כל כך הרבה דברים

כל כך הרבה קורה, ואני מצטערת שלא כותבת. מצטערת על אובדן הקשר איתכם, מצטערת על אובדן התיעוד הזה, שכל כך יקר לי. מצטערת שלא קוראת אתכם, כי אתם מתקדמים והולכים וגדלים ונוסעים וחוזרים. נותנים לי השראה, מעוררים בי קנאה שמבהירה לי מה אני רוצה, נותנים לי תקווה, נותנים לי שמחה.
ואני - שקועה בעצמי.
בדוקטורט שצריך להתקדם (ותמיד מרגיש כאילו לא מתקדם מספיק. האם זה רק אצלי?)
בקשר שמייקל ואני בונים.
ביחסים מסביב.
בקהילה.
בבריאות שלי.
 
וכשכבר יש לי מה לספר, יש כל כך הרבה מה לספר שמרוב שאני רוצה לספר הכל אני שוכחת, ומה שכתבתי נראה לי שטחי ומשעמם וטיפשי.
 
רציתי, בפוסט הקודם, לספר על תרופה נפלאה לדלקת בדרכי השתן. מי שלא מעוניין וחושש מצנרת, שידלג פיסקה.
המתכון פשוט עד לאימה. כפית-עד-כף דבש. כפית-עד-כף חומץ תפוחים (אורגני, אם כבר, אבל לא חובה). כמעט חצי ליטר מים רותחים. לשתות כשכבר לא רותח (כמו תה) במשך עשר דקות. לחזור על הטיפול כעבור שעה. אחר כך כעבור חמש שעות. אחר כך כעבור עוד חמש. אחר כך פעמיים ביום - בוקר וערב. אחרי שבוע לפי הצורך. להקפיד לאכול סדיר כדי לא להרגיז את הבטן. כמויות (כפית או כף) להחליט לפי הטעם, כי הטעם הוא המדד של כמה הגוף שלכן סובל. אם הדלקות חוזרות ונשנות, שווה להטיל על בן הזוג לשתות גם. פעמיים ביום למשך שבוע. הטעם - כמו תה לימון עם דבש. לא נורא בכלל.
 
רציתי לספר ושכחתי.
 
רציתי לספר איך הדברים מסתדרים עם הקטנה. עם הכבאי המנחה שלי. עם אנשים אחרים. רציתי לספר כמה טוב בקהילה, כמה אני מרגישה שייכת ואוהבת ואהובה. רציתי לספר איך קנינו בית. רציתי לספר שנבהלנו כי הגירושין של מייקל עוד לא נסגרו והבית עלול להחשב הרכוש גם של האקסית. רציתי לספר איך רשמנו את הבית על שמי בגלל זה. רציתי לספר איך פחדתי לארוז, כי מעולם לא ארזתי. כי גבי היה האורז וארז במיומנות מדהימה. רציתי לספר איך התגברתי על הפחד וארזתי בעצמי. רציתי לספר שאמא של מייקל עזרה לי מאד, אבל בכל זאת אני ארזתי בעצמי וזה לא היה נורא.
 
רציתי לספר איך מכרנו את הסוס של מייקל, ואת קרונית הסוסים, ואיך היה לי עצוב להיפרד מהסוס אפילו שהיכרתי אותו רק קצת זמן. רציתי לספר איך הוא עמד והסתכל עלי בעינים עצובות, ושכחתי כמה הוא רשע ושהוא הפיל את מייקל מעליו וכמעט שבר לו את הכתף. רציתי לספר שהבית החדש של הסוס יותר טוב לו כי יש מי שירכב עליו באופן קבוע.
 
רציתי לספר איך הגדולה מסיתה נגדנו את כל מי שהיא יכולה. רציתי לספר שהיא הסיתה נגדנו, ונגדי, את אח של מייקל, ונעלבתי נורא, אבל שהוא חזר בו אחרי שמייקל דיבר איתו. רציתי לציין לשבח את הקטנה, שעומדת בפרץ ולא נשברת ונשארת שפויה ונחמדה. רציתי לספר שנדמה לי שהגדולה מרגישה שמייקל גירש אותה והעדיף אותי על פניה. רציתי לספר שאני מבינה איך היא מרגישה, נבגדת ודחויה. רציתי לספר שאני מבינה למה מייקל דוחה אותה. רציתי לספר שהיא יוצרת אווירה לא נעימה ומתחים וכעסים ומייקל מעדיף לצמצם מגע. רציתי לספר שאני לא חושבת שיש לזה פתרון, ושאולי המרחק יעזור.
 
רציתי לספר איך נסענו לסידני לשמוע את ראש ממשלת המדינה (ניו סאות' ווילס, לא אוסטרליה) נותן נאום פרו ישראלי לכבוד שישים שנה. רציתי לספר ששמחתי לפגוש הרבה ישראלים ולאכול פלאפל ושווארמה בבית הפרלמנט, אבל ששמחתי שהקהילה שלנו היא קטנה ומרוחקת מכל ההמולה הזו בסידני.
 
רציתי לספר איך אני קצת מתחרטת על הבית החדש. שהוא נראה לי עכשיו בית קר מדי ובנוי בצורה טיפשית, באופן בלתי פנג-שוואי בעליל. אבל רציתי לספר שהבית נהדר כי הוא כל כך קרוב לאוניברסיטה. רציתי לספר שלוקח למייקל 5 דקות להגיע למשרד, ולי לוקח 15 (כי המשרד שלי בקצה השני). רציתי לספר שזו הפעם הראשונה שאני גרה בבית ששיך לי ומותר לי לתלות תמונות ולוח להחזיק מפתחות ומתלה מעילים, ואף אחד לא יגיד לי שאסור לקדוח חורים. רציתי לספר שאני גם קצת מבוהלת מגודל המשכנתא וכמה שאנחנו תלויים בהכנסה הנוספת של מייקל. רציתי לספר שאני מנסה להרגע ולהפסיק לחשוב על זה.
 
רציתי לספר שאני מתרגלת בעבודה, ושזה נחמד, ושהמרצה שאני עובדת איתה היא חברה שלי והיא מאד נוחה לעבודה ושזה מאד מרענן לעבוד עם מישהי כזו. רציתי לספר שאני לומדת ממנה לקחת דברים יותר בקלות, ולהיות פחות נוקשה.
 
רציתי לספר שאני צריכה משקפיים, ואולי בגלל זה לא נעים לי לגשת למחשב, כי הענייים עייפות וכואבות לי. ואולי אחרי המשקפיים יהיה לי קל יותר ללמוד, קל יותר לכתוב. רציתי לספר שאולי קשה לי לכתוב כאן בעברית מפני שהאנגלית משתלטת.
 
רציתי לספר שלפעמים אני מתגעגעת לגבי עד כאב. שחסר לי החבר שלי גבי. ורציתי לספר שהוא ביקש ממני להפסיק להתקשר אליו, מפני שזה מכאיב גם לו. ורציתי לספר שהפסקתי, מפני שזה נראה לי מוגזם לצפות ממנו שישאר חבר שלי אחרי כל מה שקרה.
 
רציתי לספר שאנחנו נוסעים לכנס באירופה ביוני, ושאני מתרגשת מאד. רציתי לספר שהכבאי מתנהג אלי מאד יפה לאחרונה, ושאני חושבת שאולי זה לא רק בזכותי אלא גם הוא עובר איזה תהליך. ושזה מרענן. רציתי לספר שיש לי כמה חברות כאן ונעים לי כאן חברתית. רציתי לספר שאני מרגישה טוב, מרגישה שאני אדם נעים יותר ולכן נעים לי עם עצמי ונעים לי עם אחרים.
 
רציתי לספר שאני מעריכה הרבה יותר את התרבות הישראלית. שיש לנו נכסים שאני חושבת שאנחנו לא מודעים אליהם, כמו החגים שלנו. שהחגים שלנו נותנים לנו עומק בגלל שהמסרים שלהם מפעפעים אלינו עמוק כבר מהילדות, ואחר כך נשארים, ושבהשוואה החיים האוסטרלים נראים לי ריקים. רציתי לספר שאנחנו אומה של אנשים כנים וישירים ושזה אופן שנראה לי הרבה יותר בריא לתקשר. רציתי לספר שאנחנו אומה שמחזיקה קשרי משפחה הרבה יותר טוב מאשר האוסטרלים, ושאני חושבת שהחגים תורמים לזה. ושאני חושבת שאי אפשר להעריך את הנכסים האלו בלי לראות איך זה בלי.
 
רציתי לספר שהצפרדע מזדקנת, ושהלבלב שלה הגיב רע לאוכל עשיר מדי ונאלצנו לאשפז אותה, ועכשיו אני מבינה שאולי נשארו לנו פחות משלוש שנים איתה. רציתי לספר שאני אוהבת אותה ואתגעגע אליה אם היא תלך, כי היא איתי כבר עשר שנים והיתה איתי עוד מהבית של אמא שלי. רציתי לספר שהיא חזרה והיא בריאה ושמחה, ושרק צריך להקפיד על האוכל שלה, אבל אני כבר רואה אותה בעיניים אחרות. רציתי לספר שהיא נראית לי זקנה ושברירית.
 
רציתי לספר שאמא שלי יוצרת איתי קשר מדי פעם ואני נזכרת מחדש למה ניתקתי איתה קשר. שהיא כתבה לי מייל רעיל וארסי ומאז לא כתבתי חזרה, לא מתוך נקמה אלא כי לא בא לי. ורציתי לספר איך אני מתחילה להבין באמת שהיא היתה אדם חולה ולא באשמתי היה לנו כל כך קשה. שאולי הרעתי את המצב בדברים שעשיתי, אבל התגובה שלה היתה חולה ומעבר לכל פרופורציות, ונגד זה לא היה משהו שיכולתי לעשות. וכנראה לא יהיה. רציתי לספר שאבא שלי (הביולוגי) יותר בריא ממנה, ואיתו אולי יש אפשרות לקשר יותר נעים. רציתי לספר שהוא שלח לי הרבה כסף כדי שנוכל לקנות את הבית. ולא ביקש תמורה.
 
רציתי לספר ששלחתי לבת של אחי מתנה ליומולדת, בובה של קואלה וספרים על קואלות, שהיא שמחה מאד וישנה עם הקואלה כל לילה. רציתי לספר שאחי קצת אהבל, ודפוק במערכות יחסים, ואולי טוב שלא גדלתי עם האבא שלנו.
 
רציתי לספר שהבטן שלי עדיין בזבל, ושרופא אחד הציע שאולי יש שם איזה טפיל שקשה לאבחן, ושהסיבה שהמצב לא חמור היא סגנון החיים הבריא שלי, אבל הוא אמר שאם נתעקש, נמצא אותו.
 
רציתי לספר שחבר מכאן עושה קורס מסאז'ים והוא עשה לי מסאז' כחלק מהקורס, ושזה היה המסאז' הכי טוב שקיבלתי בחיים ועכשיו אני מתגעגעת להרגיש כל כך רפויה ומשוחררת ובריאה.
 
רציתי לספר שעבר כמה זמן שהרגשתי שאני כבר לא מאוהבת שמייקל ושנגמר לי, אבל דיברנו והעלינו בעיות וקשיים ועכשיו אני מרגישה עוד יותר קרובה ואוהבת. רציתי להגיד שאני לומדת להיות בת זוג טוב יותר בזכותו ובזכות זה שהוא נעלב לפעמים ואומר לי. רציתי לספר שהוא עובד מאד קשה והרבה, ושכנראה כך זה יהיה בשנתיים הקרובות, עד שאני אמצא עבודה שתכניס כסף ולא רק מלגה שתאפשר הישרדות.
 
רציתי לספר שאנחנו מנסים, אבל עדיין לא בהריון. ושזה קצת מעציב אותי ומדאיג אותי כי אולי משהו לא בסדר, וקצת הקלה כי מה יהיה על הדוקטורט וההכנסות והמשכנתא, וכי לא עבר מספיק זמן כדי לדאוג באמת.
 
רציתי לספר שנסענו לטייל באיזור ויפה פה כל כך. רציתי גם לצרף תמונות, אבל שכחתי לצלם.
 
רציתי לספר שאני רוצה להיות אדם רגוע יותר. פחות מודאג. שאני מתרגלת לחשוב מחשבות חיוביות וטובות ביומיום. שאני מקווה להתמיד. אני מקווה ללמוד להיות אדם שמח ואופטימי, ולא מודאג וחרד.
 
רציתי לכתוב שאני מתגעגעת אליכם ושאני רוצה לחזור. ולא רוצה לחכות עד אחרי הדוקטורט.
 
זה מה שרציתי לכתוב. טוב שסוף סוף כתבתי!
 
נשיקות,
פארה.
 

נ.ב.

כמובן ששכחתי לכתוב, שאיזה טרול השתלט לי על הבלוג ושלח לי מליון תגובות, אז נאלצתי להגביל את הבלוג למשתמשים רשומים בלבד. סליחה.