כדי לשמור על שפיותי בתקופה האחרונה, הייתי חייבת לעשות דברים שאינם קשורים לעבודה וממלאים את הנפש והנשמה. התקופה האחרונה היתה מאוד אינטנסיבית, פרויקט ענק בעבודה שהגיע סופסוף לסופו, סחט ממני את כל האנרגיות, למדתי שאם לא אעשה משהו לנשמה אני אנבל ואקרוס. אז היה לי את פרויקט 'יוצאים לחיים' שמילא אותי לחלוטין ובין לבין גם דאגתי לנקות את הראש בבילוי שאהוב עלי מהכל - הופעות חיות. מכיוון שלא הספקתי לכתוב עליהן, קבלו סיקור קצר על כל ההופעות בהן ביקרתי בשבוע האחרון:

גלעד שגב וג'וזי כץ - מחווה לחלונות הגבוהים

(זאפה הרצליה חמישי 17.7.08)

לכאורה נראה שאי אפשר לפספס, שני זמרים משובחים (כן, גלעד שגב התגלה כמשהו ששווה להקשיב לו), שירים מוכרים וטובים, יום חמישי בערב בפתחו של סופשבוע, מה כבר יכול להיות רע? אז זהו ש.. למרות כל זאת, היתה הופעה מאוד בינונית ולא בגלל השירים אלא בעיקר בגלל האנרגיות. החיבור ביניהם לא זרם, היתה תחושה שכל קטעי המעבר היו כתובים מראש וכל כך מאולצים, הסיפורים על שנות השישים כבר לא עובדים, לא היתה שום ספונטניות, דברים לא זרמו חלק גם לא עם השירים, היתה חסרה שם אנרגיה של הופעה חיה, של התלהבות של רצון לקרוע את העולם. חבל.

(אגב, שיא ההופעה היה השיר 'מותק שלי' של גלעד שגב, שמעתי אותו שם לראשונה והחסרתי פעימה. מדהים).

אוהדי חיטמן - הרגע הבא

(זאפה תל אביב הופעת שישי בצהרים 18.7.08)

מה כבר אפשר לומר שלא אמרתי? האיש עם הנשמה הגדולה מצליח להביא שוב את התמהיל המשובח ולגעת הכי עמוק. עם רגש, עוצמה, אנרגיות מדהימות ונשמה. אין אדם שנשאר אדיש אליו בהופעה. אי אפשר לתאר את זה, צריך פשוט להיות שם ולהרגיש. ולא משנה בכמה הופעות שלו הייתי, בכל הופעה אני נפעמת מחדש. בהופעה הזו הוא החליט להגשים משאלת לב לגלי רוזנבלום, ילדה מדהימה שמחלימה מסרטן, שהמשאלה שלה היתה לשיר עם אוהדי חיטמן. ברגע שהיא התחילה לשיר כולם נדמו, קול יוצא דופן, חיבור חזק ודמעות בעינים (גלי אני אוהבת אותך!).

מיותר לציין שלמרות החוסר המטורף בשעות השינה שהיה לי, והשחיקה הגדולה מהעומס, יצאתי מההופעה הזו כמו חדשה, מלאת אנרגיות, חיוכים ואהבה. הרבה אהבה.

יוצאים לחיים - מופע התרמה

(בית שטיינברג חולון, ראשון 20.7.08)

אחת ההופעות העוצמתיות והמרגשות ביותר שהייתי לאחרונה. גם בגלל הסיבה לשמה התכנסו כולם, גם בגלל המעורבות שלי והחיבור למען המטרה הזו, גם בגלל אוהדי ובעיקר בגלל האנרגיות שהיו שם באויר ובכלל. קרן פלס, בועז מעודה, כפיר אפשטיין (שפגשתי לראשונה שם והשאיר רושם טוב), טל שגב, שירי מיימון, דנה לפידות, מרינה מקסימיליאן בלומין, עדי כהן, בית הבובות, ג'קו אייזנברג, גלי רוזנבלום המהממת שרה שוב עם אוהדי, עידן יניב, ליאור סושרד ועוד כמה שבטח שכחתי. היה מרגש במיוחד! היה וואו.

המיניקוקיז - הופעת בכורה

תיכון קרית שרת חולון, שני 21.7.08

המיניקוקיז הם הרכב של עשרה, חמישה בנים, כולם נגנים וחמש בנות ששרות. כולם במגמת המוסיקה של תיכון קרית שרת בחולון, אותה מוביל אוהדי, כולם תלמידים שלו שעושים עבודה מדהימה. בני שש עשרה עם כשרונות שבטח עוד יגיעו רחוק. כל השירים היו פרי יצירתם, כתיבה ושירה. אוהדי הופיע איתם בשני שירים שלו ובסוף הם שרו לו שיר הפתעה, סוף שנה. היה כייף, משהו שונה, מרענן, יפה וטהור. כייף.

מיכה שטרית - הופעת טבע אקוסטית

עין חמד שישי אחר הצהרים 25.7.08

למיכה שטרית אני שומרת חסד נעורים, גדלתי איתו ועם החברים של נטאשה, הוא לדעתי אחד היוצרים הגדולים שיש לנו כאן. לפני חמש עשרה שנה הייתי פוגשת אותו מסתובב ברחובות תל אביב, הוא היה שכן של חברה שלי, היינו מדברות איתו לפעמים (בהערצה!) והוא היה מתבודד, לא מתקשר מעדיף להיות עם עצמו (ועם ארכדי). לא יודעת מה הוא עשה בשנים האחרונות, אחרי ההצלחה הגדולה של 'מסמרים ונוצות' ואחרי הכשלון הגדול של 'סנטיאגו דה קובה'. הוא קצת התביית, פחות מתבודד ועדיין מוכשר בטירוף. הוא נראה רע, מוזנח, השמין המון, מקריח ועדיין אני שומרת לו חסד נעורים. יש בו משהו קסום, העיניים שלו נוגעות בי.

שישי אחר הצהרים במקום קסום, הופעת טבע, עם הרבה משפחות וילדים, על המחצלות בדשא, הוא ישב שם על הבמה עם גיטרה אחת וניגן ושר את השירים הכי טובים שלו. היה שונה, היה מרענן, היה נעים נעים נעים, בא לי לצעוק: מיכה - תעשה לי ילד!

ביום חמישי הקרוב הוא יופיע ביחד עם החברים של נטאשה בקיסריה, כל הכרטיסים נמכרו מזמן ולי יש אירוע חשוב שלא מאפשר לי להיות שם, לטעום את הקסם, לגעת במקום בו נגעתי, שם, לפני שנים. מקוה שתהיה לי הזדמנות לראות אותם שוב. בינתיים יש שמועות שהם עובדים על אלבום חדש, כן, החברים של נטאשה, אחרי עשרים שנה אלבום חדש. הלוואי שהוא יצליח כמעט כמו האלבומים הקודמים שלהם.. לפחות.

נכון שהמילה מבזק משדרת משהו קצר וקולע, אז ניסיתי, לא כל כך יצא ובכל זאת. מבזק הופעות חיות, ההופעות שראיתי השבוע, תודה על ההקשבה, נראה מה צופן לי שבוע הבא.

שבוע טוב!

כשאיש אחד יחיד ומיוחד, מעז ופוסע צעד לעבר זה שלכאורה הוא בלתי אפשרי – האנושות כולה יוצאת דרכו למסע

המסע שלי עם אוהדי חיטמן התחיל לפני כמעט שלוש שנים, כאשר ראיתי אותו לראשונה בהופעת רחוב בפסטיבל הפסנתר 2005 בסוזן דלל, עם דני רובס. עד היום אני זוכרת את האנרגיות המדהימות שהיו שם. הוקסמתי. הפעם השניה היתה שנתיים אחרי, בדיוק באותו הפסטיבל, בהופעה מהפנטת שלו עם עידו תדמור. נכבשתי. מהרגע ההוא ידעתי שזה לא סטוץ ללילה אחד, ידעתי שאני רוצה להתחבר אליו. האישיות שלו כבשה אותי, הרגישות, סיפור החיים שלו, המוסיקה שלו, השירים, המילים, כל כך הרבה רגש, כל כך נוגע ומתחבר ישירות לנקודות הכי עמוקות אצלי, שם בבפנים של הבטן הרכה.

מההופעה ההיא ועד היום, הקשר שלי איתו, התפתח בהדרגתיות, נפגשנו בנקודות שונות בזמן, התחברנו במקומות שונים, התקרבנו לאט ובטוח, ברוגע, דרך המוסיקה, דרך המילים, דרך הלב.

לפני מספר שבועות הוא פנה אליי בבקשה לעזור לו לקדם את אירוע ההתרמה של "יוצאים לחיים", פתחתי את הלב וחיבקתי אותו חזק, ידעתי שזו ההזדמנות שלי לעשות משהו אמיתי. בדיעבד זה הפרויקט הזה שהגיח בתקופה הכי עמוסה שלי בעבודה, שעזר לי לעבור את הקושי, שהחייה אותי, שנתן לי כח להמשיך גם כשעבדתי 14 שעות ביום. פתאום גיליתי בעצמי כוחות חדשים שלא ידעתי על קיומם, עשיתי דברים מתוך המקום הכי נכון, הכי נקי, מתוך נתינה מוחלטת, והתוצאות לא אחרו לבוא.

היה ערב מ-ד-הים. מרגש בטירוף, ממלא, נוגע, הופך, מכאיב, משמח, כל התחושות התערבבו יחד למשהו עצום. ימים של עבודה אינטנסיבית פתאום קרמו עוד וגידים, הפכו למשהו מוחשי. 600 כרטיסים נמכרו, כמעט 20 אמנים התנדבו להופיע, שלוש שעות של הופעה שבאה מהלב. היה עוצמתי.

להיות שם, להרגיש את האנרגיות ולדעת שהייתי חלק מזה, זו תחושה שאני לא מכירה. ביום ההופעה הייתי שם משעות הצהרים, הרגישו את ההתרגשות באויר, ההתארגנות, כמות האנשים שעזרו לגרום לכל זה לקרות היתה מדהימה. ואוהדי כמובן שהתרגש עד שלא יכל לנשום, השיחות מאחורי הקלעים, הדופק שהתגבר ככל שעבר הזמן, התקשורת שסיקרה, האמנים הרבים, תלמידי בית הספר והכל הכל למטרה אחת קדושה. לעזור לצעירים להחלים מהסרטן ולצאת לחיים.

עכשיו אני מבינה למה התחברתי לאוהדי כל כך חזק, עכשיו אני יודעת שהחיבור הזה לא היה סתם גחמה אלא למען מטרה אמיתית. אז נכון, היום אנחנו מחוברים יותר מתמיד, אבל מה שחשוב באמת שהיום אני מחוברת אל "יוצאים לחיים" ומתחילה את המסע הפרטי שלי איתם, בהבנה שזה המקום שלי, ששם אני רוצה להיות. כי:

כשאיש אחד יחיד ומיוחד, מעז ופוסע צעד לעבר זה שלכאורה הוא בלתי אפשרי – האנושות כולה יוצאת דרכו למסע

זו הפעם ראשונה שאני יושבת בקפה ביאליק. אני מכירה את הקפה הזה כבר שנים אבל מעולם לא יצא לי לשבת שם, אבל האיש שכבר גרם לי לעשות לא מעט דברים בפעם הראשונה, הופיע שם אתמול בערב. ואיך אני יכולה לסרב לו?

בחום של שמונים מעלות בצל, במקום קטן (פיצפון!), צפוף ומחניק, הוא עמד שם במופע פסנתר מיוחד. (פסנתר עאלק, שלא תחשבו שהיה שם פסנתר כנף מהודר (כי אני כן חשבתי שזה מה שיהיה... אבל מי שמכיר, יודע שפסנתר כנף אחד שם ואין מקום לשום דבר אחר...), בסה"כ פסנתר הקלידים הצמוד שלו), ישב שם בצפיפות על משהו שנקרא 'במה' מדרגה של עשרה סנטימטר שכדי לעלות עליה הוא היה צריך להדחף בין שולחן עמוס באוכל (שכמעט נפל) לעמדת הקלידים. זו היתה ההופעה הכי צמודה והכי קרובה שאני זוכרת, כאילו הופיע אצלי בסלון, ממש במרחק נגיעה. ישבנו על הבר אז היינו ממש בגובה העיניים מולו, אם הוא היה מושיט את היד לעברי, הייתי מצליחה ללחוץ לו אותה ככה בלי להתאמץ. המצלמה שלי הכי נהנתה מהקירבה, הזום שלה הצליח לצלם לו אפילו את הסתימות בשיניים

מופע אינטימי, עם הבדיחות המוכרות, עם שירים מוכרים וגם לא מעט חומרים חדשים. באווירה אישית של חום אימים מעורבב טוב טוב עם זיעה נוטפת, הרבה צחוקים ומוסיקה משובחת! היה שווה, מרגש, אינטימי ומדהים.

יש משהו באיש הזה שנוגע לי בבפנים של הבטן, משהו שאני לא מכירה מאומנים אחרים ואולי זה בגלל שאני מכירה אותו יותר קרוב ממה שאני מכירה אחרים, אולי בגלל שהתחברתי אליו ועם סיפור חייו והדרך בה הוא מתנהל בחיים ואולי... אולי זה פשוט החיבוק שלו.

יאללה תביא חיבוק

אני מזיע בטירוף

עכשיו אתה אומר לי? אחרי שכבר דפקת לי חיבוק?

(מחייך במבוכה)

אל תדאג, אני לא פוחדת מקצת זיעה מלוחה

בחיים שלי לא הזעתי ככה! חבל..

כן היה חום מטורף, אבל זה לא הפריע להופעה, היה שווה כמו תמיד

כן, היה שונה היום, פעם ראשונה שאני מופיע כאן

נכון, היה ממש שונה, אבל שונה טוב

בטח טוב, אני שוקל לעשות פה הופעה פעם בכמה זמן, לבדוק חומרים חדשים על קהל. מה את אומרת?

זה אחלה רעיון! מבטיחה להגיע

טוב את לא נחשבת, בטח מכירה כבר את כל החומרים החדשים...

האמת שכן, אבל מה 'כפת לך? מבטיחה למחוא כפיים ולצעוק קריאות ביניים ואפילו לשרוק

אה, זאת את?

כן אבל אל תגלה לאף אחד..

מבטיח!

יאללה יקירי אני עפה, תביא חיבוק זיעה אחרון

תודה! ביי מותק

ביי ביי

לפני כמה דקות חזרתי מהעבודה, אחרי משימה אחרונה שמסמנת סופה של תקופה ארוכה. עברתי את שלב העייפות וחושבת על השבוע החדש שעומד להתחיל בעוד מספר שעות, לא יודעת איך אצליח לצלוח אותו אבל נזכרת שבסופו מחכה מתנה שווה ביותר - פסטיבל סגול יוצא שוב לדרך ואני ביחד איתו. שווה לעבור את השבוע הזה בשלום ולו רק בגלל הסיבה הטובה הזו.

ומאז אתמול אני מסתובבת בתחושה של ריחוף קל, למרות הלחץ והעבודה המסיבית היום, ובכלל בשבועות האחרונים, מרגישה משהו בבטן שמרחף לי בפנים עם חיוך רחב. אוהדי חזר מסיבוב הופעות במזרח הרחוק היישר אל זרועות הקהל התל אביבי שאוהב אותו כל כך. היתה הופעה מצויינת, עם אנרגיות מדהימות שמילאו אותי בדרייב חדש, אחרי שבועות של עומס ולחץ, הוא הצליח תוך זמן קצר מאוד לשחרר אצלי הכל, להתרגש, לבכות, לצחוק, לשיר, לרקוד, להשתחרר להשתחרר ולהזכר בתחושות הנעימות ובהתרגשויות שרק הוא יכול לגרום לי.

מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, והופעות חיות הן אלו שמצליחות למלא אותי באנרגיות חדשות, לשחרר אותי מטרדות היום ולהשאר איתי גם אחרי. הקיץ הגיע ואיתו ים אפשרויות של הופעות חיות - נשאר רק לבחור וללכת למלא מצברים, לשנות פאזה ולהתחבר לדבר הכי מדהים שקיים - מוסיקה! אני חייבת את זה לעצמי.

ושוב נזכרת באיש היקר שבאופן מופלא נכנס אל תוך חיי, ומצליח לרגש אותי כמו שאף אחד אחר עוד לא הצליח. השירים שלו, המוסיקה שלו, המילים, החיוכים, הסיפורים, ההוויה שלו והאישיות הכובשת, הופכים אותו למשהו מיוחד וייחודי. אוהדי, אני אוהבת אותך, תודה על הכל!

שבוע טוב

לא יודעת מה היה שונה היום, האם באת עם אנרגיות אחרות או שזו רק אני שאולי פתוחה יותר לקבל את מה שאתה מוכן לתת. אבל משהו היה שם שונה ממה שהכרתי עד היום. יכול להיות שזה היום הארוך שהיה לי, עם כל האירועים שקרו בו שהשכיחו ממני אותך, את ההתרגשות לקראתך, אולי זו אני שלא הגעתי מוכנה והייתי מוטרדת מדברים שוליים, כמו עבודה. אולי בגלל שאני כבר מכירה אותך, את הקול שלך, את תנועות הגוף, את הבדיחות שלך, את סגנון הדיבור, מה שהופך את הכל למוכר כל כך ושונה מפעמים קודמות, בהן היתה ההתרגשות של היכרות חדשה. ואולי... אולי השוני היום בכלל בא ממך? בכל מקרה, עוד לא החלטתי אם זה היה שונה טוב או לא טוב, וזה גם לא כל כך משנה, זה פשוט היה שונה.

האשה של חייו, כרגיל, נגעה שוב בנקודה הזו שהופכת לי משהו בתוך הבטן ופותחת אצלי ישר את ברזי הדמעות, ככה בלי לשאול אותי בכלל. אחריה הכל כבר היה חשוף, הדמעות זלגו להן בלי שליטה מתוך האפילה וגם בליל האהבה, כאשר השיא היה ההפתעה ששלפת מהמגירה, מה שהשאיר אותי כמעט בלי אויר.

אוהדי, תודה על ערב מרגש, בצורה שלא הכרתי קודם, תודה על רגעים קטנים של אושר (למרות הייבובים שלי) וכמובן תודה על החיבוק המכיל, המקבל והמרגיע.

ולך אהובתי, תודה על מי שאת בשבילי ואיתי, תודה על ההכלה האינסופית, על ההבנה, החיבור ו... האהבה. אוהבתותך מתוך הנשמה.

 לפתוח את הלב גם לתחושות חדשות 

משהו קטן וטוב: יום חמישי. וכל מילה מיותרת

אני רוצה להתחיל את החודש הזה באהבה. מוזר, כבר שנה שלא חילקתי את החיים לפי חודשים, קצת קשה לי להפרד מהחוויות של החודש הקודם, להשאיר אותן מאחור, בדף אחר ולפתוח דף חדש. יש משהו מרענן בלהתחיל כל חודש עם דף חדש, ועם זאת קשה להרפות מהאחיזה בעולם של החודש הקודם וכל מה שהוא הביא איתו אל תוך חיי. טוב, לא הייתי פה שנה שלמה, אני צריכה לחזור ולהתרגל לזה (זה פתאום נראה לי מטופש, למה אי אפשר פשוט לכתוב, בלי ההכרח לחלק את החיים לפי חודשים? הרי החיים מתחלקים איך שבא להם, אף פעם לא בצורה מסודרת כל כך. שיהיה).

אז אתחיל מההתחלה, אני רוצה להתחיל את החודש הזה באהבה. לכאורה זה כל כך קל לאהוב, מה הבעיה בלתת אהבה, או לקבל? אז זהו, שזה לא פשוט כמו שזה נראה. לי אישית לקח המון זמן ללמוד לקבל אהבה. לתת תמיד ידעתי אבל לקבל? למה זה מגיע לי? עברתי תקופה ארוכה של למידה, הבנה, קבלה. היום אני מקבלת בלי חשבון וזה מה שממלא אותי לתת עוד ועוד.

הסוד באהבה מתרכז בפתיחה של הלב, פתיחות, ככל שאנחנו יודעים או מצליחים לפתוח את הלב לאהבה, כך היא מגיעה, נכנסת פנימה מאפשרת לנו להשתמש בה לצרכים הכי בסיסיים שלנו וגם לפזר אותה לסביבה. היא אף פעם לא מתבזבזת ולא נגמרת, איזשהו מעין אינסופי שעובד בלופ (אלא אם כן, בוחרים לסגור את הלב). נכנסת אהבה יוצאת אהבה, יוצאת אהבה, נכנסת אהבה. בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מתחברת למקום הזה ופורחת משם.

מיום ליום אני מבינה קצת יותר על אהבה, על המשמעויות שלה ועל ההשפעה שלה על מי שאנחנו. בינינו, אני יכולה עוד שעות להתפלסף על אהבה אבל אני לא אעשה את זה. לא עכשיו בכל אופן. רק רציתי לשתף אתכם שהיום התחלתי קורס חדש שנקרא "אמנות האהבה". אני מתרגשת מזה במיוחד, מכיוון שכבר המון זמן אני מנסה להביא את עצמי לאיזשהו קורס או סדנא או למידה של משהו שאוכל להמשיך ולהתפתח (אישית ורוחנית) ועד היום לא העזתי. מצאתי מליון סיבות שונות ומשונות, חלקן תירוצים עלובים, אבל זה לא ממש משנה כרגע, מה שחשוב הוא שאני כבר שם. בזכות המדריך המהמם שלי הצלחתי לעשות את הצעד הזה ואני כל כך מאושרת ומתרגשת בו זמנית. זה לא משנה כלל על מה הקורס, אני בטוחה שהוא יהיה מרתק ושאצליח לצמוח משם למקומות טובים וזה מה שחשוב.

קבוצה של אנשים שאת חלקם אני מכירה ואת חלקם האחר אשמח להכיר (והעובדה הזו גם מרגשת אותי בפני עצמה), ומדריך מדהים שאני בטוחה שיוביל את כולנו בדרך הנכונה לכל אחד.  בהמשך אני בטח עוד אחלוק אתכם את תובנותיי והדרך בה אעבור במהלך הקורס הזה.

ובינתיים, אל תגעו באהבה, אל תקלקלו אותה, אל תשנו אותה, קבלו אותה כמו שהיא וחלקו אותה עם הסביבה שלכם (כי מה זה שווה לשמור אותה רק לעצמנו?) והכי חשוב - תאהבו את עצמכם כי משם הכל מתחיל!

'אל תגעו באהבה' (עוזי חיטמן) שיר שמחזיר אותי למחוזות ילדותי, בביצוע מרגש במיוחד!

הכי מרגש ששמעתי לשיר הזה ולא, זה לא בגלל שאני משוחדת, הוא באמת מצליח להפוך משהו בבטן, ולגעת במקום מאוד עמוק (טוב, אולי אני בכל זאת משוחדת..). אתם יודעים מה? הנה תקשיבו טוב ותשפטו בעצמכם:

ותודה ליריב שבלעדיו לא הייתי מצליחה. בזכותך למדתי עוד משהו חדש היום. תודה!

שיהיה פברואר מעולה ומלא באהבה!

נסיון ראשון בהחלט בצילום וידאו חובבני, עם שיר הפרידות האולטימטיבי, שאני באופן אישי הספקתי להפרד איתו פעמיים.

המצלמה שלי (סטילס משובחת!), הצילום שלי ו.... גם הזיופים. שלי. ושל כל החברים מסביב. העיקר שהיה כייף.

קבלו את תגידי לו - לייב:

(אוהדי חיטמן)

מוקדש לחברתי האהובה

(שאם תקשיבו טוב טוב, אולי תצליחו לשמוע גם אותה, בין כל הזיופים שלי )

כבר יותר משלוש שעות עברו מאז שהסתיימה ההופעה ואני לא מצליחה להרגע. כל הגוף מלא באנרגיה מדהימה, שמשאירה אותי במעין ריחוף נעים, הראש נקי ממחשבות ועל הפרצוף מרוח חיוך מטופש שמסרב להמחק. כל תלאות היום והשבוע התפוגגו כאילו לא היו כאן בכלל, נאחזת ברגעי אושר קסומים איתך, בשירים, במוסיקה, בחיוכים, בסיפורים ובאנרגיה המדהימה שאתה מפזר לכל עבר.

אוהדי אתה מדהים! זו היתה אחת ההופעות המרגשות ביותר שהייתי בהן (ואתה יודע שאני מאלו שהולכים להופעות כל הזמן), מסוג החוויות האלו שנוגעות בבפנים של הבטן והופכות אותה בלי להתבלבל. בינינו, אני יכולה להתוודות ולספר שהדמעות זלגו ככה בלי רחמים עם האישה של חייו.

יקירי, אתה מצליח לגעת לי בנקודות עמוקות, ללחוץ עליהן בלי להתאמץ ולשחרר משהו אחר. תודה על רגעי האושר, הרגעים האלו שכשהם שם, ממש לא אכפת מהרגע הבא. אוהבת אותך.

ותודה למדהימה שחלקה איתי איתי את החוויה המופלאה הזו. יקירתי, בלעדייך זה לא היה אותו דבר. ממש לא!