות. לילדים, כנראה, טבעי לבלות עם אנשים שאינם כמותם, או שהם לא שמים לב לדקויות להבדלים בין בני האדם, ולא מודעים לכך שיש אנשים שהם "כמותם" ואנשים ש"אינם כמותם". מדהים יותר לגלות שגם אי הנוחות שלי נעלמה במהירות. היי, לאנשים פה אין קרניים. ובאופן מפתיע, הם הרבה פחות מופרעים וצעקניים מכל הסנובים העשירים שאיתם שחינו בשנה שעברה. מיי גוד, הילדים פה ממש מחונכים! כן... גם האתיופים. הבריכה היתה נקיה, אף אחד לא התקרב אפילו לתרמיל שלי, אף אחד לא הציק או הרביץ לילדים שלי, אף אחד לא נתן לנו להרגיש שונים רק בגלל שהיינו הבלונדינים היחידים בבריכה (והרגליים שלי סינוורו בלבן הבוהק שלהם), ואף אחד לא בהה בחוסר נימוס מעיק בצליעה של הבת שלי ו/או שאל אותנו שאלות מעיקות בנושא.

ישבתי על שפת בריכת הפעוטות, הסתכלתי מסביב ועשיתי עם עצמי חשבון נפש קטן.

אגב, ים ובריכה:
אלכסנדר מאן הציג (לפני מס' שבועות) בפני קוראי הבלוג שלו את השדיני, וגרם לי לתהות מהי אופנת בגדי הים הדתית.

חלפו שנים רבות מאז בילתי בחוף ים נפרד. המעט שאני זוכרת מחוף ים שכזה היה תערובת מוזרה של כוסיות בבקיני, נשים המשתזפות טופלס ונשים חרדיות עם טורבן על הראש וחלוק פרחוני על הגוף.
הים מציב בפני האישה הדתית אתגר לא פשוט. מצד אחד, יש חוקי צניעות, ואלה לא נעלמים פתאום רק כי חם ובא לנו ללכת לטבול בים ולשרוץ על החוף. מצד שני, חם! ויש ים! ומתחשק לטבול בו ולשרוץ על החוף!
אז יש כאלה שמנצלות את איצטלת החוף הנפרד, וטוענות שהמקום מוגן מספיק כדי שהן ילכו בו עם בגד ים, אפילו עם בקיני. ויש כאלה שגם בחוף נפרד ילבשו מעל בגד הים השלם חולצה וברמודה.

בשיטוטי באינטרנט מצאתי את בגדי הים האלה: http://www.wholesomewear.com/page-4.html וגם את אלה: http://www.modest-swimwear.net/swimsuitpictures.htm ולמוסלמיות אפילו את אלה: http://www.ahiida.com/index.php?a=results&subcat=65
בגדי הים המוסלמים פותרים גם את בעית הצניעות וגם את בעית כיסוי הראש.
הפתרונות המוצעים באתרים דלעיל הם נהדרים, אבל בפועל מעולם לא ראיתי מישהי שלובשת אותם. אולי אחת מקוראות הבלוג, שכן מבלה בחוף נפרד, תוכל לעדכן אותי האם האופנה הזאת תפסה במגזר, ובכלל מהי אופנת בגדי הים בחופים הנפרדים.

נכתב על ידי nina, 16/7/2007 10:08, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, חדשות המגזר, חופש גדול, מהרהרת
68 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-5/8/2007 07:24

מספיחי יום השואה

"סבתא שלי ניצלה מהתופת באושוויץ. היא עלתה לארץ עם אחותה שאותה הצילה בקושי. הכירה פה את סבא שלי, דור שביעי בירושלים, לוחם באצ"ל.

כל החיים, זו היתה התחושה שלה, תחושת הגאווה על המדינה שקמה, על נצחון העם היהודי על הרוצים להשמידו. כל לידה, בת מצווה, חתונה, היתה מסיבת נצחון על הנאצים יימח שמם וזכרם. ככה גדלנו, בגאווה ובאהבה לעם ישראל, מדינת ישראל, צבא הגנה לישראל!!

לפני 11 שנים, היא נהרגה בתאונת דרכים. לפני שנה ושמונה וחצי חודשים, צבא הגנה לישראל, הצבא שלנו, הוציא אותה מקברה.. מאז, אני בבעיה.. ואני אפילו לא מסוגלת לתאר אותה."

כך כתבה ים בתשובה לשאלה: "על מה חשבתם בזמן הצפירה".

עושה רושם שמבחינת מרבית הציבור הישראלי. ההתנתקות היא היסטוריה עתיקה. היה, נגמר ועכשיו ממשיכים הלאה לבעיה הבאה. חלק מהציבור הישראלי מודע לקשיים של תושבי גוש קטיף לשעבר (המנותקים? המגורשים? באיזו טרמינולוגיה לבחור?) לשקם את חייהם ולהמשיך הלאה. חלק מהציבור הישראלי גם מודע לכך שמגורשים רבים עדיין חיים בקראוונים, בישובים זמניים, בתנאים זמניים.

הנקודה, שלדעתי, רבים מהציבור הישראלי לא מודעים לה היא עומק הפער שנוצר במהלך ההתנתקות בין ציבור המגורשים למדינת ישראל:

"גם אני נין לנספי שואה משני הצדדים ונכד לניצולי שואה ששרדו. "במעגל הרחוק" היותר דודים ודודות של הוריי ניספו. יחד עם כל הכאב הנורא אינני יכול להתעלם מהצביעות של מדינת ישראל: גם הנאצים לא התחילו מיד לרצוח יהודים קדמו לכך תהליכים ארוכים ובראשונה הפקעת זכות הקניין: במילים אחרות אתה יהודי אז אסור לך לקנות בית בגלל שאתה יהודי: בשבוע שעבר הוציאה מדינת ישראל צווי גירוש ליהודים בעיר האבות חברון, שקנו בית כדת וכדין ושילמו את כל התמורה עד הסנט האחרון, הסיבה: אתם יהודים ומדיניות הממשלה אוסרת על יהודים לקנות בית בחברון. אז נכון זה לא אותו דבר ועמיר פרץ לא רוצה לשלוח מתיישבים יהודים לתאי הגזים אלא רק לגרשם מאדמת הארץ (הוא צריך אותם ביחידות המובחרות) אבל קשה לי מאוד לעמוד בצפירה: לכן קראתי שלושה פרקי תהילים בישיבה, לע"נ הקדושים"

דבריו של "אהבת עולם" באותו שירשור.

אז נכון, זאת עמדה קיצונית יחסית, אבל היא קיצונית בתוך סקאלת עמדות שכיחות הרבה יותר, שכולן מביעות ניתוק מסויים מהמדינה. כשציבור, שבעבר הגדיר את עצמו כלאומי-ציוני-ישראלי, חש ניתוק או ריחוק מסויים מהמדינה, זה צריך להדליק נורות אזהרה אדומות. כשציבור שבעבר התגאה בדגל ונופף בו בכל הזדמנות, מעדיף (גם היום) סרטים כתומים על פני הדגל, זה צריך להדליק נורות אזהרה אדומות. כשציבור שהיה ברובו שומר חוק, מרגיש שזה בסדר (ואף הכרחי) לעבור על חוקים מסויימים, זה צריך להדליק נורות אזהרה אדומות. כשציבור שעודד גיוס ליחידות מובחרות בצה"ל (ואף ביצע זאת בפועל באחוזים גבוהים) חש סלידה מחיילים במדים, זה צריך להדליק נורות אזהרה אדומות. כשציבור שתמך בעבר במוסדות המדינה וסמך עליהם, מקים לעצמו יותר ויותר ערכאות שיפוט עצמאיות, זה צריך להדליק נורות אזהרה אדומות. כשכל אלה קורים יחד, מישהו למעלה צריך להתעורר לפני שכולנו נעמוד בפני בעיה חברתית עצומה.

נכתב על ידי nina, 18/4/2007 11:53, בקטגוריות חדשות המגזר, יום השואה, קוראת חדשות
51 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של Kim ב-19/5/2007 22:21

שרמוטה

בתוך להט הויכוח על המתנחלת המקללת, נראה לי שאני היחידה שפשוט נקרעה מצחוק למראה הסרט. הסיטואציה ההזויה (קימעא) של דוסית כשרה למהדרין המגלגלת על לשונה בכזאת חדווה קללה עסיסית וגסה, היתה (בעיני) מאוד מאוד מצחיקה. כשסיימתי לצפות בסרטון הרגשתי צורך כמעט בלתי נשלט לפלוט לעבר כל מי שעמד סביבי "שרמווווווווווווווטה" בלחישה עליזה וארסית.

אחרים, מסתבר, פחות השתעשעו מהגב' אלקובי. ביניהם, למרבית הפליאה, גם דתיים רבים.

אני חושבת שהזכרתי פה פעם את תאורית אחוות המיעוט שלי (טרם מצאתי שם מוצלח לתאוריה הזאת, סורי). התאוריה הזאת (שברור לי שהיא לא בלעדית לי ויש עוד אלף כמוני שהגו וכתבו אותה, אבל תנו לי להרגיש קצת מיוחדת, תודה.) טוענת שכאשר אתה חלק ממיעוט, אתה תרגיש אוטומטית הזדהות עם חבר אחר לאותו מיעוט, ולכן תרגיש צורך כמעט בלתי נשלט להגן עליו אל מול אנשים שאינם בני המיעוט, אפילו אם הוא עשה דברים שבעיניך הם לא מקובלים.

התאוריה הזאת יכולה להסביר, לדוגמא, מדוע דתיים רבים כ"כ הרגישו צורך לתמוך בזכותו של יגאל עמיר להתחתן ולהביא ילדים, ומדוע הם בוחרים לקרוא לו סתם "יגאל עמיר" ולא "הרוצח המתועב של ראש הממשלה, יגאל עמיר".

אולי בגלל תאורית "אחוות המיעוט" לא ציפיתי לראות תגובות המגנות את יפעת אלקובי מהכיוון הדתי, אבל משתתפי פורום "הורות ומשפחה" בכיפה הפתיעו אותי. מרבית המשתתפים בשירשורפלצת בנושא הביעו מחאה על התנהגותה של יפעת אלקובי. רובם אמנם גילו הבנה לנסיבות שהביאו אותה להתפרץ והזדעזעו בעיקר מהעבודה שבחורה צנועה וחסודה כזאת מנבלת את פיה בקללות עסיסיות כאלה, אבל היו גם כאלה שהזדעזעו מהמוסריות הנמוכה ומחילול השם.

מסתבר שהציבור הדתי יודע לעשות חשבון נפש* או לכל הפחות להגיב עניינית לעוולה שמבצע אחד מתוכו ולא להגן עליו באופן אוטומטי.

מעניין איך תהיה התגובה של אותם אנשים בנושא בפורומים חיצוניים ולא פנימיים, כי אחוות המיעוט מתייחסת להגנה כלפי חוץ, אבל אינה שוללת ביקורת כלפי פנים.

*אגב, לא כולם הסכימו עם הצורך לעשות "חשבון נפש":

"עד כמה צריך לעשות חשבון נפש ציבורי?

לכולנו ברור שהמקרה (שאיננו בכלל כה נורא, שפה מאד נמוכה ולא ראויה, אבל זה בודאי לא עברה על החוק, אפילו הלכתית לא מלקים על זה) לא מייצג את המגזר בכלל. מתי שמענו שהמגזר החילוני עושה חשבון נפש על המקרים הנוראים שקורים בו?

אני מסרב בתוקף לקחת אחראיות על מעשיו של פלוני, אני מסרב להתנצל על מה שאין לי שום קשר אליו.

ולא, לא רצחתי את רבין !!!!"

הדעה הזאת מעניינת במיוחד, כשבודקים את היסודות שהובילו את הכותב לדעה הזאת:

"לפני שנתים כתבתי מאמר מאד חריף על חברון, יצהר ואיתמר. אחרי שהשלטון החריב חבל ארץ שלם שהיה אולי תמצית הציונות, אני אישית יצאתי מהמשחק הזה. כל הקרחון של התנהגותם הגסה והנוראה של קומץ אנשים (נגיד 1000 טוב, כמה זה ליד כל הציבור שלנו, ליד כל המתנחלים?) לא מתקרב לקרסולי הנבלה שנעשה בשם החוק ועל ידי מנגנון השלטון בדמות החרבת גוש קטיף וישובי השומרון. אז חוסר הפרופורציות הוא בין ההטפלות וההכללה שאת (ולא רק את) שותפה לה ביודעין או בלא יודעין."

(ההדגשה היא שלי, ולא במקור)

הנה עוד השפעה של ההתנתקות, שלא נלקחה בחשבון. האם בשל ההתנתקות יכניס הציבור הדתי (או ליתר דיוק חלקים ממנו) גם את השוליים הקיצוניים תחת חיקה של אחוות המיעוט? ימים יגידו.

קריאה מונחית בנושא רצח רבין ונאמנות שבטית ימנית-דתית:

http://www.aplaton.co.il/story_255

(אל תפספו את התגובות)

נכתב על ידי nina, 18/1/2007 13:15, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, חדשות המגזר, קוראת חדשות, רצח רבין
99 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-28/1/2007 07:41

זה מה שקורה כשלא ישנים בלילה
מוציאים מתחת לידיים פוסט משונה כמו זה:

לא ברור לי אם זה אמיתי או לא, אבל כך או כך זה קורע מצחוק.

האמת היא שהגשם הראשון מפתח אצלי אוטומטית חשק לצ'ולנט וקיגל, אבל אני מעדיפה להתאפק עד שיבוא החורף ממש.

זכיתי ביום חמישי למריבת ה-SMS הראשונה שלי. האמת היא שלא ממש ידעתי מה עושים עם זה. נשלח אלי טקסט נזעם, שמחרף ומגדף ומאשים אותי באלוהים יודע מה. ואני רק בהיתי במסך הקטן ותהיתי מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו. איך מחזירים מבט מלא בוז ולגלוג ב-SMS? איך מבטלים טענות מטופשות בהנפת יד מזלזלת באמצעות ה-SMS? איך מנהלים ויכוח לוהט, כשלוקח לי שעות להקליד כל דבר ועדיין לא הפנמתי איפה לעזאזל נמצאת ה-נ' ולמה לוקח לי שעה להגיע ל-פ' סופית. בסוף עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הקלדתי (בקושי רב): "אני מצטערת. לא התכוונתי לפגוע בך", ואח"כ הקראתי בטלפון לכל העולם את גבב השטויות שאותה נעלבת שלחה לי ב-SMS.

קחו לתשומת ליבכם שכשאתם מנהלים מריבה ב-SMS כל הדיסקרטיות נעלמת. אם קיללתם, זה נשאר לדראון עולם. זה לא כמו מריבה בע"פ שאח"כ אפשר לטעון שאתם לא זוכרים מה אמרתם ושדבריכם הוצאו מהקשרם. יש לי ראיות בייבי. יש לי ראיות שכשהיית עצבנית, דיברת (או ליתר דיוק כתבת) שטויות. ואני אשלוף את הראיות האלה כשאמצא לנכון להביך אותך.

(עוד עצה קטנה: כשאתם רבים עם מישהו, ודאו שהוא פנוי ריגשית למריבה איתכם, כי אחרת כל הזעם הקדוש שלכם מתבזבז לו סתם כך.)

נכתב על ידי nina, 22/10/2006 14:42, בקטגוריות חדשות המגזר, מקטרת
25 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-23/10/2006 08:38

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.