בימים בהם אני מתגעגעת למישהו מוכר, לגבר שיבוא ויהיה איתי, ייתן לי, יקרא אותי כמו מישהו שמכיר אותי באמת, יכיל אותי, חשבתי רק עליו. ואז.. ככה בלי הכנה מוקדמת, בלי שבכלל תעבור אצלי במחשבה. אתה הופעת. כאילו זימנתי אותך אליי בלי שאדע. לא זוכרת מתי נגענו בפעם האחרונה, לפני שנה או שנתיים, אולי אפילו יותר ומה שמדהים שזה בכלל לא משנה "אני מרגיש כאילו בכלל לא עזבתי" אמרת אל תוך החיבוק הראשון שלנו.

 בכלל לא משנה מה עבר על שנינו במהלך הזמן הזה שלא היינו בקשר, זו הבועה הפרטית שלנו "אתה זוכר את הפגישה הראשונה שלנו?" שאלתי בזמן שאני מנסה להיזכר בה בעצמי "המממ... לא.." ענית אחרי רגע של מחשבה. ידעתי שלא תזכור, בדיוק כמוני. זה קרה לפני 4 או 5 שנים, בשניה הזו של החיבור שלנו, הרגשנו שאנחנו מכירים, חיבור כל כך חזק שזה בכלל לא משנה מה היה בפגישה הראשונה שלנו, כי אנחנו בעצם מכירים מאז ומתמיד, עד היום זה מרגיש ככה, גם אם לא נהיה בקשר שנים.

לילה ארוך של אהבה נטו. אהבה. נגענו, טעמנו, הרגשנו, נזכרנו, אהבנו, טיפסנו לשיאים הישנים, לשיאים החדשים, התרגשנו, ישנו, קמנו, דיברנו, צחקנו."את כל כך מכירה אותי" אמרת "אתה מכיר אותי!" עניתי והרגשתי איך הופעת בדיוק בזמן ואתה אפילו לא ידעת את זה, אמרתי 'תודה' בלב והדבקתי לך נשיקה.

עבר שבוע מאז, לא דיברנו ואני גם לא מתגעגעת. לא אליך ולא אליו. משהו התמלא אצלי ויודעת שבטח עוד נפגש, בנקודות שונות בזמן. אולי בדיוק כשאזדקק לקירבה שלך, אולי בדיוק כשאתה תזדקק לחום שלי. זה בכלל לא משנה וגם לא מטריד, אני יודעת שנפגש שוב, כמו תמיד, בדיוק ברגע הנכון.

אני אוהבת אותך בייבי.

לרגע אחד הייתי מרוגשת כמו שלא הייתי מזמן, אבל ממש מזמן. לרגע אחד הרגשתי שוב את הדם זורם במהירות הנכונה, את החיוך מרוח טוב טוב על הפרצוף, את ההתרגשות הנעימה הזו. לרגע אחד נזכרתי למה אני מתגעגעת באמת.

למה את עצובה?

סתם כי לא הצלחתי לדבר איתך כל השבוע

התגעגעתי אלייך

גם אני אליך. כל כך הרבה זמן עבר, איזה כייף לשמוע אותך, מה שלומך?

מעולה. עדיין זוכר את הרגעים שלנו ביחד

באמת? למרות כל הזמן שעבר?

כן, את נמצאת אצלי בראש תמיד. אני אוהב אותך

גם אני אוהבת אותך

זוכרת את הטירוף?

ברור שאני זוכרת, גם לא זכור לי שחוויתי משהו בעוצמות כאלו מאז שהיינו יחד. זה היה מטורף!

כן ללא ספק, החיבור הכי מטורף שהיה לי. אבל עכשיו הבנתי שיש לידך איזה מומחה שעושה את העבודה (מחייך)

היי לא ידעתי שאתה קורא אותי... (מחייכת) כן, מומחה אמיתי, אבל אתה יודע מה? זה לא אותו הדבר. אמנם אני גומרת איתו כמו שלא גמרתי בחיים שלי, אבל איתך זה היה משהו אחר, איתך היתה משיכה שלא נתפסת, היה חיבור מדהים, היה הרבה מעבר לסקס וגמירות

בייב, את יודעת שאת הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים?

(מחייכת) גם אחרי כל הזמן הזה שעבר?? תודה. היה לנו כייף ביחד!

מאוד. למרות שלא הספקתי לעשות לך את כל הדברים שפינטזתי עליהם

כמו מה?

מה היית רוצה שאני אעשה לך?

אה, זה פשוט (מחייכת) תעשה לי ילד

(צוחק) הלוואי שזה היה כל כך פשוט בייב, תדעי לך שאני לא מפסיק לחשוב על זה מאז השיחה האחרונה שלנו. אין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר לעשות לך ילד. אבל ככל שאני חושב על זה אני מבין שזה כמעט בלתי אפשרי במצב הזה שלנו

כן, אני יודעת. גם אני חשבתי על זה הרבה מאז השיחה שלנו. המורכבות של זה היא באמת לא הוגנת כלפי אף אחד. חבל.

אני מסכים, בהחלט חבל. אבל את זוכרת...?

זוכרת מה?

שבגלגול הבא אנחנו נהיה ביחד!

נכון!! אני זוכרת שמהרגע הראשון שנפגשנו ידעתי את זה, אז לפני שנים, פשוט ידעתי

כן גם אני, זה ברור

לגמרי ברור!

ואז נוכל לעשות כמה ילדים שאנחנו רוצים (מחייך)

בדיוק!

אני כל כך רוצה לראות אותך, תגידי אם אני אבוא אלייך מחר לעבודה, תהיי שעה שלמה רק שלי?

אם תקבע איתי אז כן, אני אפנה שעה מהלו"ז הפסיכי שלי בימים האחרונים

אז אני אבוא, תסגרי באחת בצהרים, נלך לאכול משהו יחד

סוגרת. קבענו.

קבענו. דברי איתי בבוקר כדי שנסגור את זה סופית

אני אוהבת אותך

ואני אוהב אותך בייב

כל הלילה התרגשתי. כמו ילדה קטנה. התעוררתי ונרדמתי וחלמתי עליך והתעוררתי שוב ונרדמתי ועוד חלום. התהפכה לי הבטן, התרגשות טובה כזאת, נעימה. קמתי עם אנרגיות חדשות, זורמות ומלוות בחיוך רגוע. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התרגשתי ככה, וזו מין התרגשות כזו של להתחבר שוב, לרגע אחד, עם מישהו שאתה מאוד אוהב, כזה שלא ראיתי הרבה זמן. התרגשות של געגוע לאיש יקר.

ואז כשאמרת שאתה לא מגיע, נזכרתי פתאום גם בדברים הפחות כייפים שהיו לנו ביחד. נזכרתי שאני לא רוצה לחזור לשם שוב, גם לא לרגע אחד.

וכמו שנאמר בסרט השווה - ונילה סקיי:

I'll see you again in another life... when we are both cats

חלמתי שנגעת בי, שנכנסת אלי למיטה באמצע הלילה ונגעת בי, כמו שרק אתה יודע - לנגוע. חלמתי על הידיים המדהימות שלך, אני אוהבת את הידיים האלו, שיודעות בדיוק היכן לגעת ואיך, העוצמה שלהן תמיד ריגשה אותי. חלמתי שהידיים האלו גיששו את דרכן על גופי, ליטפו, נגעו, חדרו, ריגשו. כל כך ריגשו עד שגרמו לגוף שלי להפוך לויברטור אנושי.

חלמתי שצרחתי לשמיים, שוב ושוב, שרעדתי, שהתרגשתי. ממך ומהידיים שלך שמכירות את גופי כל כך טוב. התגעגעתי. למישהו שיודע לקרוא אותי, את הגוף שלי את התגובות שלו, שיודע להוציא ממני את הקולות, את הרעידות, את האורגזמות הכי שוות. התגעגעתי.

חלמתי שהזדיינו, שדיברנו, שצחקנו שם בחושך, שנרדמנו יחד חבוקים קרוב.

כשהתעוררתי היה כבר אור בחוץ, לבד מתחת לשמיכה ועל גופי עדיין הורגשו עקבות כפות ידייך, עצמתי את עיני בחיוך וניסיתי לשחזר את החלום, להשאר עם התחושה רק עוד קצת. 

כשקמתי הבחנתי בקונדום משומש זרוק על הרצפה ליד המיטה שלי, ולידו חפיסת קונדומים קרועה... מממ.. כנראה שבאמת נגעת בי. הלילה.

& השבוע גיליתי שעברה שנה שלמה מאז ש...

$ מאז שמה? שהיינו ביחד?

& כן. מאז התשוקה הבלתי נשלטת, מאז סערת הרגשות הגדולה, מאז המשיכה הפראית, מאז שהזדיינו פעם אחרונה.

$ אני יודע

& איך אתה יודע?

$ מה זאת אומרת איך? אני זוכר. איך אפשר לשכוח את זה? אוקטובר 2004 הסקס הכי טוב שהיה לי, הדבר הכי מדהים שקרה מהבחינה הזו. הזכרון המתוק הזה, איך אפשר לשכוח?

& אני לא זכרתי...

$ אז איך גילית?

& מצאתי עדויות

$ אה

& אז מה דעתך על תזכורת?

$ מה??

& נו, אתה יודע, תזכורת על הרגעים המדהימים שהיו לנו יחד

$ את רצינית?

& תמיד

$ אני תמיד בעד, את יודעת את זה

& כן, אני יודעת

$ את באמת רצינית בקשר לזה?

& בוודאי ולא רק זה.. מה דעתך על זיון שנתי?

$ זיון שנתי?

& כן, משהו שיהיה רק שלך ושלי, כל שנה באוקטובר נפגש לזיון שנתי...

$ את סתם אומרת

& אתה הרי יודע שאני אף פעם לא אומרת סתם דברים

$ את מדהימה אותי בכל פעם מחדש. כן. כן. כן. בטח, אני בעד

& מחייכת

$ רגע, כל שנה באוקטובר? כל שנה?

& כן, כל שנה, מה לא ברור? כל שנה בין הקיץ לחורף, בין סוף שנה לתחילתה, בין חג לחג, בדיוק בזמן המיוחד הזה

$ ומה יהיה כשתמצאי בן זוג קבוע? כשתתחתני? כשיהיו לך ילדים? גם אז נפגש כל שנה?

& כן

$ ככה? פשוט כן?

& לא מבינה מה כל כך מסובך, בסה"כ זיון, זה לא שאנחנו עומדים להתחתן בחתונה קתולית

$ אני יודע, אני יודע ובכל זאת, קצת מפתיע

& שוב הצלחתי להפתיע אותך

$ כן, יש לך את זה

& מחייכת

$ ומה קרה למונוגמיות?

& מה קרה לה? בפעם האחרונה שבדקתי הכל היה בסדר איתה..

$ נו תפסיקי

& שום דבר לא קרה, שנינו יודעים שאי אפשר להיות מונוגמים לאורך זמן, צריך מדי פעם להוציא את הראש מהמונגמיות, לקחת אויר צח לריאות ולהמשיך, לא?

$ בטח, בטח, את הרי יודעת מה אני חושב על זה

& ומה אתה אומר על זיון שנתי?

$ עכשיו אוקטובר

& נכון

$ כבר אמצע אוקטובר

& גם נכון

$ אז תתני לי הארכה עד אמצע נובמבר? באופן חד פעמי

& טוב נו, רק בגלל שזה אתה, אבל בשנה הבאה אין איחורים, אין עיכובים, אין פתק מההורים.

$ קבענו

& קבענו

$ בייב, זיון שנתי זה פשוט רעיון גאוני !

& כן, גמני אוהבת אותך בייב

&  "כל כך התגעגעתי אלייך... בואי לא נעלם שוב, טוב?"

@ "איך אני יכולה להבטיח דבר כזה?"

&  "בואי נשתדל... לפחות זה"

הכל התחיל בפתאומיות לפני שבוע, ברגע אחד נשאבתי פנימה לתוך הפנטזיה הזו. שוב. זה בילבל אותי, זה ערבל אותי, זה העיר בי תחושות מעורבות, של געגוע, של אכזבה, של תשוקה, של תסכול, של כעס, של רצון להיות ולא להיות. הכל יחד נכנס למערבל גדול והסתובב בתוכי בקצב מסחרר וללא שליטה.

בהתחלה כעסתי עליך, כל כך כעסתי.

כעסתי על הסיפור שלנו, על הכניסה הפתאומית שלך שוב אל חיי, על השיחה האחרונה שלנו לפני חודשים רבים, על הניתוק, על הקשר, על החברה שלי, על שלך, על הריחוק, על התחושות שהעלת בי, על ההתנהלות שלך, על המילים שאמרת, על המשמעות שלהן, על מה שהן הציפו אצלי, על עצמי, על התסכול, עליך. כעסתי. כעסתי כעסתי.

שבוע שלם של כעס מעורבב טוב טוב עם תשוקה, עם רצון, עם בילבול, עם הגיון ועם פנטזיה אחת גדולה.

& "תגידי לי שאת רוצה שוב. אותנו. בקשר"

לחדש את הקשר? להיות שוב ביחד? על איזה ביחד אתה מדבר? אף פעם לא היה לנו באמת ביחד, זו היתה פנטזיה, בועה של פנטזיה שטיפחנו יחד למשהו גדול ומדהים. נכון, היה מדהים במיוחד אבל היום, מהמקום בו אני יושבת ומביטה אל העולם, הצלחתי לנחות על קרקע יציבה, ומכאן הכל נראה אשליה. הקסם שהיה שם ישאר שלנו לעד ואני לעולם לא אשכח את החיבור המופלא בינינו ואת כל מה שהוא הביא איתו. אבל כאן ועכשיו, זה רק אתה לבד, לא משתתפת במשחק.

חשבתי שאני רוצה אותך, חשבתי שנוכל שוב לשחזר את הרגעים הקסומים שהיו לנו יחד, חשבתי להפגש איתך שוב ולו רק בשביל לחוות שוב את התשוקה הפראית, להסתכל לך עוד פעם אחת בתוך העינים ולבדוק אם הן עדיין מצליחות לכבוש אותי בשבריר שניה, אבל לא. עבר לי, זה כבר לא מעניין אותי, זה לא אמיתי, זה לעולם לא יהיה כזה. התקדמתי הלאה, רחוק ממך.

היום אני יודעת שהיינו צריכים לחדש לרגע את הקשר שלנו רק בשביל שאוכל לסגור את המעגל הזה. קוסמי אמרת? כנראה שהקוסמוס הביא אותך שוב אל חיי כדי שאוכל להשתחרר ממך, להפרד באמת, לסגור. היום, ממש ברגע זה אני יודעת שאני סוגרת את המעגל של שנינו. סוגרת בהשלמה, בלי חששות, בלי חרטות, בלי אשליות. אומרת מכאן שלום ולא להתראות.

תגידי לו שזה נגמר,

תגידי לו שאת עוזבת.

תאמרי לו שהלב אמר,

שכבר הגיע השלכת.

למרות שהוא אוהב אותך,

תגידי לו שלא יבטח,

את לא עוזבת בגללו,

זה בגללך, תגידי לו.

תגידי לו שבלילות

יותר מדי את לא נרדמת,

ואז, במקום המציאות

תגידי לו שאת חולמת.

למרות שטוב שהוא נמצא,

תגידי לו שאת רוצה,

לדעת להגיד לו לא,

זה בגללך, תגידי לו.

ואת שוב רואה

שזה לא פשוט

להקשיב למחשבות שלך,

את אולי טועה, ואולי הוא לא יסלח,

תגידי לו שלא יחשוב שאת מלאך.

תגידי לו שזה לא זה,

תגידי שאת משקרת.

אם הוא ייקח את זה קשה,

תגידי שאת מצטערת.

למרות שאת עצמך עושה,

תגידי שאת מנסה,

ואפשר לומר למזלו,

זה בגללך, תגידי לו.

(אוהד חיטמן)

אז הנה, אמרתי.

אני לא טיפוס קנאי, ממש לא. אז איך זה שאני מקנאה? או אולי זו לא קנאה זה כעס, או געגוע, או אולי צביטה חזקה שם בפנים. הוא כאן ואני כועסת, הוא כאן שוב ואני מבובלבלת. איך הוא ברגע אחד הצליח להחזיר אותי למקום בו היה לי הכי טוב, הכי נעים, הכי מרגש, כייפי, משובח בתקופה האחרונה. מתגעגעת לתחושות, מתגעגעת לריגוש, מתגעגעת לחיבור ולא מתגעגעת לסיפור.

שני אנשים באמצע החיים. התחברנו, התרגשנו, התעצמנו, חווינו, כאבנו, נפרדנו.

ועכשיו הוא מפלרטט איתה, בדיוק כמו שהוא עשה איתי. צוחק איתה, מלהג איתה, מקשקש איתה והוא אפילו לא יודע שהיא החברה הכי טובה שלי. גם היא לא יודעת שהוא, האיש שהצליח להרטיט אותי בלי הכרה. היא לא יודעת שזה הוא, הוא לא יודע שזו היא ואני כאן באמצע רוצה ולא רוצה, כועסת, מאוכזבת. מקנאה?

עדכון 14/7

טוב נו, כנראה שהייתי יותר מדי שקופה. שניהם עלו עליי ועכשיו הכל גלוי, נשאר רק להתמודד עם זה.

לפעמים אני רוצה לגעת בך, עוד פעם אחת, אחרונה. להרגיש אותך, לטעום אותך, לנשום איתך את אותה הנשימה. לפעמים אני רוצה עוד פעם אחת אחרונה להתרגש איתך, לחוות איתך - תשוקה, שיחה, חיוך. עוד פעם אחת אחרונה.

עבר זמן מאז, המשכתי לי בחיים, שלמה עם החלטה שלי לגביך, לגבינו. אבל לפעמים, בתוך בליל אירועי היומיום שלי, בתוך השעות העמוסות שלי, בתוך כל הבלאגן אתה צץ לי לרגע אחד במחשבה, כאילו משומקום מופיע לשניה עם חיוך קסום, מסתכל לי בעיניים ונעלם. ובשניה הזו ממש, ברגע הזה בא לי לבקש ממך להשאר, עוד פעם אחת אחרונה, להיות איתך.

איתך בפעם האחרונה, רק אתה ואני, לסגור את הדלת מפני העולם הגדול, להיות העולם עצמו, רק שנינו. לדבר, לחייך, לגעת... כל כך רוצה שוב לדבר איתך קרוב, לצחוק איתך, רוצה לגעת. להרגיש את היד שלך מטיילת עלי ברכות, מלטפת, את הלשון שלך מחליקה על גופי, רוקדת עם הלשון שלי. עוד פעם אחת אחרונה, להרגיש אותך, להתרגש איתך, רק אתה ואני. פעם אחת אחרונה.

אני כבר לא חולמת עליך, לא מפנטזת, כמעט ולא חושבת עליך בכלל, המשכתי, אני אפילו כמעט ולא מתגעגעת... ובכל זאת, יש רגעים שכן, הרגעים שבא לי, שנזכרת, רגעים בודדים שפשוט רוצה להיות איתך, עוד פעם אחת אחרונה לסגור את המעגל הזה באהבה, להתחבר איתך שוב, עוד פעם אחת. אחרונה ודי. נו.... אתה בא ?

היא- מתהלכת מבולבלת בין המוני אדם, לא רואה אף אחד, רק מרגישה, את הגוף שלה, בוער, את הידיים שלו, עליה, בתוכה.

הוא - כבר במשרד, מתיישב מול מסך אילם, מקרב את אצבעותיו לאפו, מריח אותה, נושם אותה עמוק, מחייך.

היא - מחפשת את הדרך החוצה, לא זוכרת היכן היציאה, מסוחררת, מתהלכת כשיכורה, מרגישה כאילו כולם מסתכלים עליה, מביטים בה עוברת לידם, כאילו הם יודעים שהוא נגע בה, בדיוק לפני דקה, במקום הכי אינטימי שלה, רטוב לה.

הוא - רוצה אותה, חולם אותה, נושם אותה. נזכר איך נגע בה, בין הקומה העשירית לעשרים, טעם אותה, רק לרגע, הרגיש אותה נמסה בין אצבעותיו. מתמסרת. אליו.

היא - מגיעה לאוטו, מתיישבת, מנסה להסדיר את הנשימה, לספוג את החוויה, להתרגש שוב, מרגישה שעוד שניה אחת והיא מתפוצצת, לא שולטת בגופה, שם, בחניון תת קרקעי, נוגעת בעצמה.

הוא - מנהל שיחות עם אנשים , לא מרוכז, לא מצליח להקשיב, בוהה, עונה תשובות קצרות, והראש מפליג רחוק. מרגיש איך כל הדם אוזל מגופו ומתנקז אל מקום אחד, שם מתחת לקו המותן. לוקח נשימות עמוקות, מתרחק מאנשים, מתיישב, מנסה להרגע.

היא - נזכרת במבט שלו, בכמיהה שלו, בתשוקה של שניהם, כשהיו שם יחד בין המון אנשים זרים, כשהסתכלו אחד לשניה בעיניים, הכי עמוק שאפשר, איך דיברו בלי לגעת, איך כל כך רצו.

הוא - נזכר בה מאבדת לרגע שיווי משקל, כשהביט לראשונה אל תוך עיניה, ראה איך היא נאחזת במשהו כדי לא למעוד, כדי שלא יראו כמה היא רוצה אותו, הוא רצה אותה כל כך.

היא - נזכרת איך הרגישה חולשה ברגליים, כשהביטה אל תוך עיניו. נזכרת איך לא יכלה לעמוד בפרץ התשוקה שבער בה, בכל נים, בכל שריר, בכל עצם בגוף שלה. היא רצתה אותו כל כך.

הוא - חושב איך הצליח להתאפק, איך לא נגע בה שם, באמצע ההמולה. איך עצר בעד עצמו לא להפשיט אותה שם ולגעת בה, להתחבר אליה הכי עמוק, הכי קרוב, הכי אמיתי.

היא - נזכרת בחיוך איך שם במעלית, כשהיו בה שניהם, לרגע אחד לבד. התחברו, נגעו, טעמו, מימשו, רק לרגע. עדיין מרגישה את אצבעותיו מטיילות אצלה בתוך התחתונים.

הוא - שוב ושוב מסניף את הריח המשכר שלה על אצבעותיו ומרגיש את זקפתו במלוא עוצמתה, כמהה רק אליה, אל גופה, אל נשמתה, אל תשוקתה אליו.

היא רוצה אותו.

הוא אותה.

אולי הם פעם יתחברו שוב, לממש את התשוקה המטורפת הזו ואולי.. אולי היא תשאר שם, כזכרון מתוק, שלא ישכח.

אצבעות בתוכי

חוקרות, בודקות, מנסות

אצבעות בתוכי

מתרגשת, מתחברת, מאפשרת

אצבעות בתוכי

מטיילות, מגששות, מרגישות

אצבעות בתוכי

מתפתלת, מתרטבת, מתמכרת

אצבעות בתוכי

מרטיטות, מרגשות, ממלאות

אצבעות בתוכי

ממלמלת, מתנשפת, מתרגשת

אצבעות בתוכי

מלטפות, מרקדות, מרעידות

אצבעות בתוכי

מתקרבת, משתוללת, מתמסרת

אצבעות בתוכי ואני... גומרת

להתראות מתוק, שמור על עצמך

תן לשמיים לחבק אותך

פעם ברוח, פעם בחום

אולי פעם תזכור איך אהבנו היום

להתראות מתוק, שמור על עצמך

תן לשמיים לכסות אותך

פעם בגשם, פעם בטל

אולי פעם תחשוב אם אהבנו בכלל

מתוק שלי, לא אשכח אותך

הלב שלי פעם שכח פעימה בגללך

להתראות מתוק, שמור על עצמך

איפה שתהיה יהיו שמיים בשבילך

פעם בחושך, פעם באור

אולי פעם תשכח, אולי תמיד תזכור

מתוק שלי, לא אשכח אותך

הלב שלי פעם שכח פעימה בגללך

להתראות מתוק

ועל חייך שמור

אולי פעם תשכח

אולי פעם אחזור..

(מאיר גולדברג)

תודה