פוטנציאל מבוזבז

דברים שיש לאישה בת 30 בארון

- זוג מכנסיים ו/או חצאית ו/או חולצה של כוּסית. אנחנו כבר לא מצליחות להכנס לזה, אבל שומרות את זה כדי שתהיה לנו הוכחה שפעם היינו רזות וחטובות.
- תחתונים מחטבים - כאלה שמטשטשים את הצלוליטיס ומשטחים את המשמנים של הבטן לכיוון המתנים.
- חזיה טובה שמעצבת את החזה ומעמידה אותו בצורה שהכי קרובה לאיך שהוא עמד כשהיינו בנות 18.
- שמלת אירועים, שכשקנינו אותה היינו בטוחות שהיא תשרת אותנו ליותר מאירוע אחד, אבל בפועל אנחנו אף פעם לא מוצאות את ההזדמנות המתאימה ללבוש אותה שוב.
- פיג'מה סקסית שאנחנו מחכות לאירוע המתאים כדי ללבוש אותה, אבל בפועל הכי נח לנו לישון עם חולצת טריקו מעאפנה או עם איזו טוניקה שכבר ממזמן איבדה צורה.
- חולצת טריקו או סווטשירט שנושאים על גבם הדפס המעיד כי אנחנו בוגרות מחזור כ"ח בתיכון או כי היינו בקורס זה או אחר בצבא (החולצה שלי היא מסל"ק [סמינריון לקומונריות] אוגוסט 1992. היתה לי פעם חולצה של שבט "עצמאות" [בני-עקיבא] אבל היא נקרעה לגמרי, ולכן נאלצתי להפרד ממנה בדמעות שליש).
- גרביון מחטב.
- לפחות שלד אחד.

האם זה אפשרי לחוות מחדש את כל השלבים הפסיכולוגים בהתמודדות עם האבל? בדיוק כשחשבתי שהגעתי לשלב "ההשלמה", גיליתי שרק הרגע יצאתי משלב ה"הדחקה", ואני צועדת, נטולת יכולת להתנגד, אל שלב ה"כעס".

נכתב על ידי nina, 25/5/2003 12:00, בקטגוריות מעדכנת, אנתרופולוגיה בגרוש, cp
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-28/5/2003 07:25

דיאטה

Inside me
There is a thin woman
Crying to get out
But I can usually shut the
Bitch up with cookies

מדהים איך די בהכרזה על דיאטה כדי שכבר ארגיש רעבה ורזה.
אני כבר 10 ימים בדיאטה, ואני חושבת שאני קרובה להשיג את היעד שלי. כשאני מתאמצת ונושמת חזק חזק אוויר פנימה, כבר ממש לא רואים לי את הבטן. וכשאני מסתכלת על עצמי חזיתית במראה, אני ממש לא רואה את המדף שצמח לו על ישבני.

אני שומרת על הדיאטה באדיקות:
כל צהרים אני אוכלת סלט ענק. כדי שהסלט לא יהיה יבש, אני מתבלת אותו בחצי כוס שמן זית.
לקינוח אני אוכלת בקלאווה/ גלידה/ עוגיות וכד', מכיוון שידוע שהעדר הקלוריות בסלט מחפה על הקלוריות העודפות הקיימות במנה האחרונה.
לארוחת ערב אני אוכלת פופקורן כי האוויר שבו מבטל את הקלוריות.

אני מרגישה כ"כ רזה, שאפילו העזתי וקניתי לעצמי ג'ינס ליוויס צרים וצמודים. עכשיו אני מביטה בהם בעינים כלות, ומחכה לרגע בו אהיה רזה מספיק כדי להדחס לתוכם.
תאמינו לי אנשים: לא כדאי לקנות ג'ינס על בטן ריקה. ואל תאמינו למוכרות - ג'ינס לעולם לא מתרחב, הוא רק נהיה יותר צר.שמור בטל

נכתב על ידי nina, 19/5/2003 13:56, בקטגוריות מקטרת, עושה פאדיחות
27 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אליאנה ב-25/5/2003 13:42

מה אכל השופט לארוחת בוקר?

אי שם בערבות שנה ג' בפקולטה למשפטים ניסה מרצה משועמם להרביץ בנו קצת את הצד הפילוסופי של לימודי המשפט. הקורס הכי לא פרקטי בפקולטה למשפטים: תורת המשפט. (העובדה שזה היה הקורס היחיד בפקולטה למשפטים בו לא בהיתי בטמטום באוויר, היתה אמורה לרמוז לי כבר אז כי מקצוע עריכת הדין ממש לא מתאים לי, וכי עלי לדבוק במקצועות הומניים ולא פרקטים בעליל).

מסתבר כי ישנן מספר גישות לאופן בו ניתן לפרש את החוק. 2 הגישות העיקרית הן הגישה הפוזטיביסטית וגישת המשפט הטבעי.
בצורה תמציתית ביותר אפשר לומר כי הפוזטיביסטים מעמידים את החוק מעל הכל. מבחינתם כל כלל שראוי לאכוף אותו נחקק, וכלל שלא נחקק לא צריך להתחשב בו. החוק הכתוב הוא מעל חוקי מוסר (שלא נחקקו).
גישת המשפט הטבעי מכירה בקיומם של כללי מוסר טבעיים (מובנים מאליהם). אני לא חושבת שיהיה מדוייק לומר כי הם מכירים בעליונותם של כללי מוסר אלה על החוק הכתוב, אבל הם בהחלט סבורים כי השופט צריך להתחשב באותם כללי מוסר בבואו לפרש את החוק הקר והיבש.

בעוד דורות של פיסולוספים אירופאים התלבטו בדרך הפילוסופית הנכונה לפיה צריכה לנהוג מערכת המשפט, באו האמריקאים ואמרו "בלה... בלה... בלה...".לא מענין אותנו איך המשפט אמור להראות, לא מעניינת אותנו הראיה הפילוסופית של המשפט, מה שמעניין אותנו זו המציאות: איך המשפט נראה בפועל. עו"ד טוב, לדעת הריאליסטים האמריקאים, הוא לא זה שידע לפרש נכון את החוק, אלא זה שידע לנבא כיצד השופט שידון בתיק יפרש את החוק.

אני לא זוכרת אם זו היתה בדיחה של המרצה או אמת לאמיתה, אבל היה אמריקאי אחד שבנה תיאוריה פילוסופית-פרשנית שלמה המבוססת על ארוחת הבוקר שהשופט אכל. ע"פ גישה זו (המשתייכת לזרם הריאליסטי) הדרך בה יפרש השופט את החוק תלויה בארוחת הבוקר שהוא אכל באותו יום, במריבה האחרונה שלו עם אשתו/הילדים, בפקקים בהם הוא נתקל בדרך לעבודה - בקיצור: במצב רוחו.

מהמעט שיצא לי לראות בתקופה בה עסקתי בעריכת דין, זו הגישה הרווחת בקרב שופטי א"י. השופטים פה בארץ מפרשים את החוק ופוסקים את פסקיהם בעיקר ע"פ תחושות בטן. פוזטיביזם? משפט טבעי? פרשנות לוגית או ערכית של החוק? את זה תשאירו לבית המשפט העליון. לנו יש 100 תיקים לשמוע עד שעה 16:00, ואח"כ לכתוב לפחות 3 פסקי דין.

אולי יש כאן קורא או שניים שזוכרים כי בתחילת השנה הבן שלי נכח 5 ימים במעון, ומיד הוצא משם והועבר למשפחתון. החלטנו להתנגד לדרישת המעון לשלם להם תשלום מלא עבור כל חודש ספטמבר. הגשנו תביעה משפטית לבית משפט לתביעות קטנות כנגד הנהלת במעון, ובתביעה טענו טענות משפטיות שונות כנגד החוזה עליו חתמנו עם הנהלת המעון.
לאחר ¾ שנה סוף סוף הגיע זמנה של תביעתנו להתברר.
כנראה שהשופט לא אכל טוב אותו בוקר (או ניחוש קצת יותר הגיוני: לא עשה סקס כבר מס' שבועות). הטיעונים המשפטיים (הצודקים) שלנו בכלל לא עניינו אותו. עניין אותו רק להעיף את התיק מעל פניו במהירות האפשרית.
עוד בטרם פתחנו את הפה הוא הציע לנו למחוק את התביעה כדי שלא נחוייב בהוצאות. הוא נתן לנו להשמיע את גרסתנו תוך הבעת זילזול בכל משפט שיצא לנו מהפה. בסיום הדיון הוא הבטיח פס"ד בכתב כדי שנוכל (וכאן הוא הביט בי ובבעלי באריכות) לערער.

השופט בן-זונה! והצדק עיוור. ותחשבו על זה בפעם הבא שכתרוצו להגיש תביעה נגד מישהו.
שמור בטל

נכתב על ידי nina, 18/5/2003 12:31, בקטגוריות נינה מדגמנת אג, מהרהרת, מקטרת, מביעה עמדה חברתית
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-19/5/2003 12:57

על תיאולוגיה ואף שבור

בתגובות שאני כותבת לפוסטים של אחרים נדרשתי לא פעם לבאר מהי עמדתי הדתית. איפה אני בדיוק עומדת. במה אני מאמינה ובמה לא.
מכיוון שהיכולות הפילוסופיות הן ממני והלאה, לא ממש התחשק לי לנסח בבלוג שלי את כל האידאולוגיה הדתית שלי, מה גם שבאידאולוגיה זו יש יותר חורים מבגרבי רשת של זונה צרפתית (מחווה - עלובה, אני מודה - לאראל סג"ל, שמצליח לשעשע ולהדהים אותי מחדש כל יום שישי).
בצורה הכי ככלית שאפשר אומר שבעלי ואני פיתחנו את תאורית ה"נח לי". אני דתיה כי נח לי. אני מקיימת מצוות שנח לי לקיים. החריגה היחידה מתאורית ה"נח לי" היא בנוגע למצוות שאני מקיימת כדי לשמור על עצמי בחברה הדתית (הדלקת טלויזיה/אור בשבת, נסיעה בשבת, כיפה לבעל וכד').

היושב על הגדר כתב בתגובה לאחד הפוסטים של סנטימנט על ההתרגשות בביצוע החטא הראשון ("תחושת החופש הנפלאה של השליטה שלי בפעולותי"). את החטא הראשון שלי ליוותה דווקא תחושה עזה של רגשות אשם, ונסיון למצוא עונש בכל דבר. הפעמים הבאות בהן חזרתי על החטא היו סתמיות - שיגרה. שומדבר מיוחד.
החטאים האחרים שביצעתי מאז הראשון לוו בתחושה עניינית. מעולם לא חטאתי כדי למרוד בה' או בתורה. מעולם לא חטאתי כדי להפיק איזושהי הנאה. חטאתי כי במאזן הנוחות היה לי נח לא לקיים את המצווה יותר מאשר לקיימה.

בשבת האחרונה תאורית ה"נח לי" עמדה למבחן.

הבת שלי השתוללה על המיטה הזוגית שלנו וחצי שעה לפני שבת נחתה עם ראשה במלוא התנופה על האף שלי. לאחר 2 לידות, 2 בדיקות כואבות למדי (אחת מהן בעלת אופי כירוגי), אינספור דקירות בזרוע, ואינספור חבלות בכל איבר גוף אפשרי, אני יכולה לומר בוודאות שהמכה הזו באף היתה הדבר הכואב ביותר שעברתי אי-פעם. לאחר שסיימתי לצרוח מכאב ולבכות הודעתי לבעל שככל הנראה מדובר בשבר. השבת התקרבה בצעדי ענק, ולי ממש לא התחשק לבלות אותה בחדר מיון.
ממש בסמוך לכניסת השבת נסעתי למוקד הרפואי העירוני. הרופא שם סבר כי יתכן ומדובר בשבר, וכי עלי לפנות לבי"ח. אשר יגורתי בא לי. הגעתי לבית הורי, שם אכלנו את סעודת השבת והתחלתי לקיים דיונים הלכתיים בשאלה: האם מותר או אסור לי לסוע בשבת לבית החולים (ויותר מזה לחזור). הדיון ההלכתי היה קצר ומהיר. אני לא נמצאת בסכנת פיקוח נפש, ולכן אסור לי לסוע לבי"ח. מצד שני ממש לא היה לי כח לצעוד 4 ק"מ ברגל.
גיליתי ש"אתה יכול להוציא בחורה מהאולפנא, אבל אתה לא יכול להוציא את האולפנא מהבחורה". ע"פ תאורית ה"נח לי" ברור שלא הייתי צריכה לדפוק חשבון, אלא לעלות על הרכב ולסוע ASAP לביה"ח, אבל לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לסוע בשבת ללא מקרה ברור של פיקוח נפש. לאחר התלבטות של שעה+ נמאס לאחותי ממני, והיא זרקה לי: "את כבר לא באולפנא". גלינג. האסימון נפל (למאותגרים גילאית הכוונה ל: "גלינג. המספר זמין והמנוי ענה").
נסעתי עם האוטו. חזרתי עם האוטו. הסיפור לקח בסה"כ שעה. האף ככל הנראה לא שבור רק מאוד כואב. וטעם החטא היה כמו תמיד: ענייני.
שמור בטל

נכתב על ידי nina, 11/5/2003 12:12, בקטגוריות שוקעת בהירהורים תיאולוגיים
30 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-19/5/2003 12:18

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.