- פנויה לבוא לראות אותי ב"צוותא" 9 הערב?

- כן! ובשמחה

- יש! זוג על שמך בקופת "צוותא", תבואי קצת קודם. נתראה

- ואוו תודה. זה לא מובן מאליו. אני כבר מתרגשת :-)

- בכיף גדול יקירה. בכיף גדול

את דרור קרן פגשתי לראשונה, ככה פנים מול פנים מול הפנימה שלו ושל חצי מהמדינה, בסדרת המופת "שבתות וחגים". אי אפשר היה שלא להתאהב ביואל לזרוב, להתחבר אליו, להבין אותו, להזדהות איתו, להרגיש את האמת שלו, כל כך אמיתי. כמו אז, גם היום. שחקן מוכשר ואיש אמיתי, כזה שנוגע בנקודות הכי עמוקות שלך. מאז יצא לראות אותו בכל מיני מקומות, על הבמה, בטלוויזיה בקולנוע, תמיד נוגע.

דרור קרן הוא האיש שגורם לי לצחוק בתקופה האחרונה, פשוט לצחוק. אנחנו עובדים יחד על פרויקט משותף (שאולי בהמשך אני אשתף) והוא מצחיק אותי מאוד. וככל שאני מכירה אותו יותר, אני פשוט נדהמת מהכשרון הרב שלו, הוא שחקן בחסד, הוא בדרן, הוא בן אדם, הוא איש משפחה, הוא כותב, הוא יוצר, הוא מקצועי, הוא מוכשר! ועוד כל כך הרבה דברים וכל כך קל להתחבר אליו. איש יקר.

דרור קרן מצד שני - הוא מופע היחיד החדש שלו, אני לא חובבת סטנדאפ ותמיד מעדיפה מופע מוסיקלי על פני כל מופע סטנדאפ. אבל עם דרור זה אחרת, הוא פשוט שחקן. המופע שלו אמנם מצחיק בטירוף, אבל הוא משחק כמו שרק הוא יכול (וכמו שהרבה סטנדאפיסטים, לא). מרגש, נוגע, מדהים, מדגים, מספר, צוחק, מתעצבן, משתף, נחשף, מנסה להבין, והכל בהומור איכותי. או כמו שכתבו עליו באחת הביקורות "גם שחקן איכותי וגם מצחיק!". אני מסכימה. שעה וחצי שעברה ביעף, יכולתי להמשיך ולהקשיב לו עד הבוקר.

אז נכון, אני קצת משוחדת, ולא אכפת לי, אני ממליצה בחום! חזרתי מההופעה שלו ממש לפני שעה, בכיתי שם מרוב צחוק, ממש דמעות של צחוק וכאב בטן כזה מהסוג הממש טוב, זה לא קרה לי ה-מון זמן. אז אני יודעת, זה זמן מלחמה, הימים קשים מתמיד, היומיום שלנו מורכב בעיקר מדיווחים מהשטח, מקולות ירי, מכאב ועצב וכאב לב אבל אולי זה הזמן קצת להשתחרר, לשים את המציאות בצד לרגע ולנסות ליהנות ממה שיש, ולו רק כדי לשמור על השפיות. אז תזכרו, דרור קרן מצד שני, מומלץ מומלץ. מאוד מומלץ! הסיפורים שלו נוגעים בכולנו, בנקודות הכי אמיתיות שלנו, בשיגרה הכי שיגרתית שלפעמים אנחנו בכלל לא שמים לב שהיא שם. אז כמו שהוא קורא לזה, "סטנדאפ בנעלי בית, על החיים ואיך יוצאים מהם בשלום" (או: על החיים או מה שזה לא יהיה). תלכו, תראו, תצחקו.

מוקדש לחברתי היקרה, יעל.

מזל טוב ליומולדת הרבה אהבה ו... ד"ש וחיבוק מדרור.

בכל פעם שאנחנו מברכים מישהו, לשנה החדשה, ליומולדת או סתם לאירוע מסוים, אנחנו בעצם מברכים אותו במה שאנחנו מאחלים לעצמנו, במה שהיינו רוצים שיברכו אותנו.

כמו בכל שנה אני משתדלת לברך את האנשים היקרים לי באופן אישי (מאוד לא אוהבת את תופעת הברכות ברשימות תפוצה), ושמתי לב שבכל שנה יש ברכה אחת, משאלה אחת, שזהה לכל מי שאני מברכת אותו. משהו אחד בתוך הברכה השלמה שלרוב הוא מה שאני מכוונת ומאחלת לעצמי השנה.

השנה זה היה "דברים טובים", את כולם ברכתי שתהיה להם שנה של דברים טובים כי זה מה שהתחשק לי, שתהיה לי שנה מלאה בדברים טובים ובכל פעם שברכתי מישהו עלה בי חיוך רחב, כי מה יכול להיות יותר טוב מדברים טובים? במיוחד כשזה בא עם אהבה ועוד כמה איחולים שהתאימו לכל אחד ואחת מיקיריי.

אז אני לא בן אדם של סיכומים כך שאין סיכוי שאני אסכם את השנה המדהימה שהיתה לי, וגם למדתי (השנה יותר מתמיד) שלא משנה כמה נתכנן תיכנונים, מסתבר שלחיים יש תכניות אחרות בשבילנו. אז אני גם לא מתכננת דברים לשנה החדשה, רק מבטיחה להשאר פתוחה כדי לקבל באהבה את התכניות שיש לחיים עבורי השנה, ויודעת שהן תהיינה מלאות בדברים טובים! אז ככה אני מתחילה את השנה החדשה הפרטית שלי. עם חיוך רחב.

ומתוך ערימת הברכות המקסימות שקיבלתי השנה מאנשים יקרים מאוד, רוצה לחרוט על היסטוריית הבלוג הפרטי שלי שלוש ברכות שריגשו אותי במיוחד:

שתהיה לך שנה נפלאה

ושתמשיכי לגרום להרבה אנשים לחייך

ושככה העולם יחייך אלייך כפליים

נשיקות

אוהדי

שנת שלום והגשמת חלום,

ומתק שפתיים וצחוק וחיוך.

מי ייתן שאהבות חדשות יתרגשו עלייך לטובה!

שלך בחום

יוני

שנה טובה נשמה מדהימה.

אני אוהב אותך

אייל

מתחילה את השנה הזו עם חיוך רחב, ולוקחת איתי לתוך השנה החדשה את כל הברכות שקיבלתי מאנשים יקרים, יחד עם הברכות שאיחלתי לעצמי, ולצידן מצרפת גם את המשפט הזה ומבטיחה לעצמי להזכר בו ברגעים שיהיה קצת קשה:

"כמעט אף פעם איננו תופסים שאנו יכולים לחתוך ולסלק מתוך חיינו כל דבר שנרצה, בכל זמן, כהרף עין".

שתהיה שנה מלאה באהבה ודברים טובים. שנה טובה!

"את, את פתוחה להתאהבות בכל רגע נתון" אמר המטפל שלי אחרי ששמע שוב את הסיפור על ההתאהבות האחרונה שלי.

"מה ז'תומרת?" שאלתי

"את פשוט פתוחה להתאהבות, פשוט מתאהבת בכל הזדמנות"

"נכון, אני פתוחה לאהבה ולמזלי אני מוצאת אותה"

"לא, את לא לגמרי פתוחה לאהבה, לפחות לא לאהבה בגבר, יש הבדל בין אהבה להתאהבות. התאהבות זה כמו סם, משחרר אנדרופינים בגוף שנותן תחושה של 'היי'. אנשים לוקחים סמים בשביל להרגיש את מה שאת מרגישה באופן טבעי, ככה מהאויר. את יודעת כמה אנשים היו משלמים כדי להרגיש כמוך? להתאהב בלי נטילת שום דבר שיגרום להם להרגיש כך. אחוז מאוד נמוך של נשים בגילך, למשל, כמעט ולא מתאהבות, לא נותנות לעצמן להתאהב באמת. הן אולי אוהבות, מתחתנות מאהבה, מביאות ילדים אבל ... מדלגות על השלב הזה של התאהבות. את הרי יודעת שהתאהבות זה משהו זמני, זה לא נמשך לנצח, אם זו התאהבות בגבר היא הופכת לאהבה (או שלא) ואז יש פחות התלהבות, פחות אופוריה וכל מה שמלווה את ההתאהבות. ואת, את פשוט מתאהבת. וזה לא רק בגברים, אלא בכל דבר".

"יש בזה משהו, אני באמת מתאהבת. בקיץ אני מתאהבת בשמש, בים, אני מתאהבת בפסטיבל סגול, אני מתאהבת בילדים קטנים, הממ.. אתה צודק, אני באמת מתאהבת. לא חשבתי על זה ככה אף פעם. זה כייף!"

"ברור, הלוואי ואני הייתי יכול ככה. את יודעת מה קורה בהתאהבות חוץ מההרגשה המופלאה? ההתאהבות ממלאה לך את הלב, מה שאומר שכשאת מאוהבת את מלאה ולכן אין לך שום מקום למשהו אחר"

"ברור, אני אשה של גבר אחד, כשאני מאוהבת לא רואה אף אחד ממטר"

"נכון, אבל אני מדבר גם על דברים אחרים, למשל תסתכלי על עצמך בעבודה. את רואה שכשאת מאוהבת דברים הולכים יותר קל? את פחות עצבנית, את פחות נותנת לעבודה להשפיע עלייך והכי חשוב, את פחות לוקחת ללב! זה הרי ברור, כי הלב שלך מלא, איך תקחי ללב? אין לך שם מקום לשומדבר אחר!"

"וואלה! אף פעם לא חשבתי על זה ככה.. באמת, כשאני מאוהבת שומדבר לא מצליח לגעת בי ועכשיו אני מבינה, אני באמת מרגישה מלאה, אין מקום לשומדבר אחר. פעם ראשונה שאני רואה את זה ככה. מעניין! אבל לא הבנתי למה אמרת שאני לא פתוחה לאהבה, אני מרגישה שבתקופה הזו אני הכי פתוחה לאהבה, הלב שלי פתוח"

"נכו, הלב שלך פתוח, זה לא שאת לא פתוחה לאהבה, את פתוחה, בטח יותר מכל תקופה אחרת, את גם יותר מבינה מה זאת אהבה באופן כללי ואת מתחברת אליה יותר מתמיד, אבל.. עדיין לא פתוחה לגמרי לאהבה לגבר, את עוד לא מוכנה לקחת את הסיכון"

"סיכון? על מה אתה מדבר? אני מאוהבת, אני מוכנה לאהבה, הנה עובדה"

"אז זהו שלא בדיוק. את עדיין לא מוכנה לקחת את הסיכון למשל שישבר לך הלב, לא מוכנה לקחת את הסיכון שיקרה משהו פחות טוב מהפנטזיה שלך. את הולכת רחוק עם הפנטזיות שלך, אבל לא לוקחת בחשבון את הדברים הפחות ורודים שיכולים לקרות בתוך הפנטזיות האלו" 

"אתה יודע שאני פנטזיונרית, אבל אני עם רגליים על הקרקע, זוכר שעברנו את התהליך הזה של לרדת לקרקע, זה לא כמו שהייתי בת 16 למשל, אז הייתי בריחוף טוטאלי, היום אני עם הראש בעננים ורגליים על הקרקע, זה אחרת"

"ברור, אחרת לגמרי וזה כייף לחיות ככה, לא הכי רציונאליים, לא רק הגיוניים אלא לדעת לפנטז ובכל זאת להיות ערים למה שקורה. הלוואי שכולם יכלו לחיות ככה. אבל שימי לב, הפנטזיות שלך לא נוגעות בדברים ארציים, את מתעלמת מהם לגמרי בפנטזיות שלך הכל ורוד. למשל, פינטזת שאת גרה עם יעקב בהודו ויש לכם ילדים, חשבת רגע אולי איפה הם מקבלים חינוך הילדים שלך? או למה ללכת רחוק, לא ביררת עם יעקב למה הוא נעלם לך בזמנו, למה? או האם יש ליעקב מספיק כסף כדי להגיע לכאן ולחיות איתך? או במה הוא יעבוד אם תהיו ביחד? כל השאלות האלו ועוד המון, לא נמצאות בכלל בפנטזיות שלך"

"נכון, אבל אני מנסה לממש ולחיות את הפנטזיות שלי ואז מתמודדת עם השאלות הארציות"

"אי אפשר לחיות את הפנטזיה יקירתי, ברגע שאת חיה את הפנטזיה היא כבר לא פנטזיה, היא החיים שלך, היא אמיתית ואז יש גם את הדברים האמיתיים להתמודד איתם. פנטזיה היא פנטזיה, זה לא משהו אמיתי, לא מוחשי. יש הרבה אנשים שהופכים את הפנטזיות שלהם למציאות, ואז הן כבר לא פנטזיות, הן מציאות ובמציאות כמו במציאות צריך להתמודד גם עם הדברים הפחות ורודים"

"בסדר, בסדר, הבנתי. אתה צודק"

"זה לא שאני אומר לך להפסיק לפנטז חלילה, לכי עם זה עד הסוף, אבל תזכרי להשאר עם רגליים על הקרקע ולדעת איך להפוך את החלומות שלך למציאות וכשאת עושה את זה, תזכרי שמציאות עולה על כל דמיון, קורים שם דברים שלא תמיד תמצאי בפנטזיות שלך"

"כן, אני אזכור את זה"

"אל תפסיק לפנטז, אל תפסיקי להתאהב, לכי עם זה, זה עושה לך טוב, את נראית קורנת, את מקרינה את זה החוצה, את נראית נהדר! רק אל תשכחי את המציאות, היא תכה בך אם לא תשימי לב"

"מבטיחה!"

יצאתי משם קורנת, מחוייכת ו... מישהו התחיל איתי ברחוב, טל, חמוד, לקחתי את מספר הטלפון שלו והמשכתי, עליתי לאוטובוס ו... הנהג התחיל איתי, עוד מספר טלפון. אז עדיין אין לי מקום בלב, אבל זה כייף לדעת שמשהו מבפנים מקרין החוצה ורואים את זה!

לילה טוב

בשש בערב הגעתי לחדר, התארגנתי, התקלחתי, לבשתי לבן ועליתי לשכנים שלי, הלב היהודי. היינו כמה בנות, שיחקנו קצת עם הילדים, לאה ניגנה בגיטרה ושרה ולאט לאט המקום התחיל להתמלא. אוירה של שבת, רגוע, נעים, הדלקנו נרות יחד ואז התחילו את התפילה. זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני נמצאת בתפילה של קבלת שבת. נטע נתנה לי סידור וקראתי מתוכו כמו כולם, שרתי עם כולם, החדר החל להיות צפוף. אנרגיות מדהימות. אנשים נקיים, יפים, ילדים, משפחות, צעירים, גברים, נשים, כולם התכנסו לכבוד השבת. היה קסום.

ככל שעבר הזמן הגיעו עוד ועוד אנשים, רובם ישראלים כמובן אבל היו גם כמה שלא, בזמן הארוחה הגענו כמעוט ל- 60 איש. היה משהו מאוד מחבר בהתאגדות הזו, רובם לא הכירו אחת את השני, ובכל זאת היה שם משהו שמשותף לכולם. יש משהו בהתאחדות לכבוד שבת כשנמצאים בחו"ל שהוא שונה לגמרי מהארץ, אנשים מחפשים להיות ביחד להאחז במשהו שיחבר אותם לדבר אחד.

אחרי הקידוש ישבנו לאכול, כולם, יחד, שמענו סיפורים, צחקנו, דיברנו ו.. פגשתי את שרדה, בחורה ישראלית שמהשניה הראשונה נהיינו החברות הכי טובות. היא סיפרה על התקופה הקשה שעברה כשהגיעה לכאן, הזדהתי איתה. אבל אצלה זה לקח... שבועיים (!) ואני לא מצליחה להבין איך היא החזיקה מעמד שבועיים שלמים? אני במקומה הייתי רצה בחזרה הביתה. היא סיפרה שעזבה את העבודה והשכירה את הדירה שלה לחודש וחצי, כך שלא היה לה לאן לחזור באמת. העבירה את הימים עד שהתאוששה והתחילה ליהנות.

מסתבר שזה תהליך שכולם עוברים, התחלות קשות בדרך למשהו טוב יותר. ממלא יותר, חזק יותר ומהנה. "העיקר שתהיי שמחה!" זה מה שהיא אמרה והרגשתי שהיא אומרת את זה בעצם לעצמה. משהו בי היה שמח על הסיפור שלה, על התהליך שהיא עברה, זה שיקף לי את עצמי, את התהליך שאני עברתי. במרחק של זמן נראה כי הנחיתה וההתחלה הפרטית שלי, היתה הרבה יותר פשוטה ממה שהיא נראתה כשהייתי שם. יש בזה משהו מעודד.

המשכנו לדבר שעה ארוכה על כל הדברים בעולם וקבענו כמובן להפגש בהמשך. איזה כייף להכיר חברים חדשים.

שבוע טוב!

זה היום בו נולדתי. כבר עברו מאז שלושים ותשע שנים ועוד שבוע וקצת. אין לי שום נאום סיכום או התחלה, אני נהנית מהסיבה למסיבה וכבר מ'סגול' אני חוגגת, ככה שיהיה. על הדרך הספקתי לבלות בסופשבוע קסום על שפת ים כנרת עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם, קבוצה של 30 אנשים בערך - היה מדהים! ובסופשבוע שלאחר מכן נחתתי על חופי ים סוף אי שם דרומה מגבול טאבה, אחרי שנים של התנזרות החיבור היה משובח, כמו לחזור הביתה אחרי הרבה זמן. סופשבוע ארוך במיוחד. ובין לבין התחברתי עם אנשים חדשים וישנים, שמחתי, חייכתי לעולם ממקום שלם יותר, בטוח יותר, מקום בו אני יודעת בדיוק מה מצפה לי השנה הזו.

אני לא לחוצה, לא דואגת, רגועה ולוקחת אויר לריאות ולנשמה, זו הולכת להיות שנה משמעותית ביותר עבורי מכל הבחינות, ואני מוכנה, כל כך מוכנה. שתהיה שנה טובה. טובה מאוד!

אחד הסגולים הטובים שהייתי, ולא בגלל הפסטיבל עצמו. הסדנאות היו דיי מעפנות, דוכני האוכל היו מצומצמים והתור אליהם היה בלתי אפשרי, היו מעט אנשים יחסית לסגולים קודמים וחברתי הטובה היתה חסרה ובכל זאת, למרות כל זה ברור שכל אחד יוצא עם החוויה האישית שלו ולי היתה חוויה מדהימה!

שמרתי על פתיחות, קיבלתי, הכרתי ה-מון אנשים, התחברתי עם עשרות מהם, החיוך היה מרוח לי על הפרצוף 100% מהזמן, האווירה היתה משכרת והאנשים יפים. כל כך יפים. הוכחתי לעצמי שאני יכולה לצאת מהקונכיה שלי ולהפגש עם אנשים חדשים, להתחבר, להיות מרכז העניינים, חזרתי למקום בו לא ביקרתי מזמן, ממש מזמן. אחרי תקופה ארוכה מדי עם עצמי ועם החברים הקרובים והמשפחה, היום אני מרגישה פתוחה לעולם, פתוחה לכולם.

יש לי חברים חדשים, חברים טובים וזה כבר עושה את ההבדל, ולא רק בגלל סגול אלא בגלל התקופה בה אני נמצאת. אולי זה היומולדת המתקרב שגורם לי להתכונן לשנה חדשה ופורחת ואולי זה השחרור והחופש בו אני נמצאת. הכל ביחד מתערבב למשהו טוב טוב.

אני שמחה שנסעתי, אני שמחה שהכרתי, אני שמחה שהייתי. פשוט הייתי. אני ולא אחרת. אם יכולתי הייתי עושה את הכל שוב, בדיוק אותו הדבר. אין כמו התחושה של לאהוב ולהרגיש נאהבת, אם זה ע"י משפחה, חברים, או סתם ע"י גברים שווים

ועכשיו התמונות:

אחרי יום מטורף במיוחד, שמתחבר לשבוע מטורף לא פחות, עבודה כמעט סביב השעון, עשיתי אתנחתא הערב. דנה וירמי בהופעת פיצוץ בזאפה. בהתחלה, בשירים השקטים, הראש עוד היה טרוד בענייני עבודה ועוד דברים שוליים שקיבלו יותר מדי מקום במוח שלי, לאט לאט הקצב התגבר, ואיתו התפוגגו אט המחשבות הטורדניות ופינו מקומן למוסיקה משובחת, אנרגיות מצויינות שאיפשרו לגוף לנוע ולפרוק את כל המתח והלחץ מהימים האחרונים.

מי שלא ראה את ירמי קפלן בהופעה, לא ראה הופעה טובה באמת ובשילוב מנצח עם דנה ברגר, ההופעה שודרגה פי כמה. אז מה אם הייתי בהרבה הופעות שלהם ביחד ובנפרד? זה תמיד מרגש וממלא להתחבר איתם שוב (במיוחד בימים קשים). מומלץ!

מדוע לא באת? - ירמי ודנה

ותודה לך שכן באת איתי.

לאחרונה, ככה בלי לשים לב, אני מנצלת את חופש הבחירה שלי בהמון תחומים בחיים שלי. אם זה בגלל שפתאום יש לי אפשרות ואם זה בגלל איזשהו סוויטש שעשיתי בחיים. לא התכווננתי לזה, זה פשוט קרה והשבוע שהיתי בבית כמעט כל יום, היה לי מלא זמן לחשוב ופתאום הבנתי שהחיים שלי עברו איזשהו שידרוג שהופך אותי ליותר רגועה מאוזנת ופחות מושפעת מרעשי הרקע סביב.

בחירה היא מושג שקשור לחופש וחופש הוא התחושה הפנימית הזו שהחיים שלנו, הם שלנו, בלי שאף אחד יצליח לשלוט לנו בהם, וזה קשור לכל הרבדים בחיים, אם בעבודה, אם בבית, אם עם חברים, ובעיקר עם עצמנו. חופש הבחירה.

אנחנו בוחרים כל יום כל הזמן, גם בלי שנשים לב. האם אנחנו בוחרים את הבחירות הנכונות? האם אנחנו בוחרים בבחירות שמאפשרות לנו חופש או כובלות אותנו? האם אנחנו עושים את הבחירות שלנו מתוך ריצוי?

כן, לאחרונה, ככה בלי לשים לב, אני מנצלת את חופש הבחירה שלי בהמון תחומים בחיים שלי. דוגמאות ממשיות מתבטאות למשל במוסיקה. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הקשבתי לרדיו, בשביל מה לי להקשיב לרדיו שיאלץ אותי להקשיב שוב ושוב לשירים שאני אולי לא אוהבת? שבלי לשים לב יקבע מה הטעם שלי במוסיקה? בחודשים האחרונים רכשתי ה-מון דיסקים ולא בגלל שיר ששמעתי ברדיו, אני פשוט נכנסת לחנות, עוברת על הדיסקים החדשים ובוחרת לי. לרוב אני לא מכירה את השירים בדיסק לפני כן, לפעמים אני גם לא מכירה את הזמרים, זה לא משנה, בבית אני מוצאת את השירים שאני אוהבת, אני מקשיבה להם במינון שנכון רק לי, בלי שאף אחד יכתיב לי וזה כל כך כייף.

גם מהפכת הטלוויזיה בהקשר הזה, באה לקראתנו ומאפשרת לנו בדרכים שונות, פשוט לבחור. זה התחיל מריבוי של ערוצים, אבל קיבל מפנה חשוב בשנה האחרונה ומאפשר לנו לראות מה שאנחנו רוצים מתי שנרצה. אני לא כבולה ללוח השידורים, יכולה לראות טלוויזיה באינטרנט (שאגב יש לי חלק פעיל במהפכה הספציפית הזאת), לראות ב- VOD מתי שארצה וכמה פרקים שאני רוצה של סדרה שאני אוהבת. למי שיש את מכשיר ההקלטה, אז יכול להקליט תכניות ולצפות בהן בזמנו החופשי (שזה ממש שיחוק!) ואתמול גיליתי שבהוט אפשר לראות סרט או תכנית, מההתחלה. כלומר, אם הדלקתי את הטלוויזיה באמצע הסרט, אני יכולה ללחוץ על כפתור ואז לראות אותו מההתחלה. זה גאוני.

כמובן שהחופש האמיתי יהיה להיגמל מהטלוויזיה, אבל כרגע השינויים הקטנים האלו שמעלים את איכות החיים משמעותית.

בעבודה יש לי את החופש לבחור אם ללכת לעבודה בבוקר, או להשאר בבית ולעבוד מהבית, אף אחד לא עומד לי על הראש ואני יכולה לבחור מתי ללכת לעבודה, מתי לצאת, למרות שרוב הזמן אני עובדת והרבה, הידיעה שיש לי את החופש לבחור (למרות שאני לא משתמשת בו קבוע), זה מדהים ומרגיע. זה משנה לחלוטין את הגישה לעבודה ובכלל להתנהלות הכללית. אני גם מעבירה את זה לכל העובדים שלי. לקחת אחריות על הזמן שלהם, בלי לכבול ולאפשר להם לשים את הגבולות בעצמם לעצמם, החופש הזה הוא שהופך אותם לעובדים טובים יותר ונאמנים יותר.

ויש עוד מליון דוגמאות לחופש (למשל: החופש להכנס למכולת ולקנות כל מה שאנחנו רוצים, זה חופש), טוב אלו רק דוגמאות ממשיות, אבל בחיים יש לנו כל כך הרבה בחירות קטנות וגדולות. חופש הבחירה או הבחירה החופשית, לכולנו יש את זה כל הזמן, צריך רק לשים לב ולבחור מתוך חופש, זה משדרג את החיים משמעותית. תאמינו לי.

 לבחור בחופש ולזכור את חופש הבחירה

 משהו קטן וטוב: שבת בערב - מימונה! 

פגשתי אותו. את המומחה. בכלל לא ידעתי שהוא כזה, למרות שהיתה לי תחושה שהוא לא כמו כולם. מהשניה הראשונה שהתקרבתי אליו, ידעתי שיש בו משהו מיוחד, שונה. הצורה בה הוא נגע, הנקודות עליהן הוא לחץ, ההתמחות שלו לעשות את הדברים הכי נכונים ובתזמון מושלם, גרמו לי לתהות, איך זה שרוב הגברים עדיין מאמינים שזה טבעי ומתנהלים מתוך דחפים ולא מתוך ידע ולמידה אמיתית?

הוא למד, חקר, בדק, ניסה והתמקצע, וזה עושה את כל ההבדל. עד שלא חווים את זה מקרוב, אי אפשר להבין את המרחק הרב כל כך בין חובבן למומחה. והמרחק כל כך גדול.

בהקשבה אינסופית, בנגיעות מדויקות, בהתחברות מושלמת הפך את גופי ליצירת אמנות תחת ידיו. ואני התמסרתי לו לחלוטין, התמכרתי לתחושות, למגע, ולמקבצי האורגזמות. שוב ושוב ושוב.

  להעז לתת מבלי לפחד לאבד שליטה

משהו קטן וטוב: עוד כמה שעות זה קורה. הקיץ מגיע!

(שעת כדור הארץ - ברור שכיביתי את האור ואפילו מצאתי לי תעסוקה ממש טובה בחושך. ממש טובה).

נסיון ראשון בהחלט בצילום וידאו חובבני, עם שיר הפרידות האולטימטיבי, שאני באופן אישי הספקתי להפרד איתו פעמיים.

המצלמה שלי (סטילס משובחת!), הצילום שלי ו.... גם הזיופים. שלי. ושל כל החברים מסביב. העיקר שהיה כייף.

קבלו את תגידי לו - לייב:

(אוהדי חיטמן)

מוקדש לחברתי האהובה

(שאם תקשיבו טוב טוב, אולי תצליחו לשמוע גם אותה, בין כל הזיופים שלי )