דברים שרואים משם

תמונות וחידושים

גם הפעם ישולבו תמונות שמטרתן להעלות את הרייטינג והעניין. וגם כדי לשמח את fe שהביאה לי תהילת עולם. כמו כן, ישולבו שלושה דברים שלא היה לכם מושג עלי, כמו שהבטחתי לסשינקה לפני מאה שנה. כדי להוסיף מתח ועניין אני לא אציין מהם הדברים הללו ואתם מוזמנים לדלות אותם מתוך הפוסט.

ועוד, יהיו לינקים לפוסטים רבים מהעבר, ככה שאפשר להשלים חומר אם רוצים. אבל לא חובה.

עינטוזים

אתמול הלכתי לנַעָנֵעַ. הצטרפתי לבית הספר לריקודי בטן והתקבלתי בקבלת פנים חמימה. אספה אותי המורה היווניה תֵ'מִיס (שהאוזים כמובן רוצחים את שמה וקוראים לה "תמי" ועוד כהנה שיבושים). ת'מיס הנמוכה, העגלגלה והחביבה נולדה באוסטרליה לפני כחצי מאה, היא בת להורים יוונים שנולדו במצריים, אבל היא מכנה את עצמה יווניה. נשאר לי רק לקוות שהילדים שלי לא יכנו את עצמם רוסים (אם כי יהודים דווקא סבבה. זה סטייל עכשיו, שעתיים ישבתי והסברתי בעבודה מה זה "קבלה" ומה זה הגולם הזה מפראג. לא קשור).

בכל אופן ת'מיס רוקדת כבר עשרים שנה, ויחד איתה מלמדות עוד שלוש מורות, ויחד איתי היו עוד שתי תלמידות אוזיות מבויישות.

תמיד במסיבות כיתה, כשכל הבנות שמוצאן אינו מאירופה (ובכיתה שלי היו הרבה. הרבה - הרבה) עינטזו לקול סילסולי הטייפ הדפוק בפינה, עמדתי, מגושמת שכמותי, בפינה, עם כוס קולה (כן, אז עוד שתיתי קולה) והתפדחתי בשקט. להתפדח ברעש ניסיתי כמה פעמים וגיליתי מהר מאד שעגלגלות וחלקות התנועה המזרחית הם לי כהליכת החתול לגמישותו של רובוטריק. ירדתי מהנושא.

כשעברנו לאיטליה עלו בי געגועים למזרחיוּת. בי. געגועים. עינטזתי בחדרון שלנו מאות פעמים לצלילי "אם ננעלו" של עופרה חזה אהובתי זצ"ל, וכל פעם שאיתרע מזלי להיקלע לאיזור המראה ברחתי משם כל עוד עינטוזי בי. אם ב"להתחבר לילדה שבך" עסקינן, הרי שזו היתה מחוברת אלי כמו קואלה שמנמנה לעץ.

ואז ביריד הבינ"ל גיליתי את בית הספר לריקודי הבטן. אני חשבתי ככה:

א. זה בית ספר, צריך להיות נחמדים לתלמידים ולא לצחוק עליהם שהם לא יודעים לרקוד.

ב. האוסטרליות עוד יותר אשכנזיות ממני (בכל זאת אני יוצאת המזרח התיכון).

ג. אני כזאת פדלאה שאני חייבת איזו פעילות גופנית, וזה נראה יותר כיף מחדר כושר.

לשמחתי, לא טעיתי. אמנם צחקו עלי שאני רזה (כי האוזיות בכל זאת יש עליהן. סימני האוכל הקלוקל ניכרים) ושאני נבוכה, אבל האוזיות האשכנזיות באמת לא ידעו מהחיים שלהן בעוד שאני עינטזתי בטבעיות והחלקתי על פני הרצפה כנסיכת המהרג'ה (אה כן. החוג לריקודי בטן יכול להיקרא גם "החוג לריקודים מכל מדינה שנראית לנו מפגרת").

חוק מזה היה להם דיסק עם שירים בעברית. מדובר כמובן בשירים איומים שחלקם ביידיש ("צ'ריבים, צ'ריבום") וגם ב"ירושלים של זהב" (הגנוב ? אני מעדיפה "המושרה"). הבטחתי להביא עופרה חזה זצ"ל.

עוד הבטחתי להזמין אלי את הבנות לארוחה ישראלית, כולן קפצו משמחה. עכשיו רק צריך לחשוב איפה להחביא את גבי אחרי שהוא יגמור לבשל.

תאנה חנתה בגהה

הכותרת באדיבות אבטיח.

(מה שתמוה הוא, שלא ראיתי פרחים. האם זהו בעצם ניצן? האם התאנה מתרבה ללא פרחים, כלומר ללא סקס? זה נותן פרשנות אחרת לסיפור על עלה התאנה מגן העדן, אתם לא חושבים?)

על הפסיכולוג חשבתי וחשבתי, והגעתי להרבה מסקנות שליליות.

אני לא רגילה לטיפול שבו המטפל אפילו לא מנסה להכיר אותי וזורק עלי כל הזמן ז'ארגון מקצועי. זה הופך כל מילה שהוא אומר לי עלי למזוייפת, וגם נותן לי הרגשה ש(שוב) לא רוצים איתי קשר, והפעם זה אפילו מישהו שאני משלמת לו! חשבתי להגיד לו את כל זה, ולשאול אם הוא מכיר מטפל/ת בעיירה שמטפלים בשיטה קצת יותר מבוססת-קשר.

עד כאן ביקורת שלילית.

עשיתי (לא באדיקות) את התרגילים שהוא נתן לי, חזרתי כמה פעמים ביום לעצמי, בקול רם, "אני חכמה", "אני יפה", "אני טובת לב", "אני מצחיקה" ,"אני רגישה" וכו' וכו'. הרגשתי מפגרת נורא.

כל פעם שהמחשבות שלי נדדו לכיוונים שליליים (כאלו שאם אני אתן להם להתגלגלת מעצמם הם יגיעו לאיזה חרא היתה הורתי, איזה בעסה שאבא נפטר, איך החברים שחשבתי שהיו לי מניאקים ואיך אני באופן כללי כשלון שלא מצליח להסגר על עצמו) עצרתי את הגלגול בכוח ולפעמים אפילו חזרתי שוב על המנטרה "אני עוצמה", "אני אינטילגנטית", "אני יפה", "אני מצחיקה", "אני אכפתית" וכו'.

ומה אגיד לכם, בסה"כ אני מרגישה קצת יותר טוב. אולי זה הקיץ שבא על שלושים מעלותיו, אולי זו החֵברה שמדי פעם מקיפה אותי, אולי זה הידיעה שהסמסטר מתקרב לסופו ואולי זה עוזר.

ממילא זה לא עולה לי כסף אז היום אני אפגש איתו שוב. הפגישה הבאה שקבענו תבוטל כי יש לי מבחן באותו יום, הפגישה שאחריה מן הסתם תיקבע לחודשיים קדימה, ככה שעניין, סביר להניח, יגווע מעצמו.

הפלפל גדל בהתמדה (אני לא שמה לינק! זה הפוסט שלפני הקודם. פשוט לגלול. באמת! קצת כושר!)

גם המנגו (את הציפרניים סידרתי סוף סוף)

פעילות לילדים - כמה פירות מנגו אתם רואים על העץ? בין העונים נכונה יוגרל מנגו תוצרת אוסטרליה.

אוטוטו רוששנה, אנחנו מתכננים ארוחה עם ההורים המאמצים ואני נורא מתרגשת. אולי כי אף פעם לא הרמתי ארוחת רוששנה, אולי כי אני מתחילה להרגיש בבית, ואולי כי חסרים לי חגים.

חסרה לי גם המשפחה, אבל שום דבר אינו מושלם.

סוף סוף, אחרי חודשים של ציפיה, חציל.

ותודה לטיפ של סנורקה.

חייזרים.

יש לי חייזרים בערוגת העגבניות.

אנא הודיעו לפנטגון.

נכתב על ידי פארה ווי, 29/9/2005 01:56, בקטגוריות אופטימי
25 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-2/10/2005 04:45

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה