פוטנציאל מבוזבז

"איזו מין שלווה ולא עושים שומדבר"

יום שישי. השעה 19:55. הבעל ואני נכנסים למיטה ומסתכלים זה על זה בסיפוק - הבית נקי ומסודר, הכלים מארוחת הערב שטופים, השאריות במקרר, הילדים ישנים, העיתונים מסודרים בערימה בצד המיטה של כל אחד מאיתנו ושקט של יום שישי בערב אפף אותנו.
הנחתי את הראש על הכרית, והתחלתי להרהר מתי בפעם האחרונה נכנסתי למיטה לפני השעה 20:00 בערב. בעוד המחשבה תלויה לה בראשי, רעש של באסים ותופים קרע את האוויר, וקולו של DJ ניסר ברעם: "כיתה ד3 יאללה לרקוד".
פתיחת חלון מהירה איתרה את העובדה המצערת שבפנטהאוז בבניין הסמוך כיתה ד3 (ואולי ה3 או ו3) עושה מסיבה. עם אורות, נצנצים ומוסיקה מחורבנת. אאאאאהההההההה...
יש רגעים בהם ההחלטה לא לקנות דירה בשכונה דתית נראית לי שגויה ביותר. למה? למה לעשות מסיבה ביום שישי בערב? מה רע ביום ראשון או שני או מוצ"ש? (הכי טוב מוצ"ש). מה קרה? אי-אפשר לשכור איזה מועדון?
אומללים ומיואשים קמנו הבעל ואני מהמיטה והתחלנו לסגור את כל החלונות בבית, במטרה להשיג שקט מקסימלי. הרעש אמנם פחת, אבל הבאסים המשיכו להקפיץ את המיטה שלנו בקצב. נו טוב, תמיד רציתי מיטה מתכווננת שתרטוט ותעשה לי נעים בגב.

ואם כבר מדברים על חסרונות בשכונה מעורבת, אז הנה עוד כמה:
1. השכן המעצבן שבילה את כל שבת בבוקר בקניות, ודווקא ב- 14:00 בצהרים מתחיל לקדוח כדי לתלות את שלל היצירות שרכש.
2. כל הילדים שרכבו לי על אופניים מתחת לרגלים (וכמעט דרסו אותי) בערב יו"כ.
3. הדביל שצופר לחברה שלו שתרד מהבניין בלילה שבין שישי לשבת (משהו בסביבות חצות).
4. הריח של המנגל שדפק אחד השכנים במרפסת שלו בשבת בבוקר. ככה עושים לאישה בהריון?
5. העדרה של מעלית שבת.

והנה יתרון קטן (שמבוסס כולו על שימחה לאיד):
המבט האומלל על פניהם של השכנים החילונים שמעמיסים חצי בית + ילדים על הרכב בדרכם לים או לטיול בשבילי הארץ, בעוד אני מסתובבת באיטיות במיטה נותנת נשיקה לכל אחד מהילדים ומציעה להם את בילוי השבת האולטימטיבי: קריאת סיפור.

וכמה תהיות ממש לא קשורות:
האם העובדה שיש לי BA במשפטים הופכת אותי לאינטלגנטית? ונניח שאני אינטלגנטית, האם זה אמור להקנות לי באופן אוטומטי ידע נרחב בתוכנית הכלכלית החדשה, עד כדי כך שאוכל לייעץ לאנשים כיצד תשפיע התוכנית הכלכלית על אחוז המס שהם ידרשו לשלם החל מ- 1/1/04?
ראבק, כשכואב הגרון הולכים לרופא. כשיש לכם בעית מס לכו ליועץ מס. כשיש לכם בעיה משפטית לכו לעו"ד. תעזבו אותי בשקט. אני לא מבינה בכלכלה, וגם לא במשפטים. אם אתם ממש מתעקשים לשטוח בפני את כל הירהורי ליבכם אני מוכנה לתפקד כפסיכולוגית תמורת 250 ש"ח לשעה.
מה יש בי שכל עובר ושב חושב שהבעיות שלו ממש מעניינות אותי, ושממש בא לי לעזור לו?

נכתב על ידי nina, 17/11/2003 10:30, בקטגוריות מקטרת, אנתרופולוגיה בגרוש
22 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-7/12/2003 08:57

נינה תומכת באיכות הסביבה
מאז שביטני גדלה, די התנתקתי מכל מה שקורה ממותני ומטה. אתמול ישבתי בישיבה משועממת במיוחד, וכנראה שנחתתי בתנוחה מאוד מוצלחת בכיסא, מכיוון שלפתע פתאום הצלחתי להניף את רגלי אל-על ולהנחית אותה על ברכי בתנוחה מאוד לא מנומסת ולא חיננית הידועה בכינוי: "שילוב רגליים גברי" (להבדיל משילוב הרגלים הנשי העדין יותר שנעשה ברגלים סגורות ולכן גורם לעצירת הדם ברגל).
בעודי נהנית לי מהתנוחה הכה לא הולמת את מצבי ואת זהותי המינית גילתי כי מבין שולי המכנסיים מבצבצות להן רגלים שעירות לאללה! חישובים קצרים ומבוהלים הראו כי אכן רגלי לא ראתה סכין מקרוב במשך כמעט 3 שבועות. אז נכון שחצאיות ובגדי-ים עפו זה מכבר מארון בגדי, אבל לכזה מצב הזנחה חמור לא הגעתי מאז ההריון הקודם.
מכיוון שביום ה' אני עתידה להיפגש עם רופא הנשים שלי, והוא עתיד לבדוק את מצב צוואר הרחם שלי, הגעתי למסקנה שאני חייבת לנכש את העשבים שגדלו לי על הרגל (אני עוד זוכרת את תחושת הבושה שתקפה אותי כשנאלצתי לחשוף את רגלי בסקירת המערכות לאחר שהרופא החליט להוסיף גם אולטרסאונד וגינלי ולא להסתפק רק באולטרסאונד חיצוני).
בכל מקרה מבצע "ניכוש עשבים" יצא לדרך. קודם כל נכנסתי לאמבטיה. (נשמע טריוויאלי, אבל זו משימה די קשה). חמושה בסכין גילוח ביד ימין וסבון ביד שמאל ניסיתי להרים את אחת מרגלי על מעקה האמבטיה. לאחר 3 נסיונות סרק הצלחתי להרים את הרגל. עכשיו כל מה שנשאר לי זה לנסות להתכופף לכיוון הרגל. הנסיון הראשון הראה שהיד שלי מגיעה רק עד הברך, ולכן נאלצתי לצמצם מרחקים. לאחר כרבע שעה של התנשפויות, בטן מכווצצת, גב שבור, שלל קיטורים והתכווצות שרירים המשימה הוכתרה בצלחה. יש לי כעת רגלי חרסינה.

ואם כבר דיברנו על הדרך הנאותה להתכונן לביקור אצל רופא הנשים, נזכרתי בבדיחה שקיבלתי לפני ה-מ-ו-ן זמן במייל:
"זה היה אחד מהימים האלה ששום דבר לא הולך בהם כשורה. הבוס עיכב אותי בדיוק לפני שיצאתי מהעבודה, אח"כ האוטו עשה בעיות בהתנעה ואח"כ נתקעתי בפקק. הגעתי הביתה מאוד מאוחר, ותוך פחות מחצי שעה הייתי צריכה לצאת לבדיקה אצל רופא הנשים. לא הסכמתי לוותר על שטיפת פלג הגוף התחתון שלי, ולכן נכנסתי בזריזות לאמבטיה. רק כשסיימתי גילתי ששכחתי לקחת מגבת. על הרצפה היתה מונחת המגבת שבה התנגבה הבת שלי באמצע הלילה כשחזרה ממסיבה. בלית ברירה השתמשתי במגבת, וציינתי לעצמי להעיר לה על הרגלי הסדר והנקיון שלה.
בדרך נס הגעתי בזמן לרופא. כשהוא בא לבדוק אותי (בעודי שוכבת על כסא הבדיקה) הוא ציין בחיוך: "או, אני רואה שהשקענו היום קצת יותר". לא היה לי מושג למה הוא התכוון, עד הרגע בו הגעתי הביתה, נכנסתי לסדר את האמבטיה וגילתי שהמגבת שזרקה בתי על הרצפה היתה מלאה בנצנצים שכיסו את גופה במסיבה"

ואחרון חביב לסיום (וממש לא קשור לאמור לעיל):
לאחרונה החלטתי לעשות בונדינג עם הזהות הדתית שלי, והתחלתי לגלוש בפורומים בעלי אופי דתי, ובעיקר בפורום מכנסיים - אלטרנטיבה חברתית דתית. חשבתי שמדובר בפורום המכיל אנשים בעלי מחשבה פתוחה, אנשים שלא תקועים בפאזה החרד"לית שתקפה בשנים האחרונות את הציבור הדתי לאומי, אנשים שמתנגדים להלבשת קודים חרדיים על החברה הדתית-לאומית, אבל התבדתי. הפורום מלא בפלצנים שעסוקים כל היום בפילפולי הלכה שעיקרם: האם לנשים מותר ללבוש מכנסים או לא. המעניין הוא שכל המתפלפלים והדנים הם רק גברים. קולן של הנשים כמעט ולא נשמע בוויכוח ההילכתי המשמים הזה.
די מזכיר את פורום "ברית מילה - בעד ונגד" של "תפוז" (המכיל ערימת אנשים המתנגדים לברית, ומפמפמים את עצמם כל היום באמצעות טפיחות הדדיות על השכם ושלל מאמרים מטעם). ראו הוזהרתם.

נכתב על ידי nina, 11/11/2003 09:52, בקטגוריות אם השנה, מקטרת, חדשות המגזר, הריון ולידה, גולשת באינטרנט, הגיע במייל
29 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של גושפנקא ב-17/11/2003 13:25

על זכרון ו- PR
אפשר לומר הכל על היהדות, אבל דבר אחד בטוח: היהדות יודעת איך לעשות יחסי ציבור.
קחו את ל"ג בעומר לדוגמא. מרד כושל שבמבט לאחור גרם יותר נזק מתועלת, אבל מאות שנים אח"כ כולם יודעים שבר-כוכבא היה אחלה גבר, ושלפני הטלפונים הסלולרים היו מעבירים הודעות באמצעות מדורות.
וחנוכה? ניצחון קטן שלא מנע את החורבן שהגיע מספר שנים אח"כ, אבל כולם יודעים שיהודה המכבי הוא אחלה גבר ושהיוונים לבשו חצאיות, מטאטא על הראש וסנדלים עם שרוכים ארוכים.
מי היה שומע על גדליה בן אחיקם אילמלא הצום שקראו על שמו?
מי היה זוכר את המצור על ירושלים העתיקה אילמלא שלל הצומות שנקשרו אליו ואילמלא מגילת איכה?

השואה הציבה אתגר ליהדות החדשה: איך לזכור ולא לשכוח? איך לשמר את הזכרון גם לאחר שאחרון ניצולי השואה ילך לעולמו בדרך טבעית? הדתיים הלכו על השיטה הישנה והטובה וחיברו את צום י' בטבת עם זכרון השואה. הציונות החילונית העדיפה להצמד לאתוס הגבורה. הצמידה את יום השואה ליום הזכרון לחללי צה"ל וליום העצמאות וגם שמה איזו צפירה באמצע - כדי שיהיה מרשים.

לאחר רצח רבין עלתה שוב השאלה: איך לזכור ולא לשכוח. הזעזוע ביום הזכרון הראשון היה עמוק. שלל דיונים על מהותו של רצח פוליטי והקרע בעם מילאו את החברה הישראלית ואת התקשורת, אבל ברבות השנים הזכרון מתמסמס. ומה יקרה לאחר שהאחרון שהכיר אישית את רבין ילך לעולמו (בדרך טבעית)? האם ישאר משהו מיום הזכרון הזה?
הדתים אגב הציעו (בלשון רפה) לאחד את יום הזכרון לרצח רבין עם צום גדליה (רצח פוליטי VS. רצח פוליטי), אבל החילונים דחו בזעם כל חיבור של הרצח לדת (למעט הפנית אצבע מאשימה). לדעתי, הם טעו. אבל רק השנים יאמרו את מי זוכרים יותר - את גדליה בן אחיקם או את רבין.

וכדי לחזק את טענתי בראש פורום טלויזיה ומדיה של ווי-נט מופיע הציטוט ההורס הבא:
"כשהיינו משחקים מחבואים הייתי מתחבא מאחורי הפסל שלו. זה היה נותן לי תקווה".
(תלמיד כיתה ג' 2, בי"ס יצחק רבין, שוהם. בכתבה בגל"צ לרגל יום הזיכרון לרבין).

אני בכל מקרה מרכינה ראש לזכרו.שמור בטל

נכתב על ידי nina, 6/11/2003 14:40, בקטגוריות מהרהרת, רצח רבין
11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של לילית ב-2/12/2003 03:49

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.